מבי"ט חלק ב ג

הגט קיים אלא ע"מ שתתן לי מאתים זוז או שתשמשי אבי כמו שהביא הרשב"א ז"ל והגאונים גם כן לא כתבו דבביטול התנאי חל הגט אלא כגון שאמר אם לא אבוא עד זמן פלו' יהא גט ובטלו תוך הזמן וכמו שהביא רבי' ירוחם ז"ל ולא נמצא בפי' מי שיכתוב שיכול לבטל תנאי דע"מ שלא תנשאי ומצאתי הרשב"א שכתב שאין מחילת התנאי וביטולו מועיל אלא בדבר שבממון כו' אבל בשאר תנאי לא ובעל העיטור כ' בפי' שאינו יכול לבטל תנאי דע"מ שלא תנשאי וכן הרא"ש ז"ל כמו שכתבת ואפש' לומר דהגאונים והרי"ף ז"ל והרמב"ם יודו גם כן שאינו יכול לבטל תנאי דע"מ שלא תנשאי ולא מצאתי ביטול בפי' על תנאי שלא תנשאי לפלוני אלא מה שהביא החכם השואל מדברי התוספות דבריש פ' המגרש דכתבו שאם רצה יתירנה ליבם וכו': ועתה אבוא אל דבריו א' לא' מה שכתב ונר' שרוב הפוסקים מסכימים שיכול הוא לבטל התנאי ובראשם הרי"ף ז"ל שכ' בתשובה שאפילו התנה בע"מ אם נתרצו שניהם לבטלו או להוסיף על תנאו הרשות בידם לא השגיח במה שכתב כי תשובות אלו אינן ענין לביטול תנאי וקיום הגט כמו שחשב הוא אלא בביטול תנאי בביטול הגט דבשניהם מסכימים בזה הגט בטל וכשאין מסכימי' שניהם לא כמו שהוא פשוט ממה שכתבתי למעלה: גם כל מה שהביא מהרמב"ם ז"ל אינו ענין לנדון שלו כיון שלא כתב בפי' דבע"מ שלא תנשאי יוכל לבטל התנאי ומה שכתב שדעת הרמב"ם כדעת הרי"ף ממה שכתב בעל אדם וחוה וכן כתב הרמב"ם ז"ל אינו אלא הרמב"ן ז"ל שהרי סמך לזה וכתב ה"מ בדבר שבידו כו' והן דברי הרמב"ן ז"ל שהביא הר"ן ז"ל שם פ' מי שאחזו כמו שכתבתי למעלה: וכתב וכן מוכיחין דברי הרמ"ה ז"ל שהביאו דבריו הריטב"א והטור סימן קמ"ג בדין על מנת שתנשאי לפלו' דאם נתקדשה תצא ולא יחזיר אלא לאחר מיתת הבעל או שיתן לה הבעל גט שני בלא תנאי וכתב הרי שכתב בהדיא שאפי' שהתנה עליו בעל מנת ואפילו נתקדשה לאחר בנתים שיכול לבטל התנאי בנתינת גט ב' ע"כ ואין זה מבוקשו אלא ביטול תנאי בדיבור בלא חזרת נתינת הגט כדברי הרמב"ם ז"ל שיכול לבטל התנאי בדיבור ולקיים הגט: כתב עוד כי הרמב"ן ז"ל נר' שכן דעתו ממה שפי' בההיא דאמר לה בפני ב' על מנת שתתני לי מאתים זוז וכו' ואין במה שכתב הרמב"ן ז"ל בענין זה שום ראיה לומר שדעתו הוא שיוכל לבטל תנאי הגט בקיום הגט דהתם מיירי דלא מסר הגט בשעת תנאי ראשון וכמו שהביא במ"מ ובאדם וחוה עוד הביא לשון הריטב"א דר"פ המגרש וכתב אחר כך דהריטב"א ז"ל דהוא בתרא' דבתראי קא פסיק ותני דיכול הוא לבטל התנאי כאלו הדין היה אצלו מוסכם כמושכל ראשון ולא ראיתי בכל אותו לשון של הריטב"א שיכול לבטל התנאי ולא הזכיר אלא נתינת גט שני בלא תנאי: עוד הביא תשובת