מבי"ט חלק ב נח

הם רוצים לפרוע לו מה שהוציא ולסלק משם יורנו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים: תשובה אם יתברר כי היו ביד ראובן מעות מנכסי מלוג של אשתו וכשקנה הבית אמ' בפי' שאלו המעות שנותן על הבית הם ממעות של אשתו ושזאת הבית תהיה מעתה נ"מ כשמת יש לו דין לשמעון במה שהחזיק במעבר שנתנה לו רשות חמותו לעשותו דאחר שמת הוא נשארה הבית כולה גוף ופירות לה ואין ליורשיה בחייה שום זכות כי אינה צריכה שבועת אלמנה לענין נ"מ שלה כשהם ידועים שהם נ"מ שלה וגם לנצ"ב שהם ידועים לה אינה צריכה שבועת אלמנה וכמו שכתבו המפרשים ז"ל והטור סי' כ"ח: אבל ראובן שקנה בית על הסתם ויש מנכסי אשתו נכסי מלוג כדי סך מעות שקנה הבית אינה יכולה לומר מנ"מ שלי שהיה בידו קנאם או שתאמר אני רוצה שיהיו מעותי בבית זה והוא אכל פירות דכל זמן שהוא אינו דוחק אותה על הפירות אינה יכולה לדחות אותו שיקנה דבר שעושה פירות ואם מת הבית הוא ליורשים והיא תגבה מנכסי בעלה סך נ"מ שהיו בידו וסכי כתובתה ואם נ"ד היה הענין כזה הענין לא היה לה רשות לתת לחתנה מעבר מתוך הבית כי הבית הוא ליורשים והם היו חייבים לפרוע לה נ"מ שלה וסכי כתובתה וכ"ש אחר שמתה וירשו הם הכל כי מה שנתנה קודם לחתנה אינה כלום. ואפי' שיתברר שנקנה הבית מנ"מ כמו שכתבתי למעלה לא מהני ליה לחתנה חזקה אלא למעבר כי אתחזיק ביה בחייה ברשותה שפתח פתח מביתו לביתה לעבור דרך שם דמיד החזיק במעבר אבל בענין תיקון תנור ובית הכבוד אעפ"י שתקנם ונשתמש בהם אין לו חזקה על הסתם אלא בשני חזקה דרגילות הוא דמניח אדם שכניו להשתמש בחצר שלו או בתנור ואינו מקפיד וכשרוצה מוחה בהם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות שכנים אבל בחצר חברו אפי' העמיד בהמתו ועשה לו מחיצה לא החזיק שהדבר ידוע שאין זה אלא דרך שאלה וה"ה לכל מעמיד תנור וכיריים ומגדל תרנגולין וכיוצא בהן שאם תאמר החזיק אין לך אדם שמשאיל מקום לחברו עכ"ל וכ"ש בנ"ד שהיה חתנה שלא היתה מקפדת שהיתה רוצה בתקנה בתה ובושה מחתנה ומה שתיקן לא היה חזקה ואם כן יורשי האשה יכולים למחות בשמעון שלא ישתמש בתנור ובית הכבוד אפי' היתה הבי' מנ"מ ובמעב' הויא חזקה אם היתה הבי' נ"מ כמו שכתוב למעלה המבי"ט. שאלה קי ילמדנו מורינו ורבינו סרח בת אשר שהיתה עם זקנתה לאה והיתה מפקחה על עניני היתומה והיה לה שטר משכונה על בית א' בשם הזקנה לאחר זמן נשאת היתומה לבחור והכניסה לו בנדונייא כל הקרקעות שהיה לה לזקנה שהיו מנכסי היתומה שהיתה אפוטרופסי' על נכסי היתומה כנודע כיון שנשאה הלך לו הבחור למ"ה ובא חתן הזקנה וקנה הבית מבעליו ומכרה לראובן ונפטרו חתן הזקנה והזקנה לבית עולמן וחיי לרבנן ולישראל שבקו ואחר ימי' מת ראובן הקונה ונתן הבי' לשמעון במתנת ש"מ: עתה בא הבחו' ומערע' על שמעון באומרו הנה הבית ממושכנת לי וזה שטרי בידי לראיה ועד תשלו' זמן המשכונה אעמוד בבית כי לזמן זה המוכר מכר מה שאינו שלו ושואל הבחו' ג"כ השכירות מהשנים שעברו ושמעון טוען הנה שטר המשכונה היא בשם הזקנה ואולי היא קבלה מעותיה למזונות היתומה אשת הבחור והחזירה את המשכונה לבעלי' ועוד שזה כמה שנים שהבית ביד ראובן אחר שבאה ממדינת הים ולמה לא תבעה תביע' זאת והבחו' משי' אין לך ראיה על החזר' המשכונ' ואני הנה השטר בידי ואם האמת כדבריך שטר' בידי מאי בעי זאת ועוד שאף אם תביא ראיה שהזקנה