מבי"ט חלק ב פה

החכם פלו' יהיה עשוי ומרוצה עליהם בביטול מודעות ועתה חוזר היבם ואו' שהוא רוצה ליבמה והיבמה או' שכבר נתחייב לפרוע לה הכתובה כפי מה שיגזור החכם על הקדמה שיחלוץ לה יורינו רבי' ושכרו כפול מן השמים: תשובה כתב הריב"ש סי' ש"ב שאפי' לדברי הפוסקים דמצות יבום קודמת אם היבם נשוי לכולי עלמא מצו' חליצה קודמת ולרש"י ואחרי' שפסקו שמצות חליצה קודמת כתוב שאם אמרה לא בעינא לי' דברים הניכרים אם יכולים להטעותו שיאמרו לו חלוץ לה ע"מ שתתן לך מנה מטעי' ליה ואי לא כייפינן ליה לחלוץ בכל אמתלאה שתתן לדברה כמו שהביא בח"מ סי' קכ"ח ואעפ"י שכתבו התוספו' והרא"ש דאין דבריו נראים במה שאמר שבשאר אמתלאות כופין דלא דמי למוכ' שחין ובורסי דאפי' מתחת בעלה כופין להוציא אלא שמטעין באמתלא ואין כופין והכי נמי בנדון דידן דאיכא אמתלאות טובא לשאינה רוצה שהוא נשוי וכתב הריב"ש ז"ל שחליצה קודמת ועוד שגלה דעתו והוא ידוע לכל שאין כוונתו ליבם אלא לצער אותה ולחרפה ולהכותה דאפי' מתחת בעלה כופין להוציא אם הוא רגיל לכך ואינו רוצה לחזור בו דלחיים נתנה ולא לצער ובהגהה מימונית סוף הלכות אישות הביא שנקרא עובר על דת מי שקבל עליו חרם שלא להכות אשתו ושלא להקניטה ועבר שהוא כלפי דידה שכופין אותו להוציא דמשמע דהקנטה והכאה לאשתו לאו מלתא זוטרתי שאם עבר על מה שנשבע שלא להכות' יוציא ואם נשבע על דבר אחר שאינו כלפי דידה לא יוצי' אם עבר אעפ"י שהוא עבריין שלא מנו רשע בכלל אותם שכופים כמו שכתוב שם ואפ"ה כשעבר על הכאתה והקנטתה יוציא שנר' שאפי' שיאמר מכאן והלאה לא אכה אפ"ה יוציא כיון שנשבע ועבר ובנ"ד שעדין אינו נשוי ומגזם עליה עביד הוא דמגזם ועביד כיון שידוע לכל כי מתחלה בחיי אחיו היה שונא אותה ועתה מגזם עליה במה שהוא נקל אצלו לעשות לה רעה אם ישאנה כי מה שאמרו עביד איניש דגזים ולא עביד היינו לאיש שירא שמא לא יוכל שאין לך אדם שאין לו שעה ועל זה יחזור בו ממה שגזם ויזם לעשות אבל באשתו הכפופה תחת ידו בביתו גזים ועביד כ"ש כשהוא ידוע שהוא שונאה כמו שכתוב בשאלה דאפי' למ"ד דמצוה יבו' קודמת הכא בנדון דידן היא ידיעה כי שלא לשם מצוה אלא לשם עבירה מיבם וכופין אותו לחלוץ ועוד שנטל קנין גמור לשלם לה כתובתה כפי מה שיצוה לו החכם הברור ביניהם ונניח ענין היבום והחליצה אם הדיין הברור יצוה לו שיפרע לה כתובת' כפי מה שיראה לו כבר פקע מן היבם כל הזכות שיהיה לו על נכסי אחיו בסך כתובתה שכבר מחל לה בקנין שנטל והיא תעשה מכתובתה מה שתרצה שאם ירצה הוא ויפייסנה שתתיבם לו ולא תרצה להכניס לו הכתובה שגבתה עתה במאמר החכם הברור הרשות בידה ואפי' שלא היו כופין אותו מן הטע' שכתבתי למעלה הי' יכולים לכוף אותו עתה שתאמ' לו או חלוץ או ייבם בלי שאתן לך שום כתובה כי כבר נתרצי' לפרוע לי כתובתי על הקדמה שתחלוץ לי והריני כאשה דעלמא שאם תרצה לישא אותי ערומה הרי טוב ואיני רוצה לתת לך שום דבר ואין לי עמך אלא זיקה של תורה אם תרצה תחלוץ או תתייבם לא יוכל להוציאה ממקו' דירתה בזמן אחיו ולא להושיבה בחצר שדרה בה צרתה. מה שכתבתי למעלה מצאתי תשובה להרשב"א ז"ל ואם הוא יבם שאינו הגון לה כגון שאינו בן דעת או מפסיד נכסיו וכיוצא בדברים אלו למראית עיני ב"ד אין כופין אות' להתיבם כדאמרינן מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה שנ' לא תחסום וה"ה ליבם כההיא דאתית לקמיה דר' חייא אמר לה ברתי וכו' אמר ליה אין ממונא הוא דחזי לה ובעי לאפסודי ואטעי' ר' חייא ואמר