מבי"ט חלק ב סד

דעלמא ואין אנחנו צריכין עדים שיכירוה שהיא אותה שכוונתו לקדשה שאנו סומכים כי היא היא דמלתא דעבידא לגלויי היא אם לא היתה זו היה יוצאה קול אח"כ והיה צריך לברר הדבר ועל שלא יצא קול הפך אנחנו מחזיקים כי היא היא והיינו משום גלוי מילתא וסמכי' אאביה שהוא קרוב או אחיה או אשה שמכירים האשה לקידושין מסתמא היא היא האשה אשר רצה לקדש המקדש והעדים מעידים אעפ"י שלא ראוה מעולם אלא עתה בשעת קידושין וכדמשמע נמי מההיא דלדבר ע"ה בהדי כדי שיכירנה כדי שלא תתחלף דאם לא קדשה אלא בהדי ת"ח דמקודשת על הסתם כל שלא נתגלה שהיתה אחרת: ויצא לנו מכלל כל זה כי אשה שכסתה פניה בין לגירושין בין לקידושין ונתגרשה ונתקדשה בפני עדים שאינם יודעים מי היא אינה מגורשת ואינה מקודשת אלא א"כ ידעו אז העדים ע"פ אחר אפי' ע"פ אשה שזאת היא פלו' אשת פלו' או אות' שרוצה פלוני לקדשה וכמו שכתבתי למעלה ואפילו גלתה פניה אח"כ והכירוה היה צריך ליטול ממנה הגט ולחזור וליתנו לה או למתקדשת שיחזור המקדש לומר לה הרי את מקודשת במעות שנתתי לך והיא תשוב הן כי היכי דלא להוי שתיקה דלאחר מתן מעות כדא' לעיל ואם לא אינה מגורשת ואינה מקודשת דאין כאן עדות שנתגרשה כשנתנו הגט לידה ולא שנתקדשה כשקבלה הקידושין כיון שלא הכירוה באותה שעה כדאמר ואפי' היא שידע' שנתגרשה מבעלה ואינה רשאה להנשא במקום שאין יודעים אופן גירושיה כיון שלא הכירוה העדים דאין דבר שבערוה פחות משנים וכן זו שידעה שנתקדש' לפלו' בפני עדים אלא שלא הכירוה היא עצמה יכולה להתקדש לאחר ואינה חוששת לקידושין אלו כיון שהעדים לא הכירוה אז דבעי' ב' עדים בשעת קידושין כדאמר: ובנ"ד איני רואה שיהא שום טעם שתהיה מגורשת אשה זו אם לא היתה גיטה יוצא מתחת ידה מיד והלך לו השליח שאינו יכול לחזור ליתנו לה או שנאבד אחר שראוהו בידה וסמכי' אעדי חתימה אם יש עדי קיום דאע"ג דעדי מסירה כרתי כר' אלעזר אפ"ה אם נתן הגט חתום בלא עדי מסירה בדיעבד כשר וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"א הואיל ועדים שבו כשרים והרי הגט יוצא מתחת ידה וכן כתב הרי"ף ז"ל ואפי' לגאונים שכתב הרמב"ם ז"ל שהורו שהוא פסול הכא מודו כיון שכבר היו עדים בשעת מסירה אלא שהיתה היא מכוסת פנים ואין חילוק בזה בין שנתנו הבעל עצמו בלא עדי מסירה או השליח דלא צוה הבעל לשליח שיתנהו בעדי מסירה ודין השליח כדין הבעל ומפני ששמעתי שיש מי שמורה בגט זה שהוא גט כתבתי כי איני רואה שום דרך שיהיה גט אלא ע"ד זה שכתבתי אם הגט יוצא מתחת ידה וגם אנו נוהגין לקרוע הגט אחר נתינה וליתן לה מעשה ב"ד שקבלה הגט ואפ"ה אם הוא יוצא מתחת ידה מהני כמו שכתבתי אבל באופן אחר לא ואפי' שדקדקו בגופה ומלבושיה וידעו אח"כ שאותה האשה גוצה או ארוכה ולבושה אדום ד"מ והיתה האשה שנתן לה הגט שבידו מבעלה לא מהני כלל כיון שלא הכירוה בשעה שקבלה הגט נאם המבי"ט: אח"כ נראה מעשה ב"ד שנעשה בעת הגירושין כי השליח נתן הגט ליד חנה המתגרשת ועל פיהם ושנקרא הגט קודם ואחר כך נקרע ושחנה הנזכרת נשארה מגורשת גירושין גמורים ולא חיישינן לב"ד טועים אלא שידעו ב"ד בודאי שהיתה היא חנה בת פלו' אעפ"י שבשעת נתינת הגט איפשר שהיתה מכוסה הכירוה קודם שכסתה פניה כשהיו נכנסים לביתה או מיד אחר כך ראוה וכן יש מעשה ב"ד כתוב וחתום כי השליח הגיע שם בדמשק ליל יום ו' ולן בביתה וראה אותה וביום ו' ראה אותה כמה פעמים הולכת בביתה