מבי"ט חלק ב נג

ביד השר ויכה אותו מכת מות ויפסידו אותו יותר ממון ששואלים בעלי הפקדונות כפלים והוכרח על כרחו ראובן לתת שמנה פרחים וחצי לבעלי הפקדון כי פחד משלטון המדינה כי היה חמסן גדול ויפסידהו יותר ועתה שואלים בעלי הפקדונות אחרים מאחר שנתת לא' תתן ג"כ לכלנו יורינו רבינו על אלו שמסרו אותו ביד עכו"ם והדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מן השמים. תשובה על מה שהשיב ראובן שאמר להם בפי' שיניח הפקדון תוך המשא ונתרצו חייב לישבע אם מכחישים לו בעלי הפקדון ואם דבר של משוי שלא היה יכול להוליכו אלא במשא אינו חייב שבועה כלל וכן במה שהשיב שלא רצה להניח המשא ביד העכו"ם כדין עשה שאם היה מניחם ברצונו היה פושע והיה חייב ומה שהוליך עמו פקדון של יהודי אחר וניצל תשובתו בצדו שהיתה טמונה אליו והצילה תוך החול: ועל הפקדון האחר שהגיד לדיין שהציל ג"כ שהיה תפור אצלו וגם ב' פרחים שלו אין להם טענה עליו כי זה היה דבר קל להביאו עליו ומה שנתנו הם לו הוא דבר של משא והיה צריך לשומו תוך המשאות וכ"ש אם התנה עמהם כמו שטען קודם וגם כי גזרו עליו ב"ד שיגיד כל מה שהביא מעות כבר קיים הגזר' שהגיד לדיין ולא היה חייב להגיד להם כי הצלת זה שעליו לא היה סבה לשישללו את שלהם ואין להם שום טענה לפוסלו משבועה אם יתחייב לישבע ואין ראובן חייב לעשות פשרה ואם יתברר שלא עשה הפשר' מרצונו אלא ע"י נכרים אינו חייב במה שפשרו ואם הכריחוהו לפרוע חייבים לחזור לו וכ"ש שהאחרים אינם יכולים לומר תתן לנו כמו שנתפשרת עם זה והדברים פשוטים אינם צריכים ראיה נאם המבי"ט: נראין דברי הרב ואינן צריכין חיזוק וחתמתי שמי פה לאפושי גברי יעקב די קולויאר: הדין דין אמת בכל מה שכתב הרב למעלה בכלל ובפרט נאם הצעיר משה נגארה: אם כדברי ראובן כן היא כמו שכתוב בשאלה דבר פשוט הוא שהוא פטור ונאמן בשבועתו אם מכחישין אותו ופשרתו אינה פשרה אם יברר שהיה אנוס ואם הכריחוהו לפרוע גזל הוא בידם והדברים פשוטים כמו שכתב הרב לעיל נאם הצעיר יצחק בכמ"ר אברהם ן' ארחא זלה"ה. דברי הרב אין צריכים חזוק נאם הצעיר משה בר' חיים אלשיך זלה"ה: דברים פשוטים אני רואה כאן שהדין עם ראובן ואין לבעלי הפקדונות עליו כי אם שבועת השומרים ולית דין צריכא רבה נאם הצעיר אלישע גאליקו על מה שכתבתי למעל שאם הכריחוהו לפרוע חייבים להחזיר לו וחתמו החכמי' יצ"ו על הכל הקש' לי חכם מיוחד כי פשרה הויא כמכר שצריך למסור מודע' ושידעו העדים באונסו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות מכירה ובנ"ד לא מסר מודעא והשבתי לו על פה כי הפשרה שהיא המכר הוא הפשרה הבאה מחמת טענות שבין תובע ונתבע שאין יכול להתברר הדבר אם כדברי התובע או הנתבע או שיש עסק שבועה ביניהם והדיינים חוששים להשביע אם מחמת שעבר זמן הרבה אם מחמת שחוששים שלא יוכל לישבע בבירור על הענין ועל זה וכיוצא בזה טענות שאינן ברורות ואין הדיינים יכולים לדון עליהם אם עשו פשרה אינו יכול לטעון טענת אונס אם לא מסר מודעא וידעו אונסו דהוי כמכר אבל כה"ג דנ"ד שהדבר ברור שאם היה דבר של משא לא היה חייב לנושאו בחיקו ולא היה חייב שבועה ואפילו היה דבר קל הוא טוען דבר ברור ומתקבל שאמר לו שיניחוהו בתוך המשא וגם שיתחייב שבועה אם מכחיש לו היא שבועה שאין בו חשש והדין ידוע וברור שישבע וחפשתי ע"ז ומצאתי תשוב' להרשב"א ז"ל הביא' בב"י סימן ר"ה על ראובן שתבע משמעון תביעה