מבי"ט חלק ב כג

התנאי בשעת נתינה שלא יזכירנו הוא לו ומאין היה חושש אחי האשה שלא יזכו' הבעל התנאי בשע' נתינ' כל לבבו ונפשו ומאודו לא הי' אלא על אותו התנאי והו' לא הי' מרוצ' אלא ע"ת ג' שני' ועל כן נתרצ' לכ' חדש ואיך ישכח או לא יזכור מה שהי' מוסר נפשו עליו אלא שאמרו לו שלא הי' יכול לזכור עוד תנאי אחר שהסכימו התנאי וכמו שאנו מזכירים את המגרש ע"ת שלא יזכור בשעת מסירת הדברים לסופר ולעדי' וכתיבת הגט שום תנאי כמו שאמר רבא שתיקו ליה לבעל וכו' וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל דהוי ספק מגורשת אם הזכיר וגם שכתוב במעש' ב"ד שצוה לו שלא ידבר מאומה בשעת כתיבתו ולא הזכיר שעת נתינה אפשר שאמר לו סתם שלא ידבר מאומה כיון שהיה רואה כוונת החכמים שיהיה מוחלט והיה נר' לו היתר או אפשר שהוא לא שמע מלת הכתיבה אלא סתם ועוד שכתוב במעשה ב"ד גם שלא ידבר מאומה בשעת הכתיב' מדברי' אחרים מלבד אלו ע"כ ולא ידענו מה הם אלו הדברים האחרים ומשמעותם הוא שאמרו לו שאינו יכול להזכיר שום תנאי עוד כיון שהזכירו קודם והרי זה גט מוטע' שהוא פסול כדאמר פ' מצות חליצה והוי כחליצה מוטעת שאמר להחלוץ לה ובכך אתה כונסה וה"נ הוה כאמרו לו לא תזכיר תנאי בשעת נתינה ובכך הוי גט בתנאי אם לא היתה הזכרת התנאי קודם אלא בגילוי מלתא שלא אמר כשאמסרנו וכו' והוי כמי שמטעה לו בגט שאמר למי שקדש אשה א' אמ' לב' כתבו ותנו גט לארוסתי בכך אתה כונסה לנישואין ולחופה דהוי מוטע' גמור ה"נ לא שנא כה"ג ואנו רגילין לומ' לבעל שלא יזכיר שום תנאי בשעת מסיר' דברים לסופר ולעדים אלא אח"כ כשיתנו הגט כשר לידו אז ימסרנו לה בלי תנאי או על תנאי שירצה או תנאי שהסכימו ביניהם שאם אומר לו לא תזכיר התנאי לבד יסבור הוא דבשעת נתינה נמי אינו יכול להזכירו ויהיה גט מוטעה כדפי' לעיל ולענין העדויות שהביא הבעל שאמרו החכם ואחי האשה שלזמן כ' חדש הוא שניתן הגט אעפ"י שמוציאי' הם עצמם לעז על הגט שאמרו שהיה מוחלט לדעתם אין בזה פיסול בגט ואפשר שהיו אומרין כך כדי שלא יבין הבעל שהיה מוחלט ויבטל הגט או השליח והאמת הוא שהם הטעו אותו שלא יזכיר תנאי בשעת נתינה כמוזכר למעל' ואפי' לא הטעו אותו אלא שהיה הענין כמו שכתוב במעשה ב"ד אין הגט מוחלט אלא התנאי וכיון שבא תוך הכ' חדשים נתבטל הגט והרי היא א"א גמור' לדעת כ"ע כמו שכתבתי נאם המבי"ט: שאלה לח ראובן היה לו בן ושמו שמעון והיה סכל והיה מבזה את אביו ראובן ומחרפו בכל יום בפני האנשים כדי שיתן לו מעות להוצאות בלתי הכרחיות ואביו ראובן היה נותן לו והוא לא היה מפוייס בכל מה שהיה נותן לו והיה חוזר אליו בכל יום לטרוף ממנו ולקחת ממנו בעל כרחו והיה מגזם עליו שילשין עליו לאומות על דברים שיהיה לו הפסד רב