מבי"ט חלק ב נד

מותר בלא התרה שאם הנ"ש לא חל מן התורה אין כאן נ"ש כלל מדרבנן דבשבועות ונדרים דאית בהו התרה מדאורייתא גזרו רבנן בשבועה או נדר קל דלא חל אלא מדרבנן דלבעי התרה נמי מדרבנן כיון דאיכא תקנה בהתרה אבל נ"ש דלית ביה התרה כשהוא חל מדאורייתא לא תקנו רבנן כשאינו חל מדאורייתא שיחול מדרבנן כיון דלית ביה התרה דלא גזרו רבנן בכי הא במידי דלית ביה תקנה וענין השבועות ונדרים שאינם חלים אלא מדרבנן הם כ"ד נדרים נדרי אונסי' ונדרי טעות וכו' שאינם חלים אלא מדרבנן והיתרן מדרבנן וכן השבועות והנדרים שהן ניתרין ע"י פתח וחרטה הוא כעין נדרי טעות וכמו שכתב הר"ן ז"ל גבי אין חכם מתיר כי אם כעין ד' נדרים הללו כלו' שאין לו להתיר בחרטה אלא בפתח שהנדר כשהוא ניתר בפתח מוכיח מתוכו שהוא נדר בטעות והוי כעין ד' נדרים אבל בחרטה לא והיינו טעמא דעדיף פתח מחרטה לפי שכל נדר שהוא ניתר בפתח הרי הנוד' אומר שאפילו בתחלה כשנדר אלו היה נותן אל לבו אותו פתח לא היה נודר ונמצא נדרי טעות וכו' וכמו שכתבתי כל לשונו בתשובה אחרת דמשמע דנדר דניתר ע"י פתח הוי כעין נדר טעות ולא הוה בעו התרה אלא מדרבנן וכן הרא"ש ז"ל פי' אלא כעין ד' נדרים עד שימצא לו פתח שיאמר אדעתא דהכי לא נדרי ונמצא שלא היה מעולם נדר כמו ד' נדרים אלו וכו' דמשמע דלא בעי התרה אלא מדרבנן וכן הריטב"א ז"ל פי' אלא כעין ד' נדרים פי' שיש פתח ברור נראה לעולם עד שדומה לנדרי טעות או נדרי שגגות וחבריהם ע"כ וד' נדרים גופייהו לא בעו התרה ולמ"ד דבעו התרה לא הויא אלא מדרבנן כמו שכתבו התוספות: ואם כן לענין נזירו' שמשון נמי אם הוא מתחרט ופתחי ליה פתחי שמים אי התר זה גורם למצוה ולשלום וקיומו גורם לעבירה ולקטטה משוו ליה כעין נדר טעות דבנזירות נמי אי הוי שוגג או אנוס או זירוז או הבאי הוי פטור כשאר נדרי' וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב דנזי' ולא בעי היתר בשבועו' אלא מדרבנן ובנזירות שמשון כיון דלא חל מדאורייתא אי הוי כעין טעות לא בעי התרה ובנ"ד אם ימצא הוא לעצמו פתח או חכמי העיר ימצאו לו פתח ברור כמו שכתב הריטב"א ז"ל הוי מותר ולא בעי התרה על שאר שבועות או חומרות שקבל עליו ובנ"ד שהסכים בכונתו לראות אם יוכל לכבוש את יצרו קבל עליו נזירות שמשון כדי להזהר שלא יכשל עוד יש בזה פתח אפי' שהיה מגוף הנדר וכמו שהביא ביורה דעה סימן רכ"ח משם אביו מההיא דפרק ד' נדרים דאפילו פתח שמגוף הנדר הוי פתח כגון שהדיר פלוני אם יעשה דבר פלוני ועבר ועשאו פותחין לו אלו ידעת שהיה עובר על דבריך לא היית נודר והוא אומר כן ע"כ וה"ה נמי אם אסר עליו איזה דבר אם יעשה דבר פלוני ועבר על דבריו כהני עובדי דפ"ד נדרים דביתהו דאביי ואדם