מבי"ט חלק ב עג

לכל קהלות הקדש שיהיו בעזרם לסייעם על הדין והאמת לפי דעת' ויצאו יותר מעשרה שליטים חכמי' אשר בעיירות להיות מעירם לעזור לכת האוסרי' וקצתם חזרו בהם אח"כ ומה שיצא מכלל פסק הרב ה"ר משה פרווינצא' נר"ו וחברו הרב ה"ר פנחס נר"ו האוסרי' שנתנו יד למגר' למודעותיו ועמודי התווך אשר זיווג הבית הנפרד בגט זה נכון וסמוך עליהם הם הרב המופלג בחכמה ושנים ה"ר ברוך חזקיטו נר"ו להכשיר הגט והרב הלוח' במלחמת' של תורה בשערים נודע שמו ה"ר משה פרווינצאל נר"ו לפסול הגט ומה שעולה בהכשר סדר נתינת כהלכתו בא בדרך ארוכה וברורה בספר המכשירי' ומה שבא בפיסול הגט לא נתבררו עדין בספר הפוסלים את הגט כי אם שכתבו שהיו ביד המגרש מודעות מספיקות לדעתם לפיסול הגט ושיראו אותם בהזדמן יחד החכמים במקום מיוחד אשר בזה נפל אש המחלוקת ביניהם ולא נודע איה מקום כבוד החכמים וב"ד היפה יהיה קבוע ועל זה גזרו על הרב נר"ו ה"ר משה יצ"ו וחברו ה"ר פנח' שיבטלו דבריה' ויראו המודעות והם השיבו ונתנו טעם לדבריה' איך ולמה לא קיימו גזרתם וכתבו על זה לכל הקהלות ובאו להם פסקים מרבנים ידועים רוב משא ומתן שלהם בהיותם נותנים טוב טעם ודעת לרב ה"ר משה וחברו שלא היו מחוייבים לקיים מה שנגזר עליהם והם פסקי הרב ה"ר יצחק מלאטש נר"ו אשר פסקו סובב על שלא היו נלכדים שני הרבנים האלה בחרם ר"ת שלא להוציא לעז על הגט ועל ברירת הדיינים ועל מה שבטלו הב' רבנים החרם שהטילו הרבנים המכשירי' על המגרש על הוצאת הלעז על הגט במודעות ועל מה שגזרו על ב' הרבנים שיחזרו בהם ממה שכתבו או יודיעו מה שראו בפיסול הגט על כל סעיפים אלו סייע הרב מלאטש את ב' הרבני' ובאו אחריו לקיים דבריו בחתימתם כמה"ר שמואל מפיסא וכמה"ר יצחק צרפתי וכמה"ר יצחק ממונצולינו ואחרי אלו בא פסק ארוך מהחכם ה"ר יוסף אמיגו יצ"ו בסיוע הב' רבנים הנז' על כל הדברים הנז' וגם על דבר פיסול הגט כתב כי ראה המודעו' וכתב שצריך לברר וללבן הדברי' כי אם יתברר טענת האונס הגט יהיה בטל והחכם ה"ר יהודה אדרוטיאל יצ"ו כתב ג"כ לקיים דברי החכ' ה"ר יוסף יצ"ו בענין פסול הגט על המודעות ופסק כמה"ר מיכאל קודוטו יצ"ו על כי לא היה בזה הוצאת לעז על הגט ושגזרת הרבנים לא חלה על הב' הרבני' ופסק כמה"ר משה פינצי מאריו יצ"ו ג"כ מוכיח כי לא יקרא זה הוצאת לעז ושלא נלכדו בשום גזרה ופסק כמה"ר משה חזקיה הלוי י"צו ג"כ מסכים ומביא ראיות לכל זה ופסק כמה"ר אהרן פינצי מארייו יצ"ו ג"כ שאין בזה משום מוציא לעז ופסק כמה"ר יצחק פינצי יצ"ו סובר ג"כ כל זה ואין גם א' מכל אלו הרבנים שיכתוב בפיסול הגט וקיום המודעו' רק החכם ה"ר יוסף אמיגו אשר כ' אם