מבי"ט חלק ב טו

אחר שנתרצו מר' משה היה מוכן לכל אשר יכנס במקומו ג"כ וטרם זה ואחר כן ג"כ רבים מאנשי התושבים שהי' צר להם מקום התושבים בנו להם בתים בשכונת הליוונטני ברצון ב"ה בלי נטילת רשות מן המלכות ולזה פחדו התושבים שמא יעשו שם מלאכתם ואמרו להם וגם ליוואנטין בכללם שנתחייבו שלא לעשות מלאכתם וכולם קבלו עליהם בחרם ובנדוי אשר גם זה מורה שרצונם שיהיה זה ראובן הרופא בבית הנז' ויהי אחר כמה שנים קמו מלשינים ומסרו ביד המלכות כל הדרים בשכונת הליוואנטי' וראובן הרופא בכללם וכולם נתגרשו זולת ראובן שיצא זכאי בדינו מכח הנתון לב"ה מן השררה ונתנו השרר' פסק דין בידו וז"ל אחרי אשר חקרנו וראינו כל זכיות ראובן הרופא וכו' אנחנו מרשי' אותו מן המשפט כפי נוסח שטר השכירות שלו ע"כ וכראות הב"ה כמה בתים שלו מאין יושב הלך אצל ראשי התושבים ונתרעם עליהם כי מהם יצא הקצף למנו' השרר' על דרי הבתים עד שראשי התושבים נדרו לו לב"ה לשכור הם כל אותם הבתים ממנו ולהשתדל להשיג רשות מן המלכות אך בזאת שגם בית ראובן הרופא יהי' בכללם והוא הי' מסרב שלא היה לו רשות להוצי' את ראובן והפצירו בו עד שיעצוהו לנתוץ הבית והביא אומנים בכלי אומנותם לנתו' וראובן הלך אל המלכו' וצעק ומיחו ביד' תכף ובא לרי' עמו ויצא זכאי בדינ' מכח שטר השכירו' שבינו ובין ב"ה והתחיל הב"ה לגזמו אפי' בפני המשפ' שיהרגהו וראשי התושבים מצד א' קראו אותו ואמרו לו שיצא מן הבית ויען להם ראובן צייתנא לדינא בדין זה בורר לו א' והשיבו לו שיצא מן הבית תחלה ואח"כ יבררו עמו דיינים או יאמר כל טענותיו וזכיותיו לפני ד' גאוני' דייני עירם השיב הוא שאינו מן הדין לדון לפני דייני עירם רק שיבררו דיינים אמנם רצה שהד' גאונים ידונו אם הדין מכריחו לצאת מן הבית תחלה ולא מצאו להם הד' גאונים זכות שיצא מן הבית תחלה וראובן צועק צייתנא לדינא והלכו התושבים אצל גאון אחד ראש לאותם הגאונים וכתב סרבנות על ראובן שלא רצה לדון בפני הד' גאוני' על גופא דעובדא וכשמוע ראובן כך הודיע בכתב ידו עם עדים אל ד' גאונים היותו נכון ומזומן לדון בפניהם אם לזה מכריחו דין תורה כאשר חייבו הגאון ההוא וכראות ראשי התושבים המודעא ההיא השמיעו לאזניו כי לא אותה מבקשים רק שיבוא ויתן במתנה כל זכיותיו להם אם רוצה שיוציאוהו מן הסרבנות באמר' שהם לא יגרשוהו מביתו ולא יקחו מאומ' מכל אשר לו רק ישתדלו להשיג מן המלכות רשות כללי בלשון רשות הפרטי שיש לראובן מכח הב"ה ועל דבריהם אלו הלך ראובן כדי להוציא עצמו מן הסרבנות וכדי לפייס את ב"ה מרוגזו הנ"ל ועשה מיאון אל ראשי התושבים בכתב ידו בלשון לע"ז כמשפטי המלכות אגוסט' שי"ט אני ראובן רופא עברי ממאן אל שמעון לוי ויהודה כמו ראשי התושבים כל