א' יש לו פתח מגוף הנדר עצמו אפילו היה התנאי אם יעבור דבר עבירה ועבר כנ"ד וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה רנ"ה על מי שאסר על עצמו בשר ויין אם יעבור עבירה פלונית ועבר והוא מתחרט על מה שעבר ונאסר עליו יש פותחים לו מן הנדר עצמו ומתירין לו אם היית יודע שיהיה היצר תוקפך כלום היית נודר וכמעשה דביתהו דאביי וכו': עוד אני אומר דבנדרים נמי שייך דין אסמכתא דכל דאי הוי אסמכתא אלא א"כ אתפיס זכותיה או קאמר מעכשיו או כנ"ד חשוב כמו שכתבו המפרשים ז"ל ומה לי במידי דממונא או במידי דאיסורא כיון דטעמא הוי שאין דעתו סומכה כמו שכתב הרב ז"ל פי"ז מה"מ שכל האומר אם יהיה או לא יהיה לא גמר והקנה שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה ע"כ וגבי נדר או נזירות נמי אם אומר הריני נזיר אם זה פלוני או אם יש בכרי זה ק' כור והני גווני דתנן בנזיר אפילו נמצא כמו שאמר הוו אסמכתא ואי הוה מתחרט מעיקרא והיה אומר שלא סמך דעתו שהיה פלו' ומ"ה נדר הויא אסמכתא אבל כל היכא דלא קאמר מידי משמע דמדעתיה קאמר וקבול עליה נזירות אי זה פלו' או אם יש בכרי ק' כור דבתנאי ממון נמי אע"ג דאמר אם יהיה לא טענינן ליה אסמכתא אי איהו לא טעין דכל שלא טען דמשמע דגמר והקנה כמו כשאמר מעכשיו או אתפיס זכוותיה דאמרינן דגלי דעתיה דגמר ומקני או מחיל ה"נ דהא דאיהו גופי' קאמר דבכל דעתי' קא' הכי או אפי' לא קאמר מידי דאמרי' כוונתו דגמר והקנה וה"ה נמי בתנאי דנזירות דכל דלא טעין איהו מידי ונהיג נזירות אע"ג דהוה מצי למטען הוי נזיר דאורייתא אבל אי טעין שמעינן ליה דהויא אסמכתא דנזירות סתמא דקרא היינו בלא תנאי אלא שרוצה להפריש עצמו מן היין ואומר הריני נזיר או נזיר שמשון דרך קדושה אבל אם מקבל ליה בתנאי בלישנא דאם הוי מנזירות רשעים כמו שכתב הר' סוף נזירות דאית ביה אסמכתא ומצי טעין דלא סמכא דעתיה ואפילו בנזירות שמשון דחומרא דנ"ש דליתיה בהתרה היינו במחל כבר אבל בענין אם חל או לא הוי כשאר נזירות והני לישני מיתנו נמי גבי נ"ש בפ"ד נדרים ואמרי' התם אי תניא תניא ומצאתי הגה"ה במרדכי פרק הרבית דאיכא אסמכתא בנזירות על מי שנדר שיתן סך ידוע לצדקה אם ישחוק ושחק דהוי אסמכתא ופטור דאע"ג דצדקה מיקני בדיבור כדכתיב בפיך זו צדקה מ"מ מההיא דנזיר דקאמר הא מני ר"י היא משום ר' טרפון דקאמר אין אח' מהם נזיר אע"ג דנזירות הוי באמירה ואפ"ה קאמר דאינו נזיר משום דהוי אסמכתא דמלתיה דר' טרפון איירי בשנים שתלו נדרם בא' אם הוא פלו' הריני נזיר וחבירו או אם אינו זה פלו' הריני נזיר והא דלא חשבינן אסמכתא ההוא עובדא דהילני המלכה שנדרה בנזיר ז' שני' אם ישוב בנה מן המלחמה שאני התם דגמרה ואמרה כדי שיועיל