יתברר האונס (כנ"ל) וכן חברו החכם כה"ר יהודה אדרוטיאל יצ"ו ומדבריהם אין ראיה עד שיתברר האונס רק הרב כמה"ר יוסף טריוויש יצ"ו הוא שהאריך בפיסול הגט והזכיר האונסים והמודעו' וגזר אומר שהגט בטל ועל זה סלק מעל ב' הרבני' תלונות וגזרות הרבנים האחרים אבל מהרב פרובינצאל יצ"ו וחביריו אשר הם עמודי הוראת איסור בגט עדין לא מצינו ראינו ראייתם ולא עניני המודעות איך היו כי תלו הוראתם בהתוועד החכמים ולא רצו לגלות טעמם ולא האריכו למעניתם בכל מה שכתוב בספר' כי אם בבריר' הדייני' ודרישה וחקירה אשר נפלה מחלוק' ביניהם כמבואר בכתבם אמנם הר' המופלג ה"ר ברוך יצ"ו האריך ובאר וברר אופן סדר נתינת הגט בהכשר וסילוק האונסים והמודעו' גם על המודעות והאונסי' אשר כתבו הב' רבנים אשר פי' אותם הרב פרובינצאל שהיו ג' אונסים גם כי לא ראה טופס המודעות כתב והאריך בביטולם. ועל זה כדי שנוכל להוכיח ולהכריע ביניהם בענין הכשר הגט ופיסולו נראה במה שכתב הרב מטריוויש יצ"ו בביטול הגט ומה שכתב הרב החזק כמה"ר ברוך יצ"ו בהכשרו אי זה יכשר א' מן האונסים אשר כתב הרב מטריוויש אשר מחמתו כתב שהגט בטל הוא שכתב שחמיו בא עליו בעקיפים שהיה כובש שטר פסיקתא שביניהם שנתחייב לזונו כמה זמן ושכפר בתיבותיו ובגדיו וספריו וכיס מעות שבידו כדי לכופו שיבוא לידי מדה זו לגרש והביא ההיא דפרק איזהו נשך דההוא שמשכן לחבריה וכבש שטריה דהוה אונס והביא נמי אם זה לא היה מודה לחמיו לגרש היה כופר וגוזל הכל והבי' מהרמב"ם ז"ל שכתב פ"י מהלכות מכירה א' האונס את חבירו כשהכהו וכו' עד שמכ' או שהפחידו וכו' הרי זה אונס ובפ"ב מהלכו' גירושין כתב שאנוס הוא שנדחק ונלחץ לעשות דבר שאינו מחויי' וכו' והביא מפ' המדיר ומפ' הבא על יבמתו בההיא דאין מעשין אלא לפסולות ונשא אשה ולא ילדה י' שנים שיוציא ויתן כתובה וכו' וזה לא היה בו שום עביר' שיכופ' אות' לגר' וכל זה מפ' המדי' ופ' הבא על יבמתו (וזה) לא הי' לו שייכו' בענין אונ' ממון זה וגם הראיו' לאונ' ממון שהוא מביא אין מי שיכחיש כי אונס ממון לגרש הוי אונס אבל יש לחלק באונס הממון שאונסים אותו ומוציאי' ממנו ממון שלא כדין אם לא יגרש או ממון שהיה לו ביד אחרים ולא יתנו לו אם לא יגרש וכמו שחילק הרב החזק על אונס זה שכתב שחמיו היה מוחזק במטלטליו וספריו קודם על מה שהיה חייב לו קודם שתבוא סיבת נתינת הגט ולא החזיק בם על נתינת הגט והביא מתשובת הרשב"ץ ז"ל שכתב כשאנסוהו אחרי' אפי' שלא כדין בגוף או בממון ואומר' לו בפי' שאונס זה לא יסלקוהו עד שיגרש לפלוני' אפי' שלא היה דינו לגרש שאין זה בכלל אונסי' וה"נ יכול חמיו לומר לו שלא יסלק האונס במה שהוא