שאינו זוכה בה כדין והפחידו שאם לא יתן לו אותם המעות ילשין עליו וימסור אותו למלך ועמד אחד ועשה פשרה ביניהם בקנין וביטול מודעא ולאחר זמן תבע שמעון מראובן אותם המעות שלא נתנם לו אלא מפחד שלא ילשינוהו וראובן טוען שאין לו עליו כלום מפני שכבר מחל לו בקנין וביטול מודעא והשיב שהדין עם שמעון מפני שאנוס היה והוה ליה כתלוהו ויהי' והקני' וביטול המודעא הכל היה מחמת אונסו עכ"ל הרי פשרה זו שנעשית בקנין וביטול מודעא והשיב שהכל היה מחמת אונס ובנ"ד נמי הכל היה מחמת אונס ועדיפא מההיא דהויא בלא קנין ובלא ביטול מודעא אם מכרה ופשרה צריכה קנין וכיון דליכא קנין אין כאן פשרה והוה ליה כתלוה ויהיב דלא בעי' שידעו באונסו והכא כ"ע ידעי באונסו לפי מה שבא בשאלה אלא שאינו כתוב בפירוש אם מסר מודעא ויקבל החכם תשובתו נאם המבי"ט: שאלה קא יצאתי לקראת פסקי הרבנים יצ"ו לשחר פניהם ודבריהם ואמצאם כל א' קיים בסברתו ועומד על משמרתו ואיני בא להכריע ביניהם כי אין הלכה כדברי המכריע אך בלשון הכתוב בשטר שעל שמעון שנתחייב גם בעד ר' תשובה שלא יויצא החפצים מתחת רשותו עד שיכתבו תחלה בשטר כתובתה בפי' התנאי הנזכר ראיתי כי הרבנים יצ"ו לא נשאו ונתנו בזה בפי' גם כי מובן מדבריהם כי לסברת הפסק הב' יפרש הלשון הכתוב שנתחייב גם בעד ר' תשובה כי גם זה הוא מרבה דומה בדומה כי גם הוא היה חייב שלא להוציא החפצים עד שיכתבו וכו' ולפסק הא' אינו מרבה בדומה אלא כמו שנתחייב על עצמו שיכתבו בשטר הכתובה תנאי גמור וכו' ונתחייב גם על ר' תשובה יותר שלא יוציא וכו' כי האפוטרופסים נתרצו בחיובו ע"מ שיכתבו בשטר כתובה התנאי אעפ"י שיוציא החפצים מתחת ידו כיון שלא נתנם אלא על התנאי הנז' אבל אם ימסרם ליד אחר עשה קיום יותר שיתחייב הוא על האחר שלא יוציאם עד שיכתבו תחלה בשטר והכרעת ב' פירושי' אלו תלוי במה שכתוב בשטר אח"כ וכל לישנא דמשתמע לתרי אנפי הכל יהא נידון ונדרש לזכות האפטרופסים ובלאו הכי כיון שכתו' דלא כאסמכת' ודלא כטופסי דשטרי היה מועיל לזכות בעל השטר שתהיה ידו על העליונ' כמו שכתב הרמב"ן ז"ל פ' חזקת בשם רבי' סעדיה ז"ל כמו שהביא הריב"ש ז"ל תשובת שמ"ה אלא שנראה שצריך שיהיה מנהגם לשון זה ליכתב בכל השטרו' וכמו שכתב שם הריבש ז"ל וצ"ל דכיון שהוא מורגל וידועים לכל שכתובים כך הוי כאלו התנה בפי שיכתוב כך דאם אינו מורגל וידוע לכל וכתבו הסופר אינו כלום אלא א"כ כתבו שכך אמר להם בפי' וכשכתבו הסופר דאינו כלום לא מפסל שטרא בהכי ולא נימא דעדותם פסולה דשטרא מעליא הוא לכל מילי דהוו כגופא דשטר' אלא שאין למדי' מההי' שופרא דשטרא וכמו שהביא בס' תיקון סופרים בשם רבי' האי ז"ל סי' צ"ו והכא בנ"ד כתוב קודם דלא כאסמכתא וכו' ואם אינו ידוע לכל שכותבין כך דלא מהני כדא' הרי כתב אח"כ בפי' וכל לישנא דמשתמע וכו' ולא תימא דהאי נמי שופרא הוי ואין למדין ממנו שהרי כתוב בפי' והתנו שלא יפסל שטר זה משום דבר וכל לישנא דמשתמע וכו' דקאי אמאי דקאמר והתנו ודרשי' משמעות גם נתחייב לזכות האפטרופסים בפסק הב' ויש בכלל פסקי הרבנים יצ"ו מצד אחר פיטור וחיוב בנדון זה וכבר כתבתי שלא באתי להכריע גם כי כתבתי שיש זכות לאפוטרופסים במשמעות הלשון אלא מפני זה אני מחייב את שכנגדם כי יש צד אחר שהוא פטור לפסק א' מן הרבנים אלא שלא באתי להכריע ביניהם כמו שכתבתי נאם המבי"ט: שאלה קב כתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"ה מהלכות