הזכות לבנה ודמי לנודר בשביל החולה ולנותן צדקה בשביל שיחיה בנו דהוי צדיק גמור ע"כ וחפשתי על הגה"ה זו לדעת אם היא מבר סמכא ומצאתי בחבור א' סי' תמ"א וכתוב בסוף שמשון בר' אברהם ז"ל והוא רשב"א שמביאים התוספות וכן נראה שהוא מבעלי התוספות ממה שכתב כאן בהגה"ה זו וכן מוכיח לקמן נראה שהיה הולך ומפר' ה"ג ובאותו חיבור סימן קס"ג הביא דין אסמכתא במילי דהקדש מהר"ם ז"ל וכתב דאית אסמכתא במילי דהקדש וכתב וכן נמצא בתשובת רבינו שמשון ז"ל והיא תשובה זו שנעשית הגה"ה בפ' הרבי' אבל מהר"ם השיב שם דליכא אסמכתא במילי דהקדש ובהגהות דס' הפלאה סימן ה' וכן פסק מהר"ם ז"ל בנדר ושבועה ותקיעת כף דמהניא אפי' אסמכתא דרובא אסמכתא אם יהיה אלהים עמדי אם נתן תתן וכו': נחזור לענין אסמכתא דנזיר שכתב בהגה"ה זו דאינו נזיר משום דהוי אסמכתא דמילתיה דר' טרפון איירי בשנים שתלו נדרם בא' וכו' ואע"ג דלית הלכתא כר' טרפון מייתי ראיה דכי היכי דלר' טרפון אין א' מהם נזיר אפי' נמצא שלא כדבריהם משום טעמא דלא ניתן נזירות אלא להפלאה דבעי' בשעה שנדר שיהא יודע אי הוי נזיר כמו שפירש רש"י ז"ל ה"נ לתנא דמתניתין דקתני הרתיע לאחוריו אינו נזיר כיון שלא נודע אם הוא שמעון אם לאו משום האי טעמא דלא ניתן נזירות אלא להפלאה ולדעת רבינו שמשון הוי טעמא דלא ניתן וכו' משום דהוי אסמכתא כיון שלא פי' ור' יהודה דא' משום ר' טרפון ליה לא סבירא ליה דהא במתני' התם פ' בית שמאי תנן הרתיע לאחוריו אינו נזיר ר' שמעון אומר יאמר אם היה כדברים וכו' ואמרינן בגמרא טעמא דהרתי' הא אתו לקמן הוי נזיר מני וכולי אלא ר' יהודה הוא דתניא הריני נזיר ע"מ שיהא בכרי זה ק' כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד ר' שמעון אוסר ור' יהודה מתיר ר' שמעון אוסר סבר כיון דאלו לא נגנב דלמא הוי ביה ק' כור והוי נזיר השתא נמי וכו' ואפילו לב"ה דמתניתין דקאמר ברישא דמתניתין דהיה בא א' כנגדן ואמר הריני נזיר שזה פלו' וכולי בש"א כולם נזירים וב"ה אומרי' אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו כדמפרש בגמרא ור' יהודה מתיר בנרתע לאחוריו אליבא דב"ה וסתמא דמתניתין דהרתיע כוותיה והיינו משום דסובר ר' יהודה דלא מחית איניש נפשיה אספיקא כדא' פ"ב דנדרים ודעתו היה בשעת הנדר שאם לא יבוא הדבר לידי בירור שלא יהיה בדבריו כלום דכשנדר לא על דעתיה דהכי נדר שאם נגנב הכרי דהוי ספק אם היה שם ק' כור שיהא נזיר באותה ספקא כמו שפירש רש"י ז"ל פ"ה דנדרים אבל לא נרתע האיש או לא נאבד או לא נגנב הכרי הוי נזיר לב"ה ולר' יהודה אליביה אע"ג דבשעת שנדר הוי ספק דאע"ג דפשטיה דקרא משמע דלא ניתן נזירות אלא להפלאה אפי' לב"ה היינו כשאינו יכול להתברר