והיה אומ' לו ג"כ שימיר דתו לעשות לאביו רעה ולהעליל עליו כמה מיני עלילות עד שהיה מכה את אביו וממרט זקנו בלי בוש' וכלימ' בפני כמה אנשים והאנשים החשובים הנמצאים שם שהיו בושים ממה שהיה עושה לאביו יעצו את אביו שיעשה לבנו שמעון ש"ח א' שהיה חייב לו מעות הרבה שיפרע לו לזמן קצוב כדי שישכך חרונו מעל אביו ולא יפחידהו ולא יחרפהו ושהם יהיו עדי' שבאונס עשה זו לסלקו ולהשליכו מעל פניו וכשיגיע לא יתחייב לפרוע בדין שום דבר אעפ"י שיוצי' עליו ש"ח קיי' בביטול מודעו' וכן עשה המודע' הנז' ובטל ביטול המודעו' שיעש' בש"ח ועת' בא שמעון ותובע ממנו בדין תורה החוב הנכתב בש"ח והוא מראה המודע' והאונס שהיה לו על כתיבת הש"ח והעדים ורבים מיושבי הארץ יודעים כי לא כתב לו הש"ח הנזכר כי אם מחמת האונסים הנז' ולהשליכו מעל פניו באותה העת וחשב כי באולי אח"כ ישוב אל לבו שלא לצע' את אביו עוד ולא יתבע ממנו אלא מה שירצ' אביו לתת לו והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי אם לגבות הש"ח הנז' מאביו יודיענו רבינו ומורינו אם יהיה חייב אביו ראובן בדין התור' לפרוע לו לבנו שמעון הש"ח ההוא או לאו ושכרו כפול מן השמים: תשובה אע"ג דאמרי' בעלמא עביד איניש דגזים ולא עביד הכא בנ"ד אמרינן דגזים ועביד כיון שהיה מבזה את אביו ומחרפו כמה פעמים כדי שיתן לו והיה נותן לו והיה חוזר ומגזם אליו והיה נותן לו עד שהגיע לפרק מכה אביו וממרט זקנו הרי שגזם עליו ופעל ועשה והוא כמו מוחזק לצער ולהזיק לאביו וגזם ועביד ועל די זה הוכרח אביו לכתוב עליו ש"ח לזמן אולי ישוב ונחם על הרע' ואין אביו חייב לפרוע לו כיון שהוא ידוע כי באונס עשה כן על מה שהיה מצער ומכ' אותו ואין לך אונס גדול מזה ובמרדכי פ' כל הנשבעי' על ההי' דנקיט נרגא ואמר איזיל ואגזור דקילא דפלניא ואשתכח דגזור לא אמרינן דהאי גזריה דעביד איניש דגזים ולא עביד כתוב ה"ר אלעזר משם הרוקח דוקא בסתם בני אדם אבל במוחזק לכך לא וכן נראה ע"כ והכא בנ"ד האי בן אדם לא הוי כסתם בני אדם כיון שמעידים עליו שהוא בן סכל ומבזה את הוריו ומחרפם עד שהכה אותו ומרט זקנו ולכך הוי אונס ואינו חייב לפרוע לו וכתב ראבי"ה על עובדא דפרדסא דוקא כשראינו שעשה האונס שהכהו או שכובש שטר המשכנתא דהוא כמאן דעבד וכו' ע"כ ובנ"ד הרי הכהו וכתב מודעא ובטל ביטול המודעות שעשה ושיכתוב הש"ח וגם למה שכתב מהרי"ק ז"ל שורש קפ"ו דהיכא דגזמו לעשות דבר שאעפ"י שיעשהו שמא לא יוזק חבירו בכך כגון שגזמו להביאו בערכאות של נכרים דלא חשיב אונס כלל וכו' שהרבה עושים כן ואינם מצליחים הכא בנ"ד שאני שהרי גזם לאביו והצליח שנתן לו פעם ופעמים על גיזומיו שהכהו ומרט זקנו ובלאו הכי הרי כתב ר"ח כמו שהביא שם שכיון שהגזימו בדברים