מבי"ט חלק ב מח

הדבר שכך התנה עמו אבל שהוא חייב לו מה שפרע בעדו לגוי בעל החנות הנזכר בשכירות השנים שעברו שיעלה הכל לסכום נכיתת השנים הנזכר שיבא ויכפר על זה באופן שדמי המשכנתא כולם שרירים וקיימים ובמקומם הם עומדים שיפרעם לו ויקח חנותו: וראובן משיב ואומר כי אין בפיהו נכונה כי שכירות הגוי עליו אין דבר חי ה' שכך היה התנאי ביניהם לנכות לו בכל שנה סך מה מנוקה ומשופה מכל הוצאה באופן שבמשלם שנייא אילין תפו' משכנת' דא בלא כסף שאל"כ לעולם יצא שכרו בהפסדו: זאת ועוד כי הנה שטר המשכנתא בידו של שמעון לזכות ולראיה ביניהם שיוציאהו ומשם יתברר האמת כי לכך נכתב ונחתם ומפיו של שטר המשכנתא אנו חיין ולא מדבריו: ועל זה הוציא שמעון הנז' שטר המשכנתא הנז' וז' תארו: בפנינו עדים ח"מ הודה ראובן הודאה גמור' שרירא וקיימ' איך הוא חייב חוב גמור לשמעון מ"ב פרחים זהב סולט' יפים וטובים ומשכן לו בהם החנות שיש לו בשוק פלו' עם כל הכח הזכות והשעבוד שיש לראובן הנזכר בה במשכנתא דסורא בנכיתא שלשה פרחים בכל שנה ושנה שעולים שני המשכנתא הזאת ארבע עשרה שנה ובמשלם שנייא אילין תפוק המשכנתא דא בלא כסף: והתנו ביניהם שלא תפדה המשכנתא הזאת עד עבור שתי שנים רצופות הבאות האלה מתחילים מר"ח פלו' ואילך ומשם ואילך הרשות נתונה ביד כל א' משניהם הממשכן הנ"ל לפדותה ושמעון הנ"ל לתבוע ממנו מעות הנשארים כאש' נתחייב ראובן הנז' לפורעם תכף ומיד בלי ערעו' ופקפק כלל ואחריות מכל מיני ערעורין שבעולם וכל הוצאות שיצטרך להוציא שמעון הנז' על המשכנתא הנז' הכל הוא על ראובן הנז' לסלקם להוצאתו הן שיהיו בדיני ישראל הן לפני הערכאות נתחייב לפורעם פרעון גמור ושלם חוץ מדליקה ומפולת ח"ו שהוא על השמעון הנזכ' וקנינא מיד ראובן ומיד שמעון הנ"ל על כל הנ"ל קנין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביה: הכל באחריות גמורה וחמר וחזק כל שטרי משכנתות דנהיגי בישראל כהוגן וכתיקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי בביטול כל מיני מודעות שבעולם מראשן ועד סופן וזה היה ביום פלונ' משנת פלו' וקים פלו' עדים עד כאן טופס העתק השטר אשר ביניהם אות באות ועל זה דברי ריבות בשערנו זה אומר בכה וזה אומר בכה ובעי' היא ולא איפשיט' עד עת בוא דברו אמרת ד' אמרת טהורה מזוקקת שבעתי' ויורנו מה יהיה משפט האנשים האלה זאת ועוד יודיענו רבינו אם בתוך זמן המשכנתא הנזכר' העלילו גוים על שמעון ואיימוהו להוציאו מחנות ולהזדייף עליו בדמי השכירות והוצרך שמעון להוציא ולפזר להציל עצמו מיד עושקו אם חייב ראובן לפרוע לו מה שהוציא או לא גם את זה לעומת זה ילמדנו רבינו אור עינינו וישיבנו בתשובה שלימה ותהיה לנו לעינים ונדעה דרך זו נלך ושכרו כפול מן השמים: תשובה נראה דחנות זו לא היתה של ראובן אלא של גוי והיה לו לראובן חזקה כמו שהוא דרך החזקות בכל המקומות כי מי שיש לו חזקה בחנות או בית של גוי אין חברו יכול לשוכרה מן הגוי אלא מן היהודי שיש לו בה חזקה וכמו שהיה יכול ראובן להשכירה לאחרים כן היה יכול למשכנה כמו אם היתה שלו אלא שלא היה יכול להתנו' שיוכל המלוה לתבוע המעות אחר הב' שנים דדוקא הלוה הוא שיכול לפדותה דאמלוה היא דמחמרינן טפי בענין רבית וכמו שהוכחתי בתשובה. כי כן היא סברת הרמב"ם ז"ל וכמו שכ' הרב מ"מ ז"ל וכן נמוקי יוסף ועכ"ז המשכנתא כמו שכתבו המפרשים ז"ל דכל שהתנה בדבר שיש בו רבית בהסתלק תנאו האיסור יתקיים המקח ולענין מה