מבי"ט חלק ב ה

כאחת וכו' וכתב עוד יש חולקים בפסק זה לומר שאינו כן אלא כשהפריש בידיעה ראשונה אבל כשלא הפריש אין ידיעה שאחר מעשה מחלק' שהרי פסקינן בקצר וטחן כגרוגרת כרבא וא"א להעמיד את שתיהן אלא כשתפר' דברי ר"ל קודם הפרשה ודברי רבי יוחנן לאחר הפרשה מכל מקום מה הועילו בתקנתם והא רבא אף בכפרה אמר שאינה מחלקת וכמו שאמר הביא קרבן על הראשון ראשון ושני מתכפרי' ופירושו אעפ"י שלא נודע לו על השני עד שנתכפר עד שמפרשים זו של רבא כשנודע לו שתיהן כאחת אלא שלא הביא קרבן אלא על דעת הראשון כגון שהיה סבור שאין שני מתכפר בו ומ"מ גדולי המחברים פסקוה אף בלא הפריש אעפ"י שפסקו זו של רבא שנראה ממנה שאין ידיעה שאחר מעשה של שניהם מחלקת אלא שאפשר להעמיד את שתיהן על ידי הדחק ויש בה מקום ע"כ דבריו: ואעפ"י שבדוחק גדול יתייש' זה הפי' אבל מצד דוחק הענין צריך לסבול קצת דוחק בענין ואע"פ שהרב קצר כך הוא דרכו ליקח לשון הגמרא בלבד ומה שנתפרש בלשון הגמרא תפרש בלשונו ואעפ"י שאפשר שלזה כתב בתחלת הפסק הראשון של ר' יוחנן אכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם א' ונודע לו על אחת מהן ואח"כ נודע לו על השני ובגמרא לא אמרו אלא אכל שני זתי חלב בהעלם אחת ולמטה בפסק השני אמר אכל שני זתי חלב בהעלם אחת ולפי דעתי שכיון לזה שכתב המאירי שלמעלה שהוא מדבר שנזכר על האחד תחלה ואחר כך על השני צריך שיהיה הפרש גדול בין הזית הראשון לזית השני ולכן כתב אכל כזית חלב וכזית חלב מפני שיש הפרש גדול בין אכיל' זה לאכיל' זה ולפי' נזכר על האחד ולא נזכר על השני: אבל למטה שהוא מדבר שנז' בשתיהן כאחת אלא שלא הביא קרבן אלא על הראשון כסבור שאינו עולה קרבן א' לשתיהן לזה אמר שאכל שתיהן בהעלם א' כלו' שלא היה הפרש גדול ביניהם וזכר מן הראשון ולא זכר מן השני אלא שלזה הפי' מה שאמר בגמרא ואכל זית השלישי בהעלמו של שני לא יתישב בטוב ומפני זה כתב הלישבילי שצריך עיון זהו מה שאפשר לומר בזה הענין לישב אלו הפסקים שבודאי הוא עמוק מאד ודאי שזו הקושיא היא קושיא גדולה וצ"ע הרבה לתרץ בין אלו השני פסקים ובגמרא אפשר הוא לתרץ בין שני אלה המאמרים בין מאמ' רבא ומאמר ר' יוחנן בזה האופן שכשאמר רבא אכל שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון ואח"כ אכל זית שלישי בהעלמו של שני וסבר רבא שאם הביא חטא' על הראשון ששני גם כן מתכפר מדבר שקודם שהביא החטאת ולא הפריש ידע בשלשתם וה"פ נודע לו על הראשון תחלה ובהעלמו של שני אכל זית שלישי ונודע לו על אלו אחרונים ג"כ ובא והביא חטאת על הראשון רוצה לומר שהזכיר בפיו בשעת ההפרש' אני רוצה להביא חטאת על הראשון באופן זה סבר רבא שראשון ושני מתכפר כיון שהיו שניהם בהעלם א' אמנם מ"ש ר' יוחנן שצריך להביא שני חטאות הוא כשידע בזית הראשון והפריש קרבן וזהו מוכרח לדעת רש"י אם נאמר שמחלוקת אביי ורבא הוא קודם הפרשה וכמו שכתוב בפירושיו אבל התמיהא הגדולה הוא על הרמב"ם שנראה מלשונו שבפסק הראשון של ר' יוחנן מדבר בידיעה גרידה מחלקת לחטאות ופסק כן ולמט' סמוך לזה הפסק פסק שידיעה עם כפרה אינה מחלקת שכך כתיב בפסק הראשון האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני כו' שהידיעות מחלקות ואעפ"י שלא הפריש הקרבן ובפסק שלמטה אמר אכל שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על אחד מהם כו' והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים אבל השלישי לא מתכפר כו' הביא חטאת על האמצעי שלשתן מתכפרים מפני שהראשון והשני בהעלמו של אמצעי: וכשיודע לו על הראשון ועל השני אין צריך להביא