מבי"ט חלק ב עא

אחרת שאין אחיו הקטן יכול לומר על אחי הגדול היא המצוה המתינו לו עד שיגיע אלא או' לזה שהוא כאן יבם או חלוץ ע"כ: ומה שכתב כ"ת ותו דקרינא ביה שפיר זקני עירו אם הוא דר פה עתה משנים קדמוניות והולכים הוא ואשתו לישא את בתם שם ולחזור פה לביתם ולבניהם שהם מניחים פה הרי הם כמו אורחים שם ומקום עיקר דירתם היא פה נאם המבי"ט: אם לנעילת דלת של לוין חיישי' לעיגונא דאתתא שהקלו חז"ל כמה קילות מסבתו לא כל שכן דאיכא טעמא רבה הכא טפי מלענין ממון דאיכא שהויי מצוה ושהויי מצוה לא משהינן ולהכי תנן תלה בגדול אין שומעין לו אע"ג דאיכא למיחש שמא הגדול ייבם ואיכא מ"ד מצות יבום קודמת מ"מ חליצת הקטן שבכאן עדיפ' טפי מספק ייבום דגדול משום דשהויי מצוה לא משהינן וכאן ברי לן דמשהינן מצוה שזה הולך למרחוק ומזה תשובה גם על מה שכתב הרב דכי אמרינן תלה בגדול אין שומע' לו היינו דוק' אחר זמן ולא תוך זמן דזיל בתר טעמא דמאי זה טעם אנו אומרים דאם תלה בגדול אין שומעי' לו משום דשהויי מצוה לא משהינן כדמפרש התם תלמודא בהדיא בפ' החולץ וכיון שכן מה לי אם הוא תוך הזמן או אחר הזמן כיון דסוף הזמן נמי דברי לן דמשהינן מצוה שזה הולך למרחוק ואין סופו לחזור עד זמן ארוך שמואל ן' וירגא: שאלה קלד ערבים עלי דברי דודים ובאהבתם אשגה ואהגה ואשנה לומר כי במקומי אני עומד שלא אמרה הרא"ה תוך הזמן ומה שהקשה כ"ת על המשל אשר כתבתי מתשובת רי"ף ז"ל לא נפלאת היא ולא רחוקה ואני רגיל להקשות ממנה על מה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה סי' תתקס"ח שאם הלוה עני ומבזבז ולא הגיע זמן הפרעון אין מוציאין מידו עד שיגיע זמן הפרעון ויש לתרץ דאע"ג דמעכבין עליו שלא ילך כדברי הריא"ף ז"ל מ"מ אין מוציאין מידו ואין עלי קושיא על מה שכתבתי שאין אוסרין אותו במדינה שלא אמרתי אלא בזמן שאינו מבזבז או שיש לו קרקע או שאינו הולך למדינת הים אלא למקום קרוב ובנ"ד ליכא למיחש לחד מהני דאפילו יבזבז ואין לו קרקע כל זמן שירצה יכול לכנוס או לפטור ואפי' תימא דמצרים חשיב כמדינת הים לענין זה מ"מ זיל בתר טעמא כדי שלא תנעול בפני לווין כאשר כתב הרב והאי טעמא לא שייך בנ"ד ותו כיון שיש שם יבמה אחרת כשיגיע הזמן תדון אותו לכנוס או לפטור ומיד: נפטרה זאת ואם יאמר שרוצה לקיים המצוה ביבמה אשר פה ב"ד של מצרים יכופו אותו לבא לכאן לכנוס או לפטו' מפני תקנ' היבמה אשר שם וכיון דליכא למיחש למידי אין מעכבין עליו בתו' זמן ועת' נתחד' לי שיש אח גדול שם גם בזה אני סומ' שלא אמרו אם תלה בגדול עד שיבא אין שומעין לו היינו כשהגיע הזמן אבל בתוך הזמן אין מעכבין עליו דמצי למימ' אני רוצה להמלך באחי הגדול שהוא קודם במצוה ולענין מה שכתבתי דקרינן ביה שפיר זקני עירו חשבתי שגם היבם יש לו שתי נשים אחת הנה ואחת במצרים ואלו היה הדבר כן שפיר קרינן ביה זקני עירו ומ"מ מודה אני שמעכבין מנכסי המת כדי כתובת אשתו זו ממה נפשך ופשוט הוא: והמנהג הקדמון במצרים שאין מעכבין אלא אם הגיע זמן או שהוא ירוד או מבזבז נכסים או שרוצה ללכת למדינת הים ממש או חוץ למלכות אבל ממצרים לדמשק לא היו מעכבין לפי שהשיירות מצויות ואפשר ע"י שליח אבל המנהג שכתב כ"ת הוא יותר נכון לפי שעתה נתקלקלו הדרכים ונשתבשו בגייסות הערביים ואין יוצא ואין בא אלא לעתי' רחוקות ולכן אפי' מכאן לדמשק הוי כמדינת הים והנרא' לעניות דעתי כתבתי דוד ן' אבי זמרה: כתב כ"ת ואפי' תימא