מבי"ט חלק ב ד

עדים שבא בתחלה בידו שוב לא מצי טוען לקוח או נתון או ממושכן הוא בידי אע"ג דאית ליה מגו דהחזרתי ע"כ וכ"ש הכא דאין לו מגו דהחזרתי כמו שכתבתי אלא שמה שכתב לרמב"ם דאינו נאמן אינו כן שהרמב"ם ז"ל בפי' כתב פי"ט ואפילו מסרו לתקן בעדים האומן נאמן שיכול לומר החזרתיו לו: תשובת הרב כמהר"ר יעקב בירב זלה"ה: שאלה ג להודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם הלכות שגגות פ"י ז"ל האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם א' וכו' דאמרי' במס' שבת פר' כלל גדול א"ל מסתברא בין בזו ובין בזו מחלוקת הלכך לר' יוחנן דק"ל כותיה אפי' ידיעה גרידה מחלקת: ותמהני על הרמב"ם ז"ל היכי מזכי שטרא לבי תרי שהרי הוא עצמו פסק כן ואעפ"כ כתב ז"ל אכל שני זתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחת מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים אבל שלישי לא נתכפר ואליבא דר' יוחנן דק"ל כותיה אפי' שני נמי מתכפר ועוד אני מוסיף תמיהא בדבריו דאם איתא דשני נמי מתכפר שלישי נמי מתכפר דהא אמרי' דרבא בתר דשמעה מאביי סברה ואית ליה גרירה והרי הוא ז"ל עצמו כתב בפרק ז' מהלכות שגגות שאם נודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות שקצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה ואין אלו אלא דברי תימה ולא ירדתי לסוף דעתו ע"כ לשונך: תשובה ודאי שאלו הפסקים שפסק הרמב"ם צריך נגר ובר נגר להלמם באופן שלא יהיו סותרים קצתם אל קצתם שכפי סוגיות הגמרא לית דין ולית דיין אלא שסובר בעל הגמ' שאלו הפסקי' סותרים זה לזה ואלו ההשגו' שעשית על לשון הרמב"ם הביאו הרישבל"י הלשון אות באות תיבה בתיב' כמו שכתבת אלא יראה שנזדמנה לך נסחא משובשת שכתבת וזה לשונך ואעפ"כ כתב ז"ל אכל שני זתי חלב בהעל' אח' ונודע לו על אחת מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני והביא חטא' על הראשון ראשון ושני מתכפרים אבל ג' לא נתכפר ואליבא דר' יוחנן דק"ל כותיה אפי' שני נמי מתכפר ע"כ לשונ' ובודאי זה טעות סופר שלא היל"ל אלא אפי' שני נמי לא מתכפר וזה פשוט: ועל דבר מה שצריך לעיין בלשון הרב לעשות באופן שלא יהיו פסקיו סותרות קצתם לקצתם ג"כ יש כמה דקדוקי דברי' בסוגיות עצמם ובפרט במחלוקת אביי ורבא במה שחלקו בענין קצר וטחן כגרוגרת בשוגג שבת וזדון מלאכ' וחזר וקצר וטחן בזדון שבת ושגגת מלאכות וכו' שבכאן הסכימו כלם בין אביי ורבא דידיעות אינם מחלקות ובמחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש בענין אכל שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני ר' יוחנן אמר חייב שתים ואי ר' יוחנן ור"ל פליגי בידיעה של קוד' הפרש' א"כ פליגי הלכתא אהלכתא דאנן קי"ל הלכה כרבא וכר' יוחנן ובכאן בהכרח הגמור יש לנו לומר שהלכ' כר"ל ושלא כר"י מפני שאביי ורבא הכל מודי' שאין ידיעות מחלקות כר"ל שכך אמרו בענין קצירה וטחינה שאעפ"י שנודע לו על אחת מהן שבחטאת אחת מכפר' את כולם ובכאן א"ר יוחנן שידיעה גרידה מחלקת לחטאות א"כ בהכרח גמור יש לנו לומר שאין הלכה כר' יוחנן וזולת זה תמהתי הרבה על הרי"ט שכתב ואעפ"י כן כתב ז"ל אכל שני זתי חלב בהעלם א' ונודע לו אחת מהן וכו' והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים וכו' ואליבא דר' יוחנן דק"ל כותיה אפי' שני נמי לא מתכפר ובתוספו' הקשו שאיך אפש' שרבא יסבור כריש לקיש דהתם בהחולץ אמר רבא שאין הלכה כריש לקיש אלא בג' מקומות דוקא ואינו זה אחד מהם ומצד זאת