חזקה ודין וזכות ושכירות שיש לי בשכונת הסוחרים הליוונטיני הן בבית שאני דר בו עתה הן בכל מקום אחר שיש לי באותה השכונה וזה המיאון יובן להיות לו קיום כל עוד שזמן השררה יר"ה או ממשפט אחר המסודר ממנה יהודים אחרים שאינם ליוונטינו יהיה להם רשות לדור עם בני ביתם בשכונת הליוונטי' הנ"ל בעוד כל זמן שהליוואנטי' ידורו בהם עכ"ל ובו ביום לבקשת התושבים הלך ראובן ועשה להם שטר ביהודית נכתב ונחתם משני עדים מאות' העדי' ממש לאשר ולקיים המיאו' שעש' בלשון לע"ז עם התנאים שבתוכו וז"ל השטר ההוא תיבה בתיבה אמנם הפרטיי' שבתוכו לא עשאם ראובן בפנינו עדים ח"מ בא ראובן הרופא ואמר לנו הוו עלי עדים וכו' ותנו ליד הממונים מהקהלות ולידי וועד הקטן יצ"ו להיות בידם לעדות לזכות וכו' איך ברצון נפשי כו' אני מקבל עלי בחרם חמור ובשבועה דאוריית' ומשעבד עצמי בשעבוד גמור לאשר ולקיים הריבוקנאסיאה שעשיתי ביו' הזה לממוני' הנ"ל במשפ' עש"ג מכל החזקו' והזכיו' והפרביליגי והפיטסיוון מכל הדירות והמקומות שיש לי בשכונת הסוחרים עם התנאים שכתובה כבר במשפט הנ"ל בכלל ובפרט ומעולם לא אוכל לערער ולריב עליהם לא בדיבו' וכו' ומעכשיו יהי' כח ורשות ביד הממונים הנ"ל בחברת הוועד קטון יצ"ו או על פי הרוב מועד קטון לעשות מהבי' שאני דר בתוכו וכו' כפי חפצם ורצונם הן להשכיר הבית והמקומו' כולם או מקצת' ואשר אפרע להפיטו מה שיראה בעיניהם או להשכיר לאחר הכל כאשר יראה בעיניהם ע"פ רוב' כן יקום עלי ועלי לאשר ולקיים בכלל ובפרט וכו' וכל התנאים הנ"ל הותנו ונעשו כהלכתן כתנאי בני גד כו' ובפנינו וכו' אמר לנו ראובן שטר זה כתבוהו בשוקא וכו' ויהיה לשטר זה כל חוזק ותוקף כאלו היה נעשה בפני ב"ד חשוב ולפני מושל העיר ע"י סופר מתא כו' ולא יפסל מחמ' שום טשטוש כו' או קרע שאינו קרע ב"ד כו' הכל יהי' נדרש ונידון לזכות ויפוי כח שטר זה ועוד בפנינו עדים כו' בטל ראובן כל המודעו' שהפה יכולה לדבר בכל לישני דאמרי רבנן דמבטלי בהו מודעו' כו' וכל עד שיבוא כו' אני פוסלו וכו' ואחריו' וחומר שטר זה קבל עליו ראובן ועל יורשיו כאחריו' וכו' וקנינא מראובן וכו' ומהממוני' ולוועד הקטון יצ"ו ככל מאי דכתיב ומפורש לעיל יום ד' כ"ז לאלול השי"ט אחר כל זה נתרצו ראשי התושבים מראובן והסירו מעליו שם הסרבנות וגמרו אומר ביניהם שעם היות שיקחו הבתים ההם בשכירות מהב"ה ושישיגו רשות מן המלכות מדירתם לעשות שטר שכירות לראובן לכל בקשת רצונו בזה האופן לקחת ג' מקומות מבית ראובן אשר בנה אותם מכיסו ולהשכיר אל ראובן את יתר הבית שלו בעד סך כך לשנה פחות ממה שהיה פורע אל בע"ה בתנאי זה שמעולם לא ראובן ולא באי כחו יוכלו לשאול מאומה אל ראשי התושבים ממה שהוציא בבנין הג' מקומו' רק