דמצרים חשיב כמ"ה לענין זה מ"מ זיל בתר טעמא שלא תנעול דלת בפני לווין כאשר כתב הרב והאי טעמא לא שייך בנ"ד ע"כ ואני אומר דאיכא טעמא אחרינא עדיפא מינה כדי שלא תתעגן היבמה כשילך למצרים ויתעכב שם אחר הג' חדשים והיבמה אחרת שבמצרים לא תכוף אותו לא לחלוץ ולא ליבם כי היא בת אחותו ותחפה עליו ותשאר זו עגונה כי הוא ידוע כי הוא הולך להשיא בתו ולילך לתוגרמה וב"ד של מצרים אינם אחראים לכוף אותו אם לא תתבע הוא מכאן עתה ונגזו' עליו שמיד אחר הג' חדשים ייבם שם או יחלוץ ואם ירצה ליבם את זאת שיבא מיד נאם המבי"ט: שאלה קלה מהאי דכתב בנ"י פ' ז"ב בשם הרא"ה על הא דר' אמי דיבמה הולכת אחר היבם דכתיב זקני עירו ולא זקני עירה דאם היבם הלך לעיר אחרת אין היבמה הולכת אחריו אלא כופין אותו לבא אחריה וכו' נראה לי דשתי יבמות שנפלו מבית א' לפני ב' יבמים הא' פה במקום שמת האח והאחר בעיר אחרת וב' היבמות א' פה וא' במצרים והוא רוצה ללכת מפה למצרים תוך ג' חדשים שיבמתו אשר היא פה תוכל לעכבו עד תשלום הג' חדשים שיכנוס או יפטו' כיון שהוא ידוע שיתעכב שם אחר התשלום הג' חדשים אם לא שיקבל עליו לחזור מיד אחר הג' חדשים או שייבם או יחלוץ ליבמה אחרת אשר היא במצרים כדי שתפטר זו מזיקתו שהרי כתב הרא"ה ז"ל שאם הלך לעיר אחרת כופין אותו לבוא אחריה כ"ש כשהוא פה אעפ"י שלא נשלמו הג' חדשים שלא יניחוהו ללכת למקום שלא יוכל לחזור מיד' (אחר) תשלום הג' חדשים או יקבל עליו לכנוס או לפטור היבמה אשר היא במצרים ועל זה יהיה חייב להניח פה כדי כתובתה ואע"ג דמה שכתב הרא"ה ז"ל שכופין אותו לבוא אינו אלא אחר הג' חדשים היינו משום שהיה שם מקודם חוץ למקומו אבל כשיוצא ממקומו שהוא מקום היבמה ורוצה ללכת למקום רחוק שלא יוכל לבוא מיד אחר הג' חדשים עד שיכופו אותו שם במצרים שיחזור פה אחריה כמו שכתב הרא"ה יותר נקל הוא לכוף אותו פה שלא ילך עד תשלום הג' חדשים וייבם או יחלוץ כיון שהוא ידוע שיתעכב שם הרבה או יקבל עליו לכנוס או לפטור האחרת שם כמו שכתבתי ויש לי ראיה כי אפילו תוך זמן הג' חדשים יכולים לעכבו ממה שכתב בנ"י פרק י"נ על אשה שלותה ע"פ ונשאת דאינו גובה מבעל דנראה דאם בא המלוה קודם שנשאת למחות בידה שיפרעהו או ייחד לו נכסים וכו' וכן לוה שמבזבז או רוצה ללכת מן העיר תוך הזמן שמעכבים בהם ושכן כתב הריא"ף ז"ל בתשובה שמעכבי' עליו שלא ילך עד שיניח נכסים כדי החוב: וא"כ כמו שיכולים לעכב ללוה תוך זמן יוכלו לעכב היבם תוך זמן כיון שהולך למקום רחוק וכמו שיכופו הלוה להניח נכסים כדי החוב גם כן יעכבו את היבם עד שיקבל עליו לחזור מיד אחר תשלום השלש' חדשים או שייבם או יחלוץ האחרת אשר במצרים ותפטר זאת ג"כ שיניח פה כדי כתובתה: וגם שיש לה יבם אחר גדול באילכסנדריאה הרי כתבו הפוסקים ז"ל שאינו יכול לתלות על אחיו הגדול שהוא בעיר אחרת אלא שאומרים לזה שהוא כאן יבם או חלוץ וגם שילך למצרים למקום היבמה האחרת אינו יכול לתלות בגדול שהוא באלכסנדריא' אלא יחלוץ או ייבם הוא ומפני שהוא ידוע שיתעכב יבם זה בדרך זו שדעתו ללכת ממצרים לתוגרמה לסחורה ורב ממנו הדרך חששתי לעיגון יבמה זו וכתבתי מה שנראה לי נאם המבי"ט: כל הדברים הללו מוכרחים ופשוטים בעיני אלא שאחר הג' חדשים אינו יכול לכנוס עד שידע מה שעשה אחיו שבמצרים שמא קדם וייבם וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ה מה' חליצה ואם רצה לחלוץ אין מונעים אותו וכמו שכתב