מבי"ט חלק ב עד

מרצונו הטוב ואח"כ הלך לעש"ג וקבל בטחון למען לא יוכל חמיו לגבות חובו ממנו ולמען לא יוכל לכפור לו ג"כ הבטחון מסר זה חמיו במשפט הפיוגי וכו' אח"כ י"א לאלול תבע חמיו בדין ישראל ע"מ שיברור דיינים עמו ובררו שניהם לפלו' ופלו' בקנין ושבועה ויהי בערב סתר את הקומפרומיסו ולמחרת יום זה יום ו' כ' לאלול שכ"ה לקח ב' מבוררים מאוהביו עם החכם הר' יהודה בן הרב ז"ל ויעש הקומפרומיסו מכתיב' ידו ובאותו יום עצמו גזרו שיתנו לו ק"ן סקודי ושיגרש ואחרי י"ח יום שהוא ח' לתשרי השכ"ו גירש אותה בגט כשר. הרי שעברו כמה ימים מיום שקבל בטחון שלא יוכל חמיו לגבות חובו ממנו ובי"ט אלול עמד בדין וסתר זה הקומפרומיסו הראשון ובזה כבר נודע לכל כי לא יוכל חמיו לגבות חובו ממנו וגם כשעמד בדין לפני ב"ד זה הראשון הוא ידוע שנודע לב"ד תביעתו בגדיו ומטלטליו וספריו וא"כ כבר היה בטוח שלא יוכל להכחיש חמיו כל מה שהיה לו ביד חמיו וגם לא היה יכול לתבוע החוב וכבר ידוע ומפורסם היה מקודם בכל העיר כי היו מטלטליו וספריו ביד חמיו כ"ש לדיינים ולאנשים שהי' מפשרים ביניהם ונסתל' כבר מאונס זה שכתב הרב מטריוויש באונס ממון זה שחמיו בא עליו בעקיפים וכו' וכשהניח אצלו תיבותיו וכו' ובכל היה כופר כדי לכופו שיבוא לידי מדה זו מהגירוש' גם הרב החזק נר"י כתב באונס זה שאו' שנאנס ליכנס בקומפרומיסו וליתן את הגט כדי להוציא את שלו מיד חמיו ממטלטליו וכו' והכתוב מק"ן סקודי ואני אומ' שהרי קודם נתן [נודע] (לו) לכל כי כל אשר לו ביד חמיו ויוכל להוציאו מידו בעמדם לדין בד"י ובדא"ה ועדיין הקומפרומיסו שכתב הוא מכתובת ידו בט', אלול לא נעשה ומי הכניסו ליכנס בעובי קור' הקאמפרימסו אם לא שלבו מלאו לעשו' כך להתרצו' ברצי כסף ולגרש כי ביום עשות קאמפרימיסו לא היה לו שום הכרח לעשותו כי לא היה ירא משום הכחש' שכבר נודע לכל וגם לא נאמר שהיה הרופא אלם ושלא היה יכול להוצי' את שלו מידיו כי הדבר גלוי וידוע דלזו אינו מועיל שום אלמות כ"ש בויניצייא שהיא עיר אשר יש בה דין ומשפט בד"י ובדא"ה ולא יוכל שום אדם אלם לעכב של אחרים בידו שלא כדין וא"כ אינו דומה אונס זה לאונס ההוא פרדסא דפ' איזהו נשך דהתם השוכר היה כובש השטר של המשכנתא והיה בא עליו מדין חזקת ג' שנים הידועה לכל והיה יכול לישאר עם כל הפרדס ולכן היה אונס שהוא כפר בב"ד וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות מכיר' אבל בנ"ד קודם שנעש' הקומפרומיסו כבר נסתלק האונס שכבר היה ידוע כי כל אשר לו ביד חמיו ולא היה בידו עוד להכחיש לו כמו שנז' ואם לא היה רוצה ליכנס בחיוב הקומפרומיסו לא היה לו הכרח לזה אלא שעשה מרצונו כמו שהארכתי ואיני