מלוה איזהו ערב ואיזהו קבלן וכו' שיש למלוה להפרע ממנו תחלה אעפ"י שלא פי' ולא אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה אבל אם אמר לו הלווהו וכו' ע"כ וכתב הרב בעל מ"מ מה שכתב רבי' שאין כאן לשון קבלנות אלא תן לו ואני נותן לך הוא כדעת ההלכו' שפסקו כרבא דהוא בתרא וכן דעת האחרוני' ז"ל וכן עיקר וכתב הרשב"א ז"ל יש מי שאומר שאם כתו' בשטר ונעשיתי לו קבלן גמור דנין אותו כקבלן דכל שהודה שנעשה קבלן גמור סתמא דמלתא קבלן כדיני' הוא וכך אמר לו תן לו ואני נותן וכענין זה כתוב בתוספו' עכ"ל וכתוב בסמ"ג א"ל תן לו ואני אתן לך וכ"ש תן לו ואני קבלן זהו קבלן שיש לו למלוה ליפרע ממנו תחלה אם ירצה כו' ומשמע דסב' שכן יסבו' הרמב"ם ז"ל שהרי כתב מה שכתב הרמ"בם תן ואני נותן וכתב וכ"ש תן לו ואני קבלן וכן הרא"ש ז"ל השוה לשון תן לו ואני קבלן לתן לו ואני אתן והרמ"בם ז"ל נקט לישנא דרב הונא אבל אה"נ דתן לו ואני קבלן דמהני שהרי כתב בלשונות של ערבות תן לו ואני ערב דהוי ערב אע"ג דקאמ' תן לו אבל תן לו ואני קבלן נמי יסבור דהוי קבלן וא"כ מה שכתב הרשב"א ז"ל יש מי שאומר שאם כתוב בשטר ונעשית לי קבלן גמור דנין אותו כקבלן וכו' אם ימצא כתוב כן בשטר אחד אעפ"י שאנחנו דנין כרבי' משה לא נאמ' כי רבי' משה חולק על זה כיון שיש מי שאומ' סובר ג"כ סברת רבי' משה שאינו נקרא קבלן אלא תן לו ואני נותן כרבא שהוא בתרא ולא כרבנן בתראי שפסקו כרב הונא וכמו שנר' מלשון יש מי שאומ' וכו' דכל שהודה שנעשה קבלן גמור סתמא דמלתא קבלן כדיניה הוא וכך אמר לו תן לו ואני נותן דמשמע דלסברת מי שאומר דלא הוי קבלן אלא תן לו ואני נותן לך כרבא דאם כתב שנעשה קבלן גמור דהוי נמי כמו תן לו ואני אתן סמ"ג והרא"ש שסוברים כרבינו משה שפסק כרבא דלישנא דתן לו ואני אתן לחוד הוא דהוי לשון קבלנות ולא שאר לישני דאתאמרו התם וסברי נמי דתן לו ואני קבלן הוי קבלן כדא' לעיל וכן כתבו דנעשה קבלן משמע או פלוני קבלן בלשון המועיל קאמ' דהיינו תן לו ואני אתן או ואני קבלן וכן יכול לסבו' רבינו משה כמו שכתבתי כי הוא לא כתב אלא לשון הנאמ' בגמ' ומה שמפרשי' המפרשי' באותו הלשו' יפרש הוא ג"כ כמו שכתבו אחרים כמדומה לזה כי מה שאנו נוהגי' לפסוק כהרמ"בם ז"ל הוא כשיש בפי' חולקין עליו אבל כשלשון הרמ"בם ז"ל הוא בסתם ופוסקים אחרים מפרשי' או מחלקים איזה חילוק נלמוד הסתום בלשונו מן המפור' בשאר הפוסקים ולא נאמר שרבי' משה יחלוק על זה מפני שלא פירש דאפושי פלוגתא לא מפשינן וכן אנו דנין בכל שטרי חובות שכתוב בהם שנעשה קבלן וגם שכתוב נעשה ערב פרען קבלן אעפ"י שערב ופרען אינו יכול לתבוע מהן תחלה אלא א"כ פי' הב"ח דכתב נמי קבלן הוי כמפרש ולא גרע משום דכתב קודם ערב פרען ואפילו להרמב"ם ז"ל נאם המבי"ט: שאלה קג ראובן שהיה נכשל בא' מאיסורי תורה והיה נשבע ומקבל עליו חומרות ושבועות ולפעמים לא היה נזהר והיה עובר עד שהסכים בכונתו לראות אם יוכל לכבוש יצרו וכדי להזהר קבל עליו נזירות שמשון ויהי כי ארכו לו הימים פתהו יצרו וחזר לקלקולו ועתה יורינו המורה אם יש תרופה בהתרה למכאובו הואיל והוי כנדרי זריזין ומה גם שכבר נתיחדו אנשי שם והתירוהו ועליה דמרנא ורבנא להאיר עינינו. תשובה גם כי נזירות שמשון שאין לו התרה אם ימצ' איזה סבה בקבלת נ"ש שאם היתה שבועה במקום הנזירות לא היה צריך התרה לאות' שבועה כי אם מדרבנן בנ"ש ג"כ שאין לו התרה יהיה