מבי"ט חלק ב ל

פלו' כי יש בזה ג"כ אופן שיקר' מל"ת ושלא יקר' מל"ת ואם הדברי' שאמ' היהודי בשם הנכרי הן ממש מה שהעיד הוא פה בפני ב"ד כמו שנר' מעדותו ולזה קרא הוא מל"ת צריך להכריח שיהיו דברים אלו מל"ת כי לפי פשט דברי הרמ"בם צריך קדימת דברים: שנית צריך לברר אם יצטרך בנ"ד שיאמ' קברוהו כי יש בזה מחלוק' בין הפוסקי' ז"ל: שלישית שאומר שראה אותם מתים על שפת הים ולא הזכיר אימתי ראה אותם אם תוך שעה לפליטתם מן הים או אח"כ או כמה ימים עמדו בים ואח"כ פלטם הים רביעית אי סגי מה שאמר שהכירם שנר' לו כך בטביעות עין או היה צריך לתת בהם סימנים ונחזור לדבר הראשון ואומר כי מל"ת לא יקרא אלא כשאומ' המעיד היהודי הדברים שאמר הנכרי תיבה בתיבה ואנחנו רואים כי הדברים אלו שדבר הנכרי הן מל"ת כי עיקר מה שאנחנו סומכים על דבר הנכרי הוא להתיר אשת איש כשהיה מל"ת ואם אינו מל"ת אפילו שאר הדברים בפירוש שמת וקברו והכירו אין בדבריו כלום כי אין לו עדות מן התורה אלא שחכמים הכשירוהו כשהוא מל"ת משום עגונא דאיתתא וכיון שעיקר היתר האשה בעדו' הנכרי הוא כשהוא מל"ת וא"כ אינו מסור ביד כל אדם לומר מל"ת היה אלא שיאמר הוא הדברים שאמר הנכרי כמו שאמרם וב"ד יראו אם אותם הדברים הן מל"ת או לאו: והרי הריב"ש ז"ל בתשובה דמי ששאל במאי עסקיתו והעכו"ם השיבה לו כו' כתב ויש פני' לומר כי היה מל"ת ושל' היה מסיח לפי תומו וכתב הוא ז"ל אלא שבנדון זה תלוי בסברא אם נאמר שהו' כמשיב על שאלה או לאו דבר חמו' הוא מאד שהרי אם אין מל"ת אין כאן עדות כלל ואם נשא' תצא ראוי שלא להתיר' אלא בהסכמ' רוב חכמי העי' לא שיסמוך חכם א' על סברתו להתיר ע"כ ובתשובה אחרת כתב מאי דאמר מר שעדות המלח אינו מל"ת לפי שמא היתה בתחלה שיחתו מן המת וכו' אינו נראה והאריך בזה וכתב ודי לנו בהיתר מל"ת כשיהיה לנו ברור שיהיה מל"ת גמור וכו' ע"כ וכיון שבין החכמים יש הפרש בכמה דברים אם מל"ת או לאו אם דבר פשוט שלא נסמוך על יהודי שמעיד ואו' כי הנכרי מל"ת אמר שמת פלוני אלא צריך לומ' בפני ב"ד הדברים ממש שאמר הגוי ומהן נדע אנחנו אם היה מל"ת או לאו והרא"ש ג"כ כתב בתשובה כלל י"ח כל הני עובדי דפרק בתרא דיבמות דמל"ת נאמן לא משמע שהגוי אמר דבריו בפני ב"ד אלא השומעי' דברי הגוי באו והעידו לפני ב"ד וקבל עדותן והתירו נשותיהן דמשמ' שהשומעים או' דברי הגוי כמו שאמרו וכמו שהיה אומר אותן בפני ב"ד וב"ד דנין על פיהם לאסור או להתיר בתרומת הדשן סי' רל"ט כתב דאם יש ספק על מה שאמר הגוי לא ראינו להחמיר ולא נהירא לי: וא"כ בנ"ד אין אנחנו דנים אלא ע"פ הדברים שאמ' היהודי שאמר לו הגוי איך ראובן ושותפו עמו וכו' ולא על מה שאמר