מבי"ט חלק ב טז

בכך אבל אם כפר והלא הביא עדים לדבריו מחייבין המערער בכך ראיה גדולה היא זו שאיננה שלו כמו שהבי' מ"מ פ"ו מהלכו' טוען הרי דכשהבי' עדים הויא ראיה גדולה אע"ג דדיבורא בעלמא הוא כיון שאין לומר טענ' הב' נוח לי כיון שכפ' וה"נ כיון שאין לו טענה דהב' נוח לי מן הא' דעם הא' לא היה לו שום טענ' א"כ דיבור סגי ועו' דהא דאמרי' דיכול לומר שני נוח לי היינו כשיש למערע' עדים שהית' שלו או של אבותיו כמו שכתבו המפרשים ז"ל אבל הכא אין להם שום זכות עם הא' כמו שכתבתי וגם אינו ידוע שיש להם זכות לשוכר' מן הבעלים או שהבעלי' אין יכולים להשכיר' כי אם ברשות' וא"כ בהאי דיבור' סגי: וכל שכן שכפי הנרא' לא היו יכולים למחות התושבי' ביד בעל השכונה שלא ישכיר או שלא יטול תנאי שיוכל להשכי' הבי' והגן לר' משה או לאחר כי המלכו' הוא שקרא לראשי התושבי' ושאלו להם על הפרט אם היו מרוצים ש"ר משה ובנו ידורו והם ענו שהיו מרוצים לא בעל השכונה כי לא היו יכולים הם למחותו בידו אבל המלכות שהיו יכולים לעכב היה צריך שיהיו מרוצי' והם רצו ג"כ לפייס את התושבים שלא יהא רע בעיניה' דיר' ר' משה שם מפני שהי' מן התושבים ואם היתה השרר' רוצה לקיים השכירות של בע"ה בלי שאלת לתושבים היו יכולים לעשות ולא היו יכולים הם להתרע' עליה' שהיו עושים להם שלא כדין ושלא בחק המלכות כיון שהתנו הבע"ה והמלכו' בשכירו' הנז' שלא ילוו ברבית ולא יעשו מלאכ' האישטראסיריא' כי בזה היו יכולים למחו' כפי הנר' שם שהם פרביליגו לשכונ' התשובי' שלא יעשו אחרים מלאכת' ושכירו' ה"ב היא כשכירו' הא' שלא יוכלו לעשות א"כ מה ששאלו המלכו' לתושבי' לא היה אלא להפיק רצונ' לא שיהי' להם חק בזה שלא יוכל שום תושב במ"א כיון שאינו עוש' מלאכת' ולזה לא הקפידו עליה' כשאמרו שהיו מרוצי' שר' משה ידור שם ולא אמרו בסתם שידו' שם כל מי שירצ' בע"ה כמו שפי' הוא בכתב שכירותו לליוונטיני כי דבריה' לא היו מעלים ולא מורידי' אלא להפק רצונם לבד שאלו מהם המלכו' וגם כי היו יכולי' למחו' הרי נתרצו אח"כ ומהני על הדרך שכתבתי למעלה שהטילו התנאי שיפרע עמה' במס והמלכו' קיימו ואשרו הפשר' הנז' בכלל ופרט בכל דבר בקצת רצון בעל השכונ' וכבר פי' בעל השכונ' שיוכל להשי' באותו הבית והגן פאמיליא של עברי' אשר לעת כזא' היה רוצה כ"ר משה ועל זה קיימו לו הפשר' שיוכל להשי' שם מי שירצה כי כן הוא מוב' בלשונו וא"כ אחר שהרופ' ראובן שכר זה מקו' מבעל השכונ' אח"כ וכתב לו מן הכח הנתון לו מן המלכו' הרי יש לו חזקה מבע"ה ומן המלכות והוא מוחזק בשכירות כ"ש אחר שכתבו לו גמר דין לזכות שאינו חייב לפרוע חלק מהשומרי' שנר' שנתרצו בדירת ראובן הרופא