מבי"ט חלק ב סג

או לאחרות או באנפא אחריתי כל ימי חייהן כשתמות א' יהיה לעניי הקהלות וכן האחרות ואם לא היה מפרטן הייתי מפרש הפירו' הראשון ובנותיו כל ימי חייהן שהיינו ביחד כל א' בחלק חברתה והשתא שפי' פלוני ופלוני ופלוני ימי חייהן משמע כל א' בפני עצמה וכשתמו' הא' יהיה לעניים ולא לשאר האחיות ולא ליורשיהן ולהכי חזר ופרטן לא שתטלנה בשוה עמו: אח"כ חזר החכם ועשה עיקר על פי' הב' לו ולבנותיו אחר מותו נכתב שלא היו יורשו' מאביהן אם לא היה מפרש אותן כההי' דבן לוי דאצטריך לפ' לי ולבני והאריך בזה וכבר כתבתי למעלה למה יורשים כאן ולא שם ושאין משם ראיה וכתב שהעדי' מעידי' שלזה כוונו כשכתבו זה ושסומכי' עליה' לפ' השט' וליכ' בה' משו' כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד: ואני אומר דלאו בתר כוונתם אזלי' אלא כוונת הנותן והעדים לא ידעו כוונתו אם לא ששמעו ממנו שהוא היה זוכ' בכל בחייו ואח"כ בנותיו ואין אכילתו הכל ראיה שאח"כ היו תובעות הבנות ממנו: עוד כתב שקצת חכמי הארץ סוברים שלא זכה ההקדש בפירות זה הקרקע לעולם ושנתלו באותה סוגיא (דפ' בג) נכסי לך ואחריך לפ' וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירוש' וירוש' אין לו הפסק וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל פי"ב ונ"ד בנותיו הן וירוש' אין לה הפסק וכתב הוא ואני שמעתי ולא אבין דנ"ד איכא הפסק בהכרח שהרי כשאומר ושיירתי הפירות לי אין יורשיו יורשים אותו שטר וכדכתיב' וה"ה והוא הטעם אם אמר והפירו' לי ולבני פלו' ופל' דאין יורשי בניו יורשי' אותו שטר לפי' רשב"ם וכו' ע"כ: ואני אומר כי לא מחכמ' סברו כן וגם הוא השיב על הקדמה שהיא ירוש' אלא שיש לה הפסק ואינו דמתנ' בריא הוא וכתב הרמב"ם ז"ל בסמוך אבל הבריא שנתן מתנת בריא ע"ד זה וכתב לזה ואחריך לפלו' אין לשני אלא מה ששייר ראשון בין שהיה הראשון ראוי ליורשו בין שלא היה ראוי ליורשו ואח"כ יש לב' פירות ששייר ראשון: עוד. אני אומר דבנ"ד ממילא זכו עניים בפירות במיתת הבנות דכשנתן אילן לזה ופירות לאחר דלא שייר מקום הפירות ואין לאחר כלום פירות אלו חוזרין לראשון ולא לנותן וכמו שהביא מ"מ בשם הרשב"א ז"ל פרק כ"ג וא"כ הכא כשמתו הבנות חוזרין הפירו' לראשון וגבי אב נמי כיון דמת הוא שהיה זוכ' בפירו' ממילא זכו עניים בפירות כיון שזכו קודם בגוף הקרקע דמה שכתב ולא ליורשיהן קאי נמי אאב כמו מה שכתוב קודם כל ימי חייה' דפשיטא דקאי אכולהו וכל מי שימות או תמות מיד זוכין העניים בחלק כל א' מחצה של אב וחלק ששי של כל א': עוד כתב החכם המשיב יצ"ו שקודם יום א' שקנו ממנו הסופרים קנו ממנו הוא ואחר עמו שלא יחזור בו