מבי"ט חלק ב נב

שאלה צז ראובן השיא את בנו שמעון צעיר לימים פחות מבן י"ב עם הנערה חנה קטנה פחותה מבת ח' שנים וקדשה כדת וכהלכה בהקהל עם וקריאת כתובה וז' ברכות וכניסת חופה וכתייחד עמה לילה א' ולא שינה לה וישיבת שמונת ימי חופה בדין כל חתן וכלה ואחר עבור זמן גדל שמעון והרי הוא כבן י"ד שנה ויותר והנערה כבת עשרה שנים ויותר ורצה ראובן להביא כלתו לבית שמעון בנו ויש מן החכמי' שאומרי' כי צריך לקדש פעם אחר' ולברך ז' ברכות ואחרים אומרי' כי אין צרי' ושהם ברכות לבטלה ואחרים אומרים כי לפחות צריך קידושין פעם שנית ולא ברכת אירוסין ולא ז' ברכות ואתם אמת ומשפט שלם שפטו בשעריכם: תשובה תניא ביבמות פ"י קטן שנשא אשה וכו' פטורה מן החליצה ומן היבום ועל זה כתבו כל הפוסקים אין קידושי קטן כלום דמשמע דאם קדשה ונשאה אחר אין לחוש לקידושי קטן ואפילו הוא גדולה כשקדשה קטן ופי' רש"י ז"ל פ' המדיר דכתי' כי יקח איש והאי לאו בר קיחה הוא וטעמא כדמפרש פ' חרש דקטן דאתי לכלל נישואין תקנו לזה רבנן נישואין אבל חרש דלא אתי לכלל נישואין תקינו ליה רבנן נישואין וקטנה אע"ג דאתי' לכלל נישואין תקינו לה רבנן נישואין משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר וכיון דלא תקינו רבנן נישואין לקטן וחרש אינם כלום נר' דאין לברך ברכות אירוסין על קידושי קטן וכ"ש ברכת נישואין אפילו היא גדולה ובפ' האיש מקדש תנן אעפ"י ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת וכן קטן שיקדש דאם שלח סבלונות אחר שהגדיל מחמת קידושי' הראשונים שלח שהיו קידושין פסולים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד ובטור א"ה סימן מ"ג כתב ולאחר שיגדיל חלין הקידושין ואפילו אין עדים שבא עליה משהגדיל אלא שנתיחד עמה צריכה גט ואם קיימא משהגדיל כתובתה קיימת וכו' וכדתניא פ' המדיר גבי מקדש בפחות וכו' וקטן שקדש דאם בעלו קנו דכיון שהוא ידוע שאין קידושיו קדושין אפילו מדרבנן בועל לשם קידושין כשהגדיל וכמו שכתבו התוספות שם פ' המדיר וחיישינן לביאה טפי מסבלונות משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכתב הר"ן ז"ל שאם בעל משהגדיל קנה היינו לומר דקידושין גמורים הם: וקטנה שקדשוה אמה ואחיה לגדול קידושיה קידושין למיאון ומברכין ברכ' אירוסין ונישואין דתקינו לה רבנן נישואין והיינו מו' ועד עשר ואם גדלה ולא מיאנה גמרו קדושיה ונעשית אשת איש כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות אישו' והיינו מדרבנן דמדאורייתא לא גמרי קידושיה להיות' אשת איש אלא כשנבעלה אחר שהגדיל' וכמו שכתב פי"א מהלכות גירושין ובנ"ד דשניהם קטנים הא דתקינו רבנן נישואין לקטנה היינו כשנשאת לגדול אבל נשאת לקטן לא דקטן לא תקנו לו רבנן נישואי' אפילו נשא גדול' וכיון שכן קידושין שקדש קטן לקטנה אינם כלום מצד הקטן דלא תקנו לו קידושין ולא נישואין ומצד הקטנה נמי דטעמא מאי תקנו רבנן נישואין לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר דכיון דנתקדשה לגדול וקידושין תופסין בה ומדרבנן למיאון לא ינהגו בה מנהג הפקר דהיינו טעמא דתקנו לה נישואין אבל נשאת לקטן דאין קידושין קידושיו ואפילו מיאון אינה צריכה אכתי ינהגו בה מנהג הפקר וא"כ בנ"ד שהיו קטן וקטנה אין כאן קידושין כלל אפי' למיאון ומן הדין לא היו רשאים לברך לא ברכ' אירוסין ולא ז' ברכות ואפילו שהגדיל ומה שכתב בא"ה ולאחר שיגדיל חלין הקידושין היינו כשהי' גדולה אבל הכא שעדיין היא קטנה אפילו היה מקדש אותה עכשיו לא היו חלין הקידושין אלא מדרבנן למיאון וכל שלא חלו קידושין אין