הרא"ש ז"ל שאינו יכול לבטל התנאי בע"מ שלא תנשאי ובתשובה אחרת שיכול לבטל התנאי דאם לא אבוא ואמר שאין עולות כהוגן ולא גמרי' מינייהו וכתב ואף על פי שאפשר לקיימן בדוחק וכו' ואין ממשות בדוחק ההוא והוא בלבול דברים ולא כיון בכל הראיות שהביא אלא במה שהביא אחר כך ממה שכתבו התוספות ריש פ' המגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו המת שנשאה דמשמע שיכול להתירה בדיבור אלא שיש טעות במה שכתב דאי כתקנתא דרא"ש דהדר ומקדש לה ומגרש לה בלא תנאי כיון שנשאת לאחר אי הדר ומקדש לה וכו' הרי מחזיר גרושתו משנשאת שהרי מה שכתבו התוספות הוא שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו ואי כתקנתא דהרא"ש הרי היא אשת איש ולא יתפסו בה קידושין אלא ודאי מה שכתבו התוס' שאם ירצה יתירנה היינו בדיבור דבקידושין א"א שהרי אשה היא וליכא הכא מחזיר גרושתו משנשאת כמו שכתב הוא דמחזיר גרושתו משנשאת הוא כשגרשה השני או נתאלמנה והוא מחזירה בנישואין סוף דבר הרי"ף והרמב"ם והגאונים ז"ל שכתבו שיכול לבטל התנאי שהטיל בגט לא כתבו בפי' שיכול לבטל תנאי ע"מ שלא תנשאי לפלו' והרשב"א ובעל העיטור והרא"ש ז"ל כתבו בפי' שבתנאי שלא תנשאי לפלו' אינו יכול לבטל והדין נותן שנסמוך על אלו שמחמירי' בפי' ממה שנסמוך על המקילים ממשמעות ולא בפי' ובס' המאור לה"ר שמואל סימא ז"ל תלמיד הרא"ש ז"ל הביא ב' התשובו' האלו אין בהן סתירה שכת' דאם לא באתי וכיוצא בו שאם בטל התנאי הגט קיים אבל אם גרשה ע"מ שלא תנשאי לפלו' אינו יכול לבטל דגט גמור נתן לה בלי שיור אלא שהטיל בו תנאי וכיון שבא הגט לידה נתגרשה מיד עת זה וכן בעל צדה לדרך כתב אמר לאשה ע"מ שלא תנשאי וכו' הרי זה גט ומותר' לינשא מיד כיון שבידו לקיימו ואין תקנה להתיר' לו אלא א"כ יקדשנה ויחזור ויגרשנה בסתם ואח"כ בסמוך כתב מי שנתן גט מעכשיו אם לא יבוא וכו' יכול לבטל התנאי ותנשא מיד שבביטול התנאי חל הגט למפרע משעה שבא לידה וכן הדין בכל תנאי כו' והנה אלו החכמי' ז"ל לא הרגישו שום סתירה בין ע"מ שלא תנשאי לשאר תנאים שיכול לבטלם ולא נתנו טעם למה בע"מ שלא תנשאי אינו יכול לבטל ובשאר התנאים יכול לבטל נראה שהיה פשוט אצלם בפי' הטעם שכתבתי למעלה או נוכל לומר כפי משמעות לשונם הא' שכתב שגט גמור נתן לה בלי שיור והב' שכתב כיון שבידה לקיימו שדעתה הו' כי בע"מ שלא תנשאי אינו יכול לבטל דהוי גט גמור אלא שהטיל בו תנאי ותנאי זה אינו כשאר תנאים שיש בהם שיור בגט שצריך הוא לעשות אי זה דבר לבוא או לתת או היא צריכ' לתת לו או להניק או לשמש וכיון שצריך להעשות שום דבר לקיום הגט לא מקרי גט גמור ויכול לבטל כל שלא