החזירה המשכונה אינו כלום שכבר היה דבר שאינו שלה ונתבטל זכות' כי לי נתנו כל הקרקעות בנדוניי' כנודע: ועוד שהרי כולכם מודים שלא קנה אד' ממני אלא מבעל הבית ואני שטרא בידי לראיה ולא חששתי למחות על הכל יורינו מורינו ורבינו הדין עם מי ומה' יהיה שכרו אמן: תשובה אעפ"י שבאה השאלה בסגנון אחר ידעתי כי הוא ענין הנשאל מכת האחרת וכבר כתבתי כמה פעמים שאין לנפתלי זכות בבית זו ואפ"ה אחזור לכתוב קצתם הנוגעים לסגנון שאלה זו מה שכתוב שכל מה שהיה לזקנה היה מנכסי היתומה אני ראיתי השטר ואינו מזכיר שם כי אם על נכסי היתומה שהיה לה לזקנה זכות מזונות ושאחר פטירתה היה הכל ליתומה אבל איפשר שהיה לה לזקנה נכסים אחרים מכתובתה כמו משכנתא זו שכתוב בה סתם שמשכנה הבית שנר' שהוא ממוניה ובשטרות אחרות של נכסי היתומה היתה כותבת בפי' שהיה מנכסי היתומה וכ"ה מה שכתוב שחתן הזקנה קנה הבית מבעליו ומכרה לראובן כו' ושזה נפתלי שנשא היתומה הלך למ"ה וכשבא היה מערער עם השטר שבידו יש בכל זה אומדנא דמוכח שחתן הזקנה כשקנה הבתים היה יודע בודאי שהיה לחמותו מעות עליהן וכשקנה מן המעות שנתן למוכר אמ' לו שיפדה הבית שלא היה קונה בית ממושכנת כבר היה יודע שכשתמות הזקנה יורשיה שלה היתה היתומה ושתערער היא ובעלה עם שטר המשכונה ואומדן דעתה שלקח הוא שם שטר המשכנתא בידו והצניעו בנכסיו וכשנשארו נכסיו ביד היתומה ובעלה כמו שהוא ידוע לכל נמצא שטר משכנתא זה ואומדנא כי האי אזלין בתרא בדיני ממונות ודינא הוי כמו שכתב הרא"ש ז"ל כלל פ"ו וטענת שמעון שאולי קבלה מעותיה אע"ג דטוען בשמא הלוקח הוא ולא ידע אפ"ה אומדנא אית בה וטענה דשטרך בידי מאי בעי לאו טענה הוא דמצאה בנכסי חתן הזקנה שהיו בידו: גם הטענה שטוען הבחור שאף אם תביא ראיה שהזקנה החזירה המשכונה אינה כלום שכבר היה דבר שאינה שלה כי כל הקרקעות ניתנו לו בנדוניא אינה טענה שיתן השטר עצמו שניתן ליתומה אחרי מותה כי כל מה שיהיה בידה אינו נראה אלא מה שהוזכר בשטר ההוא שיהיה כתוב שהיה מנכסי היתומה אבל שטר משכנתא זה על הסתם לא היה מנכסי היתומה ואפי' תימא כי גם זה השטר היה מנכסי היתומה כיון שהחזירה וקבלה המעות של המשכנתא אין ליתומה זכות אלא במעות מה שישאר אחר הזקנה וכבר זכתה בכל מה שנשאר מן הזקנה ומעות המשכנתא שהחזירה בכלל מה שזכתה: ועל מה שטוען שמחה כמה פעמים צריך עדות ברור בפני ב"ד על זה ואפ"ה שהיה עדות ברור יש בכלל הטעמים שכתבתי בשאלה האחרת שאין לו שום זכות אפי' מוחה כיון שסוף הבתים הם ביד אחר והוא בא להוציא ממון וג"כ הוא כותב שכיון שלא קנו ממנו והשטר בידי שלא חשש למחות נראה שלא מיחה: עוד אני אומר לפי שאלה זו שהבחור היה במ"ה ואח"כ בא וערער עם השטר שנר' שלא ידע שום דבר אם נפדה המשכנתא או לאו ואינו בא אלא מכח השטר שמצא כשבא וא"כ הוי טענה שמא ובטענה כי האי אם יש עד א' שמעיד שבפניו נפדת המשכנתא וניתנו המעות לזקנה כשקנה חתן הזקנה עד זה סגי להעמיד הבתים ביד מי שהם ובשאלה אחרת כתבתי שש טעמים או יותר על כי אין לו שום זכות לנפתלי יעתיקום משם המבי"ט השאלה האחרת היא להלן: שאלה קיא ראובן קנה ג' בתים משמעון ועש' לו שמעון שטר בסופרי ישראל ובסופר האומות אח"כ מכר ראובן הב' בתים מהם ללוי אח"כ הקדיש לוי אותם הבתים ואח"כ קם נפתלי וערע' על הקדש וטען שמה שהקדיש לוי ומה שמכר שמעון לראובן כולם מכרו מה שאינו שלהם כי אותם