למל"ת שנראה שהקדים דברים או שאמר אלו הדברים באופן שנראו לו שהיה מל"ת אלא נדון מה שאמר מל"ת הוא על אלו הדברים שספר לו איך ראובן ושותפו עמו וכו' והנה באלו הדברים אין כאן קדימת דברים ובאנו למחלוקת הר"ן והריב"ש ז"ל שכתב הר"ן בתשובה אין ספק שכל מי שמתכוין להעיד או' אותו דבר לבדו ומי שאו' מל"ת אינו או' אותו דבר לבדו אלא בקשר ענין לפניו או לאחריו וכל שלא אמר כן אינו במספר דברי' אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן וכולהו עובדי דגמ' הכי איתנהו והכי מוכחי' עכ"ל והיינו כפשט דברי הרמב"ם ז"ל שכתב כיצד היה הגוי מל"ת ואו' אוי לפלו' שמת כמה היה נאה כו' והרי"בש ז"ל כתב באות' תשובה אבל אם לא בא לב"ד ואמר מעצמו איש פלוני מת כמספר דברי' מל"ת נקרא ואינו צריך שיאמר בדבריו כל אותם הדברים שהזכיר הרמב"ם ז"ל שהוא לא הביאם אלא לרווח' דמלתא לומר שבזה נכיר שאינו מתכוין להעיד וכמו שהזכירו בגמרא בקצת עובדי גוי מל"ת אלא כל שאמר איש פלוני מעצמו כמספר דברים זהו מל"ת ואף אם לא דבר דברים אחרים כי אם דבר זה לבד דומיא מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי שאעפ"י שהיה מבקש אנשי ביתו שישמעו דבריו וגם לא ספר דברים אחרים אלא שאמר שכיב חיואי נקרא מל"ת כיון שלא בא לב"ד וגם לא אמר כן בתשובת שאלה וכן באידך עובדא מאן איכא בי חסא טבע חסא אבל כל ששאלוהו מתחלה לא מיקרי מל"ת ואפילו שלא בב"ד ואפילו יספר כמה דברים אחרים שנראה שאומר אמת וזה מבואר בגמרא גבי עובדא דפונדקית ע"כ וגם בין חכמי דורנו זה ובעלי הוראה נתפשט מחלוקת זה ורובם הסכימו לסברת הריב"ש ז"ל ונתפשט המנהג בין איתני וגאוני עולם שהיו בשאלוניקי להתיר באומר הגוי איש פלוני מת אעפ"י שלא יקדים שום דבר אחר ובלבד שלא יתכוין לא להתיר ולא להעיד וכמו שכתב הר"י טאייטצאק ז"ל בתשובה וגם אנחנו נדרוך בעקבותיהם ואחריהם נלך ונאמר כי עדות זה הגוי אעפ"י שלא הקדים דברים הוי מל"ת עוד אני אומר דאיפשר דעדות זה הוי מל"ת אפילו לדעת הר"ן כפשט דברי הרמב"ם ז"ל שהרי יש בזה ג"כ קדימת דברים שלא אמר ראובן ושמעון נטבעו בספינה ומתו סתם אלא ספר שהיו באים עמו בספינה ראובן ושמעון וכל האנשי' שבתוכה נטבעו בים ומתו ולא ניצול מכולם כי אם הוא לבדו ושראה את כולם מתים על שפת הים ובכלל' ראה מתים את ראובן ושותפו והרי כתב הר"ן במה שכתוב למעלה ומי שהו' אומר מל"ת אינו אומר אותו דבר לבדו אלא בקשי ענין לפניו או לאחריו וכל שלא אמ' כן אינו כמספר דברים אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן כו' והרי כבר ספר ענין לפניו שהיו באים בספינ' וכל האנשים שבתוכה נטבעו ועדיין לא הגיד