חטאת אחרת נראה בפי' שבשעה שהביא קרבן על האמצעי שעדיין לא היה יודע מהזית הראשון והשלישי שכן כתב שאין צריך להביא חטאת אחרת לכשיודע לו מן הראשון והשלישי: ומפני זה תמהתי מאד מהר"י אשבילי למה לא השיג השגה זו שיותר גדולה היא שאיך פסק הרמב"ם הפך כל העולם שאפילו ריש לקיש מודה שכפרה מחלקת: והמאירי כתב וז"ל מי שאכל שני זתי חלב בהעלם אחד שאינו חייב אלא בחטאת א' אם נודע לו על הראשון תחלה וכו' מביא שתי חטאות שהידיעה שבנתים מחלקת וכו' אף כשלא הביא ואפי' כשלא הפריש קרבנו וכו' אינם בחטא' אחת לבד אלא כשנודע לו שתיהן כאחת וכו' וכתב עוד יש חולקי' בפסק זה לומר שאינו כן כו' שאחר זה אבאר לשון המאירי ואלו החולקי' שכתב המאירי הוא סברת רש"י וזולתו ומה שהקש' עליה' ומ"מ מה הועילו בתקנתם אינה קושיא כלל כמו שכתבתי למעלה שבזמן שהביא הכפר' על הא' או על הב' או על הג' כבר היה יודע מכל השלש' זתים שאכל אלא שלא היה זוכר בפיו אלא שהיה מביא קרבן על הראשון או על השני או על הג' וכמ"ש רש"י בפירושו בשבת וז"ל הביא קרבן ט' שכשהפרישו הזכיר בו שם אותו זית עכ"ל נראה בפי' שכבר היה יודע מכל הג' זתים אלא שלא הזכיר אלא שם זה ולמטה במחלוקת ר"י וריש לקיש כתב וז"ל והא דאביי ורבא דאמרי לעיל ונודע לו על א' מהן וחזר ואכל כו' אלמא דחדא הוא דמחייב אי סביר' להו פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בקודם הפרש' אינהו דאמור כריש לקיש א"כ סבירא ליה דלאחר הפרשה פליג ואינהו דאמור קודם הפרשה נודע לשני ודברי הכל אין חלוקים חטאות עכ"ל הרי בפי' שלדעת רש"י א"א להעמיד ההלכה כר"י ורבא אלא אם נפרש שאביי ורבא דברו קודם הפרשה ודברי ר"י לאחר הפרשה אבל המאירי פי' דרך אחרת במאמר רבא והוא זה שכשאמר רבא הביא קרבן על הראשון שני מתכפר שלישי אינו מתכפר שהוא מדבר שבזמן הבאת הקרבן עדיין לא ידע מאכילת הזתים האחרים ומפני זה חלק על הפסק של רש"י והקשה עליה' על מה שאמר שדברי רבא קודם הפרשה דמה הועילו בתקנתם והא רבא אף בכפרה אמר שאינה מחלק' שהרי אמר הביא קרבן על הראשון ראשון ושני מתכפ' ופירושו אעפ"י שלא נודע לו על השני עד שנתכפר ואני אומר חוץ מכבודו שבזמן הבאת הקרבן כבר היה יודע מאכילת ג' הזתים אלא שלא הזכיר בהבאת הקרבן אלא אכילת הזית הראשון וכמו שכתבתי למעלה בשם רש"י אבל מלשון הרמב"ם נראה לכאורה שהוא סובר כדעת המאירי שבזמן הבאת הקרבן עדיין לא היה יודע מאכילה הזתים האחרי' שכן כתב וז"ל אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד: ד שהשיב לי מורינו הרב כמה"ר יעקב בירב נר"ו מדמשק החכם המעולה כמהר"ר משה מטראני יצ"ו כתבך הגיעני באותו השבוע שעבר ושאלת ממני להודיעך דעתי באותם השני דיבורי' ובאותו הדין: ועתה אשיבך בקוצר ונאמר שמה שהוקשה לך באותו הדיבור שהתחלתו ראובן שמכר שדה לשמעון באחריו' וזקפו עליו במלוה וכולי מקשי' אמאי נקט באחריו' וכו' שייך אפילו שלא באחריו' וכו' ע"כ ופלפלת מאי אפילו שלא באחריות דהא יותר חדוש הוא כשמכרו באחריו' שיכולין לטעון היתומים מטלטלי שבק לך אבונא: דע לך שבעלי התוספות נשמרו מקושייתך כמו שאמרו וז"ל אמאי נקט באחריות דכל מידי דאתא לאשמועינן השתא דמצי אמרי בני ראובן לשמעון מטלטלי שבק לך אבונא וכוונתו לומר שאם היה החדוש בכאן שחייב להחזיר להם המעות ודאי הוא שיותר חדוש במקום שיש אחריות שאלו היה אביהם קיים לא היה חייב להחזיר לו כלום מפני שאחריותו עליו אבל השתא שאין כל החדוש אלא לידע מה הוא שהניח אביהם אם הניח הקרקע כל זמן שלא נתן המעות יותר חדוש הוא לגבי מי שמכר שלא באחריות שמטלטלי