וכשראו שנפל ספק במל' אבל לא ליורשיה' כתבו שטר אחר בפנינו עדים וכו' הקדים פלו' זה כו' וקנינו מיד פלו' קנין שלם מעכשיו על כל הכתוב לעיל ונ"ל שלא היו יכולים לכתוב שטר זה על מה שקנו ממנו שלא יחזור בו כי קנין שלא יחזור בו מן ההקדש הוי קנין דברים וכתבו בסוף השטר וקנינו מיד פלו' קנין שלם וכו' על כל הכתוב לעיל ולעיל כתוב שהקדיש אלא שלא יחזור בו ממה שאמר שיקדיש ולכן למחרתו השלי' דיבורו ולא חזר בו והקדיש בפי' ונכתב השטר אבל בשטר זה לא היו יכולים לכתוב קנין שלם על שהקדיש: ומה שכתוב כי על שנפל ספק במלת אבל לא ליורשיהן כתבו שטר אחר לא ביאר על מה נפל הספק וממה נוסף בשטר הב' שאמר בפי' שכל בת שתמות מיד אחר מיתתה יהיה חלקה להקדש נר' כי הספק היה אם תירשנה זו את זו ולא יזכה ההקדש אלא אחר מית' שלשתן וכב' כתבתי כי המשמעות כן הוא אחר שמות' ולא היו צריכי' על זה לכתוב שטר אחר שאם עשו כדי להסתלק מן הספק הוה מספיק שיכתבו או יעידו בפני ב"ד כי שמעו מפי האב שכל בת שתמות שיזכ' מיד ההקדש בחלק' ובזה היו ניצולים מן הטעות שנפל בכתוב' שטר בקנין שלא יחזור בו ההקדש והעידו ל"כ על ההקדש ואני כמזהיר למורי' אשר מקרוב באי' שישכילו ויבינו באחרית הוראתם אם כוונו אל האמת ישנו וישלשו במה שכתבו אם יש בו איזו תפיסה ושבח אני את החכם שהורה בזה שלא רצה לסמוך על עצמו בענותנותו וכתב מה שגיתי הבינו לי והשם יצילנו משגיאות נאם המבי"ט: שאלה קיט ראובן שלח גט לאשתו דינה ע"י שמעון ושמעון לא הי' מכיר' אם היתה אשת ראובן גם לא העידו בפני' היותה אשת ראובן גם עידי מסירה לא הכירו בה בהיות' מכוס' פנים ומסר השליח הגט בלתי היותו מכירה גם כל הנמצאים לא הכירו בה להיות' מכוסה פנים גם לא דברה עד שיכירו בקולה צריך גט אחר או לא: תשובה זה כמה שנים כתבתי בכיוצא בזה בענין קידושין א' שקדש אשה א' כי כסת' פניה אפי' שהכירוה אח"כ כתבתי שאינן קידושין והארכתי בראיות דאין כאן עדות דאפי' הכירוה אח"כ היה צריך שיהיו מעות הקידושין בעין ושיחזור לומר הרי את מקודשת ותאמר היא הן כדי שלא תהיה שתיקה דלאחר מתן מעות ואם גבי קידושין אזלינן לקולא ואמרי' דאין כאן עדות כ"ש לענין גירושי' דאמרינן אין כאן עדות דאזלי' לחומרא ואוקמי לה אחזקת' דא"א אפי' הכירו' אח"כ שהית' האש' שחשבו שתתגרש ויהיה צריך ליטול ממנה הגט ולחזור וליתנו בפני העדים וא"כ בנ"ד פשיטא דאינו גט כיון שעידי מסירה לא הכירו' ואפי' היה נתינת הגט בביתה דלמא בין ראיה ראשונה לנתינת הגט או נתינת הגט לראיה אחרונה נתחלפ' באחרת כיון דבשע' נתינת הגט לא הכירו' עדי מסירה אלא א"כ שראוה עדים בתוך ביתה ויצאו ומיד נכנסו עדי מסיר' ונתן לה