מבי"ט חלק ב כט

דמפסדת כתובתה אפילו בפעם אחת ונקט במתניתין עוברת ומשמשתו ומאכילתו א אי כן ידע ושכיח שיתרה בה להפסידה כתובתה וכתוב בתשובות המימוני סימן י"ו משמשתו נדה נמי לא בעינן להתרות בשעת עבירה אלא כשהיא עוברת פעם אחת שוב מתרין בה העדים הזהרי שלא שעבורי עוד ואם תעבורי עוד תפסיד כתובתיך ואם יש עדים שראוה ועברה תצא בלא כתובה אעפ"י שלא חזרו והתרו בה בשעת מעשה מידי דהוה אקינוי וכו' ע"כ דמשמע סתמא דמשמשתו דהוי פעם או פעמים ואינה מפסדת עד שתעבור אחר התראה והרי"ף פסק דכופין אותו להוציא היכא דרגיל' בכך והיינו דרגילה פעמים רבות דבלאו הכי אין כופין אותו להוציא אפילו עברה אחר התראה אלא אם ירצה לגרשה לא יתן לה כתובה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם דאפילו בדבר מכוער אין כופין אותו להוציא: והשתא גבי הבעל נמי איתימא דכי היכי דמשמשתו תצא בלא כתובתה הכי נמי הוא שמש עמה שלא מדעתה יוציא ויתן כתובה היינו דומיא דידה בעדים והתראה כדא' וא"כ בנ"ד אפילו ידע שהיתה נדה ובא עליה כיון שלא התרו בו אח"כ אפילו חזר ובא עליה בנדתה לא כפינן ליה להוציא ואפילו התרו בו אין כופין אותו להוצי' דומיא דידה דאם לא רצה להוציאה כששמשתו נדה אפילו אחר התראה אין כופין אותו כדאמר לעיל וא"כ אין שום צד לכוף אותו אם משמש עמה בנידותה שלא לדעתה אפילו אחר התראה אלא א"כ הוא רגיל בכך כמו שפסק הרי"ף ז"ל גביה דידה ואפילו כשהוא רגיל שנראה שכופין היינו כשהוא אנוסה ממנו דאי שתקה היא נמי הויא משמשתו נדה והחכם שהיה מזכה אותה בטענתה היה כשתברר היא שהיה רגיל בכך לאונס' והחכם החולק שכתב שלא יכפוהו הדין עמו מפני שלא היתה יכולה לברר לפי מה שטענו אך מה שכתב בהחלט שאין כופין אותו כבר יש צד בעלמא שלא כנ"ד שכופין אותו כמו שכתבנו וכל זה לפי מה שכתבתי למעלה בשם הריא"ז ז"ל אבל אפשר דדוקא גבי דידה אמרינן תצא שלא בכתובה ככל הני מילי דעוברת על דת ולא אמרינן גבי דידיה שיוציא ויתן כתובה אם יעבור על דת דהיא משועבדת לו ואם תעבור על דת בחד מהני מילי דתנן במתניתין יוצאה בלא כתובה והוא אינו משועבד לה שלא יעבור על דת אפילו בדברים דשייכי לה באוכל ומאכילה דבר אסור דמאכילתו שאינו מעושר ולא קוצה לה חלה דבדידה תלי' דהיא מתקנה צורכי הבית ומצות חלה אדידה רמיא והוא סומך עליה ומ"ה תצא בלא כתובה אם מאכילתו דבר אסור אבל היא אם תחוש שהוא מביא איזה מאכל אסור לא תאכל ממנו ותסמוך על כד הקמח שבבית ואם משמש עמה לאונסה אנוסה רחמנה פטרה ואינה יכולה לומר תתן לי כתובתי ותוציאני ונודרת ואינה מקיימת כדאמרינן בגמרא דבעוון נדרים בנים מתים ואמרינן בירושלמי נודרת ואינה מקיימת מה אית ליה בה יכיל למימר א"א באשה נדרנית שקוברת את בניה וכיון דטעמא משום בני אי הוא נודר ואינו מקיים מה אית לה ביה איהי לא מיפקדה אפריה ורביה ונמצא לפי זה דאין שום צד לכוף את האיש אם הוא עובר על דת שיוציא ויתן כתובה ובהג"ה סוף הלכות אישות כתוב כתב מורי רבי' עובר על דת ואפילו מומר אין כופין אותו להוציא מדלא מנה רשע בהדייהו דכופין להוצי' וטעמא דטב למיתב טן דו וכו' אם לא שעבר על דת שהוא כלפי דידה שעבר על חרם שהיא כלפי דידה כגון שלא להכותה ושלא להקניטה ע"כ ואפילו למה שכתב הריא"ז דיוציא ויתן כתובה היינו דשרי למקרייא עבריינא כמו שפי' ר"ח אבל אין כופין בשוטים נמצא דלא פליגי אהדדי ריא"ז והגהה ומסקנא דמלתא דלית שום צד שיכופו לשום עובר כל דת נאם המבי"ט: שאלה מ"ח עוד ראיתי בכרך זו בתים