מבי"ט חלק ב עז

שאמר אין אני חפץ לכנוס בשום אופן וכאשר שמע מפיו שכן היתה כונתו נכנס להיו' א' מן המבוררים נראה כי על מונח שהיו גוזרים עליו שיגרש נתחייב בקומפרומיסו ואחר שגזרו עליו מכח הקומפרומיסו שיגרש חתם הוא תחת הפסק וכתב אני שמואל הקטן יצ"ו מפירושא מרצוני הטוב מקבל עלי לקיים ככל אשר פסקו למעלה מעלת הדיינים הנ"ל כמו שכתוב בדף ו' ושם כתוב כי בכ"ב אלול שכ"ה התירו מעל הארוס כל החרמים הנ"ל י"ז גאונים וראשי ק"ק ליוואנטיני יצ"ו גם כי כל אלו החומרות לא הטילום עליו על הגירושים כי אם על שיבוא לכנוס או לפטור כמו שכתוב למעלה ועל שפקר בשליח ב"ד וכן כתוב שטר עדו' ק"ק הנז' איך הארוס תבע לפניהם את חמיו בחדש תשרי ז' בו השכ"ו שיקיים פסק ג' המבוררים הרופא וחמיו קבל עליו את הדין שהשליש את כל מה שצוו עליו ואחר יום כ"ח תשרי נתן הגט מרצונו הטוב עם ביטול מודעות לכ"ע ולהוציא מלב' כל חשש מסירת מודעא נתרצה ונתחייב על מאתים פרחים לשרר' אם ימצא לעולם שום מסיר' מודעא ושם כתוב ג"כ כתב יד המגרש שקבל הכל מיד השליש ביום ט' לתשרי הנז' ועוד כתוב שם ראיה מכתב יד המגרש כמו ב' חדשים אחר נתינת הגט איך פוטר את חמיו מכל יתר הדברים שהיו ביניהם עד היום ההוא ועוד גילוי דעת המגרש כי בכסף נכספה נפשו וגילוי דעתו שהיה רוצה לפטור ולקבל מעות וכאלף שנים בעיניו לגרש מכל זה נראה לעין כל כי מלב' לפומי' גלה כי מרצונו גירש ונסתלקו האונסין כולם ועל שלא התירו לו החרמות אלא אחר הקומפרומיסו כבר נתן טוב טעם ודעת הרב החזק שהחרמות היו כדין ולא היו על הגירושין וכמו שכתבתי אני ג"כ וגם שכבר התירום קודם נתינת הגט כמה ימים ונתבאר כי גט שנתן משה וינטורו לארוסתו תמר בת התמרי ניתן בהכשר ואין עליו שום טענת אונס או ערעור מודעות וכל המודעות שהרא' אח"כ הן בטלות כי כבר בטלם ע"פ החכמי' מסדרי הגט ולא היה לו שום אונס בנתינת הגט כי החרמות היו כדין ולא היו על נתינת הגט כמו שנז' למעלה וכשניתן הגט כבר היה מסולק מן החרמות ולא טוב עשה הרב הלוחם להראות לו פנים כשהראה לו המודעות והיה לו לשלוח אותו אצל החכמים מסדרי הגט שיראו אם היה בה' ממש שהם ידעו כפי מה שניתן הגט אם אותן המודעו' פוסלות אותו ואחרים אפי' חכמים גדולים מהם לא ידעו אם היה כדאי באותן המודעות לפסול הגט מפני שלא היו יודעים אופן נתינתו ואם המגרש לא היה רוצה ללכת שהיה ירא שלא יענישוהו ושלא יתבעו השררה המאתים פרחים ממנו היה צריך לשלוח המודעות שם אליהם או הטופס שלהן מועתק ע"י ב"ד ואם הוא הסכיל עשה על הרב א' שסמך עליו היה מוטל להלחם עמו שישלח' שם כדי שיצא לאור ענין קיום הגט או ביטולו כי גם החכמים