מחזיק בממונו עד שיגרש בתו וגם כי מסר מודעא הרי בטלה והרי הוא כאלו לא מסרה עוד כתב כי מה שחמיו מחזיק בשל חתנו אינו אונס כיון שהוא כדין שהרי חייב לו מה שהלוה לו עוד (כתב) שאפי' היה אונס גמור מה לו לארוס' ולצר' זאת יכולה לומר לו כנוס ולך עמו בדין או פטור ע"כ ואני חפשתי על לשון זה של הרשב"ץ בקיצור תשובותיו אשר קצרתים זה כמה שנים עם קיצור תשובות הריב"ש ז"ל קודם שנדפסו ומצאתי הלשון כך יש אונס אחר ולא מצינו דומה לו בגמרא והוא שאנסו את אחרים כדין או שלא כדין בגופם או בממונם ואו' להם בפי' שלא יסלקו אונס זה מעליהם עד שיגרש פלו' אשתו אפי' לא היה דינו של אותו פלו' לגרש אין זה בכלל אונס אפי' הוציאו להריג' (את) בנו שרחמיו עליו אם לא יגרש אשתו והוציאה להציל בנו כיון שלא מסר מודעא אין זה גט מעושה כלל שאין עישוי אלא בגופו של מגרש עור בעד עור וכו' ע"כ קיצור לשון הר"ש ז"ל מכתיבת ידי אשר קצרתיו מתשובותי' שהיו פה ביד בעל תורה א' שהיו קרוב למאתים תשובות באותו הספר ואח"כ מצאתי יותר וחברתי עמהם וזאת התשובה היא הראשונה והיותר ארוכה מכל תשובותיו ולפי לשון זה אין ראיה מכאן למה שרצה הרב החזק יצ"ו כי משמעו' לשון זה הוא כי ראובן ד"מ קרוב או מודע לאשה א' אנס את שמעון קרוב לוי המגרש או אהובו בגופו או בממונו כדין או שלא כדין ואמר לו בפי' לא אסלק אונס זה מעליך עד שיגרש לוי קרובך או אהובך את אשתו שאפי' לא היה כדין שיגרש אותו פלו' את אשתו אין זה בכלל אונס אפי' הוציאו להריג' בנו וכו' והיא סברא נכונה כי אונס אחרים לא מיקרי אונס לגבי דידיה כי יש כמה אנשים אינם מקפידים ולא מצטערים על צער קרוביהם ואינם רוצים להפסיד ממון עליהם ולא לבטל רצונם מפניהם והרוצים מרצונם הם עושים וזה שגירש אשתו להציל את קרובו או אפי' בנו מדעתו ורצונו עשה ואין הגט מעושה כלל וא"כ אין מכאן ראיה לומר שהאונס שעושה חמיו לחתנו בממונו שאינו קרוי אונס שהרי מגיע האונס לממון המגרש ואינו דומה למה שכתב הר"ש ז"ל שהאונס הוא לאחרים ובחנם כתב הרב החזק יצ"ו וחזר הדין למקומו שיכול חמיו לומר לו בפי' שלא יסלק את האונס ממה שמחזיק של חתנו עד שיגרש את בתו כי אין מכאן ראיה כלל וגם אין הסברא נותנת שלא יקרא אונס מה שאונס חמיו את חתנו במקום בתו וגם כי הרב הנז' נתלה באילן גדול לשון זה שמצא בספר הרב כמה"ר יוסף קארו יצ"ו סי' קל"ד בשם הר"ש ז"ל ואינו כתוב שם שאנסו את אחרים אלא שאנסו אחרים כדין או שלא כדין וכו' שלכאורה נראה שאחרי' אנסו אותו ויקרא לחמיו אחרים והוא הוא האנוס ואינו כן כי מסגנון כל הלשון נשמע בפי' שהאונס לאחרים שהרי כתוב באותו הלשון שם סימן קל"ד