מבי"ט חלק ב עח

נישואין ובערמתם זאת החתימו אותו בפסק גם לאחר הפסק רדף את חתנו בד"י ובדא"ה ולקיים את הפסק וביו' השבת שלפני ר"ה שנת שכ"ו עשה שיפרסמו החרם כמו שכתוב למעלה כי עבר על החרם ועל השבועה של קומפרומיסו והפסק גם דיינים אלו העידו על עדים אלו כי ידעו את קונם לשמור מצוותיו חקותיו ותורותיו ועובדים אותו באהבה ויראת חטא ויודעים ומבינים מה שהם קוראים וחותמים ושהם מוחזקים לאנשי אמת צדק ואמונה ומפני שלא תהיה האמת נעדרת חתמו במתא פיסא דיתבא על נהר וכו'. הצעיר יחיאל נסים בן לא"א ר' שמואל די פיסא דיין: הצעיר רפאל יזייא בן לא"א כמה"ר שבתי אלחנן יזיי"א מריאני דיין: הצעיר יהודה בר' רפאל ז"להה דאריכתינו תושב פיסא דיין: נעתק מהגוף מלה במלה נאם הצעיר משה בר' אברהם פרובינצולי ז"ל. ועתה בעדויות הבת של הרופא חמיו הם הדייני' שעל ידם ניתן הגט והדייני' אשר עשו הקומפרומיסו והעדי' שנצטרפו בעדויות שהעידו כי שמואל המגרש היה חפץ במוצא הכסף של חמיו ושהיה רוצה לגרש כמ"ש הכל בארוכ' בדפוס נר' אם יש הכחשה ביניה' ובין עדי המודעא זו אשר כתבו כי ראו כל אונסיו הכתובי' במודעתו ובדפוס כתוב בסיפור המעשה דף ה' שהוא מסר את חמיו בעש"ג במשפט הפיוגי אשר המסירו' ההן אינן נגלות אל הנמסר עד אחר גמר דין וכי באמצעו' המסיר' ההיא צווה הרופא מאת המלכו' שלא יוכל להפר בטחונו עד גמר דין המסיר' ההיא והבטחון היה שלא יוכל חמיו לגבו' חובו ממנו שהיה לו לחמיו כתב עליו שהיה חייב לו ק"נ סקודי ושבי"ט אלול שכ"ה בררו שניהם ב' מבוררי' בקנין ושבועה וח"ח לקיים כל מה שיפשרו והנה בערב סתר הארוס הקומפרומ' ושאח"כ גלה סודו לר' יוסף ן' יקר שלא היה בדעתו לכנו' רק לפטו' ולקבל מעות מחמיו ואז נתקבצו בבית הרב יהודה בן המאיר לארץ ביום ו' כ' אלול ועשו קומפרומ' וכתבו הארוס מידו לקיים כל מה שיגזרו עליה' הרב הנז' ור' יוסף ן' יקר ור' יעקב לוצאטו כי שני' שהיו נושאי איבה אל חמיו הרופא והיה תנאי בקומפרומיסו שבאותו יום עצמו יפסקו ויגזרו ביניהם וכן עשו כי באותו יום עצמו כתבו הפסק שיגרש תוך ה' ימים מיום ו' כ' אלול שכ"ה ושחמיו יחזור לו המכתב של החוב של ק"נ דוקאטו וכל נכסיו ועוד יתן לו ק"נ דוקא' וביום ההיא חתם הוא עצמו בפסק וכתב אני שמואל וכו' מרצוני הטוב לקיים ככל אשר פסקו למעל' מעלת הדייני' הנ"ל ואחר ב' ימים כ"ב אלול התירו מעליו כל החרמי' הנ"ל י"ז רבני' מק"ק לוואנטיני ואח"כ כמו ט"ו ימי' ביום א' ז' תשרי בא הארו' לפני דייני הבאזיקא של לווכטיני ותבע את חמיו שיקיי' הפסק וחייבוהו לקיימו שהשליש כל מה שצוו עליו הדייני' וביו' בי"ח תשרי השכ"ו נכתב וניתן הגט בביטול כל המודעות ובשעת נתינת הגט נשבע המגרש שבוע' התור' וקבל ח"ח שלא היה לו שום אונס כלל לגרש ושלא מסר שום מודעא נגד הגט ושלא לבטלו לעולם כי מרצונו הטו' היה מגרש בלי שום אונס ובביטול מודעו' כמו שכתוב בדף ז' וקבל עליו ג"כ לתוספת חיזוק לפרוע מאתי' פרחי' לשררה אם מסר מודעא שתבטל הגט בין בכת' בין על פה ובדף ח' כתובי' עדויות גילוי דעת המגרש שלא היה חפץ לכנוס וכמה עדויות כי בכסף נכספה נפשו ולא בנישואין ועדות אחר שאחר נתינת הגט בדף ט' אמר שעשה מודעא קודם הגט בחשבו כי חמיו היה רוצ' להשימו בבית הסוהר כדי שיגרש בחנם אמנ' כשראה שהושם הדב' בפני ג' מבוררי' ברצונו הטוב לפשר ביניה' קרע המודע' ונשבע על כך עוד קבלו ב' וג' עדויות על כי זייף מכתב והחתי' עד א' במרמ' על מה שלא ידע ושהי' מחז' אחר זיופי כתבי' הנה לפי מה שהודעת' זכות הרופ' נר' שהכל היה ברצונו שכבר נסתלק מעליו האונס על המכת' של ק"נ דוקאטי חוב שהיה מחזיק עליו הרופא חמיו ועוד ראיה שנתחיי' בקומפרומיסו קודם ובערב סתר אותו נר' שהיה ברצונו ואח"כ עשה ברצונו כי היו השנים אנשים רעין ובעלי איבה לחמיו הרופא וגלה לא' מהם ר' יוסף ן' יקר שהיה חפץ במעות ולא בנישואין ושאר העדויות המסכימים על זה ועדי המודעא מודיעים כי הם ידעו באונסו ושרמו אותו שיחתום הפסק שלהם שאמרו לו נישואין נישואין ושפרסמו עליו את החרם ביום שבת שלפני ר"ה של שנת שכ"ו ובדפוס כתוב כי כ"ב אלול השכ"ה התירו לו החרמות כמו ט"ו ימים קודם נתינת הגט שניתן כ"ח תשרי השכ"ו ובענין שרמו אותו עד שיחתום יש הכחשה בין אלו עדי המודעא ובין הדייני' שכתבו הקומפ' שכתבו סתם שחתם בפסק שלהם שהי' מודה על הכל כנר' שקרא הפסק וחתם כמו חמיו הרופא שחתם ג"כ קודם שהיה מודה כל מה שכתבו ורחוק הוא בעיני שיחתו' תחת הפסק הוא בלא ראיי' מה שהיה כתו' בפסק וגם שאמרו לו נישואין נישואין כדי שיחתום ויהתלו בו ומה צורך היה בחתימ' זו ובהיתול זה כיון שהיה חתום כבר בקומפרומ' כתו' מכתיבת ידו שקבלו הוא וחמיו שבועה חמורה וחרם חמור לקיים הפסק והרב בן המאיר לא היה עושה היתול זה ולא הב' אנשי' שנצטרפו עמו ואלו היו אנשי' שהיו רוצים לעשו' לו זה לא היו קוראי' אותו ואומרי' לו נישואין נישואין בפני עדים אלו ולא בפני שום אדם ואין הסברא נוטה להטמין עדות זה גם העדי' במודע' לא ספרו ענין זה אלא דרך כלל כתבו כי כל מה שהיה כתוב במודעא היה אמת וראו בעיניה' ואל הדייני' מקבלי עדות עדים אלו בפיסה מה שאירע בויניציאה היה נר' שהיו באים לאיי' על העדים ולראות אם חתמו על נכון במה שכתבו דרך כלל שידעו וראו הכל והם חקרו לפרט ולפרש מה שלא פירשו קוד' אלא דרך כלל בענין נישואין נישואין ובענין הפרסו' של החרם בשבת שלפני ר"ה גם הם העידו על אלו העדי' שנראה שהם תושבי ויניציאה והכירום בפיסה שהם מוחזקי' לאנשי צדק ואמונה ושהיו יודעים את קונם ומשתדלים לשמור מצותיו חקותיו ותורותיו ועובדי' אותו באהבה וביראת חטא ואם עדותם זה היה נכון היה זה אלישע ידידיה כאלישע בעל כנפים והיה שמואל זה כשמואל הקטן אבל אין אדם שיוכל להעיד על חברו בצדקתו בגדר זה כ"א על פי נבואה כי כל לבבות דורש ה' ולא אדם ואם היה בהם קצת צדקות לא היו מטפלי' במודעא זו בראותם כי כל חכמי ויניציאה וראשיה נמצאו בריב זה וגט זה גם הוא תימא בהיותם שניה' בוינציא' בערב כיפור בזמן נתינת הגט כשחתמו המודעא היה בז' תשרי והגט ניתן בח' תשרי איך נזדמנו אחר שנה או יותר שניה' יחד בפיסא דרך ז' או ח' ימים ילכו שניה' יחדיו בלתי אם נועדו סוף דבר כי יש לערע' במודע' זו אשר עדיה בצד אסתן אם יאמנו דברי' גם כי לפי הדין אפי' תהיה אמיתית לא נאמנו כ"א מסדרי הגט החכמי' יצ"ו והדייני של הקומפרומ' והעדים אשר בגלוי נטפלו בכל זה ואפילו היו כל דברי המודעא אמת לפי חריפות הארוס וערמימותיו שכח מלכתו' שאם ישבע על שלא עשה מודע' שיהיה בטל ואם יקבל חרם שיהיה כחרמו של ים כי הוא נשבע אחר כך כמו שכתוב בעדויות וקבל ח"ח שלא מסר מודעא ואפי' לפי מודעתו אחר שרצה וקבל הק"נ דוקחט' אגב זוזי גמר ובטל כי לא הזכיר שום ביטול במודעא בענין אם יתנו לו מעות ולא יקבלם והוא ניכר ונראה כי כוונתו לא היתה