מבי"ט חלק ב עו

תגבה ולכך תשב עד שתלבין ולאדמון יוכל לומר לו כנוס או פטור ואח"כ תגבה וכיון דלא חלקו המפרשים בזה ולא מצאו מקום לרבנן דאמרי תשב עד שתלבין ראשה אלא בהני גווני דאינו יכול לגבות משום דאינו חייב בדין משמע דכל שהוא חייב בדין לפרוע אפי' שלא פרע עדיין יכולה היא לומר כנוס או פטור ואח"כ תגבה ואפי' לרבנן לכל הפירושים ולמאן דפסקי הלכה כאדמון בכל גוונא תאמר כנוס או פטור וצדק הרב החזק בענין הדין שתוכל לומר כנוס או פטור לכ"ע ואח"כ תגבה אלא שלא כיון לראיה זו שכתבתי וסמך על ראיות הסברא שמכרחת כן ותמהני עליו במה שכתב שהראב"ד ז"ל כפי מה שנמצא בפי' הר"ן ז"ל כתב ואיפשר דלאו בפוסק עמו בשעת קידושין וכו' ואינו כן כי פי' הראב"ד הביא קודם שכתב והראב"ד ז"ל כתב שמת או שהלך למ"ה ואין שם נכסים כלל וכו' כמו שכתבתי למעל' פי' הראב"ד ז"ל אחר פי' רש"י ז"ל כמו שהביאו הר"ן ז"ל: ומכל זה נראה בהדיא כי טענת כנוס או פטור ואח"כ תגבה כדין היתה והחרמים היו ג"כ כדין אם היה תלוי זה בזה לסברת הרב הלוחם מה שאינו כן כי אינו תלוי זה בזה כי החרמות לא היו אלא על שיבוא לויניציא לעמוד בדין וכפי מה שכתוב למעלה וגם זה היה בדין כמו שכתוב למעלה: ועתה אחדש אני אונס אחר רביעי שלא ראיתיו מפורש בדבריהם שיהא נחש' אונס והוא בקומפרומיסו האחרון שעליו נגמר ונחתך הדין ביניהם על יד הב' ברורים והחכם בן הרב המאיר זלה"ה אשר כתוב בו מיד המגרש שקבלו הוא וחמיו עליהם בתורת חרם ושבועה חמורה דאורייתא לאשר ולקיים כל מה שיפשרו ביניהם הג' אנשים הנז' ובטלו שניהם כל המודעות שבעולם שמסרו או שימסרו וכו' ומצד חומרת קומפרומי' זה פשרו ופסקו הג' ברורים שהיו גוזרים ומסדרים אל הבחור כמ"ר שמואל שיחוייב לפטור ארוסתו בגט כשר תוך ה' ימים מאותו היום ושחמיו יתן לו ק"נ דוקטי קורינטי וכו' מיד אחר נתינת הגט ואחר שנתחייב לקיים ולכתוב לה גט כשר כמו שגזרו הם וכתב בספר מצות קטן שאם נשבע האיש ליתן הגט צריך שיתירו לו קודם שיתן שלא יהיה דומה לאונס אך ערבון יתן אם ירצה שאין זה דומה לאונס עכ"ל והרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות שבועות כתב נשבע שיגרש אשתו או שלא יהנה ישראל מנכסיו וכו' אם תגרש את אשתך אתה מוציא לעז על בניך כו' ושמא תנשא לאחר ואי אתה יכול להחזירה וכו' ונראה דיכול לגרשה בלא התרה וכן כתב בפ' השולח על האי מתני' דמעשה בצידן וכן בתשובת הריטב"א שהביא בבית יוסף סי' קנ"ד בא"ה כתוב על איש שנשבע לגרש אשתו וגרשה קודם שיתירו לו ואח"כ היה מערער לפסול הגט מפני כך והשיב זו אינ' טענ לפסול הגט בדיעבד שלא מצינו שיהא חשוב אונס אלא כאונס שבא לו שלא מעצמו אבל שבוע' זו הוא הביא' על עצמו שהרי