שבידו לעשות אע"ג דלא עביד כתבי' ליה מודע' ע"כ ואעפ"י שכתוב שמהר' וראבי"ה חולקים עליו ואמרי' דבדברים שהפחידו לא הוי אונס הכא בנ"ד שאני דהא חסריה ממון בגיזומיו פעם ופעמים והכהו והוי אונס אפי' לדידהו וגם הפחדת דברים כאלו בפני הערכאו' הוי אונס הוא ידוע דחמס קם למט' רשע והערכאו' הם מטים עקלקלות' לטרוף טרף אדם אבל שומעים להחמיר ולא להקל כ"ש במסירות דברי הבן על האב דשומעין לו דאמרי דידע במילי דאבוה טפי מאחריני ומהימני ליה: ואעפ"י שכתב בשטר חוב ביטול מודעו' ומשמע מהא דאמר רב ששת פ' האומ' בערכין דאי בטיל לה למודעא בשטר המכר איבטלא לה וכמו שכתבו התוס' שם וכן כתבו כל המפרשי' ז"ל אפ"ה כיון שאמר לעדי המודעא כל קנין שאני לוקח לבטל הכל בטל ואני אומ' כך אלא מפני האונס המכר בטל וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ספ"י מהלכות מכירה וכתב עליו הרב בעל מ"מ זו סברא נכונה וכן הסכימו המפרשים ז"ל וכמו שהאריכו ההגהות שם וכן הביא בסמ"ג וא"כ כיון שמסר מודע' על ביטול המודעו' שבשטר מכר המכר בטל והמודעות קיימות וכ"ש בנ"ד דהוי ש"ח שכתב עליו דרך מתנה כי לא היה חייב לו דבר ואפי' להר"אם ז"ל דמהני הביטול שבשטר המכר הכא דהוי מתנה מודי דלא מהני ביטול הכתוב בש"ח דהוי מתנה דכיון דאנוס הוא אפי' לא מסר מודע' לא הויא מתנה וכמו שכתב בח"מ סי' ר"ה וא"כ פטו' ראובן מלפרוע בש"ח שכתב עליו לבנו: שאלה לט אדוני ומורי ועטרת ראשי הרב תפארת הדור נר"ו מבוי סתום שצדו הא' לצד דרו' כולו לראובן ויש לו בו ב' פתחי' פתוחי' לב' חצרותיו וצדו הא' לצד צפון לשמעון ולוי ויש בו פתח לכל א' מהם ועתה רוצה ראובן לסתום פתחו הפנימי ולפתוח פתח למעלה ממנו ולוי מעכב על ידו מלפתוח וראיתי מה שכתב הרמב"ם פ"ה מהלכו' שכנים והטור סי' קס"ה ומה שכתב הרא"ש ז"ל כלל ן' ורציתי שאדוני יודיעני כדעת מי נוהג אדוני בדין זה נאם תלמידך יצחק משען: תשובה לא פרשת מה שכתבת למעלה אם הוא לצד הסתום או לצד הפתוח מן המבוי ואם הוא לצד הפתוח מן המבוי אפי' לדעת רבי' משה ז"ל אין מי שיעכב עליו ואדרבא הוא מפסיד בתשמיש המבוי שהיה משתמש קודם עד מקום המבוי שהיתה פתחו פתוח בו ועתה אינו משתמש אלא עד פתחו שהיא קרובה יותר לצד הפתוח מן המבוי וא"כ צריך לומר כי רוצה לפתוח למעלה מאותה הפתח הסתום מן המבוי ובאנו למחלוקת הרמב"ם והרא"ש ז"ל שלדעת הרמב"ם ז"ל אינו יכול לפתוח לצד הפנימי אלא לצד החיצון ולהרא"ש ז"ל יכול לפתוח כנגד כל חצרו שאם מתחלה היה רוצה לפתוח פתח בקצה הפנימי של חצרו אין מי שימחה בידו והשתא נמי לא אבד זכותו ונראה דבנדון זה יש צד דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל יכול לפתוח לצד הפנימי דהא דתניא החצרות הפתוחות