הגט בפני עדי מסירה שלא הכירו' ויצאו ומיד נכנסו עדים וראוה שהיא האש' אשר חשבו שנתגרשה ואין שום מקום לחוש שנתחלפה אז יהיה הגט גט אפי' שעדי מסירה לא הכירוה אז או כסתה פניה ולא הכירוה אז הרי יש כאן עדות שיודעים עדי מסיר' כי האש' שראו קודם או אח"כ העדים האחרי' היא שנתגרשה בפניהם והוי כאש' הבא' לב"ד להתגרש בכיסוי פנים וקודם נתינת הגט מגלה פניה ואנו מכירי' אותה: ולפעמים היא צנועה וחוזרת ומכסה פניה בפנינו עד שיקראו הגט ונתן לידה בכיסוי פנים דהוי גט שפיר שאנו יודעים ש' את שראינו אות' היא שקבל' הגט כי לא זזה ידה מתוך ידינו: ומה שכתבתי כשהכירו' אח"כ עדים אחרים מיד שיש כאן עדות היינו דכשנתנו לה הגט היה דעתם ע"מ שיכירו' אח"כ כי לא באו העדים עדיין והיתה השע' דחוקה להם דנראה דכי ה"ג הוי כהכירו' בשעת נתינ' או קודם אבל אם נותן הגט בלא הכרה או בכיסוי פנים כי חשבו שלא היו צריכים לראותה כיון שהי' בביתה: ואח"כ הוכרה לא הויא גט דבשעת נתינת הגט לא הוכרה וגם לא נתנוהו על שיהיו מכירים אותה אח"כ וצריך לחזור וליתנו לה כמו שכתבתי קודם. והא דאמרי' גבי חליצה דעד א' ואפי' עבד וכו' סגי להכרת היבם והיבמה משום דלא הוי עדות אלא גילוי מלתא בעלמא כמו שכתב הרי"ף ז"ל פ' החולץ ובא"ה סי' רס"ט ובהרמב"ם ז"ל פ"ד דיבום היינו בשעת חליצה אבל אם חלץ קודם בלא הכרה נראה דאין כאן עדות חליצה אלא אם כן הכירוה קודם או אחר כך מיד כמו שכתבתי למעלה וכן הכא היה נראה בגט גם כן דסגי בחד דלא הוי אלא: גילוי מלתא אלא שבשליח שהביא גט כתב בא"ה סימן קמ"ח דף קפ"א השולח גט לאשתו ואין השליח מכיר' יתנהו לה ע"פ שנים שיעידו בפניו שהיא זאת אשתו וסמ"ג כתב ג"כ מותר להביא הגט לאשה אעפ"י שאינו מכירה אלא ע"י העדים שיאמרו לו וכו' זו היא אשתו של פלוני מההיא עובדא דאבא בר מניומי ונראה דשליח הוי במקום בעל דמכיר' שפיר ולהכי צריך ב' עדים לשליח ואפ"ה בעי' שיתנו הגט בפני שני עדים שיכירוה שהיא אשתו אעפ"י שהבעל או השליח יודעים שהיא אשתו דאין דבר שבערוה בפחות משנים ואיך יעידו שנתגרשה אשת פלוני אם לא הכירוה דאפשר שיתן הגט לאשה אחרת לאיזה סבה ויאמר שהיא אשתו ולהכי צריך שיכירוה ג"כ עדי הגט אלא דסגי בעדות א' ואפילו אשה או עבד שיאמרו לעדים כי זאת היא אשתו של פלוני דגילוי מלתא בעלמא הוא כיון שהשליח מכירה ולאו אממונא ואאיסורא קמסהדי כמו שכתב הרי"ף ז"ל גבי חליצה דכתבי' ואשתמודענא דהאי הוא אחוה דמיתנא וסגי בעדות כל דהו וה"נ גבי גט כיון שהבעל או השליח שהוא במקום בעל מכירי' אותה העדים שמכירים ע"י עדות כל דהו סגי דלא הוי אלא גילוי מלתא כדאמר וא"כ גבי קידושין נמי אם נתקדשה בפני. שנים