כאן קידושין כלל דקידושין ראשונ' לא חלו אפי' למיאון כיון ששניהם היו קטנים כדא' וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה שאסור להשיא את הקטן משום בעיל' זנו' וכ"ש הכא שהיא קטנה ג"כ ועל דרך זה יצטרך עתה קידושין וז' ברכות ועדיין תוכל למאן עד שתגדול אבל הרא"ש ז"ל כתב פ' האיש מקדש דקטן שהשיאו אביו דלא חשיב כאלו היא בזנות אצלו אפי' היא גדולה ובת עונשין דאע"ג דלא תקנו ליה רבנן נישואין מדתנן פ' האשה רבה בן תשע שנים ויום א' שנשא אשה ומת אשתו פטור' כו' וכמו שהבאתי למעלה והיינו טעמא דכיון דדרך קידושין ונישואין היא אצלו אין כאן בעילת זנות משמע דפליג אמאי דכתב הרשב"א ז"ל שאסור להשיא את הקטן משום בעילת זנות ונ"ד עדיף טפי שהיא קטנה ג"כ ואינה בת עונשים דלית לגבה איסור דבעילת זנות והשתא לפי זה נוכל לומר דהא דתנן דנישואי קטן פטורה מן החליצה ומן היבום דמשמע דקידושין לא חשיבי מידי היינו כשמת כשהוא קטן פטורה מן החליצה ומן היבום אבל אם גדל עמה יחולו הקידושין למפרע אע"ג דבשעת נתינת קידושין לא הוי מידי ואם היא עדיין קטנה כשהגדיל הוא יחולו הקידושין למפרע להצריכה מיאון וכשתגדיל עמו יהיו קידושין גמורים להצריכה גט מדרבנן ואם בא עליה משגדלה היא נשואה מדאורייתא כמו יתומה קטנה שנשאת שיכולה למאן ואם לא מיאנה וגדלה הויא אשת איש מדרבנן וצריכה גט ואם בעלה הויא א"א מדאורייתא על הקידושין הראשונים ואינו צריך קידושים אחרים ולא ברכות והכא נמי כשגדל הוא הוו קידושין למיאון וכשתגדל היא יהיו קידושין מדרבנן וכשיבעול הויא מקודשת מדאוריית' ועל דרך זה לא יצטרך עוד לא קידושין ולא שבעה ברכות כי הקידושין והברכות חלין למפרע והברכות הן ערוכות ושמורות עד עת בוא הכלה לבית חמיה ועליהם תבוא ברכת טוב ויזכו לבנים זכרים אמן נאם המבי"ט: שאלה צח החכם שאלת ממני על לשון הרמב"ם ז"ל פ"י שאם כתב כתובה לארוסה שגובה עיקר כתוב' מבני חרי אם מת או גרשה שלבך מגמג' על מה שכותבי' בשטרי ארוסין ונתן לה בתורת מוקדם כך ובתורת מאוחר כך אלו הדברים בעצמ' אנו כותבי' בכתובה אע"פ שמוסיפי' כמה דברים עכ"ז אלו בעצמ' אנו כותבים בכתובה יש לומר שאחר שקבל קנין בשט' הארוסי' וא"כ לפי זה המארס ומת או גרש יפרע כתובתה מנה ומאתן: ואני משיב כי אין כאן שום גמגום כי שטר של אירוסין כזה אין גובין בו כתובה כי לא נכתב אלא לזכרון בעלמ' כמה אתה נותן לבנך וכמה אביה נותן לבתו ושאר תנאים כדי שיכתבו אותם בכתובה בשעת נישואין ואין זה אלא שטר אירוסין ואינה גובה כתוב' בזה לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב כי אם לא כתב לה כתובה אינו גובה כלל ואם כתב גובה מבני חרי ולא ממשעבדי והרא"ש ז"ל כתב דיש לה כתובה אפילו ממשעבדי אפילו לא כתב לה כמו שכתב בא"ה סימן צ"ה וגם כי אנחנו נוהגים שלא להגבות כתובה כלל לארוס' שלא כתב לה נראה לי שאם היו בידה דורנו' או סבלונות כשמת ארוסה או גרשה ותפסתן לכתוב' מנה או מאתן שאין מוציאין אותן מידה דאפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דכתב אין לה אפשר דכשתפסה אין מוציאין מידה ואפי' תימא דאין לה משמע כלל אפי' תפסה כיון דלדעת הרא"ש ז"ל ופוסקים אחרים יש לה אפי' ממשעבדי ואפי' לא כתב לה לא מפקי' מידה וכן היה מעשה על ידי זה כמה שנים על אשה א' שמת ארוסה והיו בידה דורונות ולא היה יכולת ביד חכמים להוציא מתחת ידה נאם המבי"ט: שאלה צט ראובן שדך בתו לשמעון וקצבו זמן הנישואין לר"ח ניסן ובר"ח אדר נפטרה אחות המשודכ' ורצה המשדך ליכנס לחופה תוך שלשים יום וראובן המטפל בנישואי בתו שהיא נערה