ליה חלוץ לה ע"מ שתתן לך וכו' ומיהו כתבו רבותינו המפרשים ז"ל שאעפ"י שאין חוסמין אותה ביבם שאינו הגון גם לו אין כופין ויעמדו עד שיעשו פשרה ביניהם וזו היא הסכמת כל האחרונים ע"כ לשונו ונסתייעתי מדבריו שאין כופין אותה להתייבם לשאינו בן דעת ומפסיד נכסיו וכיוצא בדברים הללו וכן שמטעין את מי שאינו הגון כמה שכתוב למעלה וגם כי כתב הסכמת כל האחרונים שגם לו אין כופים ויעמדו עד שיעשו פשרה וכו' אני אומ' כי בנדון דידן אם הוא ברור לכל מה שאומר עליה ומה שמגזים כמו שהוא למעלה כדאי הוא להיות כפוי אם סמכו ב"ד בדברים שהוא אמוד בכך שיעשה כל מה שמגזים לעשות לה וזולת זה כבר כתבתי למעלה שהיא יכולה לומר חלוץ או יבם בלי כתובה ואם לא ירצה כופים אותו על החליצה והראו לי חבירי בליקוטי תשובות שנמצא כתוב בתוכם ז"ל כתוב בתשובה יבם שנתן ליבמה כתובה משלם לפי שלא רצה ליבם וגם אין דעתה לינשא לא זכתה היבמה באותם הנכסי' אפילו הקנה לה הקנין בטעות חוזר וחוזר היבם ע"כ לשונו וסברא זו היא בלי טעמא ובלי ראיה ואם היא מגברא רבה דאית ביה טעמא וסברא אני אומ' שסובבת תשובה זו על יבום קודם חליצה וזה לא רצה לייבם ולא מפני שאינו ראוי ליבום לש"ש אלא מפני סיבה אחרת שהיה נשוי וכיוצא בזה וגם היא על זה לא רצה לינשא ולכן אם חזר היבם ואמ' שרוצה לייבם נאמר כי קניינו היה בטעות כי חשב שלא היה נאה לו לייבם לאיזו סיבה ועתה נראה לו שנאה לייבם אבל בנדון דידן שמתחילה אין הייבום עולה יפה וידוע כי אינו לש"ש ואפילו למ"ד ייבום קודם הכא חליצה קודמ' כמו שכתוב למעלה בשם הרא"ש ואם כן מה שנטל קניין על פירעון הכתובה הוא קיים ואם ירצה לייבם והיא אינה רוצה לתת לו שום דבר ממה שזכת' בכתובתה הרשות בידה והיבם אם כוונתו לש"ש או ייבם במה שתרצה היא לתת לו בכתובתה או יחלוץ לה ומצאתי להרא"ש בתשובות סי' י"א על ראובן שמת בלא זרע ונפלה קטט' עד שלבסוף נתפשר שנתנה לייבם הגדול סכום ומחל לה כל תביעו' ודין ונסתלק מממון אחיו לגמרי וע"מ כן יחלוץ לה תוך זמן פלוני ונשבע על זו שבועה בתורה ושוב נתחרט וכו' תשובה יראה שעל הממון אין להם עוד טענת כי נסתלק הייבם הגדול ומחל הכל חלקו וחלקו אחיו בהרשאת אחיו וחיי' לקיים שבועתו לחלוץ לה וכו' דלא מיקרי נשבע לבטל את המצוה וכו' וגם כי רגלים לדבר שבשביל הממון וכו' ע"כ לשונו הרי שהתנאי שעשו בממון קיים ולא יוכל לומר אני חוזר בי וקנין בטעות היה. שאלה קנט יושב על כסא דין החכם השלם הדיין המצויין נרו ילמדנו רבנו ראובן שהוציא שטר הרשאה מאשתו איך הרשתה לו הרשאה גמורה למכור בית פלוני' שיש לו שקנ' הוא מפלוני וההרשאה כתובה כדת בכל חיזוקי סופר ומכירתו כמכירתה וכו' וגם בשטר ההרשאה כתוב איך סילק עצמה ושעבודה מהבית הנז' סילוק גמור כדת וקיבלה על עצמה אחריות מצדה ומצד כל באי כוחה בקנין ושבועה ומזה הכח בא ראובן ומכר הבית מכירה גמורה בכל חיזוקי סופר וכתוב בשטר המכירה איך הוא כמו מורשה מאשתו מודה בתחילה מצדה ואחריה הוא וכו' ועתה יש מי שמגמגם ומתנשא לאמ' שהמכר אינו ראוי ואינו כהוגן וכדת ושהאשה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ומביא ראיה מלשון הטור אבן העזר סימן צ' מהתשובה שהביא מאביו הרא"ש ז"ל שם ויש מי שאומר שאין האשה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי שהרי ההרשאה שהרשתה היא בתחילה הוי כמו שמכר' היא בתחילה וגם הסילוק שסילקה עצמה עם האחריות שקבלה וכולי האי לא היתה עושה משום נ"ר והרמב"ם בפ' י"ז