מבי"ט חלק ב לא

כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם על מי שמעיד על פלוני שמת וכן יהיה ג"כ בדיקת שמל"ת וא"כ הרי אומר אחר שאלה ואינו מל"ת אופן המיתה שתהיה דבר ברור ועל זה משיאין אותה שאם היה אומר דבר שרובן למיתה לא היו משיאין אותה ונ"ד נמי הכי הוי אעפ"י שלא יהא מל"ת דלא אצטרכינן למאי דקאמר טבע בים ומת שהרי יש לנו עדות ישראל על זה ולא בעיה מיני' אלא אם קברו או כיוצא בזה כדי שתוכל לינשא לכתחלה ודומיא דהאי אמרינן בגוי אחר שאלה דלא הוי מל"ת ואפ"ה דנאמן ומשיאין את אשתו ומעדות הישראל שטבע בים ומעדות הגוי אם קברו דכיוצא בזה כמו שכתוב להלן תסתיים שמעתתא דהתם אשה זו דהא אם באים שני בני אדם ומעידים הא' מעיד שראה את פלוני שטבע בים ומת והב' מעיד שקבר אותו זה שאמר הא' שטבע אעפ"י שלא הכירו משיאין את אשתו אעג"ב דנראה דהוי חצי דבר עדות לכל חד והכא נמי בגוי לא שנא מה שלא ידע הישראל השליח הגוי כיון שאינו צריך עדותו אלא להתירה לכתחלה מהימנינן ליה אפ"ה בלא מל"ת כדפרי' ואעפ"י שיש לחלק קצת אפ"ה סברא היא כמו שכתבתי אלא שיש לדקדק בנ"ד שנראה שיש הכחשה בשני עדיות אלו כי לפי דברי הגוי לא נותר מהספינה אלא הוא לבדו להגיד טביעתם וא"כ מהיכן ידע היהודי שבא מארץ פלוני ששניהם נטבעו בספינה א' ומתו הוא לא ראם שלא היו שם בספינה כי אם ב' יהודים שנטבעו וגוי אחר שיאמר לו איננו כי כולם נטבעו לפי דברי זה הגוי המעיד ולא נותר אלא הוא ואיפשר כי זה היהודי המגיד לו שאומר שהגיד לו היה בספינה אחרת שיצאה עם זאת הספינה כמו שכתוב במעשה ב"ד אחר שיתקבל בב"ד שהיו ב' ספינות שיצאו ביחד מן הנמל ובאחת היו אלו הב' יהודים ונטבעו וכמו שניצול זה הגוי בספינה זו כן איפשר שניצול אחר יהודי או ארמאי מן הספינה הב' וראה טביעת ומיתת אלו שני היהודים שהיו בספינה האחרת שהיתה באה עמה ובנ"ד לא איצטרכינן לסמוך אהני שינויי דחיקי אלא סמכינן אעדות הגוי כולו דהוי מל"ת לדעת רוב המפרשים כדאמר לעיל או לדעת הכל כמו שכתבתי למעלה דאיכא קדימת דברים נמי אהאי עדות שכתבתי דאיכא גוונא דלהוי גוי נאמן בלי מל"ת ישאר כתובה כאן להלכה כשיארע ח"ו נדון כי האי גוונא אם יראה לקצת חכמי הדור לסמוך עליו הלכה למעשה אז לבאים אחרי אשר הקנאה תאבד והחכמים יצ"ו שכתבו על שאלה זו לא נתנו אל לבם לחוש ולכתוב אם היה עדות זה חשיב מל"ת ועל הדבר השנית שצריך לעיין בשאלה זו שאם צריך לומר מת וקברתיו גם בזה באנו למחלוקת הר"י והרמב"ם ז"ל שכתבו שצריך לומר מת וקברתיו ושאר המפרשים שכתבו שאין צריך לומר קברתיו אלא שכתבו שראוי לחוש לדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל אלא שמחלוקת זה נראה שהוא בעדות מת או נהרג סתם דליכא למימר בדדמי אבל בטבע או במת במלחמה דאיכא למימר בדדמי לא סגי בטבע ומת או במת במלחמת לכ"ע אלא לענין דאם נשאת לא תצא שהרי הרשב"א ז"ל כתב בתשובת א' על דברי הרי"ף והרמב"ם והרז"ה ז"ל דבעי' קברתיו בעד אחד וגבי גוי מל"ת אבל מקצת מן האחרונים אמרו שהוא נאמן באומר מת סתם ולא אמר קברתיו ואעפ"י שאין דעתי מכרעת כך דעתי נוטה וכו' ומ"מ מי יקל ראשו להקל כנגד אבות העולם כו' ובתשובה אחרת סימן תתק"ה כתב שהשיב במעיד על אשה שצ"ל מת וקברתיו שכל שראו אותו שטבע או שירד במלחמה או כיוצא בזה סומך ואומר על דרך הדמיון ומ"מ אם נשאת לא תצא ויש מי שהתיר בלא אמר קברתיו והראשון עיקר עכ"ל הרי בתשובה הא' כתב שדעתו נוטה לדעת האחרונים שהוא נאמן בלא קברתיו ובתשובה זו כתב שצ"ל מת וקברתיו וצ"ל דהיינו בטביעה ובמלחמה כמו שכתב שם ובתשובה הא' איירי במת או נהרג סתם וכמו שכתב הרמב"ם בעד שאמר שמעתי שמת פלוני אמר אפילו שמע מאשה וכו' הרי זה כשר לעדות אשה וכו' ולמעלה מזה על מל"ת כתב ג"כ הרי זה נאמן והיינו בלא קברתיו ואח"כ כתב עד א' שאמר ראיתיו שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים האלו שרובן למיתה אם אמר וקברתיו נאמן וכו' ואם לא אמר וקברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכן האשה שמעיד לו' וכו' ואפילו היה הגוי מל"ת וכו' הרי זו לא תצא ע"כ הרי שעד א' וגוי מל"ת נאמנים לומר מת בלא קברתיו והיכא דאיכא למימר בדדמי אינו נאמן אלא לאם נשאת לא תצא לא לכתחלה ומצאתי בתשובות המיוחסות להרמב"ן והן להרשב"א דלשון התשובה הא' שכתוב אבל מקצת מן האחרונים אמרו שהוא נאמן כאומר מת סתם וכו' בסימן קכ"ח ומשמע דקאי אטבע וכיוצא בו דאיכא בהו בדדמי ויש אומרים האחרונים דנאמן וא"א לומר כן דא"כ קשיא הרשב"א מדידיה אדידיה שהרי כתב בתשובה האחרת של תתק"ה אטבע ואנהרג במלחמה דאם נשאת לא תצא ולא תצא לכתחלה ויש מתירין בלא אמר קברתיו והראשון עיקר וא"כ צ"ל כי בתשובת זו אף מקצת מן האחרונים כו' לא קאי אדעת דאיכא בדדמי אלא אמר או נהרג סתם וכן הביא בב"י סימן י"ו לשון תשובה זו אבל מקצת מן האחרונים וכו' על לשון הרמב"ם ז"ל יצא ישראל וגוי מעמנו וכו' דליכא הכא בדדמי ואיפשר לומר ששני התשובות הן על טבע ובמידי דאיכא למימר ביה בדדמי ומה שכתב אבל מקצת מן האחרונים אמרו שהוא נאמן הוא סברת ויש מי שהתיר שבתשובה האחרת ומה שכתב והראשון עיקר הוא על מה שכתב בתשובה הא' ומ"מ להקל בדבר ערוה כנגד אבות העול' אין לנו לשים לב לדעתם ועל זה כתב והראשון עיקר ולא קשיא דידיה אדידיה וא"כ מה שכתוב למטה אשתו אסורה במים שאין להם סוף שאמר שטבע ושהה כדי שיעור מיתה ולהכי אם נשאת לא תצא ואם אמר שראוהו אח"כ מת צף תנשא לכתחלה היא לדעת האחרונים ולדעת יש מי שהתיר שכלם בעלי סברא א' הם דסברי דאפילו היכא דאיכא למימר בדדמי לא בעינן וקברתיו כדאמר אבל אפילו היכא דליכא למימר בדדמי בגוי מל"ת הרמב"ם ז"ל סובר שצריך ג"כ לומר וקברתיו בשלא הזכיר שמו או לא הכירו או לא הכריז כפי התירוצים שתרצו על דבריו והרשב"א ואחרים סוברים דכיון דליכא למימר בדדמי אין צריך קברתיו כלל אפילו אינו מזכירו ובמה שכתב בעל מ"מ שהרשב"א סובר על הרמב"ם שמצריך בכל גוי שיאמר קברתיו השיב עליו מן המעשים הנזכר ועל זה השיב מ"מ וחולק בהזכרת שמו אבל לדעת הרשב"א אפילו היכי דליכא למימר בדדמי כו' לא בעי וקברתיו שאין להקל כנגד אבות העולם וכו' ובב"י הביא ב' התשובות בדף א' ולא הרגיש בסתירה שביניהן אלא שצריך לתת טעם למה שכתב הרשב"א ז"ל באותה תשובה ומ"מ אם נשאת לא תצא ויש מי שהתיר בלא אמר קברתיו והראשון עיקר שנראה שאפילו היכא דאיכא למימר בדדמי יש מי שמתי' בלא קברתיו וא"כ מים שאין להם סוף אשתו אסורה ואמר רב אשי אי אינסיבא לא מפקי' מיניה היכי משכחת לה ואיפשר דלדעת זה המעיד בטביעה לחוד הוי מים שאין להם סוף דאשתו אסורה ואם נשאת לא תצא דטבע משמע שראה אותו שטבע במים ושהה עד שיעור יציאת נפש ולא ראהו עוד וכדא' טבע חסא ונשאת אשתו וכו' אבל אמר טבע ומת תנשא דמשמע שאחר הטביע' ראהו צף ומת על פני המים ולכ"ע בין הרי"ף והרמב"ם ז"ל בין הרשב"א והאחרונים דפליגי בקברתיו אם הוא במי' שאל"ס וכיוצא בו דאיכא למימר בדדמי בעינן וקברתיו ואם הוא במת או נהרג סתם וכיוצא בהם אפילו דליכא למימ' בדדמי בעי' נמי וקברתיו לדעת הרמב"ם ז"ל כשהוא גוי מל"ת שאמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו וכו' והוא שיאמר קברתיו וכתב בעל מ"מ שהשיבו עליו מהמעשים הנזכר בגמרא מאן איכא בי חיזאי כו' וגם הרמב"ם ז"ל עצמו כתב במל"ת למעלה כמה טוב' עשה עמי כו' ומת הרי זה נאמן אלא שתרץ מ"מ דכשהזכיר שמו לא בעי' קברתיו וכשל' הזכיר שמו כמו איש שיצא עמי מכאן מת בעי' וקברתיו והר"ן ז"ל תירץ ג"כ דכשהגוי מכירו אין צריך לומר קברתיו והריטב"א ז"ל תירץ כשהוא מכריז אינו צריך קברתיו כמו שהביא נמוקי יוסף וא"כ במים שאין להם סוף וכיוצא בו דאיכא למימר בדדמי אפילו כשהזכיר או הכיר או הכריז בעי' וקברתיו וכן מצאתי להר"ן בתשוב' והוי יודע שיש מקומות שצריך לומר קברתיו לדברי הכל אפ' אמר מת במלחמה או ענין שהוא כמלחמה כו' ע"כ והיינו היכא דאיכא למימר בדדמי כמו שכתבתי והארכתי בזה מפני שראיתי מי שהתי' בנ"ד דהוי מים שאין להם סוף בלא קברתיו מפני שהזכיר שמו כמו שתירץ מ"מ ולא דק והו' טעות כי לא חילק מ"מ הזכר' השם אלא בעדו' של גוי מל"ת דליכא למימר ביה בדדמי אבל היכא דאיכא למימר בדדמי כי נדון דידן בין ישראל בין גוי מל"ת צ"ל קברתיו בין לדעת הרמב"ם והרי"ף בין לדעת הרשב"א והאחרונים ז"ל בין הזכיר שם או לא הזכיר ולפי מה שכתבתי למעלה ואיפשר לומר בשני התשובות וכו' והרשב"א והאחרונים דמל"ת אפי' היכא דאיכא למימר בדדמי דאין צריך לומר קברתיו אלא שכתב הרשב"א זה מי יקל ראשו להקל וכו' ועל זה כתב בתשובה הא' והראשון עיקר כדי שלא להקל אלא שנ"ל יותר נכון ממה שכתבתי קודם ואיפש' להתיר כו' ומה שנראה כי בנ"ד להתיר בלא קברתיו הוא מפני שיש שני עדים היהודי שהעיד איך שניהם נטבעו בספינה אחת ומתו והגוי מל"ת שראובן ושמעון נטבעו בים ומתו ושראה אותם מתים על שפת הים כו' וכתב בעל מ"מ שלא הסכים הרמב"ם עם ההלכות שכתבו שאפילו בשני עדים חיישי' דאמרי בדדמי ואדרבה נראה מתוך דבריו דבשני עדים שאמרו מת סתם נאמנים כל שמעידים על המיתה וכתב שאף הרמב"ן ז"ל כתב על דברי ההלכות שחומרא יתיר' היא ובאה"ע כ' בשם אביו הרא"ש ז"ל דא' אינו נאמן וכו' אבל שנים נאמנים אפי' אינם אומרים קברנוהו ועוד כתב הרא"ש ז"ל מה שאמר הרי"ף ז"ל דתרי סהדי מסהדי באומדנא לא משמע כן בגמרא מדקאמר והא מים דכמלחמה דמי וק' נשים כעד אחד דמו משמע אי הוי ב' עדים לא אמרו בדדמי וכן מסתבר דבתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן ע"כ ורבי' ירוחם ג"כ כתב ותמהו על הרי"ף שכתב דאפי' שני עדים אינם נאמנים וכ"ש אשה ועד א' כי בודאי בשני עדים מותרת לינשא ועל דברי הרי"ף כתב הרז"ה ז"ל ובשני עדים לית דינא ולית דיינא נאמנים בכל ענין ע"כ ולא תימא דבעי ב' עדים כשרים דהא כתב הרא"ש ז"ל על ק' נשים כעד א' דמו דמשמע דאי הוו כשני עדים לא אמרי בדדמי ואפי' גוי מל"ת נמי שוה לעד כשר בענין זה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל דאפי' בעד כשר צ"ל קברתיו ואפילו בגוי מל"ת בלא קברתיו אם נשאת לא תצא ואם אמר וקברתיו תנשא וא"כ מה שכתב רבי' ירוחם שני עדים וכן הרז"ה ז"ל דכי נמי עד אחד וגוי מל"ת אוי שני גוים מל"ת מיקרו שני עדים לענין זה דגוי מל"ת שוה לישראל המכוון העיד וגבי קריאת שטר נמי סמכינן על תרי גוים הל"ת ולא אחד ואפי' שישראל א' העיד בנ"ד בשם ישראל אחד ובשם נכרי המל"ת אפי' הכי ב' עדויות הם וכאלו העיד א' מפי אחד וא' מפי א' וכיון שעלה בידינו התר אשה זו על פי שני עדים בלא קברתיו דליכא למימר בהו בדדמי. לדעת הרמב"ם ז"ל ולהרמ"בן ז"ל והר"אש ובנו ורבי' ירוחם והרז"ה ז"ל שראוי לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק א"כ אין אנחנו צריכים עתה לברר