מבי"ט חלק ב כד

הוא והתם שהעד אינו מעיד עליו אלא על אביו צריך שיהיה לאביו חזק' או שני עדים כדי שיהיה בחזקת אביו וכן כתב בטור א"ה אבל אם עד א' מעיד עליו נאמן להאכילו בתרומה וכו' ואפי' אביו נאמן ע"כ והשתא בנדון דידן עדות ר' יצחק שאמר לו אביו על אביו של זה שהיה כהן לא מהני כיון שהו' עצמו לא ידענו אם היה אומר על עצמו שהיה כהן וכמו שכתוב למעלה מי שבא וכו' ואמר כהן אני ועד א' מעיד לו וכו' שאני יודע שאביו של זה וכו' עד שיעיד שזה כהן הוא וכאן לא העיד על הבן ואפי' על אביו אינו נאמן אפי' שהוא מעיד עליו כיון שהוא ג"כ לא ידענו אם יאמר על עצמו שהו' כהן כדאמר ונרא' דמי שבא ואמר כהן אני ועד א' מעיד לאו דוקא שהוא אומר שהוא כהן אלא סתמא דמלתא שהוא אומר כן אבל בלאו הכי אם הוא לא היה יודע שהיה כהן ועד א' מעיד עליו שהוא כהן נאמן דהא אמרי' דמעלין ע"פ א' בסתם בין שהוא אומר שלא היה יודע והן כגומלין כל א' מעיד על חבירו ולא על עצמו וגם מה שהעידו הוא ואחר שר' יוסף פומאר שהיה מוחזק לכהן היה אומר שאביו של זה יצחק פומאר היה אחי אביו וכהן מהני לבנו גם כן ולא אמרינן בבנו שמא חלל הוא כיון שזה מוחזק לכהן זה הוא בן דוד כהן וכתב למעלה שאם הוחזק אביו כהן וכו' הרי הוא בחזקת אביו ומה לי הוחזק אביו או אבי אביו או דודו כיון שהוא יודע שדודו שהוחזק לכהן הוא בן אחי אביו אם כן הוא כהן כמוהו ולא אמרי' שמא דודו אביו של זה חלל הוא כמו שאין אנו מחזיקים בחלל לבן כשאביו הוא מוחזק לכהן וכמו שכתוב למעלה שאם הוחזק אביו כהן הרי הוא בחזקת אביו ה"נ כשהוחזק בן דודו אח"מ אביו מן האב ואפשר לדחות שזה שהחזיק לכהן בנו לא היה חלל ולא נאמ' שנשא אביו חללה או גרוש' דאם היה נושא חללה אעפ"י שהוחזק לכהן היה נשמע עליו שנש' חללה וכיון שלא נשמע זה היה מוחזק בסתם לכהן נרא' שלא נשא מאיסורי כהונה והיה מוחזק מכל וכל אבל אם הועד שדודו או בן דודו הוחזק בכהונה אעפ"י שאחי אביו של זה יהיה ג"כ מוחזק לכהן על חזקת אחיו אפ"ה אפשר שהוא חלל או שנשא זה חללה ולא יהי' בנו מוחזק לכהן ואפ"ה נראה בנ"ד שעדות יוסף פומא' שהיה מוחזק לכהן והיה אומ' על זה שאביו הי' אחי אביו הרי בנו כאלו היה מעיד על זה יצחק שהיה כהן לא על אביו לבדו שהי' אחי אביו והרי כתוב שעד א' המעיד על א' שהוא כהן שמחזיקים אותו בכהן ואעפ"י שאלו הם עדים מפי עד מהני כיון שעל פי עצמו נמי מעלין אם הוא מסיח לפי תומו וא"כ מחזיקין לזה בכהן לישא כפיו ולקרוא בתורה וכתב הר' צמח בן ה"ר שלמה בן הרשב"א זלה"ה תשובת כ' על האנוסים שאם יעיד א' שאחד מהם מהמוחזקים בכהונה סגי וכו' והאריך שם לומר שאין חשש שמא הוא בן נכרי' שמי שנושא נכרי' ביניהם הוא ידוע וניכר שמרחיקים אותו מהם וגם לא הוי בן זונ' אפי' לר' אליעזר דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה כיון שאינו בא עליה אלא דרך נישואין ואפי' היתה נדה אין הבן חלל כמו שהביא שם ולגרושה לא חיישי' שאין קידושיהן בחק העכו"ם קידושין ולא גירושיהן גירושין: שאלה מא ראיתי בני עלית ירושלים תוב"ב בזמנינו זה והנם מועטים בכמות לערך הזמנים החולפים ובאיכות חכמתם כי רבה נפל חילוק ביניהם ביבום וחליצה אי זו קודמת ואם יש אי זה טעם לכוף לחלוץ למי שיש לו אשה וגם אינו ידוע אי אפשר למיקם בסיפוק תרתי שהחכמים האשכנזים אשר שם כתבו שיכופו אותו לחלוץ ונמשך עמהם בסברת' חכם א' ספרדי וחלק עליהם שם חכם אשר היה בחברתם והוא רב מפורסם בזמן הזה גדול בחכמה ובמנין הם אמרו כופין בקום עשה והוא אומר אין כופין בשב ואל תעשה כפיה בפועל אלא דרך עצה ההוגנת לו שיחלוץ והודיעו הדבר אלינו פה צפת תוב"ב אם יהיה בינינו אי זה הכרע' לדבריה' וחכמי העיר יצ"ו נתנו עיניה' בי וגם כי איני כדאי להכרי' ביניהם בפרט בנדון זה שהיא מחלוקת ישנה בין הראשו' והאחרונים ולכולם יש טעם נכון עכ"ז אבאר דבריהם וטעמיהם אשר אין בהם פגם הטעמים אשר יש בהם שבח יותר לחיך מיעוט ידיעתי וראיתי בשני הפסקים שכל א' מביא ראיה מתשובות הרי"בש ז"ל ותשובות מהרי"ק ז"ל וארכבו תרי רכשי אכל חד ולכן אכתוב ואברר ריב"ש ומהרי"ק למי הן ואנה הולכת סברתם בנדון דידן אם לכוף או לאו והחכמים יצ"ו הביאו תשובת הריב"ש מסימן א' וש"כ ומסימן תק"ט משני מקומות ומסימן ר"ט והרב הנזכר נר"ו הביא מכל אלו הסימנים ומסימן ש"ס ושס"א בסימן ר"ט כתב הדבר ברור שלעולם אין כופין לחלוץ אלא באותן שכופין הבעל להוציא ושאפי' לדעת ר"ת במצו' חליצה קודמת אין כופין בה אלא דומיא דבעל ושר"ת עצמו כתב שאין אנו יכולין לכוף אפי' באמתלאה אלא בממון או בהטעאה ושכן כתב הרב מקוצי בשם רבו ה"ר יהודה מפריש ז"ל וכן בסימן שס"א כתב לעולם אין כופין בשום אמתלאה ובסימן תק"ט כתב שכבר דחו המפרשים ז"ל דברי רש"י ז"ל בראיו' והחכמי' יצ"ו הביאו סעד לדבריה' מסימן ש"ב שכתב אפי' לדברי הסוברי' מצות יבום קודמת כשהיבם נשוי לכולי עלמא מצות חליצה קודמת ובסימן תק"ט כתב ג"כ כשיש לו אחר' שדעת קצת חכמי הצרפתי' הלכו לשיטתם שמצות חליצה קודמת והרי ברור שאין להם שום סעד מדברי הריב"ש ז"ל כי מה שכתב שכופין לדעת חכמי הצרפתים הוא הלכו לשיטתם שמצות חליצה קודמת וכן מה שהביאו מסימן א' שאם אי איפשר לפרנס שתיהן לא שבקינן ליה ולמדו מכאן מאחר דלא שבקינן ליה ליבם כופין לחלוץ אינו כן שהרי כתב הריב"ש סמוך לזה אלא משיאין לו עצה הוגנת לו ולא אמר כופין וכמו שכת' הרב נרו שלא על' דעת ריב"ש לכוף אפי' הוא נשוי וכמו שכתב בשאר התשובות דאפי' שמצות חליצה קודמת לנשוי לא לכפותו אלא לעצה ההוגנ' ומה שהביאו ראיה על לא שבקינן לזה שהוא כפיה מדברי הרשב"א ז"ל סימן ארנ"ב שכתב שכל שאינה יכולה להתיבם כופין