הרב שם ואם יטעון שרצונו לכנוס וע"כ הוא צריך להמתין לדעת אם יבם אחיו שאם לא יבם ייבם הוא מכל מקום אין לו ללכת חוץ לעיר ולעגן היבמה אלא ימתין פה עד שיודע אמתות הדבר מרצון אחיו ואח"כ יעשה מה שלבו חפץ ויכנוס או ייבם ואם אינו רוצה להמתין כ"כ זמן יחלוץ כי כבר כ' הרב שאם רצה לחלוץ אין מונעין אותו ואין צרי' לדעת מה יעשה אחיו ואע"פ שקשה לי מזו שאמ' הרב כי למה לא ימנעו אותו מלחלוץ ניחוש שמא יבואו עדים ויעידו שאחיו קודם חליצה זו עשה אחיו מעשה ונמצאת חליצה שאינה כלום לפי שהיא חליצה שאינה צריכה ותלך ותנשא לכהונה ויאמרו חלוצה מותרת לכהן ונמצאת אתה מצריכה כרוז וכמו שכתב הר"מ עצמו בסוף פ"ג מ"ה הנזכר ואולי נאמר דכיון שיבמה זו צריכה חליצה אלא שמחמת שנחלצה צרתה אינה צריכה חליצה מכל מקום חליצה זו שם חליצה עליה ולא תנשא לכהונה ונמצאת שאינה צריכה כרוז כנ"ל שמואל ן' וירגא: שאלה קלו זה היבם היא ידוע כי הוא הולך למצרים להשיא את בתו ומיד ילך לתוגרמה ואינו יכול ללכת ולחזור עם ספינת צמר עד השנ' האחרת ובין כך וכך תשאר עלובה זו עגונ' ולכן אם יראה לכ"ת שנוכל לגזור עליו שאחר עבור הג' חדשים למיתת הבעל שייבם או יחלוץ היבמה שהיא במצרים ואם לא ירצה אלא ליבם את זאת שלא ילך לשום מקום עד שיבוא פה לייבם או לחלוץ אולי ירצ' לחוס על היבמ' האחר' שלא לחלוץ לה כדי שלא לפסול אותה לכהונה והוא ידוע כי לא הוא ולא אחיו הגדול אשר הוא באלסכנדריאה יכנסו שום א' מהיבמות אלא יחלוץ א' מהם לא' שהם נשואי' עם בנות מורינו הרב ז"ל ויש להם בנים ובנות יצ"ו ונישואיהן היה הגון וטוב לעולם ולא יכניסו קטטה לתוך ביתם ולכן זה היבם שהוא מצוי פה עם יבמה זו והולך למצרים מקום היבמה האחרת אחר תשלו' ג' החדשים יהיה חייב לחלוץ האחרת כדי שתהיה היא פטורה וחברתה היא פה כי אחיו הגדול הוא עומד באליכסנדריאה זה כמה שנים ופרנסתו מצוייה שם בכל חדש ולא ילך למצרים לחלוץ כי מן הדין היא חייבת ללכת אחריו לעירו ולכן זה היבם ההולך שם למצרים עליו מוטל הענין גם הנכסים בידו ויניח פה כדי כתובת אשתו כי מן הדין כל נכסי המת אחראין לכתובתה והיה חייב לקנות קרקעות מהם לאחריו' נאם המבי"ט. וכי מפני שהם נשואין לבנותיו של הרב ז"ל לא ירצו להקים שם אחיהם על נחלתו ללכת אל עם אחר ואנן נקטינן מצות יבום קודמת למצות חליצה ואני שמעתי שזה היבם רוצה לכנוס אותה אשר במצרים לקיים גם מבשרך אל תתעלם וקרוב יותר זה להקים לאחיו שם ואם לא ירצה לא זה ולא זה וילך אל מדינת הים הרי אחיו וגדול שם קרוב למצרים מהלך ג' ימים תבא היבמה אליו ויכנוס או יפטור ואין כאן עיגון כללא דמלתא איני רואה לחדש עליו דבר אלא שיניח בידה מנכסי אחיו כדי כתובתה של זו וכתב דוד ן' אבי זמרה. שאלה קלז נשאלתי על לאה שצוותה שיתנו לבנה ראובן חתול א' של אלגלייא ובו סלקו מכל שאר נכסיה שחלקה לבנותיה ומפני שבנה ראובן לא היה מצוי בעיר צותה כי האלגליי' שתצ' מן החתול עד זמן פלוני שיהיה לבתו פלוני וזה החתול היה ביד בתה הנז' שהיה לה שטר על אמה לאה הנז' שהשכירה לה החתול למה שיצא ממנו עד זמן פלוני בעשר' פרחים שהיתה חייבת לה ועתה הוסיפה לצוות שתקח האלגליי' שיצא מן החתול הנז' עד זמן פלוני שהוא ד' חדשים שישלמו חדשי השכירות אח"כ בא בנה חדש א' קודם שישלם זמן הצוואה ותבע החתול מאחותו ואמר שהיה ירא פן ימות או תמיתהו היא שלא תפרנס אותו כראוי ועל זאת החזירה היא לראובן אחיה החתול