ויהיה לו שמחה במה שמשיא אותה אם יוכל להשיאה אם לאו: תשובה נראה שלא נסתפק' אלא על האב ואם לא היה לה אב שהיתה יכולה להנשא ואינו כן כי מה שראית ביורה דעה סי' שצ"ב מעשה שהתיר ר"ת כשמת אבי המשודכת שתכנס לחופה תוך ל' יום משום פריה ורביה וכן הרא"ש ז"ל התיר לכנוס ולבעול אחר ז' שהיה סומך על ר"ת כל זה הוא שהי' לו הפסד אם לא יכנוס שהזמין הקרואים כמעשה דר"ת והכין כל צרכי חופה כמעש' דהרא"ש כמו שכתבו שם ובנ"ד לא הכינו שום דבר שהיה בו הפסד ואם הכין איהו דאפסיד אנפשיה כיון שלא היה זמן הנישואין אלא עד ר"ח ניסן ואם היה דומי' דמעשה ר"ת או הרא"ש שהגיע זמן הנישואין כשמת האח או האחות והיה הפסד בדב' היה מותר אפילו היתה נערה והיה צריך אביה להטפל בנישואיה ומותר ליכנס בחופתה אך שלא יאכל בסעודת החתן דלא גרע ממשיא יתום ויתומה דמותר ליכנס שאם הוא לא יכנס יתבטל המעשה נאם המבי"ט: שאלה ק ילמדנו רבינו ראובן נתנו לו פקדונות מעות להוליך אותם ממדינה למדינה ונתנם תוך המשא שלו עם חפציו וקצת מעותיו קשורים וחתומים והיה בא עם שיירה גדולה של יהודי' וגוים והיהודי' שהיו בשיירה לקחו ערבי א' שילך עמהם להקדים בעבור השבת ואירע להם שבאו עליהם שוללים ושללו החצפי' ומשאות שהיה לו וליהודי' שבחברתו והגיע כעת ראובן למדינתו ובאו בעלי הפקדונות לשאול החפצים והמעות שלהם ואמר להם ראובן ששללו אותו בדרך ועמדו כעת הב' כתו' לדין תורה וזה סדר טענותיה' שואלים לראובן ואומרים למה הניח הפקדון תוך המשא הוה לו להוליכו עליו תפור תוך מלבושיו וראובן משיב שכשנתנו לו הפקדון אמר להם בפירו' דעו לכם שאניחהו תוך חפצי בתוך המשא שלי ונתרצו בזה ועוד שרוב של הפקדון היה כספא דבר של משאוי: עוד שואלים לראובן שלמה לקח החפצים עמו כשהקדים בעבור השבת היה לו להניחם שם עם השיירה של גוים וראובן משיב להם שלא רצה להניחם אצל הגוים כי לא היה מכיר שום א' ועוד כי פחד שמא יפתחו המשא ויגנבו המעות כי היהודי בעל הפקדון לו האמין ולא שיניחם אצל הגוים: עוד שואלים לראובן איך הצלת פקדון א' ונתת אותו לבעליו והפקדונות שלנו נאבדו והשיב להם ראובן כי אותו הפקדון שניצל נתנו לו בעת הנסיעה ואמר להם שלא היה לו מקום להניח אותו כי היו המשאות תפורי' ואמ' לו יהודי אחד תקח הפקדון הנז' אצלך עד שנצא חוץ למדינה ואקח אותו ממך ונשאר זה הפקדון עם ראובן וכשראה ראובן השוללים הסיר אותו מעליו וטמן אותו תוך החול ובזה ניצל אבל הפקדונות האחרים היה תוך המשא ולא היה לו פנאי לחתוך המשא ולהסיר הפקדונות וגזרו על ראובן שיגיד להם כל מה שהביא עמו מעות ואומר אותו הפקדון שניצל ועוד ב' פרחים שהנחתי אותם אצלי להוצאת הדרך ואמר הדיין לראובן השמר לך שלא תעלים ממנו כי אנו גזרנו שתגיד כל מה שהבאת בא ראובן תכ"ד ולק' הדיין לצד א' ואמר לו יודע לכ"ת כי עוד פקדון אחר של אחותי הבאתי עלי תפור וניצל ג"כ אמרו בעלי הפקדונות שיאמר להם ראובן מה אמר לדיין ולא רצה ראובן להגיד להם כי טען כבר אמרתי לדיין איני רוצה שתדעו אתם אז אמרו בעלי הפקדונות מאחר שלא רצה להגיד לנו אם הביא עוד שום פקדון וכחש לנו אין אנו מאמינים אותו בשבועה: אח"כ נכנסו ביניהם שיעשו פשרה ושיכתבו שטר ביניהם שיפרע ראובן חצי הפקדון אז אמר להם ראובן איני רוצה שתעשו פשרה אלא בתנאי זה שאם אלך למדינה פלונית ואביא עדות מעדים כשרים שהיו עמנו בשיירה שראו שהנחתי כל הפקדונות תוך המשא וראו שנגנבו אז יהיה השטר בטל ואהיה פטור אז הלך בעל הפקדון והביא לראובן ג' גוים מגדולי העיר וגזמו לראובן שאם לא יעשה פשרה ויתן להם חצי הפקדון שימסרו אותו