יודע למה הרב החזק לא נתחזק בטענה זו לסלק האונס ולא היה מכניס עצמו בקופא דמחטא כי מהרב טרוויש אין לתמוה כ"כ כי לא נתברר לו סיפור המעשה כמו שהוא ברור כאן במעשה הסיפור שבא פה בדפוס כי לפי הנר' שם היו מעלימים הרבנים החולקים אלו מאלו הענינים כדי שלא יתחכמו להשיב זה על זה מה שאינו נכון לעשות לעוסקים בתורה לשמה ולדנים דין אמת לאמתו ועלה בידינו כי אונס זה של ממון נסתלק כבר והגט היה קיים: ובאונס השני כתב הרב מטרוויש נר"ו דשדא עילוה גודא מהערכאות ומחמת הדוחק והלחץ שהיו לוחצין אותו לפרוע לחמיו ש"ח שכבר היה פרוע מק"ן סקודי הניע עצמו לגרש ובכתיבת יד בן הרב הלוח' נר"ו כתב בפי' מה שהביא הרב החזק דף ל"א האונסים אשר בגללם נרא' למעלת הגאון א"א ישרו שהגט בטל הם אונ' החרמים אונס מממון שלא היה יכול לקבל תיבות ספריו ומטלטליו וכו' עד אחר נתינת הגט אונס הגוף בסבת לחיצת הערכאות או בצוילו או בקרמינאלו או זה וזה כנראה הכל באר היטב במודעות אשר ביד הארוס הן נגד הקומפרומיסו והן נגד הגט מצורף לאשר היה מחזיק עליו הכתוב פרוע מק"נ סקודי והאונס שעש' לו בהחזיק או בלקיחת מאצל חותנתו השטר תנאים של השידוכין והאירוסין שהיה ביניהם כנר' הכל מתוך הכתבים וראיות הארוס א' לא' למצו' חשבון עכ"ל ועל אונס זה כתב (הרב) החזק נר"ו כי לא היה ולא נברא לומר שנאנס גופו מהמגרש ובשביל נתינת הגט ואם אמת הוא שחמיו הוציא עליו סווינציו"ן כדי לתפשו בשביל הכתוב מהק"נ סקודי הרי לא עלה בידו וכו' כי המגר' היה בטוח ולא היה ירא מחמיו כי היה לו על מה להסמך מכתיבות של פקידות שהיה לו מהדוכוס יר"ה מפיורינצה לתומכו ולסעדו בצל קורת רוח טפסרי יועצי ויניצייא כו' עכ"ל ובמעשה הגירושין דף ה' כתוב כי הוא הלך בערכאות ש"ג וקבל בטחון למען לא יוכל חמיו לגבות הק"נ סקודי ממנו ושמסר את חמיו בעש"ג המשפט הפיייויגי אשר המסירות ההן אינן נגלות אל הנמסר וכו' גם בהצעת המעשה בדף ב' כתוב שבא לויניצייא בט' לאלול השכ"ה עם השגת בטחון השיג מהשררה ע"י אהובו הר' יוסף ן' יקר יצ"ו ובא והלשין חמיו בעש"ג במשפט בפיוויגי ונעשה ציווי לרופא שלא יוכל לגבות ממנו חובו וכו' ועל זה הסכימו בפני ק"ק לוונטיני ובחרו להם אנשי' מזה א' ומזה א' בקנין ושבועה ובח"ח לקיי' הפסק וטרם כלו לחיוב נרתע אחור וחזר בו עד כי סתר הקומפריומסו וסרב מלעמוד לדין בפניהם ומלעמוד בדין לפני הרבנים עד אשר חשב להטיל הדבר בחיק ב' אנשים אוהביו נושאי איבה אל חמיו רק הג' היה החכ' בן הרב מפדואה ז"ל וכראות חמיו כי כלתה אליו הרעה וכי היתה ידו על התחתונה הטיל גם הוא הפרשותיו בחיק הג' והצעת כל המעשה זה היה ביד החכמים וחתומים על הדפוס מכתיבת