אלא להוסיף עוד הק"נ פרחים וכשראה שעבר מועד החמשה ימים שהגבילו ולא הוסיפו לו נתרצה בק"נ דוקאדוס ואין שום עיקר בדבריו והגט גט כשר לפי מה שבא בכתבים ובדפוס וגם כי אפי' לפי מודעתו אין חשש ראוי להדרתכם לדקדק ולהשגיח אם נשאר לו שום טענת אונס בשעת נתינת הגט כדי להוציא מלב החולקים את אשר יזמו לעשות ואתם שלום ומשנתכ' תהיה שלימה לעולם לש"ש כרצונכם ורצון אחיכם חותם שנית המבי"ט: שאלה קמ ראובן היה דר בעיר אחת והיו לו מעו' אצל שמעון בעיר אחרת ומפני סכנת הדרכים כתב שמעון לראובן שיכתוב לו עם מי ישלח לו מעותיו וכתב לו ראובן שימסרם ביד לוי ולוי ישלחם לו בתוך סחורותיו והיה מוסר שמעון ללוי ממעות ראובן ולוי היה שולחם לראובן עם כתבו אחר זמן שלח ראובן לשמעון לומר שעדיין חסרים לו ממעותיו קרוב לעשרה סולטנים והשיב לו שמעון איך כל מה שהיה בידו ממעותיו מסרם ללוי כאשר צוה וכתב ראובן על ענין המעות ללוי והשיב לו לוי לאמר איני יודע החשבון שיש בינך ובין שמעון אבל כל מה שמסר לי שלחתים לך והוכרח ראובן ללכת אצלם לברר מעותיו והראה שמעון פנקסו שמסרם ללוי וללוי אין לו פנקס ולא כתב אלא אומר כל מה שמסר לי שמעון שלחתי לך וראובן אומר ללוי כל מה ששלחתי לי על פי כתביך קבלתי' וכתביך לעדה ושמעון אומ' שישבע ע"פ פנקסו שמסרם ללוי ולוי אומר שישבע איך שלח אותם לראובן אבל אינו יודע מה מסר לו שמעון ואינו יודע עם מי שלח אותם ילמדנו רבותינו המורים מורי צדק מה דינו להוציא לאור משפטם ואיש על מקומו יבוא בשלום ואיך יוכל לוי לישבע מאחר שאינו יודע עם מי שלחם וכמה היו כל מה ששלח: תשובה שמעון חייב לתת חשבון ללוי מה שמסר לו ממעות ראובן בכמה פעמים עד תשלום כל מה שהיה בידו ממעות ראובן כדי שיתברר כי כל המעות שהיו בידו מסרם ללוי כפי דיבורו או פנקסו וכיון שלוי אינו מכחיש לשמעון אלא שאומר שכל מה שמסר לו שלח הוא לראובן אינו חייב שמעון שבועה אבל חייב לקבל חרם שכל המעות שהיה בידו מראובן שהיו סך כך מעות כולם מסר ללוי ועתה חייב לוי לברר ששלח לראובן כל המעות שמסר לו שמעון ולומר על יד פלו' שלחתי סך כך וע"י פלו' סך כך עד תשלום כל המעות שאמר שמעון שמסר לו ומה שטען שכל מה שמסר לו שמעון שלח לראובן אינה טענה אלא שצריך לידע להודיע ע"י מי שלח כדי לדעת אם היה נאמן השליח או לאו ואם אומר לא ידעתי ע"י מי שלחתי הוי פשיעותא כדא' בגמ' כל לא ידענו פשיעותא הוי דהוי כמו כשאמר לא ידעתי באיזה מקום הנחתי הפקדו' דהוי פשיעותא ודרך הסוחרים הוא שולחים פקדון אפי' ע"י נאמן ששולחים הכתב ע"י אחר והיה לו ללוי לכתוב לראובן ע"י אחר ששלח לו סך כך ע"י פלוני ולא היה לו לסמוך על השליח אפי' שהיה נאמן בעיניו אלא שמצד הדין אי היה יודע ע"י מי שלח שהיה נאמן והשליח היה מכחישו היה פטור מראובן בשבועה שעל ידו שלחם וגם כן השליח היה נשבע שלא נתן לו דבר והיו שניהם פטורים כדין חנוני על פנקסו אבל כיון שלוי אומר שאינו יודע ע"י מי שלח מה שחסר מן המעות הויא פשיע' וחייב לשלם וראובן יקבל חרם שלא קבל שום דבר אחר משום אדם אלא מה שהוא מודה: שאלה קמא נוסח גט א' לקטנה ונוסח כתיבת גט שני לקטנה המתגרשת שצריך ליתנו ביד אביה: בכך בשבת וכו' עד ותרוכית את ברתיך פלו' אנת פלוני' דממתא פלו' וכל שום אחרן וחניכא דאית לה די תהוי רשאה ושלטאה בנפשה וכו' לכל גבר די תצבא ואנש לא ימתא בידא וכו' והרי היא מותרת לכל אדם ודין די יהוי