כמו נרתע וכולי אבל אם יכול להתברר לבסוף קרינא ביה הפלאה ואפילו הכי משום דכי יפליא דקרא לנדור נדר נזיר להזיר לה' מיירי במי שנדר דרך קדושה ופרישות להיות נזיר בלי שום תנאי היכא דמתני כי הכא אם זה פלו' אע"ג שיכול להתברר מצי למטען ביה דלא אסיק אדעתיה שיהיה זה פלו' והוי אסמכתא וכי היכי דלא קניא אסמכתא בתנאי ממון ה"נ הכא לדעת רבי' שמשון ז"ל שהרי כתב דאם יבוא בני מן המלחמה דהוה אסמכתא אי לאו משום דגמרה בשביל זכות בנה אבל כל היכא דלא טעין הוי נזיר דמשמע דגמר בדעתיה להיות נזיר אפילו שלא היה מתקיים התנאי דדעתו היה מקודם להזי' והשתא בראית אנשים אלו או בראיית כרי זה נתן לבו לקיים מחשבתו ע"י התנאי אבל דעתיה היה אפילו שלא יתקיים התנאי כדפי' ולהכי תנן במתניתן אם זה פלוני אם יש בכרי זה וכו' דהוי נזיר בסתמא את זה כתבתי סברא לרבי' שמשון ז"ל שכתב דאינו נזיר דהוי אסמכתא והביא ראיה ממלתא דר' טרפון דלא הלכתא כוותיה וע"כ למימר דסבר רבי' שמשון ז"ל דלר' יהודה אליבא דב"ה נמי איכא דין אסמכתא וכדפי' אלא דנקט מלתא דר' טרפון משום דהוי פשוט טפי דין אסמכתא במילתיה דלא ניתן נזירות אלא להפלאה דהיינו משום אסמכתא וכתב מהר"ם באותה תשובה דלעיל דאסמכתא קניא במילי דהקדש וצדקה ונדר דרוב נדרים דאי נינהו אם יהיה אלהים עמדי וכן אם נתון תתן את העם הזה בידי וכו' וצ"ל לדעת רבי' שמשון דסבר דבמילי דצדקה איכא אסמכתא דבנזיר נמי איכא אם דלא הוי אסמכתא ואיכא דהוי אסמכתא והיינו כהני הקדש דגמר ונדר לשם קדושה אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וכו' והיה יי' לי לאלהים והאבן הזאת וכו' לא התנ' יעקב שאם ישמרהו ה' יהיה לו לאלהים ואם לאו לא ח"ו או שלא יהיה האבן ההיא ששם מצבה בית אלהים שהרי לא היה נשמר כ"כ שכבר פגע בו אליפז בן עשו ולקח כל אשר לו וכמו שאמר הוא כי במקלי עברתי את הירדן הזה אלא שגמר בדעתו שיהיה ה' לו לאלהים ושהאבן הזאת וכו' אלא שהיה צריך סיוע אלהי שיוכל לקיים זה וכן אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם שאקדיש שללם לגבוה ליכא אסמכתא שאינו נותן אלא מה ששאל שיתנו לו כדי שיהיה לו זכות בתנאי זה וכמו שכתב רבי' שמשון ז"ל גבי עובדא דהילני דאע"ג דאמרה אם יבוא בני מן המלחמה לא הויא אסמכתא משום דגמרה ואמרה כדי שיועיל לזכות בנה אבל נודר לצדקה אם יצחוק ליכא האי טעמא והוי אסמכתא וכן במי שאמר הריני נזיר אם זה פלוני או אם יש בכרי זה ק' כור או שכוי זה בהמה או חיה דתלי נדרו במילי דעלמא כמשחק מצי למטען אסמכתא כדפי' ואפילו לדעת מהר"ם ז"ל ורבנן אחריני דסברי דליכא אסמכתא דהקדש איפשר בנזירות מודה מהאי טעמא ובנ"ד נמי שקבל נ"ש אם יעבור עבירה פלו' כשעבר