מבי"ט חלק ב עב

ונתן לה הוא משכון על מה שהיה ראוי שיצא מן החתול באותו החדש ואח"כ הלך הוא והראה נוסח הצוואה לחכם יצ"ו ואמר לו כי מה שכתוב בצוואה שנתן לה האלגלייא של החתול שהיה דשב"ל ועל זה בא אצלי ופסקתי דאע"ג דהוי דשב"ל כיון שהחתול היה בידה ולקחה כבר האלגלייא שיצאת ממנו שזכת' בה כבר כרב נחמן דאמר פ' איזהו נשך מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינא מיניה וצויתי לה שתחזור לו המשכונות שלקחה על החדש דלא מיקרי שמיט ואכיל אלא כשאכל מה שהקנו לו אבל המשכון כיון שהיא לא זכתה אין כאן משכון ועל זה כתב הרב הר"ד נר"ו דמודה רב נחמן דמצי למהדר ביה אפילו אחר שבאו הפירות לעולם כיון שלא אכלם עדיין הקונה ואי שמיט ואכיל אחר שחזר בו גזל הוא ומפקי' מיניה והבן כרעא דאבוה הוא ואם היה איפשר לו למחות קודם אכילת הפירות היה מוחה שהרי כשבא וידע במתנ' צווח וטעמיה דרב נחמן משום מחילה וזה לא מחל ואנן סהדי שאם היה בכאן בשע' שמת' אמו היה מוחה ואומדנ' דמוכ' היא ואיכא רבוותא שפסקו הלכה כר' אחא בההיא דגמל האוחר בין הגמלים ודמיא למי שהחזיק בקרקע ג' שנים ובעל הקרקע היה במקום אחר שלא היה יכול למחות שאין חזקתו חזקה ומוציאין ממנו הקרקע והפירות שאכל עכ"ל: ואני אומר דדוקא כשחזר בו אפילו אחר שבאו לעולם לרב נחמן הוא דלא זוכה הקונה אבל אם לא חזר בו שלא ידע שהיה יכול לחזור בו ובין כך וכך אכלם הקונה לא מפקי' מיניה וכמו שכתב רש"י ז"ל על מודינא דאי שמי' ואכיל לא מפקינן מיניה שהרי כל זמן שלא חזר מחל על אכילתו ואעפ"י שבטעות היה שלא היה יודע שיוכל לחזור מחילה היא ע"כ וראובן זה נמי לא ידע שהיה יכול לחזור בו עד שבא פה והראו לו הצוואה והרב שראה אותה אמר לו שהיה יכול לחזור בו ואז חזר בו ואעפ"י שמחילה זו היתה בטעות שאם היה יודע בקודם היה חוזר בו הוי מחילה כדאי' התם לרב נחמן משום ההוא זביני הויא מחילה וכתב בנ"י בשם הרשב"א וטעמא דזבוני מתחלה לאו מחילה בטעות הויא שהרי דעתו למכור היה וזה נמי לקנות אלא שהענין בעצמו מפני שלא באו עדיין הפירות בעולם לא מהני משום דלא סמכא דעתיה ומ"ה יכול לחזור בו אבל מ"מ הפירות שלקח כבר הרי הם כאלו קנאם ומ"ה אמרי' דהוי מחילה ולא מפקי' מיניה ע"כ ובתוס' כתבו דגבי פירות דקל זביני ולא מחילה בטעות היא דנהי דיכול לחזור בו מ"מ אין לו לחזור כי היכי דליקום בהימנותי' הלכך אית לן למימר דאפילו שהי' יודע שיכול לחזור לא היה חוזר ע"כ הכלל כי כל זמן שלא חזר בו אעפ"י שאנחנו אומרים בזה שאם היה יודע היה חוזר בו לא מהני ואם אכל קודם שחזר בו לא מפקי' מיניה ובנ"ד הכי הוי והחכם הוותיק ה"ר שמואל נר"ו כתב לי דלא שייך בנדון זה ההיא דרב נחמן דהוי מטעם מחילה הוה שייך במוכר ונותן שהוא בחיים אבל ש"מ שצוה מחמת מיתה ונתן מתנה מיד כשמת יצאו הנכסים מרשותו ונכנסו ליד היורש והיורש אינו מוחל והוא צועק וצווח: ואני אומ' דיורש לא עדיף ממוריש וכי היכי דמוריש כל שלא היה חוזר בו אם אכל הקונה זכה הכי נמי היורש כל שלא צווח זכה האחר ועכשיו שהוא צווח לא זכה האחר משעה שהוא צווח ולכך צויתי להחזיר לו המשכונות שנתן על החדש שהיה עתיד הקונה לאכול וצוח הוא וחזר בו: עוד כתב ועוד כי הרי זה דומה לנותן דקל לא' ופירותיו לאחר שהשני לא קנה הפירות והכל לראשון לפי שלא שייר מקום לפירות וכמו שכתבו הפוסקים הר"מ והטור וכאן ג"כ נתן החתול לא' ופירותיו לאחר ולא קנה השני אלא הכל לא' ע"כ: ואני או' דלא