מבי"ט חלק ב סב

זו כמו שכתב הרמב"ם שם והכא הכל הנאה היא ואפ"ה אינו אסור אלא לשם אישות ואינו אסור אלא אותה סעודה כי נ"ד ובלאו כל זה יהיה מותר ללכת ממקום למקום דרך ים עם אשתו אם הוא אומר בפי' שלא היתה כוונתו אלא שלא לטייל בים כמו שבא בשאלה שכתוב או דלמא דאזלי' בתר כוונתו שלא היתה אלא שלא לטייל עם אשתו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות נדרים דבדבר דמשמע הכי ומשמע הכי אם הוא אמר לכך נתכוונתי נאמן ואפי' בדבר רחוק כמו חרמו של ים או קרבן מלכים שאם היה הנודר ת"ח מותר ואחרים מראים בעיניהם שהוא נדר ושהוא אסור וכו' ומתירין לו אחר שגוערין בהם והכא בנ"ש לא חל כדא' ועוד אני אומר דבנ"ד נראה שלא נדר אלא על הטיול כי הוא נדר שלא יעלה עם אשתו בים ואינו מצוי ללכת בים עם אשתו כי אם כשהולכים לטיול כשהם במקום שהוא חוף ים וא"כ לא קבל הנזירות כי אם על דבר המצוי ועתה שהוכרח ללכת לדור בארץ אחרת דרך ים אינו כולל הנזירות: שאלה קיח שטר מתנה שכתוב בה שהקדיש פלו' המלק שלו מעלה מטה מתהומא וכו' החצי לעניי ק"ק ספרדיי' שבעיר והחצ' לעניי ירושלים תוב"ב וההקדש הנז' הוא בזה האופן הגוף מעכשיו והפירו' לו ולבנותיו פלו' ופלו' כל ימי חייהן אבל לא ליורשיהן ואם בע"ה יהיו לו בנים זכרים יאכלו גם הם מפירות של המלק הנז' חלק כחלק כבנותיו הנזכר אבל לא ליורשיהם אמנם אם יהיה זרע הבנים זכרים לא יהיה להם הפסק אלא לעולם יאכלו מהפירות כל ימי חייהם ואם באי זה זמן שיהיה יהיה לאי זה מהזכרים ההם נקבה תאכל היא לבדה מהפירות אבל לא יורשיה וחילוק הפירות וכו' יהיה כפי ראות וכו' ע"מ שלא יוכל שום קהל וכו' למכור כלום מהמלק הנזכר בשום אופן ובשום זמן בעולם אלא לעולם יהיה הגוף הקדש והפירות יתחלקו כפי אופן הנ"ל וקנין ושבועה מפלו' הנותן ואחר זה נפטרה א' מן הבנות בחיי אביהן תשובה מה שכתוב והפירו' לו ולבנותיו פלו' וכו' המשמעות הוא שמעתה יאכל הוא והבנות הוא מחצה ובנותיו מחצה כדא' פ' מי שמת ההוא דאמר לה לדביתהו נכסי ליך ולבניך אמ' רב יוסף פלגא קנא' כנגד כל הבנים דתניא ר' אומר והית' לאהרן ולבניו מחצה לאהרן מחצה לבניו מחצה לכ"ג ומחצה לשאר המשמרה והלכתא כרב יוסף כמו שכתב הרי"ף ז"ל והיינו חד מהני תלתא דהלכתא כרב יוסף שדה ענין ומחצה וכן פסק הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות זכיה: ואעג"ב דפירו' הבית הן הדירה שאין בה ממש והוי כדבר שלב"ל אפ"ה קני איהו דלגבי נפשיה בעין יפה משייר מקום צימוח הפירו' אעפ"י שלא פירש כדאמר פ' מי שמת ולגבי דירת בית הוי כמי שהקנה הבית לדירה לגביה נפשיה ומשמע דכיון דזכה לנפשיה מוריש זכות זה ליורשיו והכא בנ"ד שאמר לו ולבנותיו