הניח ולא קרקע שאנחנו יכולין לומר שכשיהיו שלא באחריות אינו חייב להחזיר לו המעות מצד מטלטלין שבק לך אבונא אלא מצד שלא נתחייב באחריותו ויראה שמפני זה נקט לשון באחריות דוקא לזה הקשה ואמר היינו יכולין ללמוד הדין דממטלטלי הניח לך אבונא כשלא באחריות דאם נאמר קרקע הניח א"כ לא נתקיימ' המכירה ואינו חייב להחזיר הדמים ומאחר שאנחנו מחייבי' אותו להחזיר הדמי' ודאי אינו אלא מצד שנתקיימ' המכירה ולא הניח אלא טלטל שהם המעות וא"ת שאלולי היה שלא באחריות חייב להחזיר לו הקרקע הא קי"ל לקמן שאפי' שלא באחריות אם נתקיימה המכירה חייב ליתן למוכר עצמו המעות א"כ הוא הדין ליורשיו וזה אינו אלא מצד שיאמר מטלטלי שבק לך אבונא ע"כ ומה ששאלת בדבור האחר שמתחיל ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון ואמרת שאותה הקושיא שקשה היא פריכא ממה שנאמר בבא קמא בהאי עניינא גופיה שכשקנה עידית באחרונה בשטר שני ומכר הבינונית והזיבורית ללוי דאתו כולהו ולגבו מעידית דידהו ומשם יראה ודאי שאינו יכול לומר לא ניחא לי בהאי תקנתא כיון שהיתה תחלת תקנתם לתועלת וא"כ אין מקום לזאת הקושיא שעשה ר' והאמת שלדעת ר' הוא מפרש ההלכה כמו שפירשת אתה שמה שאמר ליגבו כולהו מעידית לא בא למעט אלא שאינו יכול לדחותו גבי לוי דודאי אם רצה לגבות מלוי גובה זהו כוונת ר' אלא שצריך להרחיב מעט בפי' הלשון שלזה הפי' יש קושיא שאיך יאמר לגבו כולהו מעידית הל"ל אם ירצו לגבות כולהו מעידית יגבו אלא שהתשובה הוא שדבר בעל הגמרא במצוי שמי שיש בידו לגבות מעידי' או מבינוני' לא יניח העידית וילך אצל בינונית אבל אם ירצה לילך אצל בינוני' הרשות בידו כדאמר' לעיל בענין זיבורית שאע"פ שדינו של ב"ח בבינונית אם רצה לילך אצל זיבורית כדינו הרשות בידו ועכ"ז אין אומרים בגמרא דינו של ב"ח בבינונית ובזבורית אלא בבינונית דוקא דאנן סהדי שמי שיש בידו לגבות מבינונות לא ילך אצל זיבורית אף ה"נ ומה שאמר למטה ומיהו יתכן שאם לקח עידית באחרונה וקנה לוי בינונית מקודם שבזה אפילו בשני שטרות רצה מזה גובה רצה מזה גובה שזהו הפי' בעצמו שעשינו לדעת ר' ויראה שסתר כל מה שאמר רש"י שלדעת רש"י אינו יכול לגבות מלוי אלא א"כ קנה באחרונה דע לך לפי דעתי דעת רש"י אינו כדעת ר' בפי' סגיו' הגמ' אלא שפי' הסוגייא היא כפשטה שמה שאמרו שם ליגבו כולהו מעידית שקנה שמעון באחרונה דוקא הוא ואינו יכול לגבות מלוי כלל ומה שאמר יתכן נוכל לומר שבא לחלוק על ר' שהוא סובר שלעולם רצה מזה גובה רצה מזה גובה ואפילו בשני שטרות לזה בא לחלוק עליו ולומר שבכל החלוקות אינו גובה אלא משמעון ודוקא בכל אלו התנאים שיהיה עידית באחרונ' ושיקנה לוי כל הבינוניו' ואם תרצה לומר שלדע' רש"י עשה זה אעפ"י שהוא דוחק נוכל לדחוק הלשון ולומר שדוקא לא יגבה מלוי בכל החלוקות אלא כשקנה מה שקנה האחר באחרונ' אז יבא לשון הגמרא כוללת אבל אם לא קנה מה שהיה באחרונ' וקנה מה שהיה קודם האחרונ' אם היה זיבורית מה שקנה באחרונ' אינו יכול לגבות מלוי וכמו שכתבתי ואמנם בעל הגמרא גזר אומר שכשקנה לוי כל הבינוני' שיכול לגבות ממנו אם ירצה לא ימצא זאת הגזר' שיהיה כוללת אלא בשטר א' אבל בשני שטרות אינו נמצא רצה מזה גובה רצה מזה גובה אלא כשקנה עידית באחרונ' וקנה לוי מקודם כל הבינונית ע"כ ומה ששאלת ממעשה שהיה ראובן רצה לישא אשה ויש לו אח שאינו הגון ורצה האשה שישביעוהו לאותו האח שאם תפול לפניו ליבום שיחלוץ אותה שיש מי שאומר שזהו דבר שלא בא לעולם וקי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם תשובה דעת הפוסקים ובפרט דעת הרשב"א והריב"ש