דמי דהתם כשנתן דקל לא' ופירותיו לאחר היינו בבת אחת שאם נתן הדקל לא' סתם ואח"כ נתן הפירות לאחר אינו יכול לחזור בו מן הפירות כי כשנתן הדקל סתם משמע הוא ופירותיו אלא מיד שאמר דקל זה לפלו' אמר ופירותיו לפלו' ולהכי כיון שהשני לא קנה דהוי דשב"ל כתבו המפרשים דראשון זכה גם בפירות ויש מפרשים ג"כ שנשתיירו לו הפירות כיון שגלה קודם שלא היה נותן לו אלא גוף הדקל אבל בנ"ד נתנ' קודם החתול סתם לבנה דמשמע עם פירותיו ואחר שהפסיק בדברים בצוואה בחילוק נכסיה אמרה שפירות החתול יהיה לבתה עד זמן פלו' וחזרה בה מן המתנה שיהיה לבנה החתול סתם בפירותיו ונתנת' לבתה אעפ"י שלא תחול המתנה של פירות מפני שהיה דשב"ל הרי חזרה בה מן הפירות שנתן לבנה בכלל מתנ' החתול סתם ונשתיירו לו וממילא יורשות אותו בנותנה כי בזה נסתלק מכל נכסי ירושתה בנתינת החתול כמו שכתוב בצוואה שסלקה אותו ולשון סילו' מהני דלא הוי כלא ירש וכמו שכתבתי בתשובה אחר' וכיון ששייר לעצמו שייר נמי מקום פירי ענפי האילן שבו גדלין הפירות וכדא' פ' מי שמת שייר פירותיו לבניו שייר מקום פירי מ"ט כל לגבי נפשיה בעין יפה משיי' וכיון דשייר מקום פירי כשנתנה הפירות של החתול לבתה לא היה דשב"ל דמקום פירי של החתול הקנה לה נמי כמו ששיירתם לעצמה כשחזרה בה ממתנת כל החתול לבנה עם הפירות אלא החתול לבדו ובחרת' ליתן לבתה הפירות שיירה לעצמה בעין יפה מקום פירי לתתו לבתה אי נמי אע"ג דלא הוה משיירא בעין יפה משיירה לבת דקרוב אדם אצל בנו וכדתנן פ' מי שמת ילדה אשתי זכר יטול מנה נקב' מאתי' יטול כו' ואמרי' בגמ' א"ר יוחנן המזכה לעובר לא קנה וא"ת משנתינו דקתני אם ילדה אשתי זכר וכו' הואיל ודעת של אדם קרובה אצל בנו וגמר והקנה בכל לבו אבל לעובר אחר לא קנה דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ולאו דוקא בנו אלא אפי' בתו וטומטום וכו' כדתנן במתני' ולא אמרי' בנו אלא למעוטי המזכה לעובר דעלמא וא"כ כי היכי דמשום דקרוב אדם אצל בנו מקנה לעובר שלו שלא בא לעולם לבנו או לבתו דקרוב אדם להם דמקנה דבר שב"ל או לדבר שלא בא לעולם דכי הדדי נינהו: וכן משמע נמי בבריתא דריש פ' המוכר את הבית בן לוי שמכר לישראל שדה וא"ל ע"מ שמעש' ראשון שלי מעשר א' שלו ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו אחריו דכי היכי דלעצמו שיי' בעין יפה גוף הקרקע ואינו דשב"ל הכי נמי לבנו כתב הרש"בא שאף מתנ' ש"מ בכלל דכל מאן דמשייר אף לבניו ליורשיו בעין יפה משייר כמו שהבי' בב"י סי' ר"ט וכת' דוק' לגבי אחרים אדם קרוב אצל בנו אבל בת לגבי בן כי הכא אדרבא קרוב אדם אצל בנו מאצל בתו לא היא דלא אמרינן קרוב אלא למאן דיהיב ליה הוא קריב דכוונתו שיגמר הקנין למי שקרוב אצלו אעפ"י שהוא נגד אחר שקרוב לו ג"כ וכההיא דתנן אם ילדה אשתי זכר וכו' דלא שנא אית ליה בנים אחרים או לית ליה. שאלה קלח מי זה בא מאדום זה ספר כריתו' עמכם אשר שלחתם זה אומר בכה וזה אומר בכה זה יאמר לה' אני נכתב ונחתם ברצון בדבר ה' וזה יקרא בשם יעקב כי כל אח עקב יעקב במודעות ואונסין וזה יכתוב ידו לה' עוזרים בשם ה' וזה בשם ישראל יכנה כי לא יעקב יאמר שמו כי אם ישראל: מי חכם ויבן טענות אלה נבון וידע החכם כי כל העדה כלם קדושים וישרים דרכיה' ולכן נחכה לה' שיחננו ונוציא לאו' משפט גט זה ומעשהו וראיתי כי ממחלוקת הכשר ופיסול גט זה נמשכו בו כמה מחלוקו' בענין הדין ביניהם ענין ברירת הדיינים ומקו' ברירתם וההזמנ' שעשו לשם