שסדרוהו יחושו לנפשם ולא לכבודם אם היו רואים שום ממשות במודעו' נגד הגט כי לא היה להם בזה שום זלזול בגט שניתן על ידם אלא מצד המודעות שהם דבר מחוץ והיה איפשר שבטל הגט בין כתיב' לנתינה גם כי בשעת נתינה חזר לבטל מודעות ואיפשר שהיה שגלה דעתו בדיבור א' בביטול הגט אחר ביטול של שעת נתינה ולא השגיחו ולא ראו העומדי' בשעת נתינת הגט עצמו שבטל מודעו' בשעת נתינה ובאו ב' עדים מן הנמצאי' שם ואמרו כי נמצאו אצלו ולחש באזנם אח"כ שהיה מבטל את הגט ושלא הרגישו בזה מסדרי הגט ולא ראוהו שבטל סוף סוף אין לא ראינו ראיה והיה איפש' להאמין ביטול כשתהי' מבטלת נתינת הגט ומזה לא היה שום אשם על מסדרי הגט. גם בין כתיבה לנתינה לדעת הרמב"ם ז"ל פירו' שאם בטל הגט עצמו בפי' איני מגרש בו לעולם ולא מהני ביטול מודעות בשעת נתינה דדוקא אם מבטלו קודם כתיבה הוא דאית ליה תקנה בביטול מודעא שיאמר שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן לבעל גט זה הרי הן בטלי' אבל כשמבטלו אחר שנכתב אז אין לו תקנה לגרש בו ואם גירש בגט זה תצא והוולד ממזר וכמו שכתב הרב מ"מ לדעת הרמב"ם ז"ל וכתב הרמב"ן והרשב"א והתוס' כתבו שחוזר לגרש בו אלא שכתבו שיש לחוש בדבר א"כ היה איפשר ביטול זה שלא נודע למסדרי הגט ולא עליהם יהיה הרעש לומר שיצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן כי לא היו מחוייבים לידע מה שלא היה לפניהם ולכן היה ראוי לרב הלוחם שיודיע להם ענין המודעות שאם היו ממשות באופן שלא היה מוטל עליהם לדעת בכגון זה שכתבנו היו הם עצמם פוסלים הגט ולא היה להם שום זלזול כבוד בזה ואפי' היה באופן שהיה מוטל עליהם לתקן ולא תקנו גם בזה היו חוששים לנפשם יותר מעל כבודם והיו פוסלים הגט מה שלא היה חשש בחלוקה זו כי הם חשו לכל המודעו' וביטולם לחומר' לכ"ע כמו שכתוב בסדר נתינתם גט זה ולהם היה ראוי משפט ראיי' המודעו' שביד המגר' אם היה בהן ממשות לבטל נתינ' הגט או לאו: והרי אני קרוב לבן שבעי' שנה וניתנו על ידי גיטין הרבה יותר ממה שניתנו על יד שום חכם מחברי בני גילי ולא זכיתי לתת לב לכך לתקן ענין לביטול הגט עצמו שאין לו תקנה אפי' בביטול מודעות בשע' נתינ' כמ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל אלא שאנחנו נוהגים שלא יפרד המגרש מעם הסופ' והעדים מתחלת כתיבת הגט עד נתינתו ובזה היה. קרוב לודאי של' בטל הגט עצמו ועוד אני חושב שיהי' תקון בזה שלא ימצאו בזמן כתיב' הגט עד נתינתו כי אם המגרש והסופ' והעדי' ומסדר הגט כדי שלא יוכל המגרש, לבטל הגט בלי ידעת מסדרי הגט כי צריך שיהיה בפני שנים ולא יזדמנו. לו אז גם כי זה ביטול הוא רחוק כי