מבי"ט חלק ב ע

רוצה להקנות דירה ואין בה ממש ומ"ה בעי' גוף בית לדירה אבל הכא אינו מקנה לו בעל הבגדים צביע' הבגדי' הצבועי' דהוי כעין הבדולח אלא שרוצה לתת הבגדים לצביעה שמתפשר עמו שיצבע לו בגדיו ונוטל קנין על זה אינו מקנה לו הצביעה שאין בה ממש אדרבה הוא רוצה שיצבעם והרי הוא כאלו הקנם בפי' הבגדים לצבוע אותם דהוי כגוף הבית לדירה וכשאינו מקנה אלא הדיר' אין ממשות במה שהוא מקנ' וא"כ נטילת קנין על הצביע' אינו קנין דברים כלל: עוד יש לברר ענין זה בנ"ד ממקום אחר דהוי שכירות דאיכא תרעומת משום טורח דפועל וב"ה כשחוזר שום א' מהם אפילו בלא קנין וכדתנן השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת בשביל הטורח ואי איכא פסידא דפועל או קבלן דהוי נשכרים אמש ועכשיו אינם נשכרים כלל הרי זה כדבר האבד להם ונותן להה שכרם כפועל בטל וכן אם נשכרים בפחות משלם הפחת כמו שכתב בעל מ"מ פ"ט מהלכות שכירות וכל זה אפילו בלא קנין ובלא התחלת מלאכה וא"כ אם צבע זה היה מוצא אמש ועכשיו אינו מוצא אין ב"ה יכול לחזור בו ונותן שכר כפועל בטל או אם נשכר בפחות משלם הפחת ואין בזה חילוק בין פועל לקבלן והביא בב"י סי' של"ג תשובת הריטב"א בשם רבותיו שלא אמרו שפועל יכול לחזור בו אלא בשוכר עצמו באמיר' אבל כל שנשתעבד בקנין לטפויי מלת' אתא שלא יוכל לחזו' בו ע"כ והכא בנ"ד קבלן דחמיר מפועל דאינו יכול לחזור בו כשהתחיל במלאכ' כ"ש דכשנשתעבד בקנין דאינו יכול לחזור בו אפילו לא התחיל דאי התחיל אינו כפועל דיכול לחזור בו משום דכתיב כי עבדי הם וכו' ולא תימא הא דכתב הריטב"א דכל שנשתעבד בקנין אינו יכול לחזור בו דהיינו דמשהתחיל במלאכה דפועל לעולם יכול לחזור בו בין בתחלה בין באמצע דכי היכי דמהני קנין לשאינו יכול לחזור בו כשהתחיל הכי נמי מהני שלא יוכל לחזור אפילו כשלא התחיל וקבלן דאינו יכול לחזור בו באמצע אלא בתחלה כל שנשתעבד בקנין לא יוכל לחזור בו הרי שהקנין מועיל לפועל או לאומן שהוא קבלן ולא הוי קנין דברים מה שמתחייב הצבע או איזה אומן לעשות מלאכת חבירו וכיון שאין הקבלן יכול לחזור בו גם הב"ה לא יוכל לחזור בו כדמשמע פשטא דמתני' דכל הנעשה דמים וכו' כיון שמשך נתחייב זה בחליפיו והכא בנ"ד איכא נמי קנין דבע"ה שהקנה בגדיו לצבע לצובען כמו שכתבתי למעלה דלא הוי קנין דברים וכתב בח"מ סימן ש"ז השוכר מחבירו בהמה או כלים היינו כש"ש וכו' אבל המשכיר יכול לחזור בו עד שימשוך השוכר במקום הראוי למשיכה או שיעשה קנין אחר שהוא קונה בלוקח משמע דכל קנין שהוא קונה בלוקח אפילו קנין סודר קונה בשכירות ומה לי שוכר בהמה או כלים או שוכר פועל לעשות לו מלאכה או אומן קבלן כולהו ש"ש נינהו: ובמשרים נט"ו הביא תשובת הר"ם על מי שקנו מידו בפני עדים שיחזור לראובן כל זכייה שיש לו וכו' שכתב זה מחלוקת ישנה כי יש מהגאונים שאמרו דכל לשון עתיד שאעשה כך או אתן כך הוי קנין דברים ויש מי שאומר דכל האומר אתן כך וכך לאו קנין דברים אלא הרי הוא כאלו קנו מידו בחיוב אותו סך ואין קנין דברים אלא באומר אחלוק כך עמך שאלו דברים בעלמא הוא וכן מעשים בכל יום בפסק הנדונייא שקונים מפלוני שיתן לפלוני וכו' וכן כתב בעל עיטור כי הוא מחלוקת ולפי' מסתברא דכל שקנו מידו שיחזיר כל זכיו' שיש לו עליו לאו קנין דברים הוא אבל במה שקנו מידו שיעשו הוא ואשתו מחילה וכו' אינן