מרצון עצמו חייב עצמו לגרש לפי שגמר בדעתו לגרש עכ"פ ולזרוזי נפשי' ואם נתחרט אחר שבועה ואינו מגרש אלא מחמת' ה"ל לבקש צד להיות נקי משבועתו או לגלות דעתו למסור מודעא בכך ומה שכתב ה"ר פרץ שצריך שיתירו לו וכו' לפי דעתי לא כתב אלא שצריך כן לכתחלה לעשות גירושין ברורים לא שיהא פוסל הגט כזה בדיעבד וכמו שכתב שם בהלכ' ההם דברים רבים דרך חומרא ולמעשה מובחר וכן נראה מלשונו שכת' כאן כדי שלא יהא דומה לאונס הרי שלא כתב רבי' שיהא זה אונס וזה נראה ברור וכמדומה לי שכן דן הרב ז"ל וכן הסכים עכ"ל עוד כתב שם כי הרב ה"ר לוי ן' חביב ז"ל עשה מעשה במי שנדר בנזירות שמשון לגרש אשתו וגירשה בבית דינו וכתב על זה פסק ארוך והביא כמה ראיות לדבריו וכתב בסוף דבריו על ה"ר משה קאטרו ז"ל ואנהרינהו לעיינין דפ' השולח המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר וכו' א"ר יוסי מעשה בצידן בא' שאמר לאשתו קונם שאיני מגרשיך וגירשה כו' ע"כ ובתשובה לה"ר מיימון נגא"ר שהביא ג"כ בב"י סימן קל"ד שכתבו רבותי' הצרפתי' שאם נשבע ליתן גט צריך שיתירו לו קודם שלא יהיה דומה לאונס סבירא ליה דמתני' דקונ' כיון שתלה נדרו בדבר אחר שאמר כל פירות שבעולם עלי וכו' אין בזה אונס כלל כשגירש אבל בנשבע לגר"ש דומה לאונס שתלה הגט בשבועתו ובנדון זה נמי תלה גיטו בדבר אחר ואין כאן אונס וכו' עכ"ל ונדון ששאלו לו היה שקנס עצמו בק' זהובים לאדון העיר אם יחזיר את אשתו ולא יגרשנה ואח"כ גירשה בביטול מודעה הנה בשני תשובות אלו הביאו דברי הסמ"ק או הגדת רבי' פרץ ותירץ הרשב"א שלא כתב זה אלא לכתחלה דרך חומרא אבל בדיעבד הגט כשר ובתשובה האחרת נראה שעל פי הדין כתב זה כי מה שנר' מן המשנ' דקונם דלא הוי אונס הוא משום דתלה נדרו בדבר אחר אבל מה שכתב הרמב"ם ז"ל נשבע שיגרש את אשתו וכו' נראה שהוא הפך מה שכתב רבי' פרץ ואני מתרץ תירוץ אחר מלבד שני התירוצי' של שתי התשובות שלא תקשה המשנה של קונם לדבריו וגם לא דברי הרמב"ם ז"ל והוא כי השבוע' שהאדם נשבע מעצמו ומרצונו לגרש אשתו אינו נקרא אונס ואינ' צריכה התרה אבל השבועה שמשביעי' אותו אחרי' ע"י פתוי או ריצוי כדי שלא יחזור בו ממה שאומר כדי שיגרש את אשתו דומה לאונס אם לא יתירו לו והיינו מה שכתב רבי' פרץ ז"ל וכן נשמע מלשונו שכתב ואם נשבע האיש לתת הגט צריך שיתירו לו לא כתב ואיש שנשב' לתת גט לאשתו אלא לתת הגט נראה שהיו מכריחי' אותו לישבע שיתן גט כדי שלא יחזו' בו וכמו שנרא' ממה שכתב אח"כ אך ערבון יתן שנראה שרוצים להכריחו כדי שלא יחזו' בו ולכן דומה לאנוס אפי' לדברי המשנה ולדברי רבינו משה ז"ל ומצאתי סעד לחילוק זה בפי' הרב ה"ר ישעיה מטראני ז"ל על מתני' דקונם ואי קשי' אמאי