אין הכל בקיאי' בדין זה שיוכל לבטל בכמו זה הענין ולבקיאי' היודעי' ומגרשים. צריך לחוש ולתקן כפי מה שכתבתי וכן אלמד לחברי הישיב' ולחכמי' הקרובים לי ונחזור לענין כי לא היה נאה ראיית המודעות שהראה אח"כ המגרש כי אם לחכמי' מסדרי הגט מניעת הראות' נותן מקום לחשוב ודאי שלא הי' בה ממשות שענין זה הוא הוצאת לעז על הגט ויהיו נתפסי' ח"ו בחר' ר"ת ז"ל גם ראיתי רוב החכמי' והרבני' שהיו בעזר' הרב הלוחם שלא עזרו בפיסול הגט אלא בענין שלא היה נלכד המגרש ברשת החר' שגזרו עליו ולא החכמי' הפוסלי' בחרם ר"ת ז"ל אלא החכ' ה"ר יוסף אמיגו הוא שכת' בפיסול הגט וגם הוא לא גזר אומ' בפיסולו אלא לכשיתבר' עניני האונסי' הכתוב' במודעות וכבר נתבאר למעל' כי נסתלקו כולם כמו שהארכתי למעל' וכת העוזרי' את רב החזק כולם כתבו להכשר הגט בטעמו ועונש החולקי' ומוציאי' דב' ט"ו חכמים מורים בחתימת' להתר בדף י"ד מלבד ששה חכמי ישיבת מנטובא כולם מחזיקים סבר' הרב החזק נר"ו והרב רויקו נר' וקצת מאות' החכמי' שעזרו אותו קודם כשלא היו נלכדי' בחרם חזרו בהם כמו הרב מלאטש והחכם ה"ר יוסף אמיגו יצ"ו והוא ברור כי לא היו צריכי' לרדת אחרי רבים כי המתירי' הם רבים כמנין הדני' דיני נפשות והאוסרי' לא עלו למנין ב"ד שלשה כי אם הב' רבני' הרב הלוחם וחברו הה"ר פנחס נר"ו וגם הם לא הודיעו עדין שום טעם פיסול בגט כי אם שראו מודעות שיש בהם כדי לפוסלו ולא רצו להראות' לא הן ולא טופסן והוא ידוע כי אין בהן ממשו' וכמו שכתבתי למעל' ולא היה ראוי לרב הלוחם וחברו להתחזק נגד רבים בלי כתיבת שום טעם ולעגן בת כהן כמה שנים כי הוא ברור שהגט כשר ולכתחל' תנשא בת כהן זה ולא יחושו לענין האוסרי' הנז' כי אינם עולים למנין ובית שמאי במקום ב"ה אינו משנה ואם עוד יוסיפו' לחלוק יהיו נידונים פה כדין ז"מ וכל חכמי ישראל ישמעו ויראו ומשנתינו תהיה שלימה נאם המבי"ט: שאלה קלט אחרי רואי כל מה שהודפס בענין גט זה וכתבתי שהגט כשר. גם הלם ראיתי המודעא המסותרת עד עתה אשר עליה הרים ירעשו ונכתב' ביום ב' סיטימברו ז' תשרי השכ"ו בתחילת המודע' האריך בגנות חמיו ומרמותיו עד שהכריחו לעשו' הקומפרומיסו באונס ולא פי' אופן האונס כל זה כתב בארוכ' בכפל דברי' ומלות שונות בט"ו שורות עוד האריך בלשון המודעו' לד' שורות על כי אותם הדייני' תכף פסקו ובתחבולותי' וכזביה' גם הם נחשובו והטעוהו לאמ' נישואין נישואין קומפיטי וקשט עצמך לנישואין ועל זה צוו שיחתום בידיו בפסק ההוא כי הוא קיום הנישואין וכלה מקשה ולא ידע מאשר פסקו עד שאח"כ שמע שפסקו לרחק ולא לקרב ונצטער שרמוהו וחייבוה לגרש אך היה כמחריש אולי יבטלו החרמי' שעשו נגדו וכשיתנו בידו מכתב פיטוריהם ילך אל מקומו ולא יגרש מעולם ושמסר המכתב לחמיו ולא לו ומיאן לבי' לכלל הגירושין וכי ראה חמיו שהיה עובר יום המוגבל לגירושין שלח לו התראה מהרבנים חזרו להחרים נגדו ושהשיב הוא שיעמוד בדין תורתינו וכשראו שאין גט יוצא ממנו קרא חמיו את הג' דייני' לפני שר משפט הסופריקאפולי ושמה נתבעו כי כל מה שפסקו היה מן הדין וכששלח בעדו לפני השרים והשתדל בכחו שיקיים הפס' ובראותו ככה שלח בעד חמיו לפני משפט הקונסירו ואדורי כדי שיקרע הפסק ושחמיו בכזביו הרבה עליהם שרים רבים וביום ו' שעבר בבק' גזרו עליו לקיים את הפסק ושפייס עוד חמיו לדייני' שיוסיפו להחרי' נגדו על כי עבר הזמן ובשבת קדש שלח ההתראה וחזרו והחרימוהו בבית הכנסת של אשכנזי' עם ר' יוסף חזן וגם רצה לפרסם בקהל לוונטיני ולא רצו אלא שלחו בעדו והראו לו החרם ואמרו לו לכן קום צא ותן גט ושהוא השיב כי לא אגרש מעולם ושילך לפני השרי' לחתוך הפסק ושהשיבו לו שאם ככה יעשה שיפרסמו החרם ג"כ בקהל באופן שלחצו אותו לגרש מבית בד"י ומחוץ בדא"ה ביד רמה ושהחזיק בממונו ולא אבה להחזיר לו תבותיו וספריו ומטלטליו ועל כל זה הוכרח להרכין ראשו לפיזור ע"כ קיצור הל"ד שורות ומכאן והלא' הוא מודיע את העדי' ח"מ איך הוא מבטל כל הביטולי' הן כלליי' הן פרטיי' וחוזר לעשות מודע' ופסול כל העדי' שיבטל לפניה' כל מה שיבטל ולא יוכל לגרוע ביטול זה בשום זמן גם שיחתו' או יסכים בביטול בפה או בכתב הן באמיר' שיסדרו הגט ושיחתמו הן בפיסול אתכם ח"מ הן בהתחייבו לבלתי מערער הכל יהיה בטל כי הכל היא נגד רצונו וכל מה שיעשה אינו מדעתו אלא באונס ורצונו ודיבורו האחרון הוא שהגט יהי' בטל והאריך בענין זה כפל ענין ומלו' שונו' ל"א שורו' אחרו' ומשם עד תום המודעו' י' שורות הם דברי העדי' ח"מ ששמעו כל דבריו וראו את הלחץ אשר לחצו אותו בד"י ובדא"ה ושידעו גם באונסי' כולם באותו אופן ממש הכתוב למעל' כן ראום והאריכו בזה וחתמו אלישע ידידיה בן יהושע ז"ל שמואל בן כ"ר בן ציון זצ"ל עוד כתוב תחת המודעא זו ביום ד' ד' דיזימברי כ' כסליו השכ"ז במותב תלתא כחדא הוינ' כד אתו הני סהדי דחתימין במודעא לעיל והכירו והעידו על חתימתם כי אמת הוא שחתמו ביום ההוא ושהשביעום שיעידו ויספרו מחדש אם אמת זה הדבר שהכירו באונסיו של שמואל הנז' ואם הם נוגעים בקורבא או נתן להם: כסף או זהב ושחקרו ודרשו היטב את העדים והשביעו והעידו כי כל מה שחתמו ראו בעיניהם ובאזניה' שמעו כי חמיו בכל יום היה לוחץ אותו בערכאו' והשתדל והוציא עליו לתפשו ביד גוים בין קודם הקומפרומיסו והפסק ולאחר הפסק וכי היה הפסק בחפזון וקראו לר' שמואל לאמ' נישואין