אלא דברים בעלמא דקנין דברים אינו קנין וצריך שיתפוס שום דבר ע"כ והביא בב"י סימן קצ"ו בשם העיטור דכל מידי דמשתעבד בקנין אפילו במידי דלא מחייב מהני קנין כדתניא מתנ' ש"ח וכו' ורבותינו מפרשים כל מי שאומר אעשה לך כך וכך ואתן לך כך וכך קנין דברים הוי ולא נהירא לן עכ"ל והביא תשובת הרשב"א על מי שהיה עליו שטר שכתוב בו אתן לך כך וכך והשיב דכל שקנו מידו אפילו שלא אמר בלשון חיוב חייב דקנין מלתא אלימתא היא וכו' הרי שאפילו באתן לך וקודם גמר דין אפילו למ"ד דבלא קנין יכול לחזור בו בקנין מודה שהקנין מחזיק הענין כאלו מחייב עצמו ליתן מה שאמרו הם עכ"ל: מכל זה נראה דקנין דברים כללא זוטא הוא בחלוק' חצר בריש בתרא וכיוצא בו שילך בסחורה או ישתתפו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ואין לך בו אלא חידושו כיוצא בו ובאתן לך נראה דלדעת הרמב"ם ז"ל לא הוי קנין דברים וכ"ש באתן לך בגדים לצבוע דלכ"ע נראה דאין כאן קנין דברי' וכמ"ש פ"ה מה' שותפין לפי' אם נשתתפו בשאר מטלטלין כיון שקנו מהם שיבא זה חביתו של יין וזה כדו של דבש הרי נשתתפו ונעשו שותפין בהן דמשמע דקנין שאביא או שאתן לאו קנין דברים הוא וריב"ש ז"ל תשוב' תע"ו כתב שאין חילוק בין שכירות פועל ליום א' או שכיר שבת וכו' או שהוא קבלן שקבל קמה לקצור או כרם לבצור שבכל אלה אין צריך קנין אלא התחלת המלאכה היא קנין אלא שהפועל יכול לחזור בו לעולם אפילו התחיל במלאכה ואפילו בקנין משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים וכו' ובע"ה אין יכול לחזור בו וגם הפועל אם הוא דבר האבד אין יכול לחזור בו ובע"ה שוכר עליהם או מטען עד כדי שכרן ואם חבילה בידו אפילו וכו' ואפילו קודם התחלת מלאכה וכו' משמע מדבריו דכתב דאין צריך קנין דאי עשה קנין קודם התחלת מלאכה מהני דכתב דהתחלת מלאכה היא הקנין ודוקא בפועל הוא דכתב דלא מהני ביה קנין מטעמא דקרא דכי לי בני ישראל עבדים וכו' אבל בקבלן מהני וכן דבע"ה דמשמע דאין בשכירות קנין דברים ובפועל משום טעמא דקרא כתב דלא מהני ביה קנין לא משום קנין דברים ואלו ראו תשובת הריטב"א שהבאתי לעיל בשם רבותיו אולי לא היה חולק עליהם דאפי' יועיל הקנין בפועל נמי אהני קרא דכי לי בני ישראל עבדים בלא קנין והיכא דחזר בו בחצי היום דיכול לחזור בו מה שאין כן בקבלן ועולה בידינו דבנ"ד אין כאן קנין דברים ואינם יכולים לחזור בהם לכ"ע אפילו למאן דסבר בעלמא דאתן לך הוי קנין דברים הכא שכירות שאני כדאמרן ואפילו לא היה שום קנין עכ"ז חייב האחר להחזירנ' לו שלא יעשה לו מלאכתו בע"כ והארכתי בזה לברר ענין קנין דברים כי ראיתי רבו הדברים בין בעלי תורה בקנין דברים זה אומר בכה וזה אומר בכה נאם הצעיר משה דברי הרב אינם צריכים על דבר זה נשאלתי חזוק כי הם נחכי' וישרים מהחכ' המנג' והשבתי נאם הצעיר יצחק בכמ"ר כמו שכתוב בפס' הרב אברהם ן' ארחא זלה"ה וכו' וחוזר אני החות' שמואל ן' וירגא: גם אני נשאלתי על זה ותשובתי בנויה על שתי הקדמות קצרות כוללות והם כי דין האומן עם בע"ה כדין הלוקח מן בע"ה והשנית שלא קנה ממנו הצבע אלא שכר את האומן לצבוע והשוכר והנשכר הם בעולם ויש בהם ממש והקנין משעבדן הלכך מוציאין מיד המושך ונותנין לבעל הקנין שקדם קנינו וכתב דוד ן' אבי זמרה שאלה קלג כתוב בנ"י פ' י"נ כתבו בשם הרא"ה על מימרא דר' אמי דהיבמה