מבי"ט חלק ב נז

אלא שנר' שאפי' לא יצאו עדיין לעולם יכול לאוסרם על חבירו כיון שהם שלו דמשמע דחל אדשב"ל ומה שכתב באותה תשובה לכשיבוא לעולם נראה דלאו דוקא שאומר בשעת שנודר שהוא אוסרם לכשיבוא לעולם שהרי הוכחנו שחל האיסור בדבר שב"ל משעת הנדר ר"ל שהוא אוסר מעתה דשב"ל והכוונה הוא שכשיבוא לעולם יהיו אסורים כי עתה אינם מצויים עדיין: ומה שכתב הרמב"ם ז"ל כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש או יהיה אסור וכו' חייב לקיים דברו וכו' דמשמע דלא חייל איסור אפי' אחר שתלד אלא שחייב לקיים דברו נ"ל דאגב הקדש וצדקה נקט איסור דבהקדש וצדקה דוקא הוא דלא חל אלא לענין דחייב לקיים דברו אבל איסור טפי נמי הוי ביה דחייל איסור מעתה ובהא מיהא שוו כולהו דחייב לקיים דברו והוי כהא דתניא בספרי וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא דמחנה זה הוא מחנה שכינה ושלשתם משולחים ממחנה זה אלא שטמא לנפש אינו משולח אלא מזה ומותר בשל לויה והזב משולח משניהם ומותר במחנה ישראל וצרוע משולח מכולם אלא דקרא נקט מלתא דשויא לכולהו דמשולחים שלשתם ממחנה שכינה אבל זב משולח נמי מלויה ומצורע ממחנה ישראל וכה"ג פי' הר"ן ז"ל בריש ר"ה על ברייתא דחייבי חרמים וצדקה וכו' ובלשון הר"ב ז"ל ג"כ מובן כן שכתב אעפ"י שאינו מתקדש לפי שאינו בעולם הרי זה חייב וכו' ולא כ' שאינו מתקדש ואינו נאסר משמע דלא קאי אלא אהקדש ואצדק' דאיסור לא הוי בכלל מתקדש ובהלכות ערכין ספ"ו הביא הרב ענין זה שאין אדם מקדיש דשב"ל אלא שאם אמר הרי עלי להקדישו חייב לקיים דברו ולא הזכיר כאן אלא הקדש וצדקות וחרמים דמיקנו לכהנים ולא הזכיר אם אסר דשב"ל דמשמע דחייל אסור אדשב"ל ונתיישבו דברי הגאון ז"ל בלי שום גמגום ופקפוק דחייל איסור אכל מה שיבוא ליד האשה בתורת קידושין שלא מדעת אביה או פלו' וכתב עוד כ"ש לדעת הגאונים החולקים על רמב"ם ז"ל וכו' וסוברים שהאומר דבר זה יהיה הקדש או לעניים שאין כאן חיוב קיום נדר גם בנדון האומר דבר זה יהיה אסור לאו כלום הוא וכ"ה דעת השגות וכו' ע"כ ואני אומר שהגאוני' החולקים אינו אלא בהקדש וצדקה אבל בנדרי איסור אינם חולקים כי לא הוזכר מחלוקת זה אלא בהקדש וצדקה ובפ' אעפ"י באשר"י הגהות מהרי"ח ואפי' דשב"ל יכול לאסור עצמו ע"י קונם כמו שיכול לאסור פירות של חבירו עליו אבל בהקדש גמור לא ועל חברו אינו יכול לאסור אפילו ע"י קונם דשב"ל ובפ' מי. שהיה נשוי באשר"י הגה"ה מהר"ם. אדם יכול לאסור פירותיו לחברו בדשב"ל ואני מחזיק טובה וחנות לחכם א' כי על ידו נתתי לבי ליישב דברי הגאון ז"ל והאל ית' האיר עיני לתת טוב טעם ודעת במה שהיה סתום בדברי המפרשים ז"ל ונתברר על יד המבי"ט: שאלה קז מי שמכר הפלפלין שהיה לו בעי' פלו' פקדון ביד פלו' ואמר לו אני מוכרם לך וכל זכות שיש לי בהם ונמצא כי בשעת שמכר' כבר מכר אות' הנפקד יש לחברו זכות במכירה זאת אם לא היה רשות לנפקד למכו' אבל אם היו אבודים בשעה המכירה כשרפה וכיוצא בו שהנפקד פטור אם לא פשע לא קנה שום דבר כיון שבשעת המכר היו אבודים כבר ויחזור לו המוכר דמי מקחו דהוי כמי שהחליף פרה בחמור ונמצא שהיה מת כבר כשמשך הפרה שיחזור לו הפרה ואם הוא ספק יברר בעל החמור שנולד הספק ברשותו וכן בנ"ד המבי"ט: שאלה קח ראובן ושמעון שותפין ואחים ושמעון נשתתף עם לוי