בדרך פרט וגם אחר שמסרו ביד המלכו' זה כל התושבים שנכנסו בשכונ' הלויאנטיני ובכללה את ראובן הרופא נתנו השרר' גמר דין לזכותו וכשרצה בע"ה לנתוץ הבתים שלא כדין מיחו בידו השרר' כדין וכמשפט וכל זה וקצתו מספיק לחזקת ראובן הרופ' בשכירו' וצריכי' התושבי לתת טעם למה רצו להוצי' את ראובן מן הבית ומה טענ' היתה להם בפני הגאוני' יצ"ו לעמוד בדין ולהוציאו מן הבית כ"ש שיצא תחלה הגאון ראש לגאונים אלו יצו אם כתב עליו סרבנו' הוא יתן טוב טעם ודעת כי כפי מה שכתוב למעל' איני רואה שום טעם וכל מה שיודה ראובן אח"כ מכח הסרבנו' הנכתב עליו הוא אונס ולינקטיה לכופתיה וכו' ומיאון זה איני יודע ע"כ מצאנו: שאלה כב ראובן ושמעון ולוי קנו סחורה ביחד וכתבו שטר חוב על עצמ' ליהודה לפרוע לו כל החוב ונעשו קבלנים ערבני' זה לזה וכתבו אחורי הכתב סך מה שקבלו כל א' מהם מהסחור' ההיא ונתחיי' כל א' מהם לחבר ולהיותו מצוי לזמן הפרעון או לשלוח חלקו שהגיע לו ולא יצטרך שום א' מהם לפרוע בעד חברו ובהגיע זמן הפרעון נמצאו ראובן ושמעון לפרוע את חלק' ולוי לא נמצא ומחל יהוד' לראובן הערבו' שנתחייב בעד חבריו אך שיפרע לו החלק שהי' מגיע אליו ותבע משמעון חלקו וחלק לוי ופרע לו אח"כ בא שמעון לב"ד לתבוע מראובן חצי מה שפרע בעד לוי כי שניהם היו ערבי' על לוי כמו שנז' וראובן טוען כי כבר פטר אותו יהודה הב"ח מהערבו' בקנין ועדים יורנו ר' הדין עם מי. תשובה גר' בירושלמי ומייתי ליה הרי"ף ז"ל פ' שבועת הפקדון וכחש בעמיתו פרט למכחש לא' מן השותפין כו' אמר ר' יוסי הדא אמר' שנים שלוו מא' אע"ג דלא כתבי' ערבאין ואחראין זה לזה ערבאין ואחראין הם והרמב"ם ז"ל ג"כ פר' כ"ה הלכות מלוה ולוה כתב הרי הן ערבאין וכו' והיינו מדין ערב והכא שכתבו שנעשו קבלנים הוו קבלנים ויפרע ממי שירצה וכמו שכתב הרא"ש ז"ל והביאו הטור סי' קכ"ט דאע"ג דלא כתב בפי' תן לו ואני קבלן אלא כתב בסתם ערב קבלן מסתמא בלשון המועיל להיות קבלן קאמר ואפי' לבעל התרומות שכתב דיד בעל השטר על התחתונ' דאילו אמר לו הלוהו ואני קבלן שאינו אלא ערב הכא שכתב קבלני' פרעני' משמע דלא גרע ממי שכתב קבלן גמור שכתב הרשב"א ז"ל שיש מי שאומר שדנין אותו כקבלן וכמו שהבי' בעל מ"מ שם כ"ש בשט' זה שקנו ביחד דהוו ערבאי' זה לזה וכיון שכתב אח"כ קבלני' פרעני' לטפויי אתא דמש' שנעש' קבלן שיפרע ממנו תחל' אם ירצ' ובתשובו' השייכו' לס' משפטי' סי' י"ו כתב ומיהו אם היה כתוב ערב קבלן נרא' דמועיל דמסתמא לא ר"ל אלא בענין השנוי במשנ' ולדע' הרמ"בם ז"ל שני' שערבו לא אפי' לא היו קבלנים יפרע ממי שירצה דאין הערבות חל לחצאין כיון שהמלו' א' כמו שפי' הרשבא ז"ל וכמו