שלא הכירוה אלא על פי אשה או עבד שאמרו להם שזו היא, פלוני' שפיר דמי דלאו עדות הוי אלא גילוי מלתא כדאמר' דאנו רואים אח"כ דחלוצה זו הולכת ונשאת ואין היבם מערער שלא חלץ לה והמתגרשת ג"כ הולכת ונשא' ואין בעל' מערער ולא שלוחו לומר לא היתה אשתו אותה שקבל' הגט וכן בקידושין אעפ"י שאם שניהם מודים בלא עדים אינה מקודש' הכא שנתקדש' בפני עדים שהכירו' ע"י אשה ואפילו עבד הוו קידושין כיון שאנו רואים אח"כ ששניהם מודים ואין מי שיערער לומר כי לא זו היתה שנתקדשה ואפילו היה שום מערער היה צריך שיתבר' בפני ב"ד יפה בירור גמור שלא היתה זאת אותה שנתקדש' וזהו גילוי מלתא שלא ישקרו אשה או עבד בכי הא שהוא דבר שעשוי להתגלות דומיא דעדות אשה כשמת בעלה דאפילו עכו"ם מל"ת סגי דהוי מלתא דעבידא לגלויי וכמו שנראה מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ד דיבום שכתב ואפילו אשה או עבד נאמנים וכו' לומר זה פלוני אחי פלוני וזו היא יבמתו וחולצין על פיהם מה שאין כן בשאר עדיות של תורה בין, לעדות ממון בין לעדות איסור שזה דבר העשוי להגלות הוא ואיפשר לידע אמיתת הדבר שלא מפיהם כמו שביארנו בסוף הלכות גירושין עכ"ל הרי שעדות שזה פלוני הוא לא מקרי עדות אלא גילוי מלתא בעלמא ומה לי בחליצה, או בגיטין וקידושין כי היכי דבעי' לידע בגיטין וקידושין מי הוא המגרש ומי היא המתגרשת מי הוא המקדש מי היא המתקדשת ה"נ בחולץ וחולצת בעי' לידע מי הוא החולץ מי היא החולצת ואפ"ה אמרינן דבחולץ וחולצת, באשה ועבד סגי וה"נ בגיטין וקידושין נמי סגי בהכי דהכא והכא גילוי מלתא בעלמא הוי כמי שמעיד על פלוני שמת במ"ה דאפילו נכרי מל"ת נאמן והריב"ש ז"ל סימן קפ"ב כתב דלדעת הרי"ף ז"ל דיכולים העדים או הדיינים המעידים על החליצה לומר בלשונם ואישתמודעינהו וכו' כיון שכבר הוחזק על פי אלו קודם מעשה וגם דוקא היכא דליכא חשדא וכמו שכתב בהג"ה גם כן סוף הלכות גירושין ושם כתב ג"כ ועוד שאלת טעם דבכל דבר דעביד לגלויי לא מקשה כדאי' פ' אם אין מכירין וכו' והתם באיסורא דאתתא וכו' כגון תיקון מועדים וכו': והשתא נחזור לנ"ד דהוה משמע דבגיטין בעי' שנים שיכירו האשה כההיא עובדא דאבא בר מניומי ובענין הכרת היבם והיבמה סגי באשה או עבד ומאי שנא האי מהאי אלא שנא' דשליח הוא דבעי' שנים שיעידו לו שהיא היא דהוי כבעל אבל לעדות סגי אחד כל דהו דגילוי מלתא הוא כדפי' וכמו שנראה מלשון הרמב"ם שהבאתי למעלה ובנ"ד נמי בקידושין סגי בשני עדים שהכירוה ע"י א' כל דהו כמו שכתבתי והיינו נמי טעמא דאין אנחנו מקפידי' לחקור על אשה א' המתקדשת בפרסום לפלוני אם היא בתו של פלוני שנתרצה אביה לתתה לו או היא בתו האחרת או בת