הקושיא החליפו הגירסא שאין זה רבא כי אם רבה רבו של אביי והביאו ראיה לדברים ממה שבזו הסוגיא כתוב רבה קודם אביי ואם היה רבה רבו ניחא אבל אם הוא רבא אין דרך הגמרא אלא להקדים אביי לרבא וגם לספרים דגרסי' רבא תירצו שמה שאמ' בפ' החולץ דאין הלכה כריש לקיש אלא בג' מקומות דוקא בדברי הנוהגים בזמן הזה סוף דבר שהתוספות ורבי' חננאל מצד זאת הקושיא פסקו כריש לקיש ולא כרבי יוחנן אבל התמיה הגדולה הוא על הרמב"ם שפסק שלדעת ר' יוחנן ידיעה גרידה מחלק ואפי' לא היתה ידיעה בין פעולה לפעולה אלא אחר כל הפעולו' ופסק ג"כ כרב' שהו' סובר שידיע' אינה מחלק: וכ"ש לדע' תוספו' שהם סוברים שאפילו ידע והפריש קרבן קודם שידע הפעולה האחרונ' שאינו מחלק: ועתה אכתוב לך מה שהעליתי במצודתי ומצאתי לי רב למאירי כדי לתרץ בין אלו הפסקים ואעשה לך הקדמה אחת: דע שלפעמי' בגמרא עושים קושיא א' ומודה אותה ההקדמה המתרץ למקשה ואפילו הכי משיב לו כפי הקדמתו אבל אה"נ שהיה יכול המתרץ להכחיש לו הקדמתו ולומ' שאין קושיתו קושיא: ועם זאת ההקדמ' נתרץ התמיה' האחרונ' שתמה הרישביל"י מהרמב"ם שכתב וז"ל ועוד אני מוסיף תמיה בדבריו דאם איתא דשני נמי מתכפר והא אפי' לריש לקיש כפרה מחלקת והל"ל אם הביא חטאת על הראשון אפילו שני לא מתכפר לדעת כ"ע דכפרה מחלקת וכיון שהבי' חטאת על הראש' ודאי לדעת כ"ע לשני צריך חטאת אחרת שלישי נמי מתכפ' דהא אמרי' דרבא בתר דשמעה מאביי סברה ואית ליה גרירה והרי הוא ז"ל פסק עצמו בפ"ז מהלכות שגגות שאם נודע לו על קציר' של זדון שבת ושגגת מלאכות שקצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה ואין אלו אלא דברי תימא וכו' ע"כ דבריו והאמת שמה שנר' מלשון הגמרא שמי שיפסוק באכל שני זתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחת מהן ואכל כזית בהעלמו של שני שאם הביא קרבן על ראשון שאין מתכפרים על כולם ודאי הוא סובר דלית ליה גרירה א"כ למעלה בענין מחלוקת קצירה וטחינה לא יאמר קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה כיון דלית ליה גרירה אבל מי שיסבור שקצירה גוררת טחינה שעמה ג"כ בענין מי שאכל שני זתי חלב ונוד' לו על אחת מהם ואכל זית שלישי בהעלמו של שני ודאי שאם הביא קרבן על הראשון או על השלישי שיתכפרו כולם הראשון שהביא חטאת עליו או השלישי יהיה האמצעי מכופר עמהם מפני שהי' בהעלמו והוא יגרור את האחר שהיה ג"כ בהעלמו של אותו אחר ואעפ"י שלא היה בהעלם אותו שהובא הקרבן בעדו וזהו פשוט ממה שהקשו בגמ' ממאמ' רבא למאמ' רבא שבכאן בענין קצירה וטחינה אית ליה גרירה ובענין אכל שני זתים בהעלם אחת ונודע לו על אחת מהן ואכל זית שלישי בהעלמו של שני לית ליה גריר' שכת' במה שאמ' שאם הביא קרבן על הראשון אינו מתכפר אלא על השני ולמה לא יגרור השני לשלישי שהיה בהעלמו כמו שהקצירה גוררת הטחינה שעמה שג"כ יסבור בזה הזית השני שיגרור הזית שהיה בהעלמו ושרבא כששמע מאביי שאמ' שהזית השני יגרור הזית שהיה בהעלמו קבלה רבה והדר ביה והוא סובר ג"כ שהזית השני יגרור השלישי ומפני זה אח' שהדר ביה רבא ואית ליה גרירה סבר גם כן שהקצירה יגרור הטחינה שעמה ולפי זה ראוי לתמוה על הרמב"ם שפסק גרירה בענין הקצירה ואמ' שמתכפר על טחינה שעמה ובענין זתים לא פסק שיגרור הזית השני לזית שבהעלמו ובגמ' עשו אותם שוים והנר' שעם ההקדמ' שעשיתי יתורץ כל זה שאעפ"י שבגמר' הקשו מרבא לרבא והמתרץ הודה לדבריו זהו מפני שרצה להודות לו הקדמתו וכונתו לומר אפי' שאודה לך שהנושאים שוים אומר לך שאחר ששמעה מאביי