פשיטא לן הכא דמותר כו' אבל זה שרצה לגרש את אשתו וקשר עצמו בנדר שלא יוכל להתחרט הרי אנו רואים שבכל לב הוא מגרשה ואינו חפץ בה כלל שהרי בזכרו בכל כחו על ידי נדר שלא יתרצה עמה הלכך שום קלקול אינו יכול לעשות עכ"ל וכן נראה מאות' תשובה של ה"ר מיימון ז"ל שכתב על אותו הנדון ששאלו ממנו שהוא חייב עצמו במה שהוא רוצה לעשות אין זו כפיה שכל זמן שהוא מגרש ברצונו הוא מגרש וכו' והקנס שעשה ברצונו עשאו לחזק עצמו לגרש ולא ה"ל אונס וגבי מוציא אשתו משום ש"ר אמרי' באומר יאסרו כל פירו' כו' אם איני מגרשיך היעל' על הדע' כשגירש' שנא' שהיה אנוס בעבו' כך אין לנו לומר כן כיון שברצונו נדר כ"ש בנדון זה כו' ע"כ וגם מעש' שעשה הרב ה"ר לוי ז"ל על מי שנדר נזירות שמשון לגרש יתיישב אם מעצמו קבלו עליו וברצונו לזרז עצמו והאירו עיני כבודו המשנה של קונם שהזכירה לו החכם ה"ר משה קשטרו ז"ל שהיא מדברת ג"כ כשקבל הנדר מעצמו כמו שכתבתי שאם קבלו הנזירות על ידי אחרים לא היה מעש' רב ושמעתי על מורינו הרב הגדול כמה"ר יעקב בירב ז"ל שעשה מעשה על מי שקבל נזירות שמשון לגרש אשתו שיגרש אותה ויחזור ויכתוב לה גט שני הראשון לקיים הנזירות מפני שהיה בו חשש עישו וכבר יצא ידי חובת הנזירות והשני לשתהיה מגורשת מרצון גמור ואפשר שקבל הנזירות על ידי אחרים שחייבוהו לקבלו ולכן הוצרך ב' גיטין כמו שפירשתי ולפי זה האונס הד' שכתבתי הוא אונס או דומה לאונס שנשבע לגרש ומה שכתב רבי' פרץ ז"ל שדומה לאונס הוי השתא לכ"ע כפי מה שפירשתי שהשביעוהו אחרים והכא נמי השביעוהו אחרים. ומצאתי תשובה להרשב"ץ על אותה תשובה של ה"ר מיימון ז"ל שכתב וזה קצור לשונו שהוקשה לו מנשבע לגרש שצריך היתר דמ"ש מהאו' קונם פירו' וכו' וכתב דלא קשה כלל שהנודר מפירות אם רוצה יגרש אם רוצה לא יגרש אבל הנשבע לגרש ע"כ יש לו לגרש אם לא ימצא פתח לנדרו והרי כפוי לגרש בהורמנא דמלכא בלאו דלא יחל דברו והוי גט מעושה בישראל שלא כדין ופסול זהו דעת רבותינו הצרפתים אבל הנראה חומרא בעלמא הויא ויכול לגרש בלא היתר שבועתו ולא דמי לאונס שהרי כשנשבע לגרש דעתו הויא לגרש בגט כשר דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואם גירש בא' מג' גיטין פסולין לא קיים שבועתו דלגירושין גמורים נתכוון וכיון שכך יגרש בלא היתר וגיט' כשר ממה נפשך שאם היא אונס אם כן כשנשבע לגרש נשבע על דבר שאין בידו שהרי אין בידו לגרש בגט כשר אם הוא אנוס ואין זו שבועת ביטוי וחייב מלקות ויגרש אם ירצה וגטו גט שאין זה אונס עתה שאינה שבועת ביטוי ואינו חייב לקיימה ואם אינו אונס יגרש וחייב לקיים שבועתו שהרי שבועת ביטוי היא להבא ואמר לו לגרש שיקיים שבועתו משום מצות עשה ככל היוצא מפיו