אותו לחלוץ כדי שלא תתעגן לא כתב זה הרשב"א אלא על מה שאמר שחולצת ולא מתיבמ' להראב"ד ז"ל שכת' שעד א' בניתן לו בן במ"ה אינו נאמן אבל הא דאמרי' הכא לא שבקינן ליה היינו שמשיאין עצה הוגנ' כמו שכתב הריב"ש ז"ל והתם לא שייך עצה הוגנת ולהכי מה שאינה יכולה להתיבם הוי כפיה והחכמים יצ"ו בלעו תחת לשונם מה שכתב אלא משיאין לו עצה וכו' ולא הביאו אלא לא שבקינן ליה ויצא מכאן שיש ראיה לרב כר"ו מהריב"ש ז"ל ולא לחכמים יצ"ו גם מה שהביאו מלשון הרמב"ם ז"ל פרק ראשון מהלכות יבום שכתב מתו לו אחים הרבה וכו' אם איפשר לו ליבם וכו' ואם לאו חולץ לכולם או לכל מי שירצה וכו' וכתב המ"מ שם דמשנה ד' אחין נשואין ד' נשים ומתו וכו' הרשות בידו והקשו בגמרא ושבקי' ליה וכו' וכתבו דודאי בכהאי חולץ ר"ל בעל כרחו דאי מדעתו צריכא למימר וכו' ומש"ה קאמר מ"מ פשוט הוא ומתבא' בגמר' רצונו לומר מאחר דמקש' גמרא ושבקינן ליה ומתרץ דאפשר ליה ולא אשכח פרוקא אוחר' א"כ משמע דאם א"א ליה כופין להוציא דאי לאו הכי לא ידעי' מאי קאמר מ"מ וזה ברור ע"כ ואני רואה הדבר ברור שאין כאן שום כפיה שהרי כשהקשו בגמר' ושבקינן ליה אמרו והתניא ודברו אליו שמשיאין לו עצה הוגנת שאם היה ילד והיא זקנה וכו' מה לך אצל וכו' הנה כי כח הקושיא של ושבקינן ליה היא השאת העצה ההוגנ' לו אם א"א למיק' בסיפוקיהו ומשני הב"ע בדאפשר ליה ופי' רש"י ז"ל שעשי' הוא ויכול לזונן משמע דכשהקשה ושבקינן ליה סלקא דעתין דלא אפשר למיקם ואפ"ה לא אקשי ליה אלא ממשיאין לו עצה ובהשאת עצה ליכא כפיה דדרך עצה אמר שלמה הע"ה שמע עצה וקבל מוסר. ומה שכתב הרשב"א ז"ל סי' ארמ"ה ומדברי בה"ג ז"ל נראה שהוא ז"ל סבור דכל שהיבמ' אינו רוצה להתיב' וב"ד רואי' שיכניס קטטה לתוך ביתו כאות' שאמרו ב"ד קוראין אותו ונותנין לו עצה אם הוא ילד והיא זקנ' כו' ולא תכנוס קטט' כו' שאם לא קבל מהם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני הרי כתב הרשב"א ז"ל אלא שדברים אלו אינם ברורי' בעיני והחכמים יצ"ו השמיטו דברי הרשב"א ז"ל והיינו מטעמ' דאמרן דמשיאין עצה אינו כפי' ואפי' למה שכתב בשם בה"ג אפשר שמה שכת' שאם לא קבל מהם כופין אותו היינו בדאיכא תרי טעמי שהיבמה אינה רוצה ומורדת ושב"ד רואים שיכניס קטטה בתוך ביתו דכל חד טעמא באפיה נפשיה הוא היא אינה רוצה בו אעפ"י שלא יהיה קטטה בתוך ביתו או טעמא שלא יהיה קטטה בתוך ביתו אפי' היא רוצה בו בכל חד מינייהו משיאין לו עצה ולא דרך כפיה ובתרוייהו בהדי הדדי סברי ה"ג דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ואפ"ה כתב הרשב"א שדברים אלו אינם ברורים בעיניו וכמו שכתבתי וכן כתב הרא"ש ז"ל כלל נ"ב שאם אינו שומע לעצ' ב"ד יעשה מה שלבו חפץ: וכן מה שהביאו החכמים יצ"ו ממהרי"ק בסימן ק"ב שכתב רבו הפוסקים האומרים דכופין