מבי"ט חלק ב כ

שאלה לא ראובן היה חייב לגוי א' ק"ן פרחי' ודחק אותו עד שמכר לו נכסי החנות שלו בפ"ה פרחי' והחנות בכ"ה ואומר שהתנ' עם הגוי בפני יהודים שכל זמן שיביא לו כ"ה סולטני' שיחזי' לו החנות או אם ימצא מי שיקנה אותה יותר מכ"ה שיוכל למכור ויקבל הגוי הכ"ה והוא קבל המותר ושמעון לקח הנכסים של החנות והחנו' מן הגוי בק"י פרחי' כמו שקנה הגוי מראובן ובא שמעון לראובן ואמ' לא אקחם מן הגוי עד שתקבל עליך שלא תפדה החנות עד עבור ג' שנים ונתרצה ראובן ונטל קנין על זה ואח"כ ניחם על שהאריך לו הזמן הנז' מפני שאחרים היו נותנים לו יותר וחזר לשמעון ואמר לו שניחם על התנאי הנז' וששמעון מחל לו הקנין ואומר ראובן כי אז הלך שמעון לגוי ואמר לו שידחו' את ראובן על המ' סולט' שנשארו והוכרח לתת בידו תיבה מלאה חפצים משכון על המ' סולט' על ו' חדשי' והלך ראובן לדרכו להביא המ' סולט' לפרוע לגוי ולפדות החנות על הכ"ה פרחים וכשחזר היה מוצא מי שיתן לו על החנות יותר ולא רצה הגוי לקבל הכ"ה פרחים וכחש על התנאי ואמר שלקחה ממנו מכירה חלוטה ושמעון החזיק בחנו' שאומר כי הוא לקחה מן הגוי מכירה גמורה ובפני הערכאות וראובן צועק כי הוא ידוע לכל היהודי' שם שהוא לא מכרה לגוי כי אם על התנאי הנז' ושמעון הוא שלמד לגוי שיכחיש כדי לקחת' הוא בטענת הגוי לכן יורנו מורנו רבי' הדין: תשובה אם הדב' ידוע כי לא נתן ראובן החנות לגוי כי אם על תנאי שיחזירנו לו כשיתן לו הכ"ה פרחי' לא טוב עשה שמעון לקחתה מיד הגוי וגם כי קנה אותה מן הגוי בערכאות שלה' אין קנינו קנין כי היא גזל ביד הגוי ולא היה רשות לשום בר ישראל ללוקח' ממנו ואין צורך להאריך בזה כי הוא דבר פשוט אך יש להוכיח את שמעון ולכופו שיקבל הכ"ה פרחים ויחזיר החנות לראובן וגם כי קנה אותה מן הגוי ביותר מכ"ה מניח מעותיו על קרן הצבי ובכל מקו' שיש עשרה מישראל בתוכם שכינה כו' וראוי להם להציל עשוק מיד עשקו כי ת"ל קהל טוקאט הם מוחזקים בקהל קדוש לשם ולתפארת לעשות צדקה ומשפט ואם הדבר איר' כמו שכתוב למעלה עליהם מוטל לתקן המצוה לגמור: שאלה לב שאלת שאומר לך דעתי בענין מה שפסק החכם כה"ר משה מטראני בענין אותו הפקדון שהניחה אותה הנפטרת דוניא מזל טוב וצותה שיתנו אותו הפקדון ליד אחותה מה דינו אם הדין נותן שיעשו כמו שצותה ויתנו לאחות' או נאמר שכל הנכסי' הנמצאים ביד האשה בחזקת בעלה הם ולאו כל כמינ' ליתן נכסי בעלה לאחות' ופסק החכם הנז' שהדין נותן שיחזירם לבעלה כמו שכתב הוא ואמרת שרצונך לידע מה דעתי בזה: תשובה דע שהדין דין אמת ולא מבעי' בנדון שלפנינו שלא אמרה בשע' מית' שהפקדון הוא של אחותה אלא אפי' אם אמרה בפי' בשעת מות' שהפקדון הוא של אחותה לא