וראובן הניח מעות וסחורות בשותפות ביד אחיו שמעון והלך לו לעבר הים ושמעון פרע חובות של לוי ממעות אחיו ראובן אשר הניח בידו טרם לכתו לעבר הים וגם פרע חובות שהיו עליו ועל אחיו ראובן והפרעון של החובות אלו היה שקנה סחורות מלוי על החוב שפרע בעדו מן המעות הנ"ל ונתנם לבעל חוב י' למאה וראובן תבע חלקו מריוח הסחורה ההי' אשר פרעו לבעל חוב כיון שקנה אותה מן המעות שלו שהיו מדמי השותפות ושמעון טוען כי מה שעשה עשה לעצמו יורינו רבינו הדין עם מי: תשובה הדין עם ראובן וחייב שמעון לחשוב עמו על הריוח שהרויח במעות בסחורה ההיא שלקח מלוי כי גם שהיה לו לשמעון חלק במעות וסחורה ההיא כיון שהיו שותפים באותם המעות או הסחורה הריו' הוא לחצאין כ"ש שהמעות היו כולם לראובן והסחורה שנמשכה מאותה המעות היתה שלו והיה מן הדין שיהיה כל הריוח לראובן לולי שהיו שותפים ושהחוב שפרע בסחורה היה של שניהם כפי מה שכתב בשאלה כי הרמב"ם ז"ל כתב ספ"ז מהלכות מכירה הורו מקצת המורי' שאם קנה לעצמו במעות חבירו אחר שזקפן עליו מלוה הרי קנה לעצמו ומקבלין ממנו כשאמר זקפתי אותם המעות במלוה על עצמי ואני אומר שאין דין זה דין אמת אלא המקח של משלח ואפי' לדעת המורים היינו שאמרו קודם הקנייה שזקפן עליו במלוה אבל שיאמר אח"כ כי מה שעשה עשה לעצמו לא מהני ליה דאחר שקנה בלא זקיפה מעות המשלח הם וכמו שכתב למעלה מדין זה בנותן מעות לחברו לקנות לו קרקע וכו' וקנה לעצמו במעותיו מה שעשה עשה והרי הוא מכלל הרמאים וכו' דמשמע דאם קנה במעות חברו לא אמרי' מה שעשה עשוי שהמעות הן בחזקת בעליהן וממילא המקח הוקנה על ידי המעות קנויה לבעל המעות כמו שקנה עבד קנה וכו' וכמו כן מה שקנו מעות בעלים קנו הבעלים אלא מפני שהיו אלו האחים שותפים והחוב שנתן הסחורה לפרעון היה לשניהם ע"כ כתבתי כי הריוח הוא לשניהם המבי"ט: שאלה קח ראובן קנה עליה משמעון ובידו שטר קני' בכל חזוקים וכתו' בו בכלל התשמישים שקנה בלשון הזה ועם השימו' בבית הכבוד של מטה בחצר ועם היציאה והכניסה ג"כ מלמטה דרך החצר לעלות לעליה הנזכר דרך מדרגות האבנים אשר שמה העשויות לרדת בהמה לבית הכבוד שהוא למטה בחצר כנ"ל ע"כ והנה חצר זו היה בשיתוף בין שמעון ולוי משתמשים בו שניהם כאחד ופתח החצר והתנור שבחצר הם בחלק שמעון והבית הכבוד בחלק לוי והיה התנאי ביניהם בקנין ושטר שאם ירצו באי זה זמן הם או באי כחם לחלק החצר שלא יהיה להם חזקה לזה על זה ולזה על זה בפתח ובתנור ובבית הכבוד אלא כל א' יעשה בחלקו פתח ותנור ובית הכבוד: אחרי כן מכר לוי חלקו ליהודה וגם שמעון מכר ביתו שתחת עלית ראובן וחצרו לזבולון ונתפשרו יהודה וזבולון לחלוק החצר באופן שהב"ה נשאר בחלק יהודה ופתח לו פתח אחרת בחלקו והתנור ופתח החצר הישנה נשארו בחלק זבולון ורוצה לעשות ב"ה אחר בחלקו ורוצ' למנוע לראובן בעל העליה שעל ביתו מלהשתמש בו באומרו כיון שאותו ב"ה שהיה אז נתבטל בדין אבד את זכותו ואין לו שעבוד בחצרו לב"ה שיעשה רק לכניסה ויציאה בלבד וראובן טוען כי שעבוד ב"ה קנה משמעון בחצר ואם ישתנה המקום לא מפני זה אבד זכותו ועוד כי בעד זכותו שהיה לו עד עתה בב"ה שנשאר בחלק יהודה מרויח הוא עתה שנשארים לו הפתח והתנור כולם שלו יורינו מורינו הדין עם מי אם מחויב זבולון להניח לראובן ולבאי כחו להשתמש בב"ה שיעשה או לאו ואם לא ירצה