שטוען שמעון שפרע לגוי בעל החנות שכירו' כפי התנאי הכתוב בשטר לא היה לו לפרוע כלל כי הוא היה מנכה מן המ"ב פרחים השכירות בכל שנה ואיך יהיה פורע שכירות שני פעמים ואם הגוי היה תובע ממנו שכירות היה לו לשמעון לומר לראובן שיסלק תביעת הגוי מעליו כמו שנתחייב בשטר לסלקו להוצאתו מכל ערעור ותביעת שכירות, הגוי בכלל זה ואם ראובן לא היה בעיר ותבע הגוי השכירות משמעון היושב בה יש לו דין לנכו' מה שפרע לגוי השכירו' כי ראובן היה לו לרצות את הגוי ולתת לו השכירות כדי שלא יוציא את שמעון מן החנות ולכן צריך שיתברר אם פרע ראובן לגוי השכירות של השנים שישב שמעון בחנות אם לאו ואפי' שפרע היה לו לתת כח ביד שמעון שלא יוכל הגוי לתבוע ממנו אם יהיה לו עדות בכתב או על פה שפרע לגוי כדי שלא יתבע משמעון ואם לא עשה כן איהו דאפסיד אנפשיה וחייב לנכות לשמעון מה שיברר בפני ב"ד שפרע לגוי בשכירות החנות והוא ילך ויתבע מן הגוי אם לקח שכירות ממנו ומשמעון ואם אומר ראובן כי בתנאי כך משכנה לשמעון שהוא יפרע שכירו' לגוי מלבד מה שהוא מנכה לו מן המ"ב פרחים הוא צריך להבי' ראיה על זה או ישבע שמעון שלא התנה עמו כך ואם מנהג המדינה הוא פשוט כי כל הממשכן חנות של, גוי ויש לו חזקה בה שהוא פורע לגוי השכירות מלבד מה שמנכה ליהודי יהיה עליו מה שיתן לגוי ולא ינכה ליהודי שום דבר ועל דבר תביע' שמעון שהעלילו עליו להוציאו והוצי' על זה להציל עצמו צריך שיתברר אם היה בדין מה שתבעו ממנו או לאו ואם היה ראובן מצוי בעיר למה, לא הודיעו כי הוא היה חייב לסלק מעליו כל ערעור ובאו הדברים בלתי מפורשים, בשאלה וכשיפרשום נפרשם גם אנחנו נאם המבי"ט: שאלה פה ראובן שתבע משמעון חזקת החנות אשר הוא יושב בה באומרו כי זה כמה שנים משכנ' בידו על סך מעות שקבל ממנו והתנה עמו לנכות בכל שנה ושנה סך מה ולסוף שניא אלין תיפוק בלא כסף כדת כל משכנתות דנהיגי בישראל כאשר יראה וימצא בשטר המשכנתא עצמה אשר ביד שמעון: ועתה שכבר תם הכסף שקבל ממנו בנכית' השנים שעברו שיתן וימסור לו חנותו: ושמעון משיב ואומר שהחנות קנין כספו הוא ואינו יודע דבר מכל אשר הוא דובר ואמת שהיה בידו שטר על עניני החנות אבל נאבד ממנו לפי רוב השנים: וביד ראובן שטרי מקח חזקת החנות הנזכר כתובים וחתומים כדת וכהלכה לזכות ולראיה איך קנה החזקה מהבעלים הראשונים ועתה ילמדנו רבינו אור עינינו ויורנו מה יהיה משפט האנשים האלה ובכלל תשובתו הרמתה יודיעני משפט שכירות הגוי בעל החנות אשר פרע לו שמעון הנזכר בשני המשכנתא הנזכר על מי משניהם לפרוע שכירות הגוי כי בעת המשכנתא לא פורש מה יעשה וכן בשטר המשכנתא נכתב סתם ולא הוזכר שכירות הגוי כלל: גם אם בתוך זמן המשכנת' העלילו גוים על שמעון ואיימוהו להוציאו מהחנות ולהוסיף עליו בדמי השכירות והוצרך שמעון הנז' להוציא ולפזר ולהציל עצמו מיד עושקו גם את זה לעומת זה ילמדנו רבינו וישיבנו בתשובה שלימה ותהיה לנו לעיני' ואנחנו נדע מה נעשה ושכרו כפול מן השמים: תשובה טענת ראובן צריכה ראיה שהוא משכן החנות לשמעון אבל טענת שמעון יש לה ראיה מחזקת השנים שעמד בה בלי ערעור מראובן ואפי' שיש לראובן כתבים וראיה שהיתה שלו חזקת החנו' ההיא כיון ששמעון דר בה בשני חזקה נאמן לומר ממך קניתיה כמו שאם היה לו עדות וראיה לראובן שישב באותה החנות שני חזקה קודם שישב בה שמעון ואח"כ ישב בה שמעון שני חזקה נאמן לומר ממך קניתיה כן כשיש לו כתב קנין לראובן שקנה אותה החנות ואח"כ עמד בה שמעון שני חזקה כנ"ד נאמן לומר ממך קניתי החזק' ונאבדו הכתבים בשבועה וראיה מההיא דפ' חזקת הבתים מאי בעית בהא ארעא א"ל מפלנא זבנתא וכו' וכמו שכתבתי בתשוב' אחרת וא"כ נאמן שמעון בשבועה שקנאה מראובן אפילו אם יש לו לראובן כתב או עדים שהיתה שלו וצריך ראובן להביא עדות או ראיה שהוא משכן אותה לשמעון ואחר שיביא ראיה שהוא משכנה לשמעון אם משכנה סתם ולא הזכיר מי יפרע שכירו' לגוי ושמעון פרע שכירות לגוי לא יוציא השכירות מראובן שהיה לו לימלך עמו אם היה בעיר שהיה פורע לגוי ע"מ שינכה לו אלא א"כ יש מנהג פשוט במדינ' נמי שיש לו חזקת חנות גוי ומשכיר לחברו שחברו פורע השכירות לגוי ומנכ' לו ובענין מה שהעלילו על שמעון להוציאו מן החנו' והוצרך לפזר אם היתה עלילה שלא כדין מזלו גרם ואין חייב ראובן לפרוע לו נאם המבי"ט: שאלה פו מעשה שהיה כך היה ראובן היה לו בית א' בחצי חצר א' ושכנו שמעון היה לו ג"כ בית בחצי החצר כי חצי החצר האחר היה של שמעון והחצר נחלק ביניהם מימים קדמוני' ועשו גדר בתוך החצר באופן שהי' כל חלק וחלק לבד: ובעת הגיע שראובן רצה לצאת מהעיר ובא לוי לשמעון ואמר לו שמעתי שראובן שכינך רוצה לצאת מהעיר ורוצה לתת הבי' במתנ' לבת בתו היתומ' מן האם ולמה לא תשאל לראובן אולי ימכרנו לך כי יותר טוב שתקנה הבית כדי שלא יכנס שכן אחר בשכונתך שלא יהיה איש טוב כמו ראובן והלך שמעון ושלח לוי לראובן אם ירצה למכור לו הבית והשיב ראובן אני אמכור לך בסך פלו' לא פחות והשיב שמעון לא אקנהו בזה הסך בין כך ובין כך הלך ראובן ונתן הבית וחצר שלו במתנה גמורה לבת בתו הנז' ושמעון שמע שנתן ראובן הכל במתנה ליתומה בת בתו הנז' והלך ליודא ואמר לו שמעתי שראובן נתן הבית לבת בתו במתנה אבל איני יודע אם אמת הדבר אחלה פניך שתלך אליו ותחקו' הדבר אם אמת הוא אם לאו ובא יודא לראובן וחק' ממנו הענין והשיב לו ראובן אמת הוא שכבר נתתיו במתנה אמר לו יודא ולא היה יותר טוב לך שתמכור הבית לשמעון באותו ערך שרצית בראשונה ועוד יותר מעט וירויחו המעות לבת בתך עד שתנשא והשיב לו ראובן מה אעשה כי כבר נתתי לה במתנה גמורה והשיב יודא ואמר לראובן אני אלך לדבר עם שמעון אולי יתן לך מהסך הראשון ששאלת ונפתה את חתנך אבי הנערה הנז' שיתרצ' והלך יודא לשמעון ואמר תרצה לקנות הבית בסך פלוני ואמר שמעון אקנהו בזה הסך ונתן תקיעת כף ליהודה שלא יחזור בו ואבי הנערה לא היה מרוצה בשום אופן למכור הבית כי כבר ניתן לבתו במתנה והלך שמעון ותבע לראובן בדין וטען למה שלחת את יודא אלי למכור את הבית שלך ואני כבר נתתי לו תקיעת כף שאקנהו באותו הסך והשיב ראובן להד"מ ששלחתי את יודא אצלך ואפי' את"ל ששלחתיו לך לא נתתי לו לא כח ולא קנין ולא שבועה ולא תקיעת כף ומשטה הייתי בו כי מה כח היה בידי למכור כי כבר נתתיו לבת בתי הנזכ' עתה יורנו מורנו הדין דין אמת לאמתתה של תורה ושכרו כפול ומכופל מן השמים תשובה איני רואה מקום לשאלה זו אם אין טענה אחרת לשמעון אלא מה שכתוב כאן בשאלה מאין עלה בדעתו לזכות בקנין הבית אם ראובן טוען שלא שלח את יהודה אליו ואת"ל שלח לא נתן לו כח ולא קנין ושבועה ואין לו עדים לשמעון על שום דבר שנטל קנין ראובן ליהודה שהוא מוכר או שנתן לו רשות שימכו' ואפי' נתן לו רשות אם הוא ידוע שהבית היתה כבר נתונה לבת בתו לא היה יכילת בידו למוכרה ואם יטעון שמעון שכשבא יהודה אלי ונתן לו תקיעת כף עדיין לא נתנה לבת בתו צריך לברר הדבר בעדים ואחר