היתה נאמנת בכך מפני שאחות' כפי מה שאמרו לא היתה אמוד' בנכסי והכי אמרי' בבתרא פ' חזקת ת"ר אין מקבלים פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן הקטנים וכו' ובסיפא דההיא ברייתא אמר וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלו' הן יעש' כפירושן ואם לאו יעשה פי' לפירושן פי' רש"י ז"ל ואם לאו יעשה פי' לפי' פי' כלו ואי לא מהימן להו ההוא נפקד שהפקדון של אותו פלו' הוא אלא של אותו הנפקד וכו' יעשה פי' אחר לפירושן שיחזיר לבעליהן של אלו ולא לאותו פלו' וכה"ג אמרי' בסמוך בההיא עובדא דביתהו דרב' בר חנה עכ"ל והתם אמרי' בסמוך דביתהו דרבה בר חנה כי קא שכב' אמרה הכי כיפי דמרתה ובני ברה וכו' ובמסקנא אמרי' ואיכא דאמרי הכי אמרה ליה אי אמידא לך ברתא עשה כפירושה וכו' ופי' אי אמידה לך אותה שהיא אומרת שהו' שלה אם עשירים הם וראויים להפקיד כיפי ושאר חפצים עשה כפי' והחזירם להם ע"כ ובנדון שלפנינו כפי מה שאמרו אחות' שלזא, לא היתה אמודה בנכסים כ"ש שהיא לא אמרה שהנכסים האלו היו של אחות' ואעפ"י שהנפקד אמר הדברים האלו כמסתפק מן הסתם כל הנכסי' בחזק' הבעל הם ואין מוציאי' אותם מחזקת הבעל כי אם בעדות ברורה כ"ש שאפי' שהיתה אומרת בפי' שהנכסים האלו הם של אחותה שכיון שאחותה לא היתה אמודה בכן יעשה פירוש לפירושה וינתנו הנכסים לבעלה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכו' אישות: יעקב בירב: נ"ל שצדקו דברי המזכים ) ( איברא ודאי שכל הנכסים את הבעל ויורשיו ולפיכך ) ( הם בחזקת הבעל ויורשיו חתמתי שמי פה יצחק בן ) ( ולהיות זה אמת באתי על כה"ר דור זלה"ה המכונ' מסעוד: ) ( החתו' אני אברהם שלם: שאלה לג ראינו כתב נכתב ממצרים שהחכם ה"ר דור עראמה יצ"ו היה רוצה לעכב במצרים נכסי אחיו החכם כה"ר יצחק יצ"ו ביד מי שהם על תביעות שאומר שיש לו עמו מירושת אביהם החכם ז"ל והיה עומד וצווח וצועק לפנינו למה יעכבו נכסיו על תביעה בעלמא מלתתם ביד המורשים שלו להתעסק בהם למחצית שכר ויהיה סבה לצאת מא"י ולירד למצרים לעת זקנתו להציל נכסיו ויהיה בטל מלימודו גם ממלאכ' שמים אשר הוא עוסק בה בפרט מה שמתעסק בחברת ת"ת של השר ה"ר שלמה אלאשקאר נר"ו שהוא עומד ומפקח על המלמדים והלומדים ועל זה נזקקנו לטענתו מצד הדין לא מצד טענות אלו וראינו כי אינו בדין שיעכבו נכסיו על טענת אחיו החכם הנזכר כי מה שכתוב בס' אגודה על ההיא דר' נתן מנין לנושה בחברו וכו' מכאן נוהגים בקהלות למי שיש לו פסק דין על חברו שמעכב ממונו עם שליח הקהל ע"כ דוקא כי ה"ג שיש לו פסק דין או הוא דבר ברור שחייב לו אם מעט ואם הרב' אבל בטענ' גרידת' בעלמא כנ"ד אינו יכול לעכב וכמו שכתב הר"י קולון