משמע לבנותיו מהשתא בחייו דאי לאחר מיתתו אפי' לא הזכיר בנותיו הן יורשות ולא תימא דלעולם אימא לך ולבנותיו אחר מותו ואצטריך להזכירן לומר דדוקא לבנות אחריו ולא ליורשים אחרים שלו אם תמותנ' הבנות בחייו וכן דוקא להן אחריו ולא ליורשיהן אחריהן כמו שפירש הוא דלא היא דלעולם לו ולבנותיו משמע מהשתא מדלא קאמר ואחרי ובההיא עובדא דנכסי ליך ולבניך דפשיטא לגמרא דמהשתא יהיב נמי לבנים אלא שפירש רב יוסף דלאו כחדא פלגו אלא פלגא לה ופלגא לכל הבנים מהשתא כאהרן ובניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו וכו' דהיינו לבני משמרה מהשתא ולא היה צריך כל ימי חייהן שהרי כתב ליורשיהן דאינו כל ימי חייהן אלא לומר דזוכה מהשתא שלא יוכלנה למכור מהשתא לאחר ימי חייהן ולא להוריש ואי לאו הכי אלא לאחר מיתה לא היה צריך להזכיר הבנות כדא' ואע"ג דגבי מעשר אמרי' ריש פרק המוכר את הבית ע"מ שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו משמע דאם לא פי' כן אינו מוריש זכות זה לבניו וכן משמע לי ולא ליורשי והכא אמרי' דלי משמע נמי ליורשי ולך ולבניך משמע מהשתא ולא לאחר מיתה: ונ"ל דהיינו טעמא דמעשר משום דאכתי אית ליה לקונה השדה מן הלוי ע"מ שמעשר א' שלו זכות במעשר שנותן ללוי שהוא פוטר את טבלו מן המעשר מדלא קאמר ע"מ שתתן עישור ממה שיוצי' השדה אלא ע"מ שמעשר א' שלי וכיון דאית ליה זכות בגויה לא זכי ליה המוכר אלא אלו בלבד אלא א"כ פי' ולבני וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם פ"ו מהלכות מעשר והכא גבי מכירת פירות כתב בסתם דמשמע לי וליורשי ותירוץ זה למדתי מנמוקי רבי' יונה ז"ל שם פ' המוכר ובב"י סימן ר"ט הניח הדבר בצ"ע ורשב"ם והרמב"ן והר"ן ז"ל תירץ כל א' אמאי גבי מעשר הוי לו ולא ליורשיו נחזור לענין דבר שאין בו ממש או דשב"ל כשמשייר לו או לאחרי' דגבי' נפשיה אמרי' דבעין יפה משייר אעפ"י שלא הזכיר גוף הדקל או הבית וגבי אחרים אינו משייר דשב"ל והכא בנ"ד שייר לו ולבנותיו כחדא מחתא והביא בב"י שם דכתב הר"ן שדעת הראב"ד לומר כו' דדוקא במכירה או במתנת בריא הוא דאמרי' דמשייר לנפשיה אבל במתנת ש"מ דאינו אלא לאחר מיתה לא דהא לנפשיה לא משייר ולא מידי אבל הרשב"א ז"ל כתב שאף מתנת ש"מ בכלל דכל מאן דמשייר אף לבניו וליורשיו בעין יפה משייר עכ"ל ובנ"ד לדעת הרשב"א ז"ל כי היכי דלגבי נפשיה בעין יפה משייר ה"נ גבי בנותיו בעין יפה והוה ליה כמי שהזכיר גוף הבית לדירה או לשכירות והרמב"ם ז"ל כתב דלעצמו בעין יפה משייר ומשמע דמוריש לבניו וא"כ ה"נ אם כלל בניו עמו הוי שיור ובתשובה ג"כ כתב הרשב"א סי' י"ח דאפי' אינו קרוב כל שכלל אחר עמו בשיו' לכלם שייר וכ"ש בנ"ד