ואו' בפי' שאונס זה לא יסלקהו עד שיגרש פלו' אפי' אותו פלו' לא היה דינו לגרש וכו' הרי נראה בפי' מלשון זה שהאונס הוא על אחרי' שכותב שאונס זה לא יסלקוהו עד שיגרש פלו' שהיה לו לומר אלא שאונס זה לא יסלקוהו עד שיגרש למה הזכיר פלו' הרי הוא הוא האנוס וכתב אח"כ אפי' אותו פלו' לא היה דינו לגר' נר' שזה פלו' שלא היה דינו לגר' אינו אותו שאונסי' אותו וכמו שכתב מיד אפי' הוציאו בנו להריגה וכו' הרי שהאונס אינו עליו אלא על בנו אלא שבספרים דלגו תיבת את ובזה החליפו הכוונ' ואפי' בלא מלת את נשמע ומובן מכל הלשון שהאונס הוא לאחרים כמו שכתבתי ועוד שכתוב שאנסו אחרים ר"ל שאנסו לאחרים או את אחרים שאם הי' חוזר האונס לו היה כותב שאנסוהו אחרים כמו שהעתיק הרב החזק נר"ו אבל הלשון בסימן קל"ד הוא שאנסו אחרים סוף השטה דף ק"ע ונרא' שם באותו נדון שהאונס היה לאביו שלא הרשו אותו לצאת מאותו מקום כמו שהביא שם ובתחלת התשוב' כתב נראה ברור מה שעכבו האב מלצאת מן העיר אינו כפיה לגבי הבן חדא שאפי' היו חובטין האב עד שיגרש בנו לא מקרי עישוי כו' ונתבא' כי אין מכאן ראיה למה שהביא כי הבנת הלשון אינה אלא על אונס אחרים וזו היתה כשגגה היוצאת מלפני השליט והחזק כי כל אונס שאונסי' אחרים לבעל עד שיגרש וכ"ש אביה חשוב כאלו היא עצמה היתה אונסה אותו כי היא היא האונסת מדעתה ומכחה כי לא נקבה תסובב גבר ותכריחהו לגרש כי אם על ידי אחרים אביה וקרוביה ורעיה אשר לא יבגדו בה. כתב עוד הרב החזק שנית שמה שחמיו החזיק בשל חתנו אינו אונס כלל כי הוא מחזיק בו כדין וכו' וא"כ מה אונס ממון יש כאן שלישית שאף אם נאמר שהוא אונס מה לה לארוסה ולצרה זו וכו' ואני אומר שהוא אונס מה שמחזיק משל חתנו כדי שיגרש כמו שכתבנו כי זה האונס הוא נחשב כאלו היא עושה אותו ומאת הארוס' היא הצרה ואונס זה ואיך תצא ותאמ' לו עת' כנוס לך ולך עמוד בדי' על הנדונייא או על הפקדון או חוב אם הוא מחזיק בשלו מדעת' כדי שיגרש ומה שהיא אומרת לך כנוס הוא מן השפה ולחוץ שאם היתה רצונה להנשא עמו גם אביה לא היה מחזיק בשלו אבל לפי האמת אם היא היתה אומרת מרצונה אז בוא כנוס אם תרצה ותעמוד אחר כך לדין והוא לא היה רוצה לכנוס אלא לגרש כדי ליקח מה שיש לו ביד אביה לא היה בכאן שום אונס כיון שהיה יכול לכנוס וכל שלא אמרה כך והוא היה מעכב את שלו עד שגירש נראה דהוי אונס. ונראה לי כי אפי' שיהיה ענין עיכוב ממון זה וכתב החוב אונס לא בשביל זה נתבטל הגט כלל כי קודם שנעשה הקומפרומיסו שהוא מה שעשה בשביל האונס לפי דבריו כבר נסתלק האונס של הממון כפי מה שבא בסיפור המעשה דף ה' שכתוב שם שבא לויניציי' ב"ט לחדש אלול השכ"ה