ז"ל שורש ק"ט וגם מה שכתב הרא"ש ז"ל פ"ק דב"מ מי שבא לב"ד וכו' ומבקש שיעכבו ב"ד הנכסי' עד שיתברר וכו' אם רואה הדיין אמתלא בדברי התובע שמצוה לעכב וכו' ע"כ דוקא כשיש אמתלא ובלא אמתלא כי הכא לא ומה שכתב הר"י קולון ואע"ג דאפשר דנתפשט המנהג גם בלא ראיית אמתלא וכו' אפש' דבזמנו ובאותם המקומו' הוא דנתפשט ולא בשאר מקומות ובכל יום בבית דינינו באים לעכב ואין אנחנו שומעים לעכב כי אם בראיית שטר או פ"ד או עדות או אמתל' שהוא חייב לו ולא בתביע' וערעור בעלמא גם תקנת העיקול שכתב במרדכי פר' התקבל דיש חרם קדמונים שלא לעקל ולעכב פקדון והלואה וכו' וכ"ת ג"כ השיב לחכמי צרפת והסכים בתקנ' העיקול לאו דוקא במעכב לעצמו אלא ה"ה או כ"ש שלא יוכל לעכב מה שיש ביד אחרים מחמת שום תביעה אלא שלא הפסיד מגו שלו כמו שכתב בתרומת הדשן תשובה ש"ה וכתב דכיון דכתב ר"ת טעמא דהאי תקנה דעשאוה כחוב אוכל נפש דכל שעתא ושעתא קעבר בקום אהדר א"כ אין לחלק בתקנ' זו בין מעקל מה שבידו למעקל ומעכב מה שביד אחרים דבכולהו איתא לתקנו שלא יעכב ואע"ג דכתב כמדומה שמנהג פשוט באושטרויך ואגפיה לעכב פקדונות והלואות בין שבידו בין שביד אחרים בכח ב"ד בשביל תביעות וטענות וכו' הרי כתב אח"כ דאיפשר שע"י שהנהיגו ב"ד לעכב ולצו' בכה"ג נשתרבב המנהג לפעמי' ע"י הכרת פנים לעכב ולצוות אפי' היכא דליכא אמתל' יפה כדברי המעקל והמעכב וכו' משמע שמן הדין אין לעכב ממון חברו קודם שיתבענו לדין ע"כ ואפי' לפי מנהגם כתב דאינו מן הדין כ"ש כי לפי מנהג שלנו אין אנחנו מעכבים אלא בדבר ברור ולפעמים באיזו אמתלא אנחנו מעכבים ליום או ליומים עד שילך ויעמוד עמו לדין ואם יתעצל ולא ילך לדין אנחנו פוטרי' את מי שיש בידו מנכסיו שיתן לו ולא יחוש למעכב וכתב שם תשובה ש"ה על נדון כיוצא בנ"ד דכך הדין אם עיני הדיינים רואים דראובן איניש דציית דינא הוא ואין לו כח להשמיט מתח' ידי ב"ד שבעירו או הסמוך לו ולא יוכל לדחות וכו' לא יוכל שמעון לעכב הפקדון או הלוא' ראובן שבעירו שביד לוי כדי שיהא ראובן ציית לו דינא באותה העיר והכי נמי בנ"ד הוא ידע כי החכם ה"ר יצחק יצ"ו הוא ציית וכמו כן לקיים מאמ' ב"ד בכל אשר יצוו עליו וצריך התובע לצעוק תחלה פה בב"ד אשר הנתבע שם קודם שיצעק בב"ד שבמצרים שהנכסים שם כמו שנוהגים האידנא שהתובע הולך אחר הנתבע לב"ד שבעירו או הסמוך לו וכמו שכתב שם בת"ה באותה תשובה וכן נמצא בתשובו' גדול מהרי"ו ז"ל תשוב' ל"ד כתב עדיין אני עומד בדברי הראשונים שלא לעכב ממון של שום אדם בשום מקום אם הנתבע מרוצ' לעמוד בדין במקומו מפני תיקון העולם וכן שמעתי שהיה מהרא"ש כ"ץ ז"ל נוהג והכי מסתבר ובתשובה קנ"ה כתב כך אני רגיל לדין ולהורות