יד הרב קפמאן והר' חננאל בן כמר יעקב ז"ל ושלשה ממוני ק"ק לוונטיני על כי בפניהם עבר כל מה שכתוב בהצעת המעשה ומה שלא עבר בפניהם באזנם שמעו וידעו אמיתות הדברים מתוך עדיו וחתימ' נאמנות ומקויימות וכו' הרי מכל זה נראה שלא היה לו שום אונס ע"י האומות לא בצאוילו ולא בקראמינאל אדרבא ידו היתה על העליונה על חמיו וברר ברורי' כמו שרצה וחזר וסרב בהם ובחר אחרים מדעתו ואפי' נעשה לו שום אונס קודם אח"כ הובטח שלא יוכל חמיו לתבוע ממנו הק"נ סקודי וגם היה מפורסם לכל מה שהיה לו ביד חמיו שלא היה יכול להכחיש וגם לא היה לו עוד יכולת בדוחקו ע"י הערכאו' אחר ההבטחה והכתיבו' שהיה לו מאת הדוכוס מפרורינצי"א לשרי יועצי ויניצייא באופן שאפי' היה אי זה אונס קודם כבר נסתלק קודם שיעשה הקומפרומיסו והיה חייב לקיים מה שגזרו כיון שקבל עליו מרצונו לקיים גזרתם ונתבטלו בזה כל דברי הרב מטריוויש אשר האריך באונסים והרחי' לשונו נגד כל הרבנים המורים בכשרות הגט כמו שכתב באונס הג' וכתב באופן שהאונסי' לא סרו לא כולם ולא מקצתם עד אחר נתינת הגט האמור ושכל העם מקצה היו מכירים שגירש לאנסו ואינו כמו שכתוב בהצעת המעשה ומעשה הגירושין ואליהם אנחנו שומעים כי הם נמצאו בכל מה שאירע בויניצייא והעידו על מה שראו ושמעו והרב החזק נר"ו כתב בתירוץ אונס זה אף אם הביאו חמיו בפועל בבית הסוהר לא היה בשביל נתינת הגט אלא כדי לגבות הש"ח שלו וכל זמן שאין האונס בא בשביל הגירושין אלא בשביל ד"א אינו אונס לבטל הגט כמו שכת' בכלל ה"ג בשם הרשב"ץ והכא נמי כל הפחדו' והגיזומים לא היו אלא בשביל הש"ח וכו' וזה אינו אונס לבטל הגט ע"כ ואני חוכך בטעם זה כי גם שכתב הרשב"ץ ז"ל שאם עישו אותו בדברים אחרים ולהציל את עצמו מאותו עישוי נתרצה לגרש לא הוי גט מעוש' ושפי' כן הרמב"ן ז"ל על ההיא דשמואל בירו' שמענו שמוציא שמענו שכופין בתמי' נראה לי דהיינו כשכופין אותו על דבר אחר לא על כוונת גירושין והוא מעצמו כדי להנצל מאותו עונש מגרש מעצמו וכמו שכתב כן הר"ש ז"ל בלשונו מעצמו מעצמו שני פעמי' והרב החזק נר"ו עצמו בתחלת הכלל הג' כתב כשהאונס בא כדי שיעשה דבר אחר לא כדי שיגרש והוא מגרש כד להנצל מהאונ' ההוא אינו אונס ראוי לבטל את הגט והריב"ש ז"ל בסי' קכ"ז האריך בענין זה שב"ד יכולים לכוף הבעל על העונה או על מה שחייב לאשתו ואם הוא מעצמו כדי להנצל מזה גירש אין זה גט מעושה שהרי אין ב"ד כופין אותו על הגט כלל אלא לקיים מצות עונה וכו' והרי זה כמי שהיו נושין בו ממון והיה תפוס בבית הסוהר בעד החוב הנז' ואמרו לו קרובי אשתו אם תגרש אשתך אנחנו נפרע בעד' ותצא ממאסר' ונתרצה וגירש אין כאן שום אונס שהרי לא היה תפוס כדי שיגרש