בחרמי' ונידוי שעל המגר' ושעל הב' חכמי' מתקנת חרם ר"ת ז"ל אי חלו או לא אשר כת חכמים מגידים היות כדין כל מה שעשו מסדרי הגט וכת אחרת כחדו מאבות רוב הפוסקים אשר הם מביאים ראיה מהם ואומ' אין משם ראיה ומחזיקי' סברות הפוסלים את הגט ואחר שהכל סובב על מחלוקת הכשר הגט או פסול. נבר' ענין זה אשר הוא תל שהכל פונים בו ואח"כ אם יצטרך נדבר בקצור בשאר הענינים וראינו סידור נתינת הגט וביטול המודעות שלם ונכון לדעת כל הפוסקים ז"ל ומה שאנחנו נוהגים פה לסדר בנתינת ג"ט א' פה בשני שטות סדרו החכמים מסדרי גט זה בכמה דפים מדפוס כדי לברר וללבן ביטול המודעו' על פיו ורצונו ובחתימתו וחתימת עדים ובגילוי דעתו מלבד דיבורו המור' על עצם כוונתו ודעתו שהיה נתינת הגט מרצונו בלי שום אונס כפי המורה ממעשיו שרצה לקבל מעות ליתן את הגט ודיבורו מסכים לדעתו וכוונתו בביטול המודעות ופיסול העדים כדעת הרשב"א ז"ל ומה להם לעשות יותר ולא עשו והרי כתבו ג"כ עדויות על גילוי דעת המגרש שנכספ' וגם כלתה נפשו לכסף וברר אנשים אשר כנפשו וגלה להם כי לא היה חפץ בבת הרופא אלא בכסף שבביתו ובזה נתבטלו כל המודעות אפילו שהיו נעשות קודם כתקנן והלכתן ואין קושי' לזה ממה שכתבו קצת החכמי' המורי' לעזרת הרב ה"ר משה רופא ממה שכתב הריב"ש ז"ל בתשובת תפ"ב וכל זה במי שלא ידענו שהוא אנוס אבל מי שידענו שהו' אנוס חליצתו פסולה ואעפ"י שבט' המודעו' והמודעא כאלו אינה כיון שבטלה האונס במקומו עומד ע"כ ובנ"ד האונס נסתלק בגילוי דעתו באמיתות שהיה מגרש ברצונו ושלא היה חפץ בה כי אם במעות והמודע' נסתלקה בביטולה שביטל ופסל העדים המעידים נגד קיום הגט וכמו שכתוב בדפוס מעשה הגירושין דף ו' ביטול המודעו' ופסול העדים בארוכה וקיום ב"ד על העדיות וכיון שפוסל העדים הוא גומר בלבו ומבטל כל מודעות שאינו מצוי לקלקלה בידי שמי' וכמו שכתב בשם הרשב"א ז"ל ונניח כל חלקי הסותר בענין האונסין ד' חלוקו' בדין וד' שלא כדין א' אנסוהו כדין לגר' ולא מסר מודע' וגירש הגט כשר ב' אנסוהו כדין ומסר מודע' פסול ג' אנסוהו כדין ומסר מודע' ובטלה באונס כשר ד' אנסוהו כדין ומסר מודע' ובטלה בלי אונ' כ"ש דכשר ד' כו' שלא כדין א' אנסוהו שלא כדין ולא מסר מודעא פסול ב' שלא כדין ומסר מודעא בטל ג' אנסוהו שלא כדין ומסר מודע' ובטלה באונס פסול ד' אנסוהו שלא כדין ומסר מודעא ובטלה בלי אונס כ"ש דפסול: וכן במסירת מודעא ד' חלוקות א' מסר מודעא וגירש בלי ביטול בטל ב' מסר מודעא וגירש בביטול כרצונו כשר ג' מסר מודעא וגירש בביטול באונס שלא כדין פסול ד' מסר מודעא וגירש בביטול באונס כדין כשר. עוד יש ב' חלוקות באונס והן אנסוהו כדין או אנסוהו שלא כדין לגרש ונסתלק האונס וגירש כשר והחלוקה הישרה למגרש הוא שלא נאנס ולא מסר מודעא וגירש כרצונו ומעתה נברר האונסין והמודעות שאירעו בנדון שאלה זו גם כי קשה הוא לבררם מפי כתבים אפי' שבאו דרך ארוכה בשני חיבורים שחבר כל א' מכתות החכמים המתירים והאוסרים ספר בפני עצמו והדפיסו בענין הצעת המעש' שהיה ומעש' הגירושין עם העדויות וביטול המודעות ומפלת המגרש שהכריזו עליו וצעקת הרועים רועי ישראל בכתבים אשר כתבו כת המתירי' לאוסרי' בפרט ששה רבני ישיבת מנטוו' והאוסרי' להם וקול ענו' גבורה אשר חבר הרב ה"ר ברוך חזקיהו נר"ו להשמיע ולהורות כשרות הגט בלי שום אונס כלל וכן האוסרים האריכו בספרם ג"כ בהמשכות הדברי' שהוצעו לפניהם ועל ידם והסכמת קהלה לסייעה וכותבים כתב כולל