מבי"ט חלק ב סו

ואני אומר כי כ"ש אם לא עשה הטבה בפעם השנית והשלישי' אלא שנשארה לו הבית קנויה בהחלט אם היה ירא שמים וחשש כי המוכר מכר מחמת דוחק ושהבי' היתה שוה יותר ממה שנתן לו קודם תבוא עליו ברכה ויכול להוסיף על השכירות כיון שעלו דמי קנין הבית עלה השכירות ג"כ דבלאו הכי אדם יכול להוסיף על שכירו' הבי' למי שדר בו לזמני' כפי הדין ואפי' שאח"כ השיגה יד המוכר לחזור לקנות ביתו שרצה הקונה לעשות הטוב והישר לחזור למוכר' לו אפילו שלא עשה לו הטב' אין כאן חשש שום רבית על השכירות כיון שהכל הוא מדעתו ורצונו כי אפי' שעש' לו הטב' והוא מוכרח למוכר' לו עתה כיון שלא עשה ההטב' אחר המכירה אלא מדעתו ורצונו כמו שכתבתי אין כאן שום חשש על השכירו' ואפי' שהוא ידוע כי דעת שניה' מוכ' ולוקח הוא להחזי' הבית כיון שהקנין הוא מוחלט בלי שום תנאי ויכול הקונ' לעמו' על קנינו ומדעתו הוא כותב לו אח"כ שאם יחזו' לו המעות שיחזור וימכור לו את ביתו תוך זמן כך ומקיים אח"כ את תנאו ואח"כ עבר זמן הקצוב ולא הביא לו המעות הרי נשאר לו הבית בהחלט ואין לו למוכ' על הקונ' אפי' תרעומ' דברי' ופטו' אפי' מדין שמים: ומצאתי תשובה מיוחסת לרב עמרם גאון ז"ל בכיוצא בזה ששאלו לו על אותם שהיו מוכרים חצר שוה ק' בחמישי' או בס' לפי שהיו בטוחים שיתנה הלוקח להחזיר ורוב העם כשהיו רוצים למשכן בתיהם בכך וכך לזמן קצוב הולכים לבית הסופר ואומר להם אין ראוי להיות משכונה אבל ראוי לכתוב שטר מכירה מוחלטת ולכתוב שטר אחר אח"כ שהתנה הלוקח מעצמו וברצונו כשיביא לו המעות בזמן פלוני אקבלם ממך והסופר כותב שטר מכירה מוחלטת ואח"כ ביום שלאחריו כותב שהתנה הלוקח מדעתו ורצונו להחזיר לו למכור ביתו והוא חוזר לו המעות ע"כ לשון השאלה והאריך בתשובה בדיני רבית הענין זה כשמתנה בשעת המכר או אם מתנה כל זמן שיחזיר לי המעות לעולם או עד זמן קצוב וכ' אח"כ אם קנה הלוקח בשעה שלקח קנין גמור ואמר מדעתו לכשיהיו לך מעות עד זמן פלו' אחזיר לך הרי פירות הקרקע כל אותם הימים שבין שני הזמנים ללוקח לפי שכבר קנה והרי הוא בשעה זו כמו שמוכ' עתה ממכ' מחודש ואם לא החזיר המוכר המעות ללוקח באותו הזמן ונחלטה הקרקע ללוקח כ"ש שהפירות שאכל הרי הם שלו ואם נחלקו בדברי החזרת המעות ואמר המוכר כי עיקר המכירה היה בתנאי ואמר הלוקח לא כי לאחר שקניתי היה התנאי מדעתי ואין ראיה מאחד מהם יש להחרים ע"כ וכתב אח"כ וששאלת אם לא הודה הלוקח שהתנאי היה מן המוכר ואין שם עדי' ובקש המוכר להשבי' את הלוקח שעיקר התנאי לא היה ממנו אם ראוי להשביעו אפילו ששטר התנאי שבין המוכר מסייע ללוקח או מפני שהשטר מסייע ללוקח לא יתחייב שבועה כלל התשובה שכל דבר שאלו יודה בו הלוקח או יעידו בו עליו עדים לא יתחייב להחזירו לא יתחייב שבועה אחר כפר בו ולא חרם סתם וכל דבר שאלו היה מודה בו היה חייב להחזירו לפי העיקרים שהזכרנו אם הוא כופר בו והשטר מסייע לדבריו אין אנו דנין להשביע שאם דנין להשביעו לא יהיה השטר מועיל כלום אבל צריכים להודיע לבעל הדין שאם יפטור אותו השטר מדיני אדם לא יפטור אותו מדיני שמים ויודע נסתרות ישפוט על אמתת הדבר ומזהירין בזה דברים שחשובים כמו החרם לפי חכמת הדיין ע"כ ועוד האריך בענין זה נראה מכל זה כי כשהלוקח מתנה אח"כ מדעתו אין כאן רבית כלל אפי' שיחזור לו אח"כ הקרקע או הבית משום דהוי כאלו עתה מוכרו לו ואם עבר הזמן ונשארה חלוטה לו כ"ש שמה שאכל מן הפירות או השכירות שהוא מותר ואין