נתקיים מה שצריך שיעשה אבל ע"מ שלא תנשאי אין כאן שום שיור שאינ' צריכה לעשות שום דבר ואיני אומר הבדל של קום עשה ושב ואל תעשה לבד שאם כן גם ע"מ שלא תשתי יין וע"מ שלא תלכי לבית אביך וכיוצא באלו התנאים שהם בשב ואל תעשה לא היה יכול לבטל התנאי ולא כתב הרא"ש ולא הם אלא בע"מ שלא תנשאי אפי' שיש הבדל גם כן בע"מ שלא תנשאי מע"מ שלא תשתי וכיוצא בו כי אלו התנאים אף על פי שהם בשב ואל תעשה הם תמידים כי לעולם צריכה להשמר מלשתות יין בין שתנשא או לא וכן מהליכה לבית אביה וכיוצא בו והיא קרובה לעבור על התנאי ולכך הוי השיור בגט ויכול לבטלו כי הגט הוא כתלוי ועומד קיומו בתנאי ההוא מה שאין כן בתנאי דע"מ שלא תנשאי שאחר שתנשא לאחר אינה צריכה להזהר שלא תנשא לאותו פלו' שהרי היא נשואה וגם קוד' שתנשא לאחר ואחר שתתגרש או תתאלמן ממנו אין בידה לינשא לאותו פלוני אם הוא לא יחפוץ בה לכך הוי הגט גמור ואין בו שום שיור ואין תקנה לבטל כי כבר אינה אשתו אלא מתקנת קידושי' וגירושי' בסתם כמ"ש הרא"ש ז"ל: ומה שכתבתי למעלה שלא כיון אלא מההיא דריש המגרש בתירוץ התוס' ראיתי אח"כ בתוס' שאפי' בזו לא כיון שלא הקשו בתוספות דהוה מצי למתני י"ו אלא לס"ד דר' אבא כו' ובירושלמי פריך לה ולתני י"ו נשים לר' אליעזר כו' וע"ז תירצו בירושל' תירוץ אחר ומה שתירצו התוס' אי נמי תמן התור' אסרת' ואין לה היתר להתיבם כו' אבל בא"א דאיסור תלוי במגרש שאם יתירנ' ליבם כו' נר' דהוא פי' אחר על תירוץ דירושלמי והיינו לר' אליעזר דסבר דחוץ לא הוי שיור ומשו"ה כי סבר נמי דיכול להתיר התנאי אבל לדידן בע"מ לא יוכל להתיר התנאי אפי' לתירוץ זה ויצא לנו מכל זה שלא נמצא עד עתה שום פוסק שיאמר בפי' שיוכל הבעל לבטל תנאי ע"מ שלא תנשאי לפלו' ואין להקל ח"ו בענין זה ולא לסמוך על שום הוראה כ"א מהמומחה ומוחזק בפי הדור כי המורים מרובים והמאירים ובני עליה מועטי' עד אשר ימלא הארץ דעה איכל"מ נאם המבי"ט: שאלה ב בפני באו לדין ר' אברהם רואנו עם ר' עזריאל ותבע ר' אברהם שצבת א' של גוזזים שיש לו תחת ידו של ר' עזריאל שלקח מבנו של איש מולאדור למשכון והוא של ר' אברהם הנז' ור' עזריאל טען שאינו יודע שום דבר רק כי בנו של איש מולאדור נתן לו למשכון ואמר לו שהיא שלו ולפי שהוא אומן ואין לו חזקה במה שבידו אמרתי לר' אברהם שיביא עדים שהוא שלו וראוה עתה בידו של ר' עזריאל הנז' ויתננו לו מיד דלא גרע מגברא דאתי מחמתיה כרוך זהו נוסח הפוסק הנז' ולא השלים לכתוב טענות ר' אברהם שטוען שבן האיש מולידור לקחו לתקנ' ושיש לו עדים על זה וגם יש לו עדים שמכירים אותה שהיא שלו ושתפסו ר' עזריאל מבית בן האיש מולדור