בנשוי אשה אחרת נראה כי ריבוי הפוסקים היא מאותם שסוברים שמצות חליצה קודמת כי הסוברים מצות יבום קודמת אין גם א' מהם שיסבור שיכופו לחלוץ למי שנשוי אשה ויש מן הסוברים שמצות חליצה קודמ' וסוברים שלא יכופו למי שנשוי אשה וכמו שהביא מהרי"ק תשוב' צ"א ממה שהשיב ה"ר יוסף כתב ועוד אני אומר לפי דברי ר"ת ור"י דאפי' היבם נשוי אחרת אין כופין אותו לחלוץ א"כ כל מי שסוב' כופין הולך לשיטת מצות חליצה קודמת ומה שכתב כי רבו הפוסקים שכופין בנשוי אשה היינו שהם רבים מאותם שסוברים שאין כופין אבל כולם הם על סברת מצות חליצה קודמת והסוברים מצות יבום קודמ' הם כל הגאונים ורוב גדולי הפוסקים הראשונים והריב"ש ז"ל כתב סי' תק"ט הרי"ף והרמב"ם וכל האחרונים פסקו דמצות יבום קודמת והוא הפסק הנכון עכ"ל ואין שום א' מסבר' זו שיסבו' בנשוי אשה שיכופו אותו לחלוץ אפי' יסבור שמצות חליצה קודמ' דרך עצה כיון שהוא נשוי אשה והסמ"ג הביא דברי רב דאמר אין כופין וכן רב יהודה וכתב דקאי אמשנה אחרונ' דמצות חליצה קודמ' ועל מה שכתב רש"י ז"ל דכופין נמי אבורסי באמתלא' כמו המוכה שחין כתב הוא ונראה דבשאר אמתלאו' אין כופין אותו לחלוץ אפי' למשנ' אחרונה דמצות חליצה קודמת ולא דמי למוכה שחין וכו' ועוד דאי כייפינן לחלוץ פשיטא דאין כותבין אגרת מרד וכו' מכל אלו הטעמים י"ל שאין כופין אותו לחלוץ אלא מטעי' ומדכתב דבשאר אמתלאות אין כופין נראה דאפי' בנשוי אשה ס"ל דאין כופין אע"ג דסבר דמצות חליצה קודמת כר"ת ורבינו חננאל ז"ל ואח"כ כל הפוסקים שפסקו בנשוי אשה שכופין הולכים לשיטת מצות חליצה קודמת ומהם ג"כ משם תקנת ר"ג מ"ה אותם שהם במלכות שיש סכנ' לישא שתי נשים וכמו שכתב הרב נר"ו גם טענת דלא מצי למיקם בסיפוקייהו אינה ברורה: הכלל כי היה לו דין לרב הנז' שלא להצטרף בכפיה ונרא' לי דלכפי' גט או חליצה בעינן דייני דרב גוברייהו בפרט בדבר דאיכא פלוגת' אי כופין או לא דלמאן דסבר דאין כופין הוי מעוש' ופסול ולכך צריך שיסכימו כל חכמי עיר א' לכוף או רובם הניכר כשהמיעוט אינו נחשב לנגדם אבל אם המיעוט הוא נחשב וניכר כי נ"ד כי הרב נר"ו הוא גדול בחכמה אינו ראוי לחכמי' יצ"ו לכוף שלא מדעתו ובתשובו' להרשב"א ז"ל שהביא בבית יוסף סי' קנ"ד כתב דטוענ' אינו יכול בעניותינו אין בידינו ראיה מכרחת אם כופין אותו להוציא למשנ' אחרונ' אם לאו וכו' עד ובדברי' אלו וכיוצ' באלו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות והוא שיהי' ב"ד חשוב וראוי לסמוך על הכרעתו עכ"ל בעוונותינו בדורו' הללו נתמעטו הבתי דינים החשובים וצריך לענין כפיה כנופיי' חכמים כי היכי דלימטייא לכל חד שובא מכשור' ומצאתי בתשוב' למורינו הרב כמהר"ר יוסף פאסי ז"ל שהבי' תשוב' הריטב"א על יבם כהן שקבלה היבמה קידושין מאחר שכתב דין ליבם הזה שאין כופין לחלוץ