הולכת אחר היבם להתירה אפי' מטבריה לצפורי דכתיב זקני עירו ולא זקני עירה דדוקא שמקום דירתו בציפורי אבל אם הלך לעיר אחרת אין היבמה הולכת אחריו אלא כופין אותו לבוא אחריה דלא מקרי זקני עירו אלא במקום דירתו ובירו' נמי משמ' הכי וכדכתיב' בפ' החולץ עכ"ל: מזה נ"ל על שתי יבמות שנפלו מבית אחת לפני יבמים האח' הוא פה והאח' הוא בעיר אחרת והב' יבמות האחת היא פה והאחרת היא במצרים והיבם שהוא פה רוצה ללכת למצרים תוך ג' חדשים למיתת אחיו ויבמתו אשר היא פה תובעת שיתעכב פה עד תשלום הג' חדשים שיכנוס או יפטור ייבם או יחלוץ שהדין עמה שיתעכב פה עד תשלום הג' חדשים או יקבל עליו לבוא אחר הג' חדשים מיד או יקבל עליו ליבם או לחלוץ היבמה אשר היא במצרים כדי שתפטר זו ג"כ שהרי כתב הרא"ה ז"ל שאם הלך לעיר אחרת אין היבמה הולכת אחריו אלא כופין אותו לבוא אחריה וכו' כ"ש בעוד שהוא פה שכופין אותו שלא ילך עד שיכנוס או יחלוץ או יקבל עליו לכנוס או לחלוץ היבמה האחרת אשר במצרים מיד בתשלום הג' חדשים כדי שתפטר זאת וגם שיניח פה מנכסי אחיו לתשלום כתובה של זו נאם המבי"ט עמדתי על מה שכתב כ"ת על ענין היבם אבל לא אמרה הרא"ה ז"ל אלא כשעבר הג' חדשים שהוא ראוי לכנוס או ליבם אבל בתוך ג' חדשים לא למה ה"ד למי שחייב לחבירו לזמן שאין אוסרין אותו במדינה עד שיגיע זמן הפרעון ותו דקרינן ביה שפיר זקני עירו כיון שיש לו אשה ובית דירה שם ושלום מאת דוד ן' אבי זמרה: ואני אומר כי יש ראיה ממי שחייב לחבירו ורוצה ללכת תוך זמנו למקום רחוק שאינו יכול לחזור בסוף זמן הפרעון שיוכל המלוה לעכבו או שייחד לו נכסים קודם שילך וכתב נ"י פרק י"ג על אשה שלותה ע"פ ועמדה ונשאת אינו גובה מיניה דבעל וכו' כתב המחבר דאם בא המלוה קודם שנשאת למחות בידה שיפרעהו או שייחד לו נכסים כדי שלא יפסיד וכן לוה שמבזבז נכסיו או רוצה ללכת יכול לעכב עליו שיניח נכסים כדי פרעון כדי שלא יהא כל א' לוה מחבירו ומבזבז נכסיו או הולך למדינת הים ונמצא נועל דלת בפני לווין ע"כ הרי שכתב שתוך זמן החוב יכול לעכב שלא ילך וכן מה שכתב בשם הרי"ף ז"ל בתשובה או שרוצה ללכת יכול לעכב עליו משמע שהוא תוך זמן החוב כיון שכתב שיניח נכסים כדי פרעון ולא כתב שיפרע לו קודם שילך אם הגיע כבר הזמן וגם הרב בעל נ"י שכתב קודם תוך זמנו וכתב שכן כתב הרי"ף ז"ל בתשובה דמשמע שהוא הבין בדברי הרי"ף בתשובה הארוכה שתוך זמנו יכולים לעכב מלילך והם כותבים סתם ואפ"ה נראה כי הוא תוך זמן הפרעון שהוא קרוב שאינו יכול לחזור לזמן הפרעון וכמו שכתב או הולך למ"ה שהיא דרך רחוקה ולא יוכל או לא ירצה לבוא לזמן פרעון החוב וכן מנהגינו פה בבית דין כשהולך לוה לדמשק ח' או עשרה ימים קודם הגעת הזמן שאינו יכול לחזור לסוף הזמן אנחנו מעכבים אותו ואם הולך לחליב והוא תוך זמן הפרעון בכמו ל' יום גם כן אנחנו מעכבים ואם הולך לתוגרמה אפי' יש זמן לחוב ד' או ה' חדשים אנחנו מעכבים אותו שלא ילך עד שיניח נכסים או בטחון לפרוע בהגעת הזמן: וא"כ בנ"ד נמי שהוא הולך תוך ג' חדשים למיתת אחיו יוכלו לעכב עליו שלא ילך עד הגעת הזמן כיון שעתה אינו יכול לא לחלוץ ולא ליבם או שיקבל עליו לחזור תוך חודש ימים או יותר אחר שיגיע למצרים או שייבם או שיחלוץ היבמה שהיא שם במצרים כי גם שיש לו אח גדול ממנו באלכסנדרי' הרי כתבו הפוסקים שאם היה הגדול במדינה