קבלה מיניה והדר ביה: אבל האמת הוא שהקושיא מתחלה אינה קושיא ולא דמי כלל שמי שיאמר שהעושה קצירה וטחינה בשגגת שבת אין בכאן אלא מעשה אחד שהשגגה לא היתה אלא כשסבר שלא היה שבת ואין שם אלא מעש' אחד שהוא שגגת שבת אבל באכל שני זתי חלב יש שם שני מעשיות ומפני זה כשאנחנו אומרי' שהקציר' גוררת קצירה וטחינה שעמה אין זה גרירה שהכל הוא דבר אחד כיון שנתכפר שגגת שבת כל מה שעשה גם כן מתכפר שהכל הוא מעשה אחד ואין גרירה שהכל הוא א' אבל בענין שני זתי חלב שאכל בהעלם אחד ונודע על הראשון ואכל השלישי בהעלם השני למה יתכפר השלישי בשביל השני והקרבן לא נעשה בשביל השני אלא בשביל הראשון ומפני שהיה בהעלמו מתכפ' הב' וכן כתב המאירי וז"ל אכל שני זיתי חלב בהעל' אחת ונודע לו על אחת מהן ולא הביא חטאתו עדיין ואכל כזית של שלישי בהעלמה של שני הביא קרבן על הראשון שני מתכפ' כו' ואעפ"י ששמוע' זו מתנגדת לראשונ' וכמו שהקשו ממנה ומי אית לרבא גרירה כו' והוא על מה שאמ' בנודעה לו קצירה אחרונה שנתכפרה קצירה ראשונ' וטחינה עמה והטחינ' הוא קורא גרירה וכאן אמרו שאם נתכפר הראשון שנתכפר השני עמו ואין אומרים שיתכפר השלישי ממילא בכפרת השני שהוא עמו בהעלם אחד עד שתירצו בה לבתר דשמעה מאביי הדר ביה אלמא שאין אתה יכול לפסוק את שתיהן שנוייה דחיקא היא ואין לסמוך עליו שטחינ' והקציר' הואיל ושתיהן בהעלמ' שבת כמעש' אח' אבל ב' זתי חלב שביניה' ידיעה היאך אם הם מתכפרים ע"י אמצעי הוא והאמצעי אינו מתכפ' מצד עצמו ויש מחליפי' מפני זו בפס' זה קצת דברי' ואין צריך בכך וגדולי המחברי' פסקו כדבריו ע"כ לשונו: כבר תירצנו איך נתיישבו הסוגיו' השני' שאינן סותרו' זו לזו ושעש' בטו' הרמב"ם לפסו' כשתיהם עתה נשאר לנו לתרץ איך פסק הרמב"ם כרב' שהו' סובר שידיע' אינה מחלק': ור' יוחנן שסוב' שידיע' לחוד' מחלק' שהו' פסק כרבא שהו' סובר שאם אכל שני זתי חלב שאם נודע לו על הראשון ואכל זית שלישי חלב בהעלמו של שני ראשון ושני מתכפרים שנר' מכאן שידיעה אינה מחלקת לחטאות אם היתה הידיעה אחר מעשה של שתיהן ובכאן פסק כר' יוחנן שאם אכל שני זתי חלב ונודע לו על הראשון ואח"כ נודע לו על השני שצריך להביא שני חטאות א"כ נר' שאלו הפסקי' סותרות זו את זו וכמו שהשיג עליו אלישביליי כתב המאירי שאינן מתנגדות זה לזה שמה שכתב רבא למעלה שהידיעה אינה מחלקת ואפילו הקרבן אינו מחלק שכן כתב הביא קרבן על הראשון הראשון מתכפר וזה המאמ' הוא הפכי וחולק למה שפסקו בגמר' למטה מזה ששם אמרו שלדע' כ"ע כפרה מחלקת לחטאו' ורבא בכאן אמר שכפרה אינה מחלקת שכן כתב ראשון ושני מתכפרים ואפילו שהית' כפרה בין ראשון לשני לכן על כל פני' אנו צריכין לתקן על דברי רבא שלא יחלק על כל העול' ונאמ' שאף על פי שאמר ונודע לו על אחת מהן לאו דוקא אלא שנודע על שתיהן ולא הביא קרבן אלא על אחת מהן ואעפ"י שכיון שנודע לו שתיהן כאחד אינו צריך לו אלא קרבן אחד מדבר כשזה לא היה יודע הדין והיה סובר שאינם מתכפרי' אלא בשתי חטאות ומפני זה הביא חטאות אחת על דעת הראשון ומפני זה אמר רבא שכיון שנודע לו בשתיהן כאחד ואינו צריך להביא אלא חטאת אחד אעפ"י שטעה הוא ולא הביא קרבן אלא על הראשון שניהם מתכפרים ור' יוחנן הוא מדבר כשיודע בראשונ' ולא ידע בשניה וז"ל של המאירי מי שאכל שני זתי חלב בהעלם א' שאינו חייב אלא בחטאת אחת אם נודע לו על הראשון תחלה וכו' מביא שתי חטאות שהידיעה שבינתים מחלקת וכו' אף כשלא הביא ואפי' כשלא הפריש קרבנו וכו' ואינם בחטאות אחת לבד אלא כשנודע לו שתיהן