דהיינו בנותיו וכללן עמו דקא' והפירו' לו ולבנותיו ואע"ג דבסוף התשובה כתב אלא שבזה יש צד אחר שדעתיה נוטה שלא יצטרף עמו אותו האחר בזכות הדירה והוא שאפי' אמר ואני משייר גוף הבתים לדיר' לפלו' לא אמר כלום כי במה זכה אותו האחר שהרי שיור יש כאן מתנה אין כאן ודי לאיש כמוך עם הרמיזות עכ"ל וביאור זה כי מה ששאלו להרשב"א ז"ל שהיה כתוב ושיירתי אני לי ולפלו' דירה השיב שאחר שכלל אחר עמו לכולם שייר אלא שמצד אחר לא זכה האחר שאעפ"י שיש שיור כיון שכללו עמו מתנה אין כאן כי לא הזכיר שום לשון מתנ' לאחר אלא ושיירתי לו ולפלו' דיר' וכיון דליכא לשון מתנ' במה זכה האחר אפי' היה אומר בפי' ששייר גוף הבתים לדיר' וא"כ בנ"ד נראה שאין כאן מתנה כי' אפי' שכלל הבנות עמו לא הזכיר לשון מתנה שהי' נותן להן חלק פירו' הבתי ואפ"ה אני אומר דשיור יש כאן מתנ' נמי יש כאן שהרי כתוב בשטר מתנ' זה יאכלו מהפירות ב' או ג' פעמים וכתוב נמי לשון חילוק ב' או ג' פעמים וכתוב בח"מ סימן רנ"ג דיחלוק פלו' בנכסי או יאכל פירות דקל זה וכן נכסי לך דמקני בש"מ לא מהני בבריא עד דאמר מכורין או קנויין לך וא"א ז"ל כתב דהני לישני כיון דמהני בש"מ כ"ש בבריא שיש עמו קנין ע"כ ואפילו שלא הזכיר בנ"ד לשונות אלו בבנות ממש מה שכתב באחרי' מהני להו כמו ששנינו כתב בין בתחלה בין בסוף בין באמצע לשון מתנה דבריו קיימים אפילו בשתי שמות ובשני בני אדם לפי שמן הסתם אדם רוצה לקיים מתנותיו וכל שאיפשר לדון כן נדון כמו שכתב הרשב"א ז"ל באותה תשובה ואפילו בשני בני אדם כשהם משדה א' אפילו שהה בין זה לזה יותר מכדי דיבור מהני כדכתב בח"מ סימן רפ"א וכ"ש דבנ"ד לא שייך האי דהא בין לישנא דירוש' בין דמתנ' שיירי בבנות והכא בשטר זה ליתא לשון ירושה ואפילו לשון מתנה ברור ליכא אלא דאשכחינן ליה בבדיקה לאור הנר באכילה וחלוק' כדא' ואפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דמהני לישני דמהנו בש"מ לא מהנו בבריא משום דהוו להבא ה"נ איכא הכא לישנא דאינה להבא דכתוב בשטר ואם בע"ה יהיה לו בנים זכרים יאכלו גם הם מפירות המלק חלק כחלק כבנותיו ולשון חלוקה לשון מתנה ולדעת רוב המפרשים מהני לשון להבא אפילו בבריא ואפילו הרמב"ם דפליג היינו בלשון להבא אבל לשון חלק כחלק אינו להבא. עוד אני אומר אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דכי היכי דמהני מה שכלל את הבנות עמו לענין דלהוי דשייר גוף לדירה כמו שכתב הרשב"א אפילו באחר ה"נ מהני לענין לשון מתנה דכמו דזכי לנפשיה בשיור פירות זכי נמי לבנות בלא לשון מתנה דכתב הרשב"א ז"ל באותה תשוב' שאינו מצטרף עמו אותו האחר בזכות הדיר' דשיו' יש כאן מתנה אין כאן הכא דהבנות הן שנכללות