פתוחות בפתחים וחלונות לגנות ופרדסים שלא הוקפו לדירה והם יותר מסאתים ויוצאים מן הבתים בשבת ומוציאים ומטלטלים בכולו ואיני רואה סמך להיתר זה שהרי הדין פשוט שאין מטלטלים בהם אלא בד' אמות וכן נראה לענין הוצאה מהבתים להם שהוא המוציא מרה"י לכרמלית שהרי כרמלית נחשבים גנות ופרדסים אלו לענין טלטול כיון שהם יותר מסאתים ולא הוקפו לדירה ואפ"ה נ"ל שיוכלו להוציא מן הפתחים ומן החלונות למקומות אלו ויטלטלו בו תוך ד' אמות מן הפתח או מן החלון שהרי דין אלו המקומות הוא לענין הוצאה והכנסה זריקה והושטה מר"ה להם ומהם לר"ה כמו מרה"י לר"ה שהוא חייב דמחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין כר' יוחנן אלא שלענין טלטול עשאוה כרמלית וכתב בהגה"ה פי"ו דהתיר ר"ת בגינה יתרה מבית סאתים שלא הוקפה לדירה לטלטל מתוכה לחוץ הואיל אין רשות הרבים גמורה וכו' והרי גינה זו לענין דינא הויא רה"י מדאורייתא וחייב המוציא לר"ה כדאמרינן ואסור מדרבנן להוציא ממנה לכרמלית ואפ"ה התיר ר"ת להוציא ממנה לכרמלית כיון דחשבינן לה ככרמלית לענין טלטול וא"כ הוא הדין נמי דיהא מותר להוציא מן הבתים לגנה או מן הגנה להם כיון דעיקרם הם רה"י ודוקא טלטול לתוכה עשאוה ככרמלית לא שלא יוכלו להוציא מן הבתים לה וכ"ש הוא דהרי גנה זו משמשת שתי רשויות רה"י לענין הוצאה והכנסה והושטה וזריקה וכרמלית לענין טלטול חוץ לד' אמות ועיקר הגנות הוא רה"י והוא אסור להוציא ממנה לכרמלית ואפ"ה התיר ר"ת ז"ל ואין צריך לומר שיהי' מותר להוציא מן הבית שהוא רה"י לגנה שעיקרה היא רה"י כדאמרינן כי מה שעשאוה כרמלית היינו לענין טלטול בתוכה כדאמ' ואפילו למה שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל שאסור להוציא ממנה לכרמלית אחרת ודעת הרשב"א ז"ל נוטה לזה ג"כ שלא כסברת ר"ת אני אומר דדוקא התם יחלקו עליו כיון שעיקרא היא רה"י אבל להוציא מן הבתים לגנה שעיקרא רה"י יודו שהוא מותר ולפי זה יכו' מי שיש לו פתח פתוח לגנה או לפרדס שלא הוקף לדירה והוא יותר מבית סאתים להוציא כליו ומאכליו ומשתהו אצל הפתח ולטלטל להשתמש בהם נגד הפתח ד' אמות ואפילו שאין בפתח אמה או שתים יכול לטלטל בכל הד' אמות שאצל הפתח הן ואלכסונן כמו בר"ה ואם שכינו יש לו פתח שנכנס קצת תוך ד' אמות אלו יש לו ג"כ ד' אמות מביאין ואוכלים באמצע במקום שנכנסים קצת ד' אמות של זה לקצת ד' אמות של זה ואם היו ג' והאמצעי מובלע בנתים הוא מותר עמהם והם עמו וכמו שכתב הרב ז"ל: ובכלל אלו הפרדסיים יש פרדס א' גדול אשר הוא מוקף מצד אחר בסיבוב מכותלי ל' או מ' בתים וכולם פתוחות לתוכו בחלונו' ושאר הקף הפרדס הוא מחומת העיר וכל שיהיה התר לטלטל בכולו אפילו שהוא גדול יותר מי' סאי' דהא אפילו שלא הוקף לדירה אם פרץ יותר מי' אמות ובנאם והקיפם לשם דירה מותר לטלטל בכולה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ו וכתב הרב בעל מ"מ שהיה בדעתו לעשו' ממנו בית דירה וכו' ואלו כותלי אשר הם הקף ומחיצה לפרדס זו הוקפו לדירת הבתים ונחשבות הקף דירה גם לחוץ להן שהוא הפרדס אעפ"י שלא נעשו אלא מחיצה לתוכן ולא לחוצה להן אפילו הכי כיון שגוף הכותלים נעשו ונבנו לשם דירה ומשמשים לדירה חשיבי מחיצות לדירה גם לחוצה להן וראיה ממבוי סתום שבתים וחצרות פתוחות לתוכו והתר מבוי זה כותליו ומחיצותיו הן כותלי הבתים והחצרות הפתוחות לו ולא נעשו אלו הכותלים אלא לתוכן והוא החצר והבתים ואפ"ה נחשבות כמחיצות למבוי ובלחי או קורה מטלטלין בתוכו ועדיפי מפרץ יותר על עשר וגדר לשם דירה שתועיל כוונתו שמכוין לעשות ממנו בית דירה אעפ"י שלא עשאה עדיין וכ"ש את שהמחיצות כבר הן משמשות לדירה כי גם חוצה להן תחשבנה לדירה והרי פרצה זה שגדרה לשם דירה כשיעשה דירה וישלים כוונתו כשיבנה הדיר' חוץ לקרפף או לפרדס ויפתח פתח בכותלו זה שבנה הרי הכותל זה אינו משמש לשם אלא לבית שחוץ לקרפף ואפ"ה נחשב לשם דירה וחוצה לה שהוא הקרפף וכן אם בנה הבית אצל כותל זה בפנים בקרפף הכותלים שבפנים הם כותל לקרפף אעפ"י שאינם משמשי' דירה אלא בפנים בבית נחשבים ג"כ כותל לחוצה להן והוא הקרפף ואם כן יש ראיה שכותל שעושה לדירה לבית אף לחוצה לה נחשב לדירה מפרץ יתר על עשר וגדרה ומכותל מבוי כדאמ' ולא תימא כותלי מבוי היינו משום דהוו פחות מבית סאתים דלא בעי הקף לדירה דהא כל מבוי בין גדול בין קטן נחשב רה"י לטלטל בלחי או קורה וכתב הרמב"ם ז"ל פי"ז שלא היה לו צורת פתח כו' או רוחב מאה אמה הרי זה מותר ואם הוא רוחב ק' צריך שיהיה ארכו יותר ממאה דסתם מבוי ארכו יותר מרחבו והרי הוא יותר מבית סאתים וחשיבי כותלי מבוי זה שהם כותלי הבתים והחצרות מוקפין לדירה אף לחוצה לו והוא המבוי גם חומת העיר נראה דנחשבין הקף לדירה שהרי יכולים לבנות בית אצל החומה ויהיו חומת העיר כותל לבית וזכר לדבר כי ביתה בקיר החומה וא"כ יכולים לטלטל בפרדס זה ואינם צריכים לשכור רשות מן הגוי בעל הפרדס דאינו אוסר אלא במקום כשיש לו דירה כמו בחצר אבל עירוב צריכין לעשות כל הבתים שיש להם חלון לצאת ממנו וכשהוא זרוע יותר מבית סאתים אסור לטלטל בכולו כמו שכתב ז"ל פ"ה ומותר להוציא מן חלון הבית כמו שכתבתי למעלה נאם המבי"ט: שאלה מט ראובן שנסע עם שמעון מעיר א' ללכת לארץ מרחקים בחבר' ועברו מעבר לים ונשמע עליהם מזה כמה שנים מפי כתבים ועדויות איך נטבעו בים ונאבדו זכרם ועוד העיד יהודי א' בב"ד וקבלו עדותו וזה נוסח קבלת העדות במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינ' דחתימין לתתא כד אתא קדמנ' פלוני והעיד בפנינו איך בהיותו בעיר פלוני בזמן פלוני בבית פלוני נמצא שמה עמו יהודי אחד שבא מארץ פלוני ושאלו לו על ראובן חתנו של פלוני ועל שותפו שמעון שהלכו שניהם והשיב לו ואמרו איך שניהם נטבעו בספינה א' ומתו ועוד אמר לו שגוי אחד שהיה באותה ספינה עצמה ספר ואמר לו מסיח ל"ת איך ראובן ושותפו עמו הנז' היו עמו בספינה א' וכל האנשי' שבתוכ' נטבעו בים ומתו ולא ניצול מכולם כי אם הוא לבדו והוא ראה כל אנשי הספינה מתים על שפת הים ובכללם ראובן ושותפו וראה אותם מתי' על שפת הים וידע בם והכירם והיה זה ביום פלו' משנת פלו' וכו' ע"כ ילמדנו רבינו אור עינינו אם נשותיה' של ראובן ושמעון אלו מותרו' לינשא לכתחל' על פי העדות זה ועל פי הקול אשר נשמעו עליהם כנז"ל ושכרך כפול מן השמים: תשובה בעדות נכרי זה צריך לברר כמה דברי' הא' אם מה שהעיד היהודי בשמו שאמר מל"ת איך ראובן ושותפו וכו' נטבעו בים ומתו אם העדות הוא שאמר הגוי דברים ומלות אלו כמו שאמרן הוא בפני ב"ד וזהו שקרא מל"ת או שהוא מעיד כי הדברים אלו שאמר אמרן מל"ת כלו' שהקדים דברים קודם או כיוצא בדברים שנקראים מל"ת שאם הוא האומר כי דברים האלו שאמר היו במל"ת איפש' שנראה לו כי אופן דיבור הגוי היה מל"ת ולפי האמת לא היה מל"ת כי בכמה דברים נחלקו הפוסקי' אם יקרא מל"ת אם צריך הקדמ' דבריי קוד' כפי פשט דברי הרמ"בם ז"ל או לא יצטרך הקדמת דברים אלא באמיר' מת פלו' סגי וכן אם שאלו מן הגוי קודם איזה דבר ועל זה אמר הוא מת