וכו' פי' ר"מ ז"ל ה' חצרות הפתוחות למבוי זו אצל זו לארכו כו' דמשמע דמיירי דכל ה' חצרות פתוחות לצד א' של מבוי לארכו ועל דרך פי' זה כתב הרמב"ם ז"ל שאם פתח בינו ובין השלישי' הפנימי' מעכבת עליה שהפנימי' יש לה פתח לפנים מן השניה ומקודם היה משתמש מפתחו עד פתח בעל החצר ולכך הפנימית מכולן תוכל לסתום כל מה שיש מפתחו עד סוף המבוי שאין לשום א' מבעלי הד' חצרות תשמיש ודרך לעבור שם אלא הוא וכמו שכתב הרמב"ם נמצאת הפנימית משתמשת עם כולן ומשתמשת לעצמה וכמו שהביא ג"כ בח"מ אפי' אם חצרו של פנימי באמצע המבוי אלא שמחצרו ולפנים אין חצר עוד פתוח לו כולו ברשותו ויכול לסותמו כיון שאין אדם יכול לעבור דרך שם אם לא דרך עליו ע"כ היינו במבוי שהחצרות פתוחות כולו לצד א' וחצר האחר אין בו שום פתח שהוא אחורי חצרות שבמבוי אחר שבצדו כמו שהוא דרך מבואות שהם זה אצל זה אבל מבוי דנדון דידן שיש ב' חצרות בכל צד הב' של צד דרו' הן לראובן והב' של צד צפון הן לשמעון ולוי אם הפתח של לוי שהוא הפנימי היא נגד פתח חצר פנימי' של ראובן אין ספק שראובן יכול לפתוח פתח חצרו הפנימי' לצד הסתום מן המבוי נגד חצרו של לוי לכ"ע שהרי מה שיש מפתח ראובן הפנימית ופתח לוי עד סוף המבוי הוא תשמיש ודרך לראובן לחצר פנימי' וללוי לחצרו ושניה' כמו שותפי' בזה ויכולים לפתוח ולסתו' הכל ואפי' מפתח חצר לוי היא יותר פנימי' מפתח חצר ראובן יכול ראובן לפתוח פתח לצד הסתו' אפי' יותר פנימית מפתח חצר לוי ויכולי' שניהם להשתמש מפתח חצרם לצד פנים עד סוף המבי"ט: שאלה מ העיד ר' יצחק בן אלעזר שאמר לו אביו שאביו של כ"ר יצחק פומאר היה נשוי עם בתולה בת אחות אשתו שהיתה מהאנוסים מבני בינוינישט ושהיה כהן מבני ארדוט עוד העיד הוא ואחר שר' יוסף פמאר שהיה בקושטנטי' מוחזק בפי הכל לכהן מבני ארדוט והיה אומ' להם שאביו של זה יצחק פומאר היה דודו אחי אביו ילמדנו רבינו אם יהיה מוחזק לכהן לעלות לס"ת ראשון וליש' כפיו: תשובה ממתני' דפ' האשה שנתארמל' דתנן וכן שני אנשים זה אומ' כהן אני וכו' משמע דמעלין לכהונה על פי עד א' בדליכ' עוררין והרמב"ם פר' ב' מהלכות איסורי ביאה כתב מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני ועד א' מעיד לו שאני יודע שאביו של זה כהן אין מעלין אותו לכהונ' בעדות זה שמא חלל הוא עד שיעיד שזה כהן הוא אבל אם הוחזק אביו כהן או שבאו שנים והעידו שאביו של זה כהן הרי הוא בחזק' אביו ע"כ משמע שאם הוחזק אביו כהן לא אמרי' שמא חלל הוא ולמעלה מזה כתב מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן וכו' עד שיהיה לו עד א' ע"כ משמע דבעד א' מחזקי' ליה בכהן אע"ג דלא הוחזק אלא ע"פ עד זה וצריך לומר דהכא שהוא מעיד על זה שהוא כהן לא אמרינן שמא חלל