הבתים היו ממושכנים ללאה זקנתו מקודם זה כמה שנים והיא כתבה לו שכל נכסיה אחר פטירתה יהיה לאשתו של נפתלי ובא ההקדש מכח לוי ותבע לאסתר אשת ראובן כי ראובן נפטר לבית עולמו והיא נכנסה ערבנית במכר שעשה בעלה ללוי וטענה אסתר איך שתקת עד עתה זה כמה שנים יותר משני חזקה ולא מחית ואם מחית כששמעת מהמכר שעשה בעלי ללוי לא היה רק מצד הכתובה והנדוניא לבד כי חשבת שהבתים הללו היו נכנסים בנדונייא שנתנו לך עם אשתך וכשנתברר לך שלא נכנסו שתקת גם בבי' הסוה' עמדת זמן רב מפני נגישת חובות לישמעאלי' ולא ערערת דבר גם טענה אסתר ואמרה לו שלעולם היתה חייבת הזקנה לאה לבעלי שהיה מספיק לה כל מה שהיתה צריכה לפי שהשכירות של הבתים של פלו' שהניחו לה למזונותיה לא היתה יכולה לגבות וגם למזונות אשתך אפשר שמכר הבתים או מקוד' שנשאת אתה את אשתך היו הבתים ביד בעלי עוד נעזר ממה שנמצא בידו שטר המשכנתא מהבתים הללו שעשה שמעון ללאה זה כמה שנים ואומר זכיתי בבתים מכח השטר וטוענת אסתר כי זה השטר היה ביד בעלה ראובן בין שטרותיו פרועים ונפתלי לקחו משם שכמה זמן היו כל נכסי ראובן מופקדים אצל נפתלי עתה יורינו מורינו אם יש בערעור נפתלי ממשות אם לאו: תשובה אין לנפתלי ממשות בערעור שהוא מערער על ההקדש מצד הטענות הכתובות למעלה כי אם ממה שכתוב למטה שנמצא בידו שטר משכנתא ושזכה מכח השטר שכל מה שהיה לזקנה היתה לאשתו של נפתלי וטעמא מפני שקרקע הידוע לראובן אפי' יום א' אפילו הוא ביד אחר פירותיו הוא בחזקת ראובן ואינו יכול לטעון שמכרו לו אלא א"כ החזיק בו ג' שנים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"א מח"מ סימן ק"מ והכא בנ"ד קרקע זה ידוע לנפתלי הבא מכח זקנתו שיש לה שטר משכנתא על הבתים הנז' קודם שקנה זה ואפילו שלוי החזיק בבתים אלו שני חזקה בפני הזקנה ובפני נפתלי ולא מיחו בכל אותם השנים אם היה לוי טוען מן הזקנה או ממך לקחתים היתה חזקתו חזקה כיון שלא מיחו אבל אינו טוען אלא שלקחו מן הבעלים הראשונים וזה נפתלי הוא מראה שטר קדם לו שהיה ממושכן ביד זקנתו קודם שיקנה הוא ונמצא כי ראובן שקנה משמעון קנו בתים המשועבדים לזקנה של המשכנתא ואפי' שלא מיחה נפתלי יוכל לומר כי לא ידע שהיו בתים אלו ממושכנות לזקנתה אלא עתה שמצא שטר משכנתא זה וכיון שזה המחזיק עתה אינו יכול להכחיש שטר משכנתא זה הקודם לקניתו אין חזקתו חזקה ואפילו מצאה השטר קודם מה שלא מיחה המערער בכמה שנים הוא כמו חזקה שאין עמה טענה שאפי' החזיק עשרים שנה לא מהניא חזקתו אפי' לא מיחה ודמי להאי עובדא בפ' חזקת ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלו' זבנתה דאמר לי דזבנה מינך א"ל לא מודית לו דהאי ארעא דידי הוא ולאו מינאי זבנתא א"כ לאו בעל דברים דידי את אמר רבא דינא קאמר ליה והרמב"ם ז"ל הביאם פי"ד דכתב הרי שאכל שדה ושנים רבות וכו' הואיל והודה שהיה שלו ולא לקחה ממנו תחזור השדה וכל הפירות למערער ואעפ"י שאין למערער עדים שהיה שלו וכן כל כיוצא בזה ע"כ וכ"ש בנ"ד שיש לו עדים והוא שטר המשכנתא שבידו שצריך לוי או מי שמכר לו להביא עדים שמי שמכרה פדאה קודם מזקנת נפתלי אלא שמצד אחר יש לחלק בין ענין זה לנ"ד דטוען המערער מחמת ירושה והמחזיק מחמת לוקח מלוקח דטענינן ללוקח וטענינן ליור' וטענה דטענינן ללוקח הכא דהוי מוחזק אלימה מטענה דטענינן ליורש דאלו יורש מצי טעין השטר המשכנתא דבתים אלו הן