והביא תשובת הרא"ש ז"ל שבאבן העזר שמי שידו' שרוצה ללכת ישביעוהו שלא ילך או יכפוהו שיגרשנה לזמן קודם שילך שנר' שכיון שאומרי' לו או תעשה המוטל עליך מן הדין או תגרשנה אין זה כפיה על הגט במוחלט אלא שכופין אותו על מה שהוא חייב מן הדין ואם יגרשנה יפטר מכל זה נראה כי הכפיה היא על דבר אח' שהם מקפידי' בו שאם היה עושה אותו דבר לא היו כופין אותו על הגט אבל כשרוצים לכפותו על הגט ולא היו חוששים לכפותו ולהקפיד עליו על שום דבר אחר שהיו יכולים לכפותו אלא כדי לכפותו אותו על הגט כופין אותו על דבר האחר שיודעים שלא יוכל לקיים ויגרש אז נראה כי הכפייה היא על הגט ממש ובאותה תשוב' של הרשב"ץ ז"ל כתוב עוד ומ"מ מוכח מהכא שכשכופין אותו לפרוע כתובתה ולפעמים מפני פרעון כתובתה הוא צריך לגרש והרי הוא כפוי ועומד בגט זה כיון שלא כפו אותו ממש לגרש אלא שכדי לפטור עצמו מאונס פרעון הכתובה נתפייס לגרש לא מיקרי גט מעושה כלל שהרי האונס בענין אחר היה והגט ברצונו נתנו שהרי לא היו כופין אותו לגרש. עכ"ל שנראה במשמעות לשון זה שהכפי' הוא על דבר אחר כמו על הכתובה שהיו רוצים שיפרע אותו ולפעמי' יקרה שלא יוכל לפרוע ועל זה מגר' כדי שיפטרו אותו מן הפרעון לא יקרא כפיה על הגט אבל אם הוא ידוע כי כשכופין אותו לפרוע אין לו או שלא ירצה לפרוע ויגרש נראה שהיא כמו כפיה ממש על הגט ממה שמדייק בלשונו ולפעמים מפני פרעון וכו' נתפייס לגרש וכו' הגט ברצונו נתנו וכו' והסברא נותנת כן שאם הוא ידוע שזה לא יוכל לקיים הדבר אחר אשר עליו כופין אותו אלא בנתינת הגט הרי הוא כאלו מתחלה כפוהו עליו וא"כ בנ"ד אם היו אונסים אותו על פרעון הק"נ סקודי והיה ידוע שהיה מגרש כדי שלא לפרוע היה אונס על הגט והוא דבר נראה שהאונס היה בא בשביל הגירושין ולא בשביל דבר אחר שהוא המעות של ש"ח ועל זה הוכרח ליכנס בחיו' הקומפרומיסו אשר על זה הוכרח לגרש והיה גט מעושה. עוד טעם אחר שהגט היה מעושה לפי דרך הרב החזק כי תביעת הש"ח לא היה בדין כי עדיין לא היה חייב לו דבר כי רוב אלו הק"ן שבש"ח היו אצלו ממה שנתן חתנו לבתו והוא לקחם ועוד כל המטלטלים ובגדים וספרים שלו היו בידו ומה שכתבו הר"ש ז"ל והריב"ש שכשאונסים אותו על דבר אחר ולא בשביל נתינת הגט והוא מגרש לפטור עצמו מן הדבר האחר דלא הוי אונס על הגט היינו שאונסים אותו על דבר אחר כדין כמו שפי' על יוציא ויתן כתובה שהדין נותן שיפרע לה וכופין אותו עליה והוא מגרש כדי להפטר מלפרוע מה שהיה דין לפרוע או כמו שכתב הריב"ש ז"ל הרי זה דומה למי שהיו נושין בו והיה תפוס ואמרו קרובי האשה אם תגרש נפרע בעדך ונתרצה וגירש אין כאן אונס כי בדין היה תפוס על מה שהיו נושים בו אבל