עמו הרי כתב הרשב"א דאף ליורשיו ולבניו בעין יפה משייר כדאמר לעיל וה"נ לענין שלא הזכיר לישנא דמתניתן כדאמר. ומה שכתב בשטר אם יהיו לו בנים זכרים יאכלו וכו' הוי מקנה לדבר שלב"ל דאפילו בבנו אינו קונה אלא כשהיא מעובר' דלא קנו אלא הזכרים כשיולדו דאע"ג דלא אמרו המזכה לעוב' לא קנה אלא במתנה אבל בירושה הבאה מאליה קנה וכמו שכתב במשרי' נתיב י"ז היינו בעובר דאיתיה בבטן אבל למה שתתעבר אשה א' דהוי דשב"ל כלל לא קני כלל אפילו בירושה דאתי ממילא כמו כן בין הבנים לר' יוחנן פ"ב אי סבר כר' יוסי כמו שפי' רשב"ם ז"ל פ' מי שמת והכא בנ"ד אם יהיו לו בנים זכרים הוי דשב"ל כלל ולהכי לא קנו ואי הוה אמר אם יהיו לו בנים זכרים יאכלו חלקו אחריו היו דבריו קיימים דאין כאן שום הקנאה להם אלא ירושה דאתי ממילא ולא שהיה צריך לפרש אלא משום דקאמר דלבנו' להן ולא ליורשיהן הוא מפרש השתא לגבי דידיה הוא ויורשיו אבל השתא דקאמר שיאכלו הזכרי' חלק כחלק כמו הבנות הוי מתנה לבנים מחלק הבנות ואין אדם מקנה מתנה לדבר שב"ל כלל ונתבטל בזה ג"כ מה שכתב בשטר אם יהיה לבנים בנות או בנים דהוי דשב"ל כלל ואין כאן אלא חלק האב שהוא חצי הכל וג' חלקים מהחצי האחר לג' הבנות וכשמת הוא נשאר החצי להקדש וכשמת' הא' נשא' חלק' שהוא ששי' הכל לעניי שתי הקהלו' יצ"ו הנז': ועתה אני בא לכתוב מה שלא בא על נכון במה שכתב החכם המשיב בשטר צוואה זו שכתב דהאי שטרא משתמע על תרי אנפי או שמעתה יאכלו בנותיו עמו או לאחר מותו וצדד צדדים על הצד הראשון וכתב שהבנו' זוכות בחצי כל א' השליש אח"כ כתב שעלה בדעתו לחלק בין נכסי ליך ולבניך שלא פרט שם הבנים אמרינן קנה פלגא אבל כשפרט שם הבנים איכא למימר דאע"ג דכלל אות' בתחלה להכי פרטם לבסוף כדי שיחלקו כולם בשוה וכתב וכן דקדקתי מלשון הרב בעל מ"מ שכתב ז"ל אמר נכסי לפלוני ולבני נוטל פלוני מחצה וכל בניו מחצה פי' מפני שלא פרט הבנים בפרט אלא אמר ולבני בכלל וכו' וא"כ הוא לפי זה זכו העניים בשעה שמתה הבת ברביעי' שלה ובשעה שמת האב ברביעית שלו עכ"ל: ואני אומר אפילו למה שכתב הרב בעל מ"מ דינו אם היה פורט הבנים בפרט פלוני ופלוני ואח"כ היה כותב בני אבל אי אמר נכסי לפלוני ולבני פלו' ופלו' כיון שאמר ולבני קודם כללם ואינם זוכים אלא במחצה אע"ג דפרט' אח"כ להודיע שמות' וה"נ בנ"ד כיון שאמר הפירות לו ולבנותיו משמע מחצה לו ומחצה לבנותיו ומה שפרטן אח"כ היה להודיע שמותן: עוד יש טעם בנ"ד למה הזכי' שמותן אח"כ משום דקאמר ימי חייהן ולא ליורשיהן ולשון כל ימי חייהן משתמע לתרי אנפי כל ימי חייהן שאם תמות הא' תאכלנה הב' ואם מתו השתים תאכל הג' וכשתמו' הג' יהיה לעניים ולא ליורשיהן אם יש יורש לשלישית