זבולון לעשות ב"ה בחלקו אם יוכל ראובן לכופו בדין שיעשנו כדי שישתמש בו ושכרך כפול מן השמים: תשובה מחויב זבולון לעשות ב"ה ולהניח לראובן שישתמ' בו כמה שהיה מחויי' שמעון אם היה חולק החצר קודם שימכור לראובן לעשות ב"ה שישתמש בו ראובן כיון שכת' לו בשטר המכר שמכר לו עם השמוש בב"ה שלמטה בחצר ועם היציאה והכניסה וכו' לרדת בהמה לב"ה שהוא למטה בחצר ע"כ נר' שמכר לו עם שמוש ב"ה לעולם כמו כל הבי' שאם היתה המכירה בעוד שב"ה במקומו לבד הי"ל לפרש בשטר המכירה אלא נראה שכמו שהיו משתמשים מקודם בעלי' ההיא באותו ב"ה כן ישתמשו עתה שמוכרה לראובן וכיון שזבולון קנה משמעון הבית של מטה מן העליה ההיא כל שעבוד שהיה לו לשמעון המוכר בחצר והב"ה שיש לו לזבולון דכי היכי דאמרי' מה מכר ראשון לשני כל זכות שיבוא לידו כן כל שעבוד שהיה לו לשמעון על הבית שמכר יש לו לזבולון הקונה והוא שעבוד החצי לכניס' ויציאה ולב"ה כמו שכתוב בשטר כמו אם היה עליו חוב לאחר ושיעבד לו מקרקעי ומכרם ב"ח טורף מן הלקוחות ועל כולנה זו הוא שמכר שמעון לזבולון שאם יחלוק עם לוי או יהודה הבא מכחו שיעשה הוא ב"ה לעצמו וישתמש ראובן בו כמו אם היה הוא עושה אותו שאם שמעון היה חושב שכשיחלוק לא יתחייב להשתמש לראובן הוא היה חולק החצר קודם שימכרוה והיה מרויח שהיה עושה ב"ה לעצמו ולא לראובן וגם היה נשאר לו הפתח של חצר והתנור לו לבדו ואז היה מוכר הבית של מטה ביותר ממה שמכרו על שבח זה אלא שנראה ודאי כי הוא היה חייב לעשות ב"ה לו ולראובן אם היה חולק החצר עם לוי ועל סמך זו מכר לזבולון שהרי ידע זבולון שראובן היה משתמש בב"ה שלמטה קודם שיקנה הוא כיון שהניחו להשתמש בו אחר שקנה כל הזמן שעבר קודם שיחלוק החצר עם יהודה ואם יטען זבולון שבסתם קנה הבית והחצר עם ב"ה ותנור ושלא ידע שהיה לו לראובן בעל העליה שמוש בב"ה ומרצונו הניחו להשתמש כל זמן זה קודם החילוק כמו שהיה משתמש יהודה בו אין טענה זו מספקת להפקיע זכות ראובן בשימוש ב"ה כיון ששמעון שמכר לו היה משועבד לתת לו שימוש כמו שכתוב למעלה ולא היה שמעון יכול למכור השעבוד של ראובן וילך זבולון ויטעון על שמעון אם יתברר שלא ידע שעבוד זה שהיה לו לראובן על שמעון בשמוש ההיא ובין כך ובין כך יש לו שעבוד לראובן על חצר זבולון בשימוש בית הכסא שחיי' לעשות כמו שהיה חייב שמעון המבי"ט: שאלה קט ראובן קנה בית א' ונפטר לבית עולמו והניח אש' ובנים גדולים ובת נשואה ובא שמעון חתנו של ראובן הנזכר ובנה בית א' בצד הבית הנזכר אשר קנה ראובן ואלמנת ראובן הנזכר נתנה רשות לשמעון חתנה הנז' לעשות לו מעבר לביתו מתוך הבית הנז' אשר קנה בעל הנזכר ואחר שעשה שמעון הנז' המעבר הנזכר תיקן בחצר ראובן הנזכר תנור ובית הכבוד והאלמנה הנ"ל נפטרה לבית עולמה ולא גבתה כתובה ולא נשבעה שבועת אלמנה ובני ראובן הנ"ל ערערו על שמעון הנזכר על ענין המעבר הנ"ל כי אין רצונם להניחו לעבור מתוך הבית אשר הניח להם אביהם ושמעון טוען כי כבר החזי' במעבר ההוא וגם כי ראובן קנה הבית מנכסי מלוג האשה הנ"ל והיה לה זכות לתת רשות וגם כי החזיק בתנור ובבית הכבוד אשר בנה בחצר והיורשים טוענים ואומרים כי אין חזקתו כלום כיון שלא גבתה אמם כתובתה לא היה לה כח לתת רשות ונכסי המלוג הם יורשים אותם ואין לו כלום באותו מעבר ובענין התנור ובית הכבוד שבנה