מבי"ט חלק ב כא

ולמוסרה בידה כפי הזמן שהתנו ביניהם דאפי' בחיי בעלה תניא פ' חזקת קבל מן האשה יחזיר לאשה וכו' פי' לא לבעל דאין לנו להחזיקה בגנבה וכ"ש הכא שכבר הוא ידוע שיש לה זכות בהם למזונות דמתח' ידה ניתנו לשמעון ואין לו רשו' ליתנ' ליד אחר אלא בידה אכן נראה דאם כשמסרה לשמעון אמרה לו שיזכה בהם לזכות היתומות לנדונייתן שלא היתה מקודם יכולים להוציא מידו כיון שזכה בהם ע"מ כך דזכין לאדם שלא בפניו וכ"ש ליתומים קטני' ועתה שמתו השתי בנות יכולה להוציא שני שלישי' ממה שיש ביד שמעון ויהיו בידה למזונות כבתחלה כי לא זכה שמעון בעבורן אלא בהיותן בחיים וגם היא לא רצתה בהן אלא בחייהם ואח"כ חוזר' לחזקתה הראשונה וחלק הבת שנשארה יהיה לצורך נדונייתה כשתנשה ואם מה שכתוב בשאלה אח"כ מסרה וכו' כדי שיהיו מתחת ידה לנדונית בנותיה ר"ל כי כוונתה במסירה היתה שיהיו ק' ימים לנדונית הבנות קרן וריוח ולא אמרה לו בפי' שתזכה בהן לנדוני' הבנות יכולה היא להוציא מתחת ידו הכל כי בחזקתה הוא ולא יצוו לה ב"ד על בתה ועל פועל ידה כי היא תשיא אותה מן הנכסי' ואולי יותיר לה מחלק אחיותיה: שאלה לה כתב החכם ה"ר אליעזר ן' יוחאי יצ"ו ואעפ"י שהרמב"ם ז"ל בהלכו' נחלות פ"ד אינו מחלק בין כשר להדיוט אלא לענין ירושה בלבד שהכשר נאמן לומ' שהוא בנו ליורשו מה שאין כן ההדיוט שאינו נאמן אפי' ליורשו אבל לשאר הדברים שניהם אינם נאמנים כמו שכתב המגיד שם ונתן טעם לדבר אני אומר כי במחילת מכבוד המגיד שהכשר לא נאמר שאינו נאמן לגמרי ותתיבם אלא חולצת ולא מתיבמת תדע שהרי הרמב"ם לא הזכיר בכשר שתתיבם כמו שהזכיר בהדיוט שתתיבם ולא אמר שאינו נאמן בכשר אלא שלא ישא אותו הולד בת ישראל אבל לענין שתתיבם אשתו לא הזכיר בכשר לפי שהוא סובר שדנין בו להחמיר וחולצת ולא מתיבמ' וזה נראה לי דיוק נאה ונכון ללשון הרמב"ם ז"ל והוא אמת ויציב עכ"ל ואין דיוקו נאה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות עבדים ישראל שבא על שפחה כנענית אעפ"י שהיא שפחתו הרי זה הולד כנעני לכל דבר ונמכר ונקנה ומשתמש בו לעולם כשאר העבדי' ע"כ הרי שכתב בפי' אעפ"י שהיא שפחתו הוא כנעני לכל דבר ובכלל כל דבר הוא שאינו בנו ואשת אביו מתיבמ' שהרי נמכר ונקנה כו' ועל הסתם כתב דמשמע בין כשר והדיוט וכיון שכתב ישראל כל ישראל בחזקת כשרים הם ואפ"ה כתב דבנו ומשפחתו הוא עבד לכל דבר משמע כי מה שחילק פרק ד' דנחלות בין כשר להדיוט דוקא לענין ירושה אבל לכל הדברים אפי' ליבום אין חילוק בין כשר להדיוט מתיבמת אשת אביו ולא חולצת וכמו שכתב שם בכשר הרי זה ירשנו ואעפ"י כן אינו נושא בת ישראל עד שיביא ראיה שנשתחרר' אמו ואח"כ ילדה שהרי הוחזקה שפחה לפנינו ע"כ וכיון שכתב הוחזקה שפחה א"כ הוא עבד ואש' אביו מתיבמת מה שכתב אינו נושא בת ישראל וכו' דמשמע דלחומרא הוא דאמרי' דאינו נאמן ולא לקולא שתתיבם אשת אביו ה"ה נמי לקולא שהרי כתב שהוחזקה שפחה וכתב ואם משאר הדיוטות הוא וכו' הרי זה בחזקת עבד לכל דבר כלו' אפי' לענין ירושה לא ירשנו כי יש חילוק בין כשר להדיוט בירושה אבל לשאר דברים אין חילוק ולשניהם אחיו מאביו מוכרין אותו ואם אין לאביו בן אשת אביו מתיבמת ולא תימא כי מה שכתב פ"ט מהלכות עבדי' דאפי' בשפחה שלו הולד כנעני לכל דבר היינו על הסתם שלא אמר שום דבר אבל אם אמר הוא בפי' שהיתה משוחררת והוא אדם כשר לא תתייבם אשת אביו דכל ישראל סתם שכתב כשרים ואפ"ה כתב שהוא כנעני לכל דבר ולא חילק בזה בין אמר ללא אמר דאפי' מה שכתב בנחלות שאמ' בני הוא ומשוחררת היא אמו שאם ת"ח הו' וכו' הרי זה ירשנו לאו דווקא שאמר אלא בלא אמר דאין עושה בעילת זנות ואשמועינן חידוש בהדיוט אפי' אמר אינו נאמן והרי"ף כתב קודם שהיה נוהג בו מנהג בנים אפי' בלא אמירה ירשנו שהרי כתב או שאמר וא"כ מה שכתב ג"כ בהלכות עבדים אעפ"י שהיא שפחתו הרי זה הולד כנעני לכל דבר היינו בין אמר ששחרר אמו או לא אמר ובין היה נוהג בו מנהג בנים או לא וכן מה שכתב בהלכו' יבום פ"א הרי שהי' לו בן מן השפח' שלו ושחררו וכו' הרי זו תתייבם היינו בסת' אדם בין כשר בין הדיוט דאי לאו הכי היה לו לחלק ואומר בד"א שתתיבם בהדיוט אבל בכשר אם אמר קודם ששחררה לא תתייבם אלא ודאי אין שום חילוק אחר אלא אם הוא בן משפחה אחרת או משפחתו שכיון שהיא שפחתו אין אדם עושה בעילתו ב"ז ודאי שחרר' לסברת קצת הגאונים בכל אדם בין כשר בין הדיוט ולסברת הרמב"ם ז"ל לא נאמרה חזקה זו דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא בנשים אחרות לא בנכרי' או שפחה שאינ' בת קידושין יהי' בחזק' נכרי או עבד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק י' מהל' גירושין דמשמע בהדיא חולק על הגאונים שכתבו בכל אדם כשר או הדיוט דבשפחתו אין עושה בעילת זנות ושמא או ודאי שחררה והוא כתב דאין ראוי לסמוך על זה ולא אמרי' שחררה אלא הרי הוא בחזקת עבד ומשמע ודאי בכל אדם בסת' מוחזק בכשרות או הדיוט דאי בכשר סבר כמו הגאוני' היה לו לפרש ולא להחליט דהוי בחזקת עבד כמו שהאריך בזה ובהלכות יבום סימן קנ"ו הביא בא"ה סברות שני הגאונים דודאי שחררה או שמא שחררה וכתב הרמב"ם ז"ל לא חילק בין שפחתו לאחרת דמשמע דסבירא ליה כדברי הרמב"ם ז"ל כמו מגיד משנה דלענין יבום הוי עבד אפי' משפחתו ואפי' באדם כשר שהרי כתב שהרמב"ם לא חילק בין שפחתו לאחרת והוי נמי כסברת הגאון דכתב דמי שיש לו בן משפחתו חוששין לו ולא תתייבם אשתו שמא שחרר שפחתו ואח"כ בא עליה והרמב"ם ז"ל כתב על זה וכל הדברים האלה דחוקים הם בעיני עד מאד וכו' והרי הבן מהם בחזקת נכרי ועבד וכו' הרי בפי' דחלק והרחיק סבר' האומר דבשפחתו חולצת ולא מתיבמת ונתבטל