והכירה היטב עד אחר חצות כשהיו ב"ד רוצים לבוא אצלה ראה אותה שלבשה מלבושיה ושמה הליזאר עליה והשאעאריא' ואז נכנסו ב"ד החכמים יצ"ו וראו אותה ואחר שהלכו החכמים יצ"ו הסירה השאעאראה וראה אותה גם כן ומי שמגמגם בגט זה הרי מגונה: שאלה קכ ילמדנו רבינו נר ישראל וקדושו ראובן היה חייב לשמעון מנה בשטר והרשה שמעון ללוי בהרשאה גמורה לגבות לו חובו מראובן ולא היה לו לראובן קרקעות לגבות לו חובו וכשראה לוי השליח שאין מקום לגבות חובו מראובן הלוה הלך ותפס ליהודה שהיה ערב פרעון קבלן בעד ראובן ברצה מזה גובה וכו' ככתוב בשטר וכשתפס לוי המורשה ליהודה הערב הגזים יהודה הערב הגזמות ואיים איומין שאם יוליכהו לדין יפטור עצמו ולא יפרע לו דבר לא בדיני ישראל כי איננו חושש משום ב"ד שבעולם ולא בדיני האומות כי יפטור עצמו ע"י העכו"ם ועוד גזם יהודה הערב שיזיק ללוי המורשה ויהי כראות לוי כל זה ועוד דברים שהוסיף הערב והגבי' לשונו באונו כאשר נודע לרבים עשה לוי המורשה מודעא בפני עדים שכל קנין שיקח להתפשר או לגבות או להאריך הזמן שאותו הקנין יהיה בטל לעולם ועוד אמר לוי לעדים בעשותו המודעא הוו עדים שאם זה הערב האלם יכריחני לבטל עדותכם או לפסול אתכם הן בקנין הן באמירה הר' אותו דיבור והקנין בטל רק עדותכם קיימת לעד לעולם והעדים ידעו והכירו בכל האונס הזה ולבסוף הכריחו יהודה הערב האלם ע"י תוגרמים לבטל מידי המודעא ולפוסלם ולוי ביטל מחמת אונסו באמירה לבד שהכירו עדי המודעא עצמם והוכרח לוי לקבל מקצ' החוב בספרים ביותר מכדי דמיהן כדי ביטול מקח וכמעט עד שליש דמיהם ויותר יורינו דאם יוכל לחזור ולקבל מה שהוא יתר מהבעל חוב או מהערב ושכרו כפול מהשמים: תשובה אע"ג דכתב הרמב"ם ז"ל ספ"י מהלכות מכירה דאם העידו עליו עדי המכר שבטל המודעא הרי המודעא בטלה מההיא דרב ששת בערכים בנ"ד כתוב בשאל' שלבסוף הכריחו הערב ע"י תוגרמי' לבטל עדי המודעא ולפוסלם אפ"ה המודעא קיימת דמה שכתב הרמב"ם ז"ל היינו שהעידו עדי המכר שבטל המודעא מרצונו שלא ראו עתה שו' אונס אבל בנ"ד העדים עצמם שמעידים על ביטול המודעא ולפסול העדים הם עצמם עדים שהיה ביטול זה באונס כמו שכתוב שהכריחו ע"י תוגרמים לבטל עדי המודעא ולפוסלם וגם כל דיבור זה היה בלא קנין אלא באמירה בלבד ועוד שהרי כתב אח"כ ואם שאמר לעדי המודע' הוו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודע' שהכל בטל ואין אני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים וכו' הרי המכר בטל ואע"פ שקנו מידו לבטל המודעא וכתב הרב בעל מגיד משנ' זו סבר' נכונה וכן הסכימו המפרשים ז"ל וכן הביא סמ"ג ובעל צרור הכסף דברי הרמב"ם ז"ל ובנ"ד כתוב בשאל' ועוד אמר לוי לעדי המודעא הוו עדים שאם זה הערב יכריחני לבטל עדותכם או לפסול אתכם וכו' אותו דיבור והקנין בטל רק עדותכם קיים לעולם ע"כ ואם כן מה שביטל אחר כך אינו מועיל ובחשן משפט סימן ר"ה כתב ואם מסר מודעא ובטלה אחר כך כתב רב האי דלא הוי בטלה אפילו הכי פירוש בשטר זביניה דזבין בדלא אניס וחתים ביה בביטול מודעא לאו כלום הוא בההוא אונסא דאנסיה אעיקר זביניה הוא גופיה אנסיה לאודויי ליה מאי דבעי זבן כתב הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל וכן כתב הרמ"ה ז"ל דלא מהני ביטול מודעא בזביני עד שיעידו העדים שידעו בסילוק אונסו או שהורה לו שלא מסר מודעא קודם לכן דהודאת בעל דין כק' עדים דמי ע"כ הרי רבינו האי ז"ל דסבר דאם בטל המודעא לא הויא בטלה אפי' פי' וכו' דמשמע דאפילו לא אמר בשעת המודעא כל מה שאבטל יהא בטל הוא בטל וכ"ש בנ"ד דכתב קודם במודעא שאפי' יבטל מודעא זו בשעת המכר שלא תהיה בטלה וכן לדעת הרמ"ה ז"ל דכתב דלא מהני ביטול מודעא בזביניה עד שיעידו העדים שידעו בסילוק אונסו וכו' הכא בנ"ד לא ידעו בסילוק אונסו אדרבה ידעו באונסו ושהאונס במקומו עומד כשאנסו בפניהם לבטל וא"כ פשי' דביטול זה לאו כלום הוא ומודעא קיימת ואפי' לדעת הרא"ש ז"ל דכתב דאם כפוהו לבטל המודעא מהני הביטול ולא הוי מודעא אעפ"י שאמר בשעת מסירת המודעא כל מה שאבטל לא יהיה ביטול אינו מועיל וכו' היינו בזביניה שמכר באונס אפי' נתן שווי המכר אבל כשמכר פחות משוויו הוי דומיא דאנסוהו ליתן שאינו מתנה או למחול דהוי כמתנה ובמתנה אפי' לדעת הרא"ש ז"ל במתנה: היכא דידעו באונסיה אפי' אם בטל לא מהניא ביטול דכיון דאנוס הוא אפי' לא מסר מודעא לא הוי מתנה ובנ"ד האונס היה שאנסו ליקח הספרי' שיותר משוויים כמו שליש כדי ביטול מקח דפשיטא דהמודע' קיימת: עוד יש טעם אחר בנ"ד בזה שנאנס הוא לקנות הספרים ביותר משוויה לא למכור בפחות משווים והביא בב"י סימן ר"ב דכתב בעל העיטור דוקא דאנסוהו למכור גמר ומקני אבל אנסוהו לקנות לא אמרינן אגב אונסי' גמר ומקני כדאמר מודה שמואל היכא דיהיב זוזי וא"כ פשיטא דאין חייב לוי ליקח הספרים יותר משווין וחייב יהודה לשלם לו מה שיפחות ממה ששם אותם על לוי: שאלה קכא המשכנתא של סורא דאנו עושים נפילה ושריפה על בכל המעות ואין הבעל הבית חייב לבנות ואם בעל המעות לא רצה לבנות אין בע"ה יכול להחזיק בה כי עדיין נשאר לו זכות לבנות כשיוכל או כשירצה ובין כך וכך יכול להשתמש בה לשטוח פירות וכיוצא בו ואין לבע"ח שום זכות בה אלא אחר כלות זמן המשכנתא כדאמר' ובמשלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף ואם יחזור ויבנה בעל המעו' ויוציא הרבה על בנינה אם יבוא בע"ה לפדות' מיד או אחר זמן מועט יוכל בעל המעות לומר לבע"ה אינו דין שלקחתי ממך בית ישנה ונפל' ובניתי' מחדש והוצאתי יותר מדמי המשכנתא ושתתן לי עתה שארית דמי המשכנתא ועל זה צריך לעשות פשרה ביניהם כפי מה שיראה לדיינים וכן דנתי כמה פעמים נאם המבי"ט השגה מדאמרינן בסוף השואל אי דא"ל בית זה אזל ליה ופרש"י מזלו גרם משמע דכיון שנעל הבית אין לו בגוף הקרקע כלום שאם יש לו בגוף הקרקע עדיין לשטוח בו הפירות וכו' עדיין השכירות קיימת והיכי קאמר אזל ליה עדיין השכירות קיימת לשטוח בו פירות או אם ירצה לחזור ולבנות עליו הרי הקרקע עדיין משועבד לשטוח או לבנין והנמוקי כתב נותן לו שכר שוכר כנגד מה שדר בו ומסתלק ע"כ ולמה יסתלק אם הבחירה בידו להשתמש בשיטוח או לבנות בנין כי עדיין גוף הקרקע משועבד לו ולא פסק השעבוד ועוד שהרי כתב הרב המגיד בסוף פכ"ד מה' מכירה בשם הרב ן' מיג"ש ז"ל שמי שלא מכר שהוא יכול לבנות ע"ג דיומדין ואם נפל הבית ובנה לוקח אותו אין המוכר יכול לבנות אף ע"ג דיומדין שלא שייר אלא אויר ביתו וזה בית אחר הוא ע"כ וכן בנדון לא שעבד בעל הבית גוף הקרקע רק לבית שנפל לא לבית אחר ואינו יכול לחזור ולבנות דכיון שנפל אזל ליה ואם בנה הוי בנין אחר ופנים חדשות באו לכאן והמשכנתא כבר הלכה לה ואבדה ומזלו גרם ואם בנה הוי בונה שלא ברשות ונותנין לו היציאה ואם דר בו זמן מחשבין הדירה עם היציאה ועוד היאך נאמר שאם חזר