מבי"ט חלק ב יז

תשובה אליך השר המשדך הוא חייב לפרוע הקנס הכתוב ביניה' אם ישדך אשה אחרת כיון שנעשה הקנס כדין כפי מה שבא בשאלה ולענין השבועה יש לספק כשכותבין בשטרי שידוכין שבוע' ואח"כ קנס ממון אם הכוונה היא כי אם לא יתרצה שיפרע הקנס לא יעבור על השבועה או מלבד שיעבור על השבועה יפרע הקנס ולכן אנחנו נוהגים ברוב שטרי השידוכין לכתוב מלבד שיעבור על השבועה יפרע הקנס אבל כשאינו כתוב כן יש לבעל דין פתחון פה ובנדון זה כתוב בשטר נתחייב בקנין ושבוע' כו' ולקיום וחזוק כל הכתוב נתחייב כל א' מהכתות כו' נ' פרחי' אם יבטל כו' ועוד נשבעו לגמור ולקיים כל הכתוב לעיל החיוב הראשון אינו אלא על המשדך ובשני כתוב ולקיום ולחוזק נתחייב כל אחד כו' ויש לספק בזה כי כמו שהקיום והחיזוק לאבי הבת אינו אלא קיום וחזוק למה שנתפשרו בלי קנין ושבועה כן למשדך לא יהיה הקיום והחוזק אלא כמוהו כי לא החמירו על המשדך יותר מעל אב הבת ויהיה הקיו' והחזוק בקנס ולא יחושו בקנין ושבועה שכתוב למעלה שנתחייב בקנין ושבוע' כיון שלא כתבו מלבד שיעבו' על השבוע' או אפשר שהחמירו על המשדך יותר ומה שכתוב ולקיום כו' יתפרש למשדך על השבועה ולאבי הבת בלי שבועה האי כדאי' לי' והאי כדאי' ליה אלא שכתוב אח"כ ועוד נשבעו שניהם וכו' לגמו' ולקיים כל הכתוב לעיל ונראה כי על החיוב והחוזק שנתחייבו שניהם על נ' פרחי' נשבעו שניהם וא"כ יש קנס ויש שבועה כי כשהשבועה כתובה למעלה והקנס למטה הוא שאפשר לומר שבקנס לא יהיה עוב' על השבועה אם לא שיכתבו בפי' מלבד שיהיה עובר על השבועה אבל בסדר השטר זה שכתוב השבועה לשניהם אחר הקנס וכו' שמי שיבטל השידוכין יתחייב בקנס ויהי עובר על השבועה ועדיין יש לפקפק בלשון זה שכתוב לגמור ולקיים כל הכתוב לעיל ולעיל כתוב שלא לשדך ושלא לקדש אלא זאת וכתוב לקיום החזוק נ' פרחי' למי שיבטל ואי אפשר לקיים הכל כי אם יקיים השידוכין לא יתחייב בקנס ואם יתחייב בקנס לא יקיים השידוכין ועל כרחינו נאמר לגמור כל הכתוב לגמור ולקיים השדוכין או לגמו' ולקיים הקנס ובזה לא יהיה עובר על השבוע' בפרעון הקנס ועכ"ז המשדך יחוש לנפשו על השבועה הכתובה למעלה שנתחייב בקנין ושבועה שלא לשדך אלא זאת ויצטרך שיתירו לו אפי' יפרע הקנס גם כי נראה כי לא היתה אלא שבועה א' אלא שנכתבה עליו ב' פעמים שאלה כה כמה שנים אשר היו קצת אנשים מתלחשים ומהרהרים על ת"ח שבעי' ליקח מהם מכס על שהיו רואי' מקצת' נושאים ונותנים או עסוקים במלאכת הבגדים להרויח פרנסתם שלא יצטרכו לקבל הספק' מן הקהלות ובאותה הימים הודיעו להם מורה הוראה שלא היה בדין שיפרעו בשום דבר של מס אפילו הכתוב על כל איש כמו הכרא"ג וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות ת"ת ורוב הפוסקים כתבו כן אפי' כסף גולגל' כמו הכרא"ג חייבים הצבור לפרוע בשבילם אלא שהרמב"ן ז"ל כתב הכסף גולגלת' המוטל עליהם אין חייבים הצבור להפרע בעדם ואני אומר כי אפילו לדעת הרמב"ן ז"ל פטורין בעי' הזאת שפורעים דבר קצוב בכל שנה על כל הכראגי"ש בין שיהיו הרבה אנשים או מעט בזה הוא כמו דבר קצוב על כל בני העיר ולא על כל איש ואיש וא"כ לכ"ע פטורים ואפי' מן הכרא"ג אלא שבשני' שעברו החכמים שהיה להם ממון ולא היו מסתפקי' מאחרי' ראו דוחק העניי' שהיו דוחקי' אות' על הכאר"ג ורצו לחמול עליה' ולהחמי' על עצמ' ולסלק מעליה' דבר' בני אדם המעלי' בלשונ' גנאי על ת"ח ופרעו אותם שהיה יכול' בידם ומש' נתפשט ליקח מאחרי' ג"כ שאין ספק ביד' לפרוע אבל בענין מסים מעולם לא עלה על שפת שום איש כשר שיפרעו גם כי היו מהרהרים בלבם גם עתה שהוציאו המחשבה לדיבור ומעשה להכתיב כל בעלי תורה בפנקס המס בין רב למעט שלא יתפסו על צער' כי בעוונות אירע באלו השנים הפסדות עד אשר נלאו מלסבול וחשבו להסתיי' עם הב"ת ועם ההודעה להם כי יש בדבר איסור לכ"ע ומנעו מלדבר עוד בדבר הזה כי ת"ל הם אנשי שם ויש להם טוב טעם ודעת ויראת ה' ולא יעברו על דברי חכמים ולחכימיא כיוצא בהם ברמיזה שאין להם רשות לא על ידם ולא ע"י אחר ליקח מהם שום מס אלא גוף הכרא"ג לבדו מאות' הנהוגי' ושיש להם מה ליפרע הכרא"ג או חצי כרא"ג כי כל אלו שעד עתה לא פרעו מס להיותם בני תורה לא יפרעו מכאן והלא' ג"כ כי כולם הם בכל אותם שתורת' אומנות' בין הנקראים בשם חכמים בין התלמידים שלא הגיעו לדין תלמידי חכמים עדיין כי גד' אותם שתורת' אומנותם הוא שתורתם היא קבע ומלאכתם עראי לפרנסת' וכן הם כל בני תור' שלא פרעו מס עד עתה שרוב עסק' ביום ובלילה עסק בתורה ומיעוט היו' יוצאים מבית לפקח על מלאכת' שנעשים ע"י אחרים שתבא לידי גמר ולהבי' לבית' מזונותיהם וצרכיהם וחוזרים מיד לאומנות תורת' ואינה מתבטלים בדברי הבאי וגם אינ' מבטלי' זמן יותר אלא כדי סיפוקם כדי שלא יצטרכו לבריות לא להתעשר והחכמים הבאים באלו הימים מח"ל אם הם עשירים שם נתעשרו שהיו בעלי בתים מטילים מלאי לכיסם ולכן ראוי למנהיגי העיר יצ"ו אשר עיני כל ישראל שבעי' עליה' שלא להשיג גבול אשר גבלו ראשונים חכמינו ז"ל הראשונים והאחרונים אשר דרשו הכתובים אשר מהם פטורים ת"ח מכל מיני מסים ויחלו מעט ממשא מלך ושרי' וגם לא תתחדש בימיהם ח"ו ומה שלא נעשה מזה ארבעי' שנה ויותר אשר הרבו בני הגולה לעלות לא"י וצדקה תחשב להם כדכתיב ונוגשיך צדקה והצדקה תרוממם וממקום אחר ירחמ' האל להתפרנס ולהתעשר והעוז' ומסייע להקל מעליהם משא עול ושרים הוא מכבד התורה ומאן דמוקיר רבנן הויין ליה בני' ת"ח ושלום וברכה על כל ישראל: שאלה כו נהגו בני העיר לכתוב שטר שקורין אותו הטב' למי שמכר ביתו והקונה עושה לו שטר בדרך חסד והטב' ומחייב עצמו שכל זמן שיחזיר לו מעותיו שימכור לו הבית שקנה ממנו וכתוב בשטר שקנה קנין גמו' מעכשיו במנה כו' לקיים מה שכתוב ולכאורה נראה שהוא קנין דברים וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה על מי שקנו ממנו בעדים שימכו' ביתו לחברו כו' וחברו קנה לו ג"כ בקנין שיקנו ממנו כו' והשיב לשון זה איני מכירו כו' וקנין דברי' בעלמ' וכו' ועובד' דההו' גבר' דאמ' לחברי' אי מזיבננ' להאי ארעא לדידך מזביננ' בק' כו' התם כשקנ' האי ארעא מהשת' והחזיק בה בתנאי שאם ימכרנ' שתה' קנויה לו דאי לאו הכי לא עשה כלום וכן כתב רבי' האי ז"ל בספ' המקח וכו' כמו שהביא בב"י סי' ר"ו והכא נמי בנ"ד אמר שימכור שנר' דהוי קנין דברים ובסימן, קצ"ו הביא תשובה אחד גם כן להרשב"א ז"ל על מי שיצא עליו שטר שכתוב בו אתן לפלוני כך וכך וכל אתן ואעשה אינו כלום והשיב דכל שקנו מידו אעפ"י שלא אמר בל' חייב חיוב דקנין מלת' אלימתא היא ומתקן הענין כאלו מחייב עצמו באותו דבר שאמ' ליתן וכשאמ' בריש הכותב דמגופא של קרקע קנו מידו וכו' שהקנין מחזיק הענין כאלו מחייב עצמו ליתן ונרא' שתשוב' זו הוא הפך הראשונ' עוד הביא במשרי' נתיב ט"ו ח"ג תשוב' הר"מ מי שקנו מידו בפני עדים שיחזו' לראובן כל זכות שיש לו עליו וכו' גם שיעשה לו שטר מחיל' הוא ואשתו מחזיק קנין דברי' תשובה זו מחלוקת ישנה בין הגאוני' ז"ל יש מהם שאמרו דכל לשון עתיד שאעשה כן או שאתן כך הוי קנין דברי' ויש מי שאומר דלאו קנין דברי' הוא אלא הרי הוא כאלו קנו מידו בחיו' אותו סך ואין קנין דברי' אלא באומר אחלו' עמך שאלו דברי' בעלמ' הוא וכן מעשי' בכל יום בפסק הנדוני' שקונין מפלו' שיתן לפלו' וכן כתב בעל העיטור כי הוא מחלוקת ולפיכ' מסתברא דכל שקנו מידו שיחזי' כל זכיו' שיש לו עליו לאו קנין דברי' הוא אבל במה שקנו שיעש' שטר מחילה כו' אינן אלא דברים בעלמא שאין מחילה אלא סילוק שיעבוד וסילוק שיעבוד לאחר זמן אינו אלא דברים בעלמא וכן השיב הרשב"א סי' אלף ל"ג ובכתבי מהר"ר איסרלן ז"ל סי' קע"ג כתב דאשירי כתב במס' נדרים ס"פ השותפי' דכל קנין דמקני ביה לאחר זמן צ"ל בהדי' מעכשיו ואי ל"ה לא קנ' כו' והרמב"ם ז"ל פ"ח דמכיר' כתב האומר לחברו כשאמכור שדה זו הרי היא מכור' לך מעכשיו בק' הוא דקנו מידו וכו' קנה הראשון ובח"ה סי' ר"ו כתב כשאמכור שדה זו אמכרנו לך מעכשיו בק' יכו' ובענין תשובות הרשב"א נוכל לומר סמי חדא מקמי תרתי בחדא כתב דקנין מלתא אלימתא היא ובשנית כתב דלאו קנין דברי' הוא דהוה ליה כאלו קנו מידו בחיוב אותו סך וא"כ כשאמכו' ואתן וכיוצ' בזה לא הוי קנין דברי' דקנין מלתא אלימתא היא כו' ומתקן הענין כאלו מתחיי' בעצמו כו' והסכי' הוא לסבר' זו של י"א שכתב וכן מעשים בכל יום וכו' ולפי' מסתבר' וכו' ולא הוי קנין דברי' אלא אחלוק המוזכר בגמ' וכיוצ' בו שאינו מתחייב בשום דבר משלו אלא שיתן חלק המגיע לחברו שאינו ניכר וזה וכיוצ' בזה הוא קנין דברי' אבל כשהוא נוטל קנין ליתן בשלו הוה ליה כאלו מחייב עצמו והשת' בנ"ד אפי' לתשוב' הרא"ש שכתב על אמכו' דקנין דברי' הוי היינו משום דלא הוי כמחייב עצמו כסברת י"א דסברי דהוי כמחייב עצמו והיינו משום דלא פי' והכ' בנ"ד הרי כתב בפי' בשט' הטב' שנתחייב פלו' כשיתן לך סך כך מעות שימכו' לו והוי קנין אלים בחיוב זה כאלו מכר מהשת' וא"כ אפי' לפי תשובה זו השטר קיים וחייב למכור לו כמו שכתוב בשטר עוד אני או' אפי' לתשוב' זו דהיינו כשלא אמ' מעכשיו אבל כשנטל קנין מעכשיו אפי' כשאמר אמכו' לא הוי קנין דברי' וכמו שנר' מדברי הרא"ש שהבאתי למעלה שכתב דכל קנין דמקני ביה לאח' זמן צ"ל בהדי' מעכשיו ונראה דכשאמר מעכשיו בשע' קנין אעפ"י שאמר אמכור הוי כמי שאמר מעכשיו אני מוכ' אם אמכו' לאחרי' וכן נר' מלשון הטור סי' ר"ו שכת' כשאמכו' שדה זו אמכרנו לך מעכשיו ולא כתב אני מוכ' אותו מעכשיו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל כשאמכו' הרי היא מכורה לך מעכשיו וכמו שכתב הרשב"א ג"כ בתשוב' הראשונה ומעתה אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב והרי היא מכור' מעכשיו כשכתב כי נ"ד שנתחיי' הוי קנין אלימת' ואינו יכול לחזור בו שהרי הרשב"א ז"ל כתב בתשוב' הראשונ' כשקנה האי ארעא מהשתא בתנאי שאם ימכרנה וכו' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ואפ"ה כתב בתשובה האחר' דכשנוטל קנין בשלו הוי כמחייב ופליג' אתשובה הא' אבל אם בפי' נתחייב אפי' לתשובה ראשונ' הוי כמכור' לך מהשתא ולדע' הרמב"ם ז"ל נמי לא שנא כדאמר והתוס' ריש פ' אעפ"י כתבו דקנין דברים לא הוי אלא כההי' דריש בתרא שקנו מידם לחלוק חצר שאין בה דין חלוקה אבל מה שמשעבד גופו להתחייב בדב' זה משתעבד ואין זה קנין דברים בעלמא נאם המבי"ט כז שאלה ילמדנו רבינו ראובן עשה שותפו' עם אלמנת שמעון בעשיי' מלאכ' ידועה להם וראובן נתחייב שלא יעשנה עם שום אדם לא יהודי ולא גוי בגבול פלוני והיא גם היא נתחייבה שלא תעשה אותה מלאכה עם שום אדם כל זמן שראובן שותף עמה ונטלו שניה' קנין ושבועה על זה ככתוב בשטר השותפות שכתבו ביניהם והנה העתק השטר אות באות שלוח ולפי שרבו ביניהם קטטות ומריבות הסכים ראובן להפרד מחברת אלמנת שמעון וחלקו השותפות וכל כלי האומנו' ביניה' לחצאין ובררו חשבונותיה' היטב ונתפרדה חבילת' ותכף התחי' כל אחד מהם לעשו' מלאכ' בפני עצמו אלא שראובן עושה לו לעצמו לבדו והיא עושה מלאכה בשותפות גוים ועתה תובע' אלמנ' שמעון את ראובן בכח