לומר דכיון דדעת המוכר והלוקח לחזור לו ביתו הוה ליה כמתנה על כך ואסור דאפ"ה ביד הלוקח הוא לומר שאינו רוצה להחזירה לו כיון שקנה קנין גמור בלי שום תנאי וכשהוא כותב לו שיחזירנה לו לזמן קצוב הרי הוא מדעתו ורצונו כי אינו מוכרח על זה בדין וכבר ראיתי כמה שעמדו על קנינם ולא רצו לכתוב שיחזרו הבית למי שמכרה לו אע"פ שהמוכר היה חושב שיחזירנה לו וכן במי שמוכר חפצים בכמו זה הענין מה ששוה עשרה בז' או פחות על בטחון שיחזירום אליו כשיהיו לו מעות אם לא רצה להחזירם לא יכריחו אותו בדין כיון שקנה קנין גמור בלי שום תנאי אפי' הודיעו לו מקודם שלא היה מוכר אלא לצורך מעות ושיחזירם לו אם אמר הלוקח ימכור לי מכר גמור ואם אני ארצה אח"כ לחזור למכור לו כמה שארצה הרשות יהיה בידי אפי' הכי אם לא רצה אח"כ למכור אינם יכולים ב"ד להכריחו על זה בדיני אדם ואם ירצה לחזור למכור לו ביותר ממה שקנה ממנו הרשות בידו מפני זה המוכרים מקפידים שלא למכור מכירה כיוצא בזה אלא לאנשים שהם אנשי אמונה שהם בטוחים שיחזרו למכור להם או אנשים ונשים שמשאם ומתנם הוא בכמו זה הענין להרויח במעותיהם ואם פעם א' יעמדו במקחם ולא ירצו לחזור ולמכור יתרחקו ממנו המוכרים ולא יהיה מרויח ובענין השאלה אין בה חשש רבית אם נעשה קנין השטר בלי שום תנאי ואח"כ מרצונו כתב לו שטר הטבה לא שנדר מקודם לעשות לו הטבה והשכירות בכל הפעמים שהוסיף מותר כמו שכתבתי שאלה קכד ראובן היו לו שני אחים וארבע נשי' וצוה לפני מותו יתנו מנכסיו לשמעון ולוי אחי לכל אחד מהם אלף זהובים ומשאר נכסיו יהיו לפרעון כתובת נשיו ואם איזו מהן תרצה לעמוד במגר אלמנותה שתזון תמיד מנכסי עזבונו ואחר פטירתו שתים מהן גבתו כתובתן והלכו להן. ואחת מהן יבמה שמעון ולקח כל נכסי ראובן וכלל אותה בנכסיו ונשא ונתן בהם והאשה האחרת עומד' במגר אלמנותה ומאז ועד עתה שהם כמו תשע שנים נתן לה שמעון כל מזונותיה ואכל שמעון מהנכסים בכלל נכסיו עד שלא נשאר לו אלא מעט מזער: ועתה טוען שמעון שבעוד שהיו לו מנכסי עזבון ראובן אחיו היה נותן לה תמיד מזונותיה כאשר צוה אחיו ועתה כי ספו תמו ואין לו פרוטה מהם זולת קרקע ידוע שאינו רוצה לתת לה מזונות מנכסי עצמו כי הוא יתברר כי לא די ספו תמו נכסי עזבון אחיו ראובן לגמרי אלא אפילו האלף זהובים שהניח לו אחיו נתמעטו אין לו מהם חצייה וטוען אם תרצה לגבות כתובתה מהקרקע הנז' הרשות בידה לכל זמן שתרצה כי הקרקע שוה יותר מסכי כתובתה כי מזונות אינו רוצה לתת לה עוד אחר שאין לו כלל מנכסי אחיו ומה שיש בידו הם נכסים שאינם משועבדים לכתובתה. ילמדנו רבינו אם יש בדברי שמעון ממשו' ואם טענתו טענה שלא לתת לה מזונות ביען אין לו מנכסי אחיו כלל ושכרו כפול מן השמים תשובה נראה מן הגמרא ומדברי המפרשים ז"ל דמזונות האלמנה ניידי דלית להו אחריות מידי דאפילו בקרקעות דדינא דמזוני עלייהו אי מזבני להו יורשים דיעבד אינה מוציאה מיד הלקוחות כדתנן פ' הניזקין אין מוציאין לאכילת פירות וכו' ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים וכו' מפני תיקון העולם ואי ממטלטלי לתקנת הגאונים דמתזנה מינייהו היינו כשהם בעין אבל אי בעו יורשים למזבן להו הרשות בידם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ז ואינה יכולה לעכב עליהן ולומר יהיו המטלטלים מונחין בב"ד עד שאזון מהם שמא יאבדו ולא יהיו לה מזונות ואפי' התנה עליו בפי' שתיזון מן המטלטלין אינה מעכבת ובזה דנין תמיד כו' ע"כ שנר' שאם יאבדו שיאכלו אותם היורשים או יפסידום אינם חייבים לתת מזונות משלהם ולהכי אי תפסה למזונות בין מחיים בין לאחר מיתה אין מוציאין מידם אפילו תפסה ככר זהב כמו שכתב הרמב"ם משום דאלו לא תפסה ואכלי ומפסדי להו יורשים אינם חייבים אבל אי תפסה לכתוב' אחר מיתה מוציאין מידה דאי מפסדי להו ואכלי להו אינהו מיחייבי למפרע כתובתה מנכסי אביהן דאפי' קרקעות דמזבני להו טרפא איהי מן הלקוחות וכ"ש מטלטלי דאכלי אינהו או מפסדי להו דמחייבי כיון דתקנו הגאונים דנגבית ממטלטלי והאי תקנה לא איצטריכא להו לתקוני אלא לעיקר כתובה ותוספת דלנדוניא הויא ליה כחוב דמחייבי מדאורייתא לפרוע חוב אביה' מנכסיו ואי אכלי ומפסדי להו לנכסי מחייבים לשלם מדידהו מה שאין כן בעיקר כתובה דלא מיחייבי אלא מתקנת הגאונים ובמזונות דאם אכלי להו לא מחייבי' לשלם מזונות מדידהו אבל ממעות המטלטלים שמכרו כתב רב האי ז"ל כיון דהאידנא תקנו הגאונים שיזונו ממטלטלים ניזונות מהדמים שקבלו בהם כמו שכתוב בא"ה סימן קי"ב וכתב ול"נ להרא"ש ז"ל שהרי אין שעבודן אלא על נכסי אביהן וכיון שמכרום ואינם יכולים לטרוף מן הלקוחות גם במעות אין להם כלום והם של הבנים לרש"י ז"ל קודם שיבוא ליד ב"ד ולדעת התוס' והרשב"א ז"ל אפי' משבאו המזונות ביד ב"ד והעמידום ביד אפוטרופוס או ביד שליש למזונות הבנות וכו' אם קדמו ומכרו מה שמכרו מכרו כמו שכתב מ"מ פי"ח ואע"ג דהא איירי במזונות הבנות מן הבנים בנכסים מעוטים נראה דה"ה במזונות האלמנה עם היתומים אם מכרו אין לה במעות כלום להרא"ש ז"ל דטעמא גבי בנות הוא משום דמטלטלי לא הוו משעבדי להו למזונות אלא משום תקנת גאוני במזונות האלמנה נמי אינ' ניזונות ממטלטלי אלא מתקנת הגאונים דבעיקר כתובה ותוספת דאמרי' דמחייבים היינו משום דכתיבי בכתובה ובקנין ומזונות אלמנה לא כתיבי בכתובה אלא מזונות דמחיים וכתב הרשב"א ז"ל שאם קנו מידו על מזונות האשה שהיא ניזונות אפי' מן המשועבדין כמו שהביא מ"מ ז"ל פי"ח וכתב עוד ודע שאין הקנין הנז' בשטרי כתובות שלנו מועיל לכך שאין מזכירין בכתובות מזונות דלאחר מיתת הבעל אלא מזונות מחיים ע"כ: וכתב הרב ה"ר יעקב מישאעי ז"ל בפי' הרמב"ם ז"ל פי"ח ויש לשאול אם תפסה כל מטלטלים ולא השאירה ליתומים במה יתפרנסו מהו שתאכל היא והם מתחת ידה או לא תתן להם כלום והתשובה נמצא במקצת נוסחאות רב אלפס ז"ל אי תפסה מחיי' דבעל מיתזנה מינייהו לחוד' ואי לא מיתזני יורשים בהדה כדאי' בכתובות בפ' אלמנה ניזונית ובפי"ט אבאר זה הדין היטב ולא פי' אח"כ שום דבר בפי"ט והרב בעל מ"מ כתב ספי"ט י"מ דאלמנה ובנים אלמנה ניזונת והבנים ישאלו מק"ו דבת הנדחת מפני אלמנה ובני' נדחים מפני הבת אבל בירושלמי לא אמרו כן אלא אלמנה ובנים שניהם שוים וכן כשאין רק אלמנה וכו' ואין נרא' כן דעת רבינו שלא כתב הירושלמי וכן נר' דעת הרמב"ן ז"ל ע"כ והיינו כשהנכסים בעין אבל אם נמכרו אפי' לי"מ אינם חייבים במזונות האלמנה כמו שכתוב למעלה: מכל מה שנכתב למעלה יתבאר תשובת שאלה זו דאע"ג דביבמ' פשיטא דאין לה מזונות אלא עד ג' חדשים הכא צוה הבעל שאיזה מהן שתרצה לעמוד במגר אלמנותה שתיזון מנכסי עזבונה וא"כ הרי היא כשאר אלמנות למזונות וגם לא עדיפא מינייהו בצואה זו דלא צוה אלא שתהא כשאר אלמנות דאם לא שצוה לא היו לה מזונות כי אם ג' חדשי' כדא' וא"כ יש לה מזונות מנכסי בעלה ממה שנשארו אחר השני אלפים שנתן לאחי' אחר פרעון הכתובות דהאלף פרחים שנתן לאח שיבם הם דרך