אחר שהלך לו ונ"ל שחיי' להחזירו דתניא פ' חזקת ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס א"ל מה טיבו אצלך אתה מכרת לי וכו' לא אמר כלום בפני אמרת למוכרו וכו' דבריו קיימים ואמרי' בגמר' מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רבא סיפא ביוצא מתחת ידי אחר וקאמר ליה אחר בפני אמרת לי למוכרו וליתנו מגו דאיבעי אמ' מינך זבנתה כי אמר אתה זבנת ניהליה וזבינא לי מהימן דמשמע דמשום דקא טען דבפניו אמר לו כו' הוא דבריו קיימי' הא אם אמר הוא אמר לי שמכרת לו או אמר שהוא שלו כמו שטען זה עזריאל בנ"ד לא מהימן וכן כתב בפי' בח"מ סימן קל"ד אבל כשטוען שראובן מכרו לו שאמר שאתה מכרתו לו אינו נאמן ואע"פ שנר' דמיירי בעדי ראי' היכא דאיכא עדים שמסרו לאומן ושהכירו שהיה של ר' אברהם אע"ג דלא ראו עתה אינו יכול לומר להד"מ וגם זה עזריאל אינו יכול לומר להד"מ שהרי ראו עדים כשתפס וכמו שכתב שם ואע"פ שמסרו בעדים אם העדים שראו החפץ בידו אין מכירים בודאי שזהו של המערער אלא שנדמה להם בסימניה כמו שלו אם טוען לא נתתי לו מעולם נאמן כיון שאין העדים מכחישים אותו בודאי דמשמע דאם היו מכירים החפץ כי הכא לא היה נאמן לומר להד"מ וגם החזרתיו לא היה נאמן זה כיון שתפסו בשביל חוב שאמר שהיה חייב לו לא היה יכול לטעון החזרתי לך כ"א האומן אמר לו שהיה שלו ונתנו לו למשכון איך יחזור אותו לזה אפי' היה פורע לו מה שאמר שהיה חייב לו האומן לא היה מחוייב לו כיון שאומר שהאומן אמר שהיה שלו דכי ה"ג כתב בתשובה מיימון סי' ל"ב פתרון ראו ר"ל אפי' אין עדים רואי' אותו בשעת תביעה בב"ד אם בשעה אחרת ראו אצלו בעדים ותבעו מה טיבו אצלך וטען אתה מכרתו לי או טענה אחרת כיוצא בה שראוי לעכבו ואין ראוי להחזירו לפי אותה הטענה נ"ל דחשיב ראה ואין כאן מיגו שאפילו אם טוען בפי' החזרתי לך נר' שלא היה נאמן כדאמר פ' ב' אוחזי' מנה לי בידך והלה אומר אין לי והעדים מעידים שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון עכ"ל וכן כתב במרדכי פ' המקבל בשם ר"י ובנ"ד נמי לא היה יכול לומר החזרתי כיון שאמר קודם בפני עדים שאמר לו שהיה שלו ונתנו לי משכון וגם כי העדים מכחישי' אותו ואומר כי הוא תפשו אחר שהלך האומן שאמר שהיה חייב לו כיון שתפשו למשכון לא היה מחזירו וכיון שלא היה לו טענת מגו חייב להחזירו לבעליו שאפי' לפי דבריו לא היה יכול לתת האומן כל שניתן לו לתקנו בשביל חובו וליכא בזה משום תקנת השוק דהוי כפרע בחובו דלית בה תקנת השוק ובתרומת הדשן סי' של"ה כתב החילוק הב' שאם יש עדים במסירת הפקדון אבל לא שויוה ראה לרב אלפס ורמב"ם אינו נאמן הואיל ויש