מה' אישות כתב בפי' שאם קנו מיד האשה תחילה שאין לה שעבוד על מקום פלוני ואח"כ מכר אותו הבעל אינה טורפת וגם הרא"ש אנדון דידן מודה דאינה טורפ' ומה שהביא בשאלה הוא שקבלה האחריות בעדה ובעד כל הבאים מחמתה לבד מבעלה וגם התנתה בעיקר הסילוק שלא יתקלקל לה שום דבר מכל מה שחל שיעבוד שטר כתובתה וכו' מה שאין כן בנדון דידן ועל מורה צדק להורות לבני ישראל צדק ומשפט ומישרים ושלו': תשובה כתב הרמב"ם ז"ל פ' י"ז מה' אישות גבי בעל שמכר נכסיו שאם קנו מיד האשה תחילה שאין לה שיעבוד על מקום זה ואח"כ מכר אותו הבעל אינה טורפת אותו ע"כ וכן כתב פרק ל' מה' מכירה ובנ"ד כתוב שסלק' עצמ' ושעבודה מהבית הנזכר ל' סילוק גמור כדת וכהלכ' וכו' ובאבן העזר כתב סי' פ' ואפי' כתבה לו וכו' אינו מועיל וטורפת מלקוחות אלא א"כ קבלה עליה אחריות אם יטרפוה ממנו שיחזור עליה דכולי האי לא היתה עושה משום נחת רוח ע"כ והכא נמי בנדון דידן כתוב וקיבלה על עצמ' אחריות מצדה ומצד באי כוחה בקנין ושבוע' וזה שכתב אחריות אם יטרפוה ממנו אינו צריך שיכתבו או שתאמר בפירוש אחריות אם יטרפוה וכו' כדכתיבנא דבכתיבת אחריות לבד סגי אלא שהוא מפרש מהו ענין האחריות שהרי בהניזקין תנן לקח מן האיש וכו' מקחו בטל עד שתכתוב לו אחריות נכסים דמשמע דבלישנא דאחריות לבד סגי והוצרך רש"י ז"ל לפרש אחריות בפירוש שלא כדברי הגאון רבינו האיי גאון ז"ל שאמר דכל כותב סתם ולא פי' שלא באחריות הרי הוא ככותב באחריות כמו שהביא הרב המגיד ז"ל פ"ל מה' מכיר' והרי שם מי שסובר שבסתם בלא כתיבה לשון אחריות הוי באחריות כל שלא כתב בפי' שלא באחריות א"כ מי שסובר שצריך לכתוב אחריות היינו מלת אחריות אעפ"י שלא יכתוב פירוש' שהוא אם יטרפוה ממנו וכתיבת אחריות זה אעפ"י שלא כתבו הרמב"ם ז"ל הרי הוא כתוב בברייתא סתמית וכתב הרב המגיד שם שתמה שלא ביאר הרמב"ם ז"ל זה ומה שכתב הרא"ש ז"ל באות' תשובה שהביא בא"ח סי' צ' דאפי' שכתבו אחריות באותו סילוק שאינו מועיל היינו משום דלא הוי אחריות שלם אלא מצדה ומצד באי כוחה כמו שכתב הרא"ש ז"ל וכמו שהביא החכם השואל דהרא"ש ז"ל בנדון זה יודה: שאלה קס לאה נתנה לבנה ראובן מתנה גמורה מהיום ולאחר מיתה קרקע שהיה ידוע לה וכתבה לו שטר מתנה כתוב כהלכה ועל מתנה זו השיאו לו אשה ואח"כ מת ראובן בחיי אמו ואח"כ מתה אמו ולא הספיקו נכסי ראובן לפירעון כתובתה והיא כשראה שמת בנה הקדי' הקרקע שנתנ' לבנה עתה יורנו רבינו אם חל שעבוד הכתוב' על הקרקע ולא חל ההקדש או לאו: תשובה תנן פ' יש נוחלין הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מעכשיו ולאחר מיתה וכתב רש"י ז"ל דמשמע מהיום הגוף והפירות לאחר מיתה והרמב"ם ז"ל כתב פי"ב מה' זכייה הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו הם הגוף של בן מזמן השטר והפירות לאב עד שימות והטור כתב סי' רנ"ז הכותב נכסיו לבנו הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה וכתב מכר האב הפירות מכורים עד שימות וכשימות האב הבן מוציא מיד הלקוחות מכר הבן בחיי האב אין ללוקח כלו' עד שימו' האב וכשימו' האב יקח הלוקח הכל אפי' מת הבן ובנדון דידן נתנה היא לבנה מהיום ולאחר מיתתה וכשנשא הוא אשה שעבד כל נכסיו בכתובת' ובכללם נשתעבד גוף הקרקע זה שנתנה לו אמו וכשמת הוא לא הית' היא יכול' לגבות הקרקע בחיי אם בעלה וכשמת' היא תוכל לגבות כמו שהלוקח יקח הכל כשימות האב אפילו מת הבן ולענין ירוש' ג"כ כ' שם הטור שאם מכר האב כשימות הולך הבן ומוצי'