הרשב"א בעל מ"מ שם ודלא כתוספת', דב"ב דמייתי התם והשתא בנדון זה כיון שהיה יכול ליפרע מכל א' מהם אם נפרע משמעון אין שמעון יכול לתבוע מראובן חלקו דאע"ג שהבי' בטור סי' קל"ב דאם פרע א' מן הערבי' כל החוב למלו' זה חוזר ותובע מחברו את חלקו כדין ערב שתובע את הלוה כשמברר שפרע בשבילו נרא' דקאי אשני ערבי' לדעת הרמ"בן ז"ל שאם יכול ליפרע משניה' לא יפרע מא' מהם אלא מחצ' אלא א"כ אין לאח' מהם שאז גובה הכל מן השני ומ"ה כיון שפרע זה כל החוב שלא היה יכול המלוה ליפרע מן האח' שהי' חייב לפרוע מחצ' חייב זה השני לפרעו לו חלקו אבל היכא שהיה יכול ליפרע מכל א' מהם הכל מתחלה כי הכא כשנפרע מא' מהם אינו יכול לחזו' זה לתבוע מחברו חלקו שלא פרע בעדו שום דבר ומעיקר' אדעת' דהכי נעש' ערב שיפרע הכל אם ירצ' המלו' ואינו יכול לחזור על הערב השני כדא' משום דלא ערב אלא ללוה ולא לערב השני ואפי' יהי' ערב לשני ג"כ הוי כעמד ברשו' עצמו ונעש' ערב ללוה שאינו חייב לשל' לו כמו שהבי' הרב ז"ל פ"ט וכ"ש שני ערבי' ללוה א' שלא נעשו ערבי' אלא ללוה ולא זה לזה שאינו חייב לשלם שאפילו היו נעשי' ערבי' זה לזה היה מעצמ' ואינו חייב לשלם זה לזה כשנפרע המלו' מאחד מהם כדאמ' ואע"ג דדין זה של שני ערבים למדו הרב ז"ל מג' אחים שחלקו ובא כל א' ונטל חלקו כו' והת' הוי הלכתא כרב דבטלה מחלוק' כדאמר פ' בית כור א"ה לא למד אלא לענין שיכול ליפרע ממי שירצ' לא שיוכל זה לתבוע מן השני כמו אחין דאמר בטלה מחלוקת משום דטעמא הוי דיורשין הוו כדאיתא התם ומה שכתב הרא"ש ז"ל כלל ע"ה שחייב לפרוע לו חלקו היינו בשני לוין אבל הכא כל א' לקח חלקו מן הסחורה אלא שנעשו ערבים ומדין ערב הוא שחייב והרא"ש ז"ל עצמו פרק קמא דב"ק על מימרא זו דב' לקוחות שלקחו בבת א' ובא ב"ח המוכ' לטרוף טורף מאיזה מהן שירצה ואין הלוקח הא' יכול לחזור על הב' וכל שכן בנדון זה שמחל יהודה המלוה לראובן א' מן הערבים ופטר אותו שהוא פטור כמו שהבי' שם בטו' בשם הגאונים שנים שנכנסו ערבים ופטר המלו' את א' מהם יכול המלוה לתבוע כל הממון מהער' השני שלא פטר אותו לפי שהממון כלו נתקיים על כל א' וא' מהם ולאותו שפטר פטר ולאותו שלא פטר לא פטר ונשא' עליו ועל הלו' החוב עד זמן פרענו ע"כ דמשמע דכיון דפטרו הוא פטור ואפי' הערב חבירו אינו יכול לתובעו וכמו שכתב ונשאר עליו ועל הלוה החוב וכו' ובספ' המאו' לה"ר שמואל תלמוד הרא"ש ז"ל כתב באות ה' פ"ד מחל לא' מן הערבים נשא' החוב על הלוה ושעבוד על הערב השני דמשמע דאין ערב חוזר וגובה מחברו שלא פרע וגדולה מזו מצאתי להרשב"א ז"ל בצרור הכסף שאם מחל הערב ללוה כשנשא ונתן ביד אין המלוה יכול לחזור עליו שהרי