כי נטבעו ראובן ושותפו וכמו שהוצי' את עצמו מן הכלל של אנשי הספינה שנטבעו והוא ניצול היה יכול לומר שניצולו הם גם כן וכולם נטבעו והרי כאן קדימת דברים קודם שיאמר שבכללם ראה מתים את ראובן ושותפו וזה היה דרך סיפורו להודיע כי בספינ' אח' לא ניצול מכלם אלא הוא ודרך שיחה זו ספר שהיו בכלל הנטבעי' ראובן ושותפו ושפיר הוי מל"ת אפילו לדעת הר"ן ז"ל: עוד אני אומר כי בנדון זה אפילו לא היה גוי זה מל"ת מועיל עדותו כיון שיש לנו דברי עדו' אחר שאשה זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא והוא עדות היהודי שהעיד איך שמעון ושותפו נטבעו בספינה ומתו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ג עד א' שאמר ראיתיו שמו במלחמה או במפול' או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וגם עד זה אמר שנטבעו בספינה ומתו ואם נשאת על עדותו לא תצא ואעפ"י שכ' הרב עד אחד שאמר ראיתיו כו' דקאי אטבע בים הגדול נמי דמשמע דבעי' שיאמר ראיתי והכא בנ"ד לא אמר ראיתי היא דנקט הרב ראיתי היינו לומר דאפ"ה אם לא אמר קברתיו לא תנשא אבל בלא שיאמר ראיתי נמי לא תנשא ואם נשאת לא תצא כיון שאומר טבע בים ומת דמסתמא משמע שראה כיון שהעיד שמת או ששמע מפי שראה שטבע בים ומת דעד מפי עד כשר ואי הוה קמן הוה שיילינן ליה אי ראה הוא או שמע ממי שראה א' שמע מפי א' שאמר שטבע בים ומת דמסתמא ידע וראה דאל"כ לא היה אומר שמת וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלו' אם שמע מאשה וכו' הרי זה כשר לעדו' אשה ומשיאין על פי' כו' ומה שצריך שם קברתיו היינו במלחמ' ומפול' ומים שאין להם סוף ברובן למיתה וחיישינן דאמר בדדמי שראהו שטבע בים ושהה כדי שתצא נפשו ולהכי קאמ' מת אבל במת סתם לא בעי' קברתיו: וא"כ ע"פ עדות היהודי שהעיד שראובן חתנו של פלוני ושותפו נטבעו שניהם בספינה א' ומתו אם נשאת אשה זו בעדות זה לא תצא שהרי ידוע כי הוא זה חתנו של פלוני שהו' סופר בדמשק כמו שכתוב בקבל' עדות אחר שאמר בפי' על יצחק בעל בית חתנו של הסופר הנז' ושותפו והוא ידוע שיצאו מכאן יצחק זה ושותפו והלכו ביחד עד שם וכיון דאם נשאת לא תצא משום דרובן למיתה ומדאורייתא אזלינן בתר רובא אלא שבכאן החמירו חכמים שלכתחלה לא תנשא כמו שכתב מהר"ם בתשובת שהבי' במרדכי דיבמות דמאי דאחמירו רבנן דלא תנש' היינו מדרבנן ומאי דבעיא בגוי דלהוי מל"ת היינו כשאנו מתירי' אשת איש מן התורה על פיו שאמר במל"ת פלו' מת או טבע בים או מת וקברתיו אבל כשיצאה מאיסור תורה שאם נשאת לא תצא כי נ"ד ע"פ היהודי אם היה אומר הגוי אח"כ קברתיו או כיוצא בו תנשא לכתחלה דהא אפילו במידי דהוי דאורייתא סמכי' אקפילא גוי ובציצית תכלת כשהוא מומחה ואע"ג דהתם טעמא אחרינא איכא דלא מרע חזקתיה היינו בדאורייתא אבל במידי דרבנן כי הכא סמכי' אטעמא דעיגונא דאיתתא ושרינן לה בעדות גוי אפי' בלא מל"ת כיון דאשכחינן בעלמא עדות גוי בלא מל"ת דמהני כהני גווני דאמרן ואע"ג דלא מישתמיט שום מפרש או פוסק לומר דבר זה ומיחזי כבי דינא דשריא חלבא אפ"ה סברא היא ומקום הניחו לנו אבותינו וחכמינו להתגדר בו וגם מצאתי ראיה ברורה דבעדות אשה איכא גוונא דנאמן גוי בלא מל"ת ממה שכתבו כל המפרשי' ז"ל דאם מתחילה הסיח ל"ת אפי' ששאלו אותו אח"כ משיאין על פיו ודקולא מעובדא דפונדקית דתנן אמר להם מת וקברתיו כו' במסיחה לפי תומה דאמרה זה מקלו וזה תרמילו וכו' ופרכי' בגמרא והא איה חברנו קאמרי לה ולא לפי תומ' הוא ותרצו כיון דחזיתינהו בכיא והיינו ל"ת קודם ששאלוה שהתחילה לבכו' וכתב הרי"ף ז"ל שמעינן מהא דהיכא דמתחיל גוי ומל"ת אע"ג דהדרינן ומגלינן למלת' מיניה שפי' לא נפיק ליה מתורת מל"ת אלא נאמן ומשיאין על פיו וכתב נמוקי יוסף שכתבו המפרשים ז"ל דכן נמי יש לנו לומר דכי היכי שהתחיל וכו' וכן נאמר דכל שאומר לו איה פלו' שהלך עמך מה שישיב להם מכאן ואילך אינו נידון במל"ת וכן הלכתא ע"כ והרי סיחה זו ל"ת בלא דיבור אלא שבכתה והבינו הם שמת החכם או אירע לו דבר אעפ"י שהניחוהו חולה ושאלו איה חברנו והיה איפשר שבכתה מפני שנשבה חבר' אחר שנתרפא מחליו או אירע לו אי זה רע והם אמרו איה חברנו לידע מה אירע לו ומה היה לו ואז אמרה מת וקברתיו וא"כ עיקר התר אשתו של זה היה במה שאמרה אח"כ ששאלו ממנו איה חברנו דלא חשיב מל"ת אחר שאלתה ואפ"ה כיון דחשבינן להאי בכיה דבכתה מל"ת לא קפדי' אסוף דברים דלא הוו מל"ת דכל מלה שאמרה אחר ששאלו לה אינו נידון מסיח לפי תומה כמו שכתבו המפרשים ז"ל וכן הלכתא וכמו שהביא מ"מ בשם הרשב"א דכל שאומרה לו איה פלוני אין זה מל"ת ולא תימא דוקא כשאומר בתחלה מל"ת המיתה ואח"כ שאלוהו פרטים אחרים הוא דהוי נאמן כמו שכתב הרי"אף ז"ל אע"ג דהדרי' ומגלין למלתא מיניה שפיר דהא דעובדא דפונדקית בכיא דהויא מל"ת אינו חשוב כמי שאמר שמת מל"ת דהא איפשר הוה דבכיה על מאורע אחר שאירע לחברם כמו שכתבתי למעלה ואפ"ה מהימנינן לה כשאמרה אח"כ שמת אפילו שהיה אחר שאלה דלא חשיב מל"ת כמו שכתב הרשב"א ז"ל ואפילו תימא דלהוי התחלת מל"ת במיתה ואח"כ אנחנו שואלים לו עד שפרש כל המאורע כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ובדיקה. עד שיפרש כל המאורע וכו' דמשמע דקודם אמר דרך כלל שמת אפ"ה כששואלין אותו היאך ראית או במה ידעת שמת אם העיד בדבר ברור נאמן ואם העיד בדברים שרובן למיתה אין משיאין