ודאי אדם הרוצה לעכב ממון חבירו ואומר שיש לו תביעה עליו ואין אנו יודעים אם יש ממש בתביעתו אז אני דן שאינו יכול לעכב ממון חברו אלא התובע הולך אחר הנתבע ותבע אותו במקום אשר הוא שם או במקום הממוצע שהנתבע שייך לשם דאי לא תימא הכי לא שבקת חיי לכל בעלי בתים שיש להם פקדונות במקומות אחרים ובנ"ד נמי אינו ידוע אם יש ממש בטענתו אדרבא יש אמתלאות שאין לו שום תביעה עליו כי יש יותר מל' שנה שמת אביהם הזקן החכם ז"ל וכל האחים היו בעיר שלוניקי ולא היה אמוד אביהם בבעל נכסים וכפי הנשמע גדול האחים החכם ה"ר יצחק יצ"ו גדל את כל אחיו והשיאם בכבוד ואם נשאר שום דבר מאביהם נתן להם מאז ואם היה לו לחכם ה"ר דור יצ"ו טענה וערעו' על אחיו הגדול החכם ה"ר יצחק יצ"ו הנזכר היה לו לתבוע ממנו בשלוניקי מקום מושבם וקרוביהם ואהוביהם אשר היו יודעים טוב בנינם ויש לו שם נכסים רבים עדיין ולמה לא עכב שם אלא שהיה ידוע שם מקום מולדתם שלא היה בטענותיו ממש ועכ"ז אם יש לו איזו תביע' יבוא פה ויתבע ממנו כי הוא ציית דינא וגם פה יש בתי דינין ת"ל הגונים ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ות"ל שניהם חכמים שוים בני חכם ידוע אין מקום להסבי' פנים לא' יותר מאחיו וגם הוא אמוד בנכסים הרבה כאן מלבד מה שיש לו שם ובמקומות אחרים ואם ח"ו לא יהיה צ"ד אז נוכל לעכב נכסיו פה ובכל המקומות אבל לעכב בלי ראיה אינו דין וגם שיאמר הוא שילך שם לדון עמו אינו בדין כמו שמבוא' למעלה וידענו כי גם שהוא ילך שם לב"ד לעכב לא יהיו דבריו נשמעים כי גם להם לבב כמונו ולא נופלים הם ממנו לידע להודיע ולהודע כל מה שכ' למעלה ויש בתשובה שחייב הבן שתובעת ממנו אמו תביעת ממון ללכת אחריה מפני כבוד אב ואם וכן ראוי לחכם ה"ר דור לחוש לכבוד אביו ואמו ואת לרבות אחיו הגדול וחכם ממנו שיבוא למקומו אם יש לו עליו שום תביע' נאם המבי"ט וחתם ה"ר יוסף קארו ושאר החכמים: שאלה לד אלמנת ראובן תפסה נכסים למזונותיה ואח"כ מסרה מה שתפסה לשמעון קרובה כדי שיהיו תחת ידו לנדוניית בנותיו שנשארו לו מבעלה הנז' גם היא תפסה אותם למזונות ועתה מתו שתים מן הבנות והאלמנה תובעת משמעון הנז' שיחזיר הנכסים המופקדים בידו מידה כדי שיהיו תחת ידה למזונות כבתחלה יורנו רבי' אם יש כח ביד האלמנה להוציאם מיד שמעון שיהיו תחת ידה: תשובה זכות תפיסת האלמנה למזונות מבואר פרק אלמנה ניזוני' וכמו שפסקו הפוסקים ז"ל והרמב"ם ז"ל כתב אפי' ככר זהב ואחר שכבר תפסה הרי הוא מוחזקת במה שתפסה למזונו' ואין כח ביד ב"ד להוציא מידה וכמו שאמרו בגמרא מעשה שתפסה וכו' ולא היה כח ביד חכמי' להוציא מידה וא"כ כשמסרה ביד אחר הרי הם כמו שהם ברשות' וחייב שמעון לחזור