יהיו לחלוטין שלהם והתנאי זה ג"כ שאם ראובן היה רוצה מאז למסור להם המפתחות של ג' מקומות הנ"ל לפרוע לו י"ד דוק' לשנה עד אשר ישיגו הרשות הנ"ל ומזה שמו הבחירה ביד ראובן והוא שלא רצה לבחור בזה עד אשר ישיגו קיום תנאו בין כך וכך שלחו לקרות את התושבים שגורשו משכונת הליוינטי' ובקשו מהם לחתום שטר שעבוד להם וז"ל מודים אנחנו ח"מ איך אמת הוא שמעכשיו אנחנו נותנים ומזכים מעלת ועד קטון יצ"ו כל הזכיות והחזקות שיש לנו במקומות ובבתים אשר היו לנו בשכונת השוכרים וכן אנחנו מוסרים להם המפתחו' למען יוכלו וכו' בכל אות נפשם מהיום והלאה אין לנו בהם לא חלק ולא נחלה וכו' כי את הכל אנחנו נותנים ומזכי' להם כי לא היה לנו רשות מהשררה וכו' וחתמו כלם זולת הרופא שלא קראוהו כי לא היה שייך באלה: אח"כ יגעו הממונים י"ב חדש להשיג רשות באופן הנזכר לעיל ולא עלה בידם להשיגו בעד כל זמן שהליוונטי' ידורו באותה שכונ' כפי' דברי לשון התנאי שבמיאון הנ"ל רק הרחק מאד שהשרר' נתנה רשות אל האחים בעלי השכונה ההיא שיהי' להם כח לתת רשות אל ראשי התושבים ליכנס בבתים שלהם ולהשכירם ליהודי' אחרים ולא הוזכר עד כמה זמן ימשך הרשות ההוא אח"כ הלכו ראשי התושבים ושכרו כל אותם הבתים מבעלי השכונה בעד כל זמן שיכלו לדור דהיינו כל זמן שיהיה להם לתושבים רשות מהשרר' לדור בשכונ' ההיא ושכרו גם בית ראובן בכלל שלא בפניו ושלא מדעתו ויהי כאשר הושג הרשות כמו שהושג באופן הנזכר שכרו הבתים כמו ששכרו אותם באופן הנ"ל קראו לראובן ושאלו ממנו מפתחו' הג' מקומו' ויען להם ראובן אתם ידעת' כי לא נתקיי' תנאי שלי ולמה אתן לכם המפתחות וגם כי בכלל הבתי' שכרת' הבית שלי שלא מדעתי מה הועיל לכם כי גם אחרי שכירו' ההוא כמה וכמה פעמי' שאל ממני בע"ה פרעון שכירו' ביתי ופרעתיו כמה פעמי' כימי קדם אחרי שלא היה כח בידו להשכי' ביתי כאש' ידעת' אז הלכו ראשי התושבי' אל הגאון אשר כתב על ראובן סרבנו' בראשונה לבקשת' ושלחו לקרוא לראובן במעמד' ודברו כול' על לבו לקיי' המיאון שעש' באומר' שהרשו' שהשיגו הם יותר מתנאו שמשמע שימשך לפי דבריה' כל הזמן שימשך הקיו' שלהם שהוא ה' שנים אשר תוך אלו הה' שנים לא יוכלו להתגרש מהשרר' מה שאין כן בליוונטיני שיש לאל יד השרר' לגרשם לכל אות נפשם ויען להם ראובן ברי שלא יגרשום וגם שתאמרו שהרשו' שלכם עדי' לא ניחא לי בתקנתיהו דרבנן ולכן לא נתקיי' התנאי שלי והמיאון בטל מעיקרו וכראות ראשי התושבי' מענה ראובן הנ"ל גזרו עליו נידוי בחברת הגאון הנ"ל אולי בסמכם על אשר מקרוב באו והסכימו במעמד ראובן שכל הפרש יהיה נידון על פיהם וכשמוע ראובן את הדב' הזה תיכף ענה להם אדרבה והלך בבתי כנסיות שבעי' וצעק בקול רם צייתנ' לדינ' בדין זה בורר כו' ויהי כמדבר אל העצים ואל האבנים אמת הוא ששום גאון אחד מגאוני שכונתו לא הסכי' בנידוי הנ"ל רק הגאון הנז' לבדו בחברת ראשי התושבי' ועל כל זה באה השאלה הדין עם מי הן על דבר הסרבנות הן על דבר לצאת מן הבית תחלה או לאו הן. ע"ד הנידוי אם נידויי' נידוי וצריך התר' אם לאו הן בגופא דעובד' אם יש להם שום חזק' בבית ראובן הנזכר לעיל אם לאו ואם נתקיים תנאו של ראובן אם לאו והמיאון נופל ארצ' או אם מתקיי' יותר מתנאו אם לאו ואת"ל שנתקיי' יותר מתנאו אם המיאון בכך קיים או נופל ארצ' על הכל בכלל ובפרט לך יאת' ולך משפט הגאול' יובל שי למור' ממעל' ה"ר הגאון מאור גולת אריאל להורות הדרך ילכו בה בני ישראל ההולכים בחשך יראו אור גדול וכל ישראל ישמעו ויראו וכו' אל מעל' מרנא ורבנן כו' וגם כי קצרתי בטענות עדיין הן כדרך ארוכה ולא אשיב אלא על מה שהוא צריך לענין הדין לעתיד ומה שעבר בענין הסרבנות ולצאת מן הבית תחל' אעבור עליו כעובר על הגחלים כי אינו נקרא סרבן מי שאינו רוצה לדון לפני מי שנוגע בדין אפי' בדרך רחוק' אם היו הם מבני השכונ' כמו העדות שאינו יכול להעיד כי ה"ג וכן בענין לצאת מן הבית תחלה אע"ג דאמרי' בעלמא דרבי' מוחזקים לגבי יחיד היינו לענין מסים וכיוצא כו' אבל בענין גופא דעובד' אם יש לראובן הרופא חזק' בבתים או לאו צריך לחקור אם השכירות הא' ששכר הוא קיים כי ראשי התושבי' לא נתרצו קודם אלא בדירת ר' משה גם כי בעל השכונ' כתב בשטר שכירתו ללונטי' שהי' מניח בית וגן להשים בה פאמילייא של עברים אשר לעת כזאת היה מבאר שרצונו שיהי' ר' משה הדר בה שנרא' שיש לו רשות לימים להשי' בה את מי שירצ' עכ"ז התושבי' נר' שלא נתרצו כי אם בדירת ר' משה כי כן כתוב בטענות ויענו התושבי' איך להפקת כו' מרוצי' שר' משה ובנו עם הנטפלי' אליו ילכו לדור בשכונת הסוחרי' וא"כ לא נתרצו עתה בדירת אחר אלא שנרא' שמה שלא מיחו כששכר ראובן מבע"ה ואמרו לו ברוך הבא אך בזאת שתשא עמנו העול של המס הראוי לחלקך וכו' שזה מספיק לשלא יוכלו למחות אח"כ דאע"ג דאמרי' בחזקת דאי אמ' מערע' ללוקח טובה היא קנה אותה לא איבד זכותו דדיבור' בעלמ' היא דאפי' רבנן דקאמ' בחתום עליה בעד דאיבד זכותו היינו משום דקעביד מעשה והכא דיבורא בעלמא הוא התם הוא מטעמ' דאדמון דזה נוח לי מן הא' והו' דיבור' דדוק' התם דאיכא מעשה פליגי אאדמון אבל הכא ליכא טעמא דשני נוח לי מן הא' שהרי עם הראשון אין להם שום טענה וערעו' אם לא ירצה להשכי' להם וכיון שאמ' לזה שכור ממנו כמה שאמ' הנה בא' לדור ברוך הבא וכו' איבדו זכותם אם היה להם שום זכות לשכור הימנו כשישכי' לאחרים ובדיבור' בלחוד סגי ועוד כיון שאמרו לו אך בזאת שתש' עמנו בעול המס נראה דבלב שלם אמרו שיבוא