מבי"ט חלק ב יח

שטר השותפו' שלא יעשה מלאכ' זו עם שום אדם כלל בלי חברתה כדי שלא ילמדוה זרים ויבואו לידי הפסד בניגוד האומנים וראובן טוען כיון שבחילוק השותפות ובכל כלי האומנו' לקחה חלקה משלם הרי נתרצי' בחילו' ושוב אינו רוצ' לחזו' להיות שות' עמה: ועוד טוען שכיון שהשותפו' לא היתה לזמן קצוב די מה שנשתתף עמה עד עתה זה קרוב לשלשה שנים שהרי אין זמן קצוב בשטר השותפו' ואת"ל שאין ראיה מספק' לשיוכל ראובן לעשות מלאכה זו עם מי שירצ' לפחו' יעשנ' לעצמו בלי שום חברה ושותפו' איש זר כי לא יתכן שבשבי' הניגודים ירצה לאבד אומנותו אדרב' הוא טוען כנגד' שהואיל והוא אינו רוצה להשתתף עם שום אדם מי נתן לה רשות להשתתף היא עם גוי' ללמד המלאכ' לזרי' והשיב' היא על זה שכיון שהו' נפרד מחברתה היא רוצ' לעשות שותפו' עם מי שימלאנ' לבה. עוד טוען ראובן שהאלמנ' הנז' חייב' לו ק"ה סולט' שפרע על פיה בחובו' בעלה ע"מ שתפרעה היא לו בעת החילו' כשיהיו לה מעו' והנ' עתה שחלקו השותפו' נשארו בידו נ"ו סולט' מחלק' ורצ' לעכב' בידו לגבו' מקצ' חובו והשא' שהם מ"ט סולט' תפרע' לו היא תיכף והשיב' היא על זה שלא פרע הוא הק"ה סולט' הנז' רק מצדו שהוא ג"כ חייב בשותפו' בעלה ואמרה שיש לה עד אחד על זה וכשראה ראובן את העד חשב שהוא יגיד האמת ואמר שהוא מקבל עדותו כשני עדים אז העיד העד יותר ממה שטענ' האלמנה ואמר שכשפרע ראובן את המעו' הנז' אמר הרי המעות הללו נתונים לה במתנה ואם תרצה בשום זמן לפרעם לו הרי מוטב ואם לאו יהיו במתנ' כנז' וב"ד כתבו וחתמו דברי העד והנה גם טופס קבלת עדות זה שלוח בכלל הכתבים עתה טוען ראובן שהמתנה שאמר העד להד"מ ועוד דהשתא יהיב אדעתא שהעד ההוא נוגע בדבר משני טעמים האחד לפי שהיא חייבת לעד ההוא ק"ה סולט' זה ימים ושנים ויש בינו ובין האלמנה תנאי שתפרעם לו עשרים סולט' בשנ' ואם יחייבו' לפרו' לראובן הק"ה סול"ט שלו לא ישאר לה כלום ויפסיד העד ההוא: והטעם השני הוא שלא די שמנע' בעדות זו מלהוצי' ממנה המ"ט סולט' אשר נשארו עליה אלא אפי' הנ"ו סולט' שהיו תחת יד ראובן הוציאו מתחת ידו כדי שתפרע לו מהם והראיה שתיכף ומיד כשקבלה אותם מראובן פרע מהם לאותו העד עשרים סולט' שהיה לה לפרוע לו בשנה זו על כל פרטי הטענות הללו אחד לאחד יורנו מורינו מורה צדק הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים עוד טוען ראובן כי רמוהו בכתיבת השטר שלא קראוהו לו אחר הכתיבה להודיע מה כתוב שם. ועוד טוען שהתנו אז בהדיא שהוא לא יכול לעשות שותפות עם שום אדם זולת עם האלמנה בתוך הקאדיליק' של חלב: ועוד נשבע הוא כמה שבועות שלא לקחו ממנו שום קנין ושום שבוע' ועל זה הפרט אומ' שישביעו את החכם ה"ר שלמה אלקאביץ נר"ו כי הוא היה מצוי שם: תשובה ראינו טופס השטר והמעשה ב"ד של עדות העד אחד ועל ענין חילוק השותפות נראה שיש לראובן רשות לעשות המלאכ' בפני עצמו אלא שאינו יכול לעשות אותה מלאכה עם שום אדם כיון שאינו עושה המלאכה בחברת האלמנה כי על זה הוא שנשבע בשטר שביניהם וכן נראה מלשון השטר עצמו שכתוב בו וכמו כן נשבעה האלמנה שלא לעשות עם שום אדם כל זמן שישתתף עמה ראובן הנז' שנראה שראובן הוא בבחירתו להיות שותף עמה או שלא להיות שותף כי לא נתחייב למעלה אלא שלא לעשות עם אחר כי אם עמה וכיון שאינו עושה עם אחר אינו חייב לעשות עמה ויכול הוא ליקח מעות מאחרים לסיוע עשיית המלאכה ולתת להם חלק מהריוח כיון שאינו מלמדו ולא עושה המלאכה עצמה עם אחר כי מה שנשבע הוא שלא לעשו' המלאכה עם אחר ומשמעות לשון זה הוא לענין אומנות המלאכה שלא יעשה עם אחר לא בענין שתוף מעו' אבל היא יכולה להשתתף עם אחר כיון שהו' אינו רוצה להיות שותף עמה כמו שנראה מזה מלשון הכתוב בשטר שלא תוכל לעשות עם שום אדם כל זמן שישתתף עמה וכו' ועכ"ז ראוי לקהל לעשות תקנה ולחייבה שלא לעשות עם הגוי כדי שלא יתפשט האומנות לגוים ולענין העדות אם יתברר שנתקבל העדות בפני ב"ד של שלשה אינו יכול לחזור בו והיא פטורה ואם לא יוכל להתברר שהיו ב"ד של שלשה בשעת קבלת העדות תשבע היא ותפטר.: גם אם יתברר בב"ד שהעד נוגע בעדיות כפי מה שכתוב בשאלה שהיה לו הנאה בעדות הנז' אינו נאמן כלל כי לא קבלו עליו אלא לעד א' כשר במקום שנים כמו שכתוב בקבלת העדות אעפ"י שהו' אחד קבל עדותו כשני עדים כשרים ובטענות כתוב דהשתא יהיב אדעתי' שהעד ההוא נוגע בדבר משני טעמים וכו' וגם כי באלו הימים שעברו כתבנו על שטר זה שהיה קיים ולא היה רשות לשום אחד מהם להפרד מחבירו לא הראנו אלא נוכח השטר לבד ועתה ראינו כל הטענות והעדויות נאם המבי"ט והר"י קארו יצו חתם בו: כח נשאל נשאל מעמדי ק"ק דמשק ספרדי' יצ"ו אשר מכרו לבני משפחה א' מיוחס' מק"ק מוסתערב מקום בבית החיים שלהם שיוכלו לקבור שם הם ובני בניהם ונוסח השטר הוא נתננו כח ורשו' לכ"ר סולימאן הלוי ן' כוליק' ולבניו שיך כליפא ורבי יצחק ור' יוסף ומעד אל כרים ובני בניו הנז' שאם ח"ו יפטר שום א' מהם באריכו' ימים שיקב' בבית החיי' של הספרדי' ושום א' מן הקהל לא ימחה בידם וכו' וחתומי' בו חבר של עיר וז' טובי העיר יותר ועכשיו אחר עשרים שנה משנת הש"ג עד השכ"ג רוצים ק"ק ספרדים למנוע לאנשי המשפח' הנז' שלא יקברו עוד שם כי השט' בטל והמכיר' אינה מכיר' דדמי לב"ה של כרכים שאעפ"י שמכרו ז' טובי העיר אינה מכיר' עוד טוענים שאינו כתוב בשטר כי אם ג' דורו' אמנם ד' דורות לא שכן כתוב הזקן ובניו ובני בניו א"כ בני דור ד' שנקברו שלא כדין ילכו אלו כנגד החיים ח"ו שלא ימותו ובני הזקן משיבים הואיל ונקברו שם כבר קנו מקומם וכו' ולא יפסידו החיי' שלא ימותו עוד טענו טענו' אחרות אשר השיבו עליהן בני המשפחה תשובות נצחות ואיני בא אלא לשתי טענות אלו וראיתי תשובת חכמי ירושלים תוב"ב אשר פסקו וזיכו את בני הזקן ובניו ובני בניו להקבר שם כמו שכתוב בשטר ואני מוסיף נופך משלי דלא דמי למכירת בית הכנס' שהם מוכרים אותם לחולין והיא של בני כרכים ובית הכנסת לתפלה עומד ואינם יכולים למסור חלק רבים דעלמא ושמא יש א' בסוף העול' שהוציא בה וחלקו מעכב של אחרים כו' דהיינו טעמ' מפני שהם בונים אותה על דעת כל העולם והרי כמקדישים אותה לכל וכמו שכת' הר"ן ז"ל ריש פר' בני העי' ואותו טעם לא שייכי אלא כשהן מוכרי' אותו לחולי' ואפי' למשתי שכרא דנתפסק' קדושת ב"ה בדמי המכירה אבל בנ"ד לא מכרו בית החיים לחולין לזרוע בו וכיוצא בזה אלא למת שהוא עד עתה לקבורת מתים ישראלים כמותם ועדיפי שהם משפחת לויים ועוד שלא מכרו ונסתלקו הם אלא שיקברו בו המשפחה הידועה וכו' ק"ק מהספרדי' מאשר ימותו מהם ח"ו וכי הו' אפי' בב"ה של כרכים היתה מכירת' מכירה שמוכרי' לבני קהל אחר שבאו מחוץ כדי שיתפללו בב"ה ועדין בית הכנס' במקומו ובקדושתו עומד וכ"ש אם מכרו או נתנו מקום לבני קהל אחר שבאו מחוץ כדי שיתפללו עמה' שהרי הם אינם מסתלקים ממנו והם מתפללי' בו והוסיפו קדושה על קדושת' גם בבית החיים גדול כבודו בישוע' ה' לתחיה ברב עם הדרת מלך כי יותר מעלה וכבוד יש בבית החיים הנקברים בו רבים אין להם מספר וכמו שאנחנו ברכין והוא יודע מספר כלכם ולא אנחנו מבית החיים שהם מתי מספר ואין נוסח הברכה שייכא בהם ומטעם זה ג"כ אין להם טענה לק"ק ספרד לומר שילכו אלו שנקברו דור ד' כנגד החיים שהם דור ג' שאלו שנקברו נחשבים כגרים שבאו מארץ מרחוק וקברום בבית החיים של יהודים וזכו במקומם וקנו אותו אחר שכבר נקברו ולא מכח קנית אביהם כיון שלא מיחו אז בקבורתם עוד אני אומר כי אפשר שיהיו נכללים דור ד' ג"כ בבני בניו וכמו שכתוב בירידת יעקב למצרים בניו ובני בניו אתו וכתי' ויהיו בני פרץ חצרון וחמול והם דור ד' נכללים בכלל כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש וכל בניו ובנותיו מד' נשותיו אינם אלא י"ב שבטי יה ודינ' אחותם אלא שנ' כי בני בנים הרי הם כבני' ומה שכתוב בנותיו כולל את יוכבד בת לוי הנולדה בין החומו' דבנות בן הרי היא כבת ונוכל לומר כי מה שכתב ובנותיו אינו אלא על דינ' ואגב דכתב בניו כתב בנותיו דאפי' בכתוב' אמרי' הכי דמה שכתו' ובנו' בניו יובן על יוכבד בת לוי ושרח בת אשר אכן כתו' ובכי בריע' חבר ומלכיאל והם בני רבעים ליעקב וכתיב בניו ובני בניו אתו משמע דלאו דוקא בני בניו אלא בניהם ג"כ ולא תאמ' דדור ד' נכלל במה שכתוב וכל זרעו שהרי כתוב וכל זרעו ב' פעמים ונוכל לדורשם כך יעקב וכל זרעו אתו זכרים צדיקים כיוצא בו ומן זרע הזכרים לא נותר מהם איש מזרעו שלא בא וכן ובנותיו ובנות בניו וכל זרעו וכו' זרעו נקבות דומיא דבנותיו ובנות בניו דכל זרע שהיה לו מן הבנות הביא אתו מצרימה כי מה שכתו' כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים היה אפשר שבא שם מזרעו זכרים או נקבות ואותם שבאו מצרימ' הם שבעים ולכן כתב וכל זרעו וכל זרעו ב' פעמים כמו שכתבתי: ונחזור לנ"ד כי אפשר לומר דבכלל בני בניו הם דור ד' ואולי יותר ואין לק"ק ספרדים טענה בעד החיים אל המתים ואפי' יהיה ספק אם נכלל דור ד' בכלל או לאו הרי הם מוחזקים שנקברו כבר והמוציא מחברו הם הם הספרדים שרוצים להוציא את החיי' מחזקתם שהם כתובים בפי' בשטר ועליהם להביא הראיה ממה שכתב הרב ה"ר דוד נר"ו לפי שהשטר מבואר ואפי' שהיה ספק בהבנת השטר המע"ה ר"ל שבני המשפחה יביאו הראיה יובן לשאינם נקברים עדין מדור ד' לא לנקברים כבר כמו שכתבתי את זה כתבתי בהיותי נודד מהר אל הר מחמת הדבר ה' יציל כל ישראל אמן. שאלה כט על ש"מ שצוה פלו' יהיה אפוטרופוס על נכסי ופלו' יהיה רואה ר"ל נאדיר ושאשתו פלוני תעשה כל מה שתרצה ואינש לא ימחא בידה: השבתי כי אפוטרופוס פי' הערוך שהוא אבי ילדים ונר' שכמו שהאב עושה כן אפוטרופוס עושה ליתומים שהם כילדיו וא"כ כשאמר ששמעון יהיה אפוטרופוס על נכסיו הכוונה הוא שהוא ממונה על הנכסי' לעשות בהם כפי מה שיראה לו וא"כ כשאח"כ אמר שאשתו פלו' תעשה כל מה שתרצה לא ימחו בידה יובן בדברים אחרים כמו בחפצי הבית והנהגת היתומים וגידולם ונישואיה' או אם תרצה ללכת לאיזה מקום וכיוצא בדברי' אלו אבל בענין הנכסים לעולם הם ברשות האפוטר' לשאת ולתת בהם כפי מה שירא' לו ואין לאשה בענין זה שום שלטנו' נאם המבי"ט: ל שאלה יעקב היו לו ב' בנים ובת ראובן ושמעון ודינה: וכולם היו דרים בחזקת בתים של יעקב וכשנשאת דינה היתה דרה בבית א' מחזקת הבתים הנז' וזה יעקב עקר דירתו משם והלך לו למדינת הים ונשארו בבתים ההם ראובן ושמעון: ושמעון הלך לו למדינת הים והניח את אשתו ואת בניו דרים עם ראובן בבתים הנזכ' וקודם שחזר שמעון לביתו נפטר וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק: ואשתו של שמעון כששמעה פטירת בעלה לקחה את בנה והלכה לבית אביה וכשנשאת בא ראובן ולקח את בן שמעון אחיו והביאו לביתו שהיה נער קטן