יעשה כדאי' בפרק הכות' ולא הוי גט מעושה שהרי מצוה עליו לגרש והכי מוכח פ' חזקת גבי תלוה וזבין וכו' אלא מסיפא וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ודלמא התם נמי סבר מצוה לשמוע דברי חכמים ואינו אונס וכ"ש אי מצוה דאורייתא רמיא עליה דכייפי' ליה ומכל מקום מדברי הרב ז"ל שכתב דנתינת ערבון לא הויא אונס למדנו שהמחייב עצמו בממון אם לא יגרש וגירש שאין זה אונס ואין חשש בדבר וכו' עכ"ל ולדעתו אין שום אונס ולא דמיון אונס כמי שנשבע לגרש וגירש בלא היתר בין נשבע מעצמו או השביעוהו אחרים ואני מגמגם בטעם זה דאע"ג דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולגט כשר נתכוון הרי הוא מקיים שבועתו וגט זה כשר מדאורייתא דלא הוי אונס ממש אלא דומה לאונס ונימא דלא נחית האי אספקא דרבנן כיון דמדאורייתא כשר הרי הוא מקיים שבועתו בנתינת גט זה ואכתי אגידא ביה מדרבנן דבעי גט אחר משום דראשון דמי לאונס והדרא קושיא לדוכתא דזה שנשבע לתת הגט דמי לאונס כרבותי' הצרפתים ולזה אני אומר דזה שאמרו אונס או דומה לאונס היינו כשהוא נשבע כך בפי' לתת גט לאשתו אבל כשנשבע לקיים מה שיגזרו עליו הברורים וגזרו עליו שיגרש לא דמי לאונס כיון שאינו חייב לקיים משעת השבועה אלא משעת הגזרה ולא היה יודע בשעת השבוע' שיגזרו עליו שיגרש. עוד כיון שהשבועה היתה כוללת דברים אחרים מכל ההפרשות שהיו ביניהם שיהיו חייבים לקיים מכח השבועה אינו דומה אונס נתינת הגט כיון שנשבע על דברים אחרים גם כי הוא חייב גם כן מכח השבועה לגרש דכיון דהא מלתא לא הוי אונס ממש אלא דמי לאונס משום חומרא מקלינן ביה בטעמא כל דהו.. עוד יש בנדון דידן טעם נכון שאין בשבועה זה שום דמיון אונס ולא לתא דידיה כמו שנר' מסדר המעשה שנסתלק מכל האונסים הג' הנזכרי' למעלה ועתה לא היה מוכרח בשו' דבר כי ביום א' קודם קומפרומי' זה עשה קומפרמיסו אחר ע"י החכם חייט וה"ר שמואל תלמיד וסתרו מיד כמו שכתוב בדף ה' ולא היה מי שמחה בידו ואחר כך ביום המחרת נתרצה מעצמו לקיים מה שיגזרו עליו הג' כשלא היה מי שיכריחנו על זה והיה יודע כשנשבע שאולי או ודאי יגזרו עליו שיגרש ועכ"ז נתרצה לקיים כל מה שיגזרו עליו והוא בעצמו ולשונו היתה עט סופר מהיר לכתוב הקומפרומיסו כמו שכתוב בדף ו' וכתב בידו מחמת שרצונו ברצון נפשו וכו' הן מדבר א' הממונה והן מעסק כנוס או פטור וכו' שנראה מכל הקדמה שיגזרו עליו שיגרש נתחייב בשבועה לקיים דבריהם והרי הוא כמו שנשבע מעצמו ברצונו וגם אחר השבועה והגזרה היה ברצונו לגרש לא לבד היה מדבר בפיו אלא מלבו מלא לאמר כי לא היה רצונו לישא אות' קודם הקומפרמיסו ואחריו כמו שכתוב דף ח' בעדות כ"ר יוסף ן' יקר שאמר הארוס קודם הקומפרומיסו