הדיוק הנאה ונכון דלדעת הרמב"ם ז"ל חולצת ולא מתייבמת ואינו כן ומצאתי לרבי' ישעיה פ"ב דיבמו' שכתב והבא על שפחתו והוליד ממנה בן ראיתי חלוקות גדולות בזה בין הגאוני' על מעשה רב וסתם תנאי שהוליד בנים משפחתו ויצאו ממנ' גאוני' יושבי ישיבות ויש גאונים שהיו עושים אותם עבדים ויש גאונים שאמרו אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובודאי כשבא עליה שחררה ובנים כשרי' הם והנכון בעיני דלא אמרי' הכי אלא בדבר שאינו מחוסר מעשה כגון המקדש ע"ת וכו' אבל היכא דמחוסר מעשה כגון הכא דהוה צריכ' גט שחרו' ולא יהב אגלאי מלתא שכל בעילותיו בזנות הוו ובניו עבדים עד שיראו גט שחרור וג"כ הרי שכתב על כשר וגדול שהולי' בן משפחתו ויצאה ממנה גאוני' וכו' ויש גאונים שהיו עושים אותם עבדים משמע דאפי' בכשר הוי עבד וליכא חילוק אלא לענין ירושה כמו שכתב הר"ב ז"ל את זה כתבתי לא לזלזל בכבודן אלא להוכיח אותך ביני לבינך שלא תכתוב במהירות ותחוש מלחלוק על גדולים עד שיהיה הדבר ברור כשמש נאם המבי"ט: שאלה לו משכיל על דבר ה"ר מנשה יצ"ו ימצא טוב ואין טוב אלא תורה שנ' כי לקח טוב וכו' שאלת ממני לפרש לך לשון הרמב"ם ז"ל ריש פ"ה מקוואות מקוה שנפלו אליו ג' לוגין מים שאובי' מכלי א' או מב' או מג' כלי' מצטרפין והוא שיתחיל השני עד שלא פסק הא מד' כלי' אין מצטרפין בד"א בזמן שלא נתכוון לרבות אבל אם נתכון לרבו' את מי המקוה אפי' נפל משקל דינר בכל שנה מצטרף לג' לוגין לתוך מ' סאה או לפחו' ממ' נפסל הכל ונעש' שאוב עכ"ל ונתקשת במה שראוי לכל מעיין להתקשות בו ולתרצו והוא מה שאמר לתוך מ' סאה כי הוא ידוע כי מקוה שיש בו כבר מ' סאה כשר אפי' שפכו בו כמה מים שאובים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל למעלה ונראה לי לתרץ דבריו כך דמה שכתב לתוך מ' סאה קאי אלישנא דסליק מיניה או שנפלו שתיהן כאחת ר"ל השאובים והכשרים נפלו בבת א' במקוה הריקן שהיו ג' לוגין מים שאובין ומ' סאה מים כשרים חוץ למקוה ונתערבו השלש לוגין עם המ' ונפלה בבת אחת למקו' הרי במקו' הזה יש בו מ' סאה מים כשרים וג' לוגין שאובים בבת א' ופוסלים אותו דהא דאמרי' דמקוה שיש בה מ' סאה מים כשרים אפי' שפכו בו הרבה מים שאובים כשר היינו שקדמו המ' סאה מים כשרים במקוה שהיה כבר מקו' שלם וכשר אין השאובי' פוסלים אותו אבל כשנעשה המקוה בבת א' מן השאובי' ומן הכשרים לא הוכשר דמקוה במ' סאה בלי עירוב השאובים ולא נכנסו בו מ' סאה כשרים עד שנכנסו ג"כ השאובי' ד"מ היו לו כלים בגג בעת קישור עבים ונפזרו וחזרו ונתקשרו ונתמלאו הכשרים כמו שכתב הרב ז"ל בפרק ד' וא"כ כשהיו בשנים או ג' כלים מהם מ' סאה וכלי אחר ג' לוגין מים שאובין ושברן או כפאן וירדו למקוה בבת א' הרי מ' סאה כשרים וג' לוגין שאובין בבת א' ומיפסול כדפי' דדוקא במקוה שלם של מ' סאה אינן פוסלין השאובים אבל כי ה"ג לא והוי כמקוה חסר שנפל לתוכו' ג' לוגין שאובים ונפסל שכתב הרב ז"ל בפרק זה שאם ריבה עליו מים כשרים הרי הוא בפיסולו עד שיצאו כל המים שהיו בתוכו ויפחתו השאובין מג' לוגין ר"ל שלא ישארו בו אלא פחות מג' לוגין כמו שפי' כיצד וכו' והכא נמי אעפ"י שנכנסו במקוה מ' סאה כשרים כיון שנכנסו עמהם בבת א' ג' לוגין הוי פסול ואפי' שירבה מים כשרים יותר ומה שכתוב בב"י ביורה דעה סי' ר"א בתירוץ זה אינו נכון ולענין מה שכתבת אם אית ליה להרמב"ם ז"ל גוד אחית וגוד אסיק לגבי מקוואות או לא ענין זה תלוי בפלוגתא דר' יהודה ורבנן בפ' ז' דמקוואות גבי מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו ב' וטבלו זה אחר זה דלר' יהודה אית ליה גוד אחי' והב' טהור כיון שרגלו של ראשון נובעים במים ולרבנן לית להו גוד אחית והרמב"ם פסק כרבנן בפ"ח ואפ"ה בסגוס אם הוא נוגע במים כתב דהוי כמחובר למקוה דנראה דאית ליה גוד אחית בסגוס אלא שהריב"ש ז"ל בתשובה השיב ונתן טעם למה בסגוס הוי כמחובר ולא בגוף האדם ורבי' שמשון ז"ל פ"ו דמקואות כתב דבפ"ב דגיטין משמע דטעמא דרבנן כמתני' משום דטופח להטפיח אינו חיבור וא"כ דוקא במים שעל גוף האדם הוא דאמרי' הכי ולא בסגוס וטעמא דסגוס נאמר דהויא אפי' לרבנן משום גוד אחית וא"כ אית ליה להרמב"ם ז"ל נמי גוד אחית בסגוס והרב ר' עובדי' ז"ל נדחק וכתב דסגוס ר' יהודה היא דסביר' ליה גוד אחית וכיון דהרמב"ם ז"ל פסק כרבנן באדם דלא הוי חיבור ובסגוס כתב דהוי חיבור משמע דסבירא ליה דסגוס לרבנן הוי חיבו' משום גוד אחית ובאדם טופח להטפיח אינו חיבור ליכא בזה גוד אחית נאם המבי"ט: שאלה לז ראובן היתה לו קטטה עם אשתו והלך לו לארץ אחרת מרחוק שני ימים ומפני שחשבו קרובי האשה בורח מחמ' האשה שלחו אחריו את אחי האשה והוליך עמו כתב מקצת חכמי העיר לב"ד שבאותו המקום שישתדלו עם ראובן שיתן גט כריתות לאשתו על הרוב גט זמן לשנ' אחת ומפני שראובן לא היה רוצה לתת גט זמן אלא לג' שנים נכנסו אנשים פשרנים ביניהם ונטלו קנין שלם ושבועה חמורה מראובן ומאחי האשה על הזמן שנפשרו ביניהם ופשרו ביניהם מכח השבועה הנז' שיתן הגט לזמן עשרים חדשים ואחר זה נתקבצו הסופר והעדים לכתוב הגט ועדי כתובתו אמרו לו שלא ידבר מאומה בשעת כתובתו דברים אחרים מלבד אלו כמו שכתוב במעשה ב"ד ששלחו משם ואז צוה הבעל לסופר לכתוב ולעדים לחתום ונכתב ונחתם כהלכתו בלי שום תנאי בעולם לשלוחו אחי האשה כפי מה שכתוב במעשה ב"ד הנז' אח"כ בא הבעל וערער ואמר כי בשעת הנתינה חזר והזכיר התנאי ואמר לו החכם שלא יזכיר שום דבר שאח"כ יכתוב הכל בארוכה והביא קבלת עדות חתום בידו שאחי האשה הביא עמו מאנשי שר העיר ומן הערכאות ותפשו הבעל וכפאוהו על כרחו ועשו עמו שיתן גט זמן וא' מהם העיד בתורת עדות