מחל לו הערב השעבוד שיש לו עליו הרי שהלוה היה חייב ג"כ למלוה מדר' נתן ואפילו נשא ונתן ביד הערב ואפ"ה יכול הערב למחול שעבוד שיש לו למלוה על הלוה וכ"ש שאם מחל המלוה א' מן הערבים שאין חברו יכול לחזור עליו ואפילו שהוצרך לו עיון להרשב"א כשמחל הערב ללוה הכא נראה דיכול המלוה למחול לאחד מן הערבי' ואין חברו יכול לתבוע ממנו כמו שכתבתי נאום המבי"ט: שאלה כג יורנו רבינו ראובן הלך למדינה אחת ונתאכסן בבית שמעון ובהיותו בביתו ירד עליו גנב וגנב אותו ולא דבר ראובן מאומה מפני פחד ערכאות הגוים לאחר זמן הודה הגנב שגנב לראובן והחזי' מעט מהגנב' לראובן ע"י שמעון לאחר זמן נתפס הגנב בערכאות הגוים והודה על כל מעשיו מיום היותו על פני האדמה ובכללם הודה הגנבה שגנב בבית שמעון לראובן ותפסו לשמעון בערכאות הגוים ואמרו לו למה לא הגדת לנו איך נגנבו חפצים מביתך והפסיד שמעון סך מעות כדי להנצל את עצמו יורנו רבינו אם ראובן חייב לשלם מה שהפסיד כיון שהוא גרם לו הנזק או אינו חייב לשלם כי דומה הוא לעלילה ע"כ: תשובה לא מצאנו חיוב בגור' או דינא דגרמי או גרמא אפי' לרבנן ור' מאיר פ' הגוזל אלא כשעושה אי זה מעשה כמנסך או זורק או שורף או בלי מעשה אלא בדיבור כמוחל או משחר' או דן ואית מינייהו דאפילו במעשה או בדיבור מיפט' לרבנן וכולהו לא מחייבי אלא בברי היזקא אבל בלי מעשה ובלי דיבור ליכא שום חיובא והכא בנ"ד לא מעשה איכא ולא דבור איכא וכ"ש דלא ברי היזקא דלאו מידי עבד ראובן לשמעון אע"ג דבגרמ' דיליה תפסוהו גוים לא מקרי ראובן גורם כיון שלא עשה ולא דבר שום דבר דהגנב הוא שדבר ולאו ברי היזקא דאע"ג דלא הגידו לא שמעון ולא ראובן שגנב לא הוי ברי היזקא דאפשר שלא ידעו הערכאו' שנגנב שום דבר והגנב המגיד הוא שהזיק וכ"ש לר' מאיר דאיכא מידי דאית ביה מעש' ופטור בדינ' דגרמי וכל זה מתבא' יפה בדינא דגרמי מאת הרמב"ן ז"ל נאום המבי"ט: שאלה כד ילמדנו רבינו על נוסח שטר שידוכין שכתבו בו בכך לחדש פלוני שידך ראובן שידוכין גמורים לבת פלוני בתנאי כו' ונתחייב בקנין ושבועה שלא לשדך ושלא לקדש אשה אחרת אלא זאת להכנס עמה לחופה לזמן וכו' ולקיום וחוזק כל הכתוב לעיל נתחייב כל א' מהכתוב לשלם לחברו חמשים פרחים אם יבטל שום א' מהתנאי כנז' כמו שכתוב בשטר בפני עצמו ועוד נשבעו שניהם אבי המשודכ' והמשדך הנז' שבוע' חמורה על דעת הנשבעים באמת כו' לגמור ולקיים כל הכתוב לעיל וכך אמרו לנו כו' אחריו' וחו' וכו' קבלנו עלינו בביטול כו' וקנינ' כו' ולפי שעבר בפנינו כו' כתבנו כו' ומלבד זה יש ש"ח מסך כך סולט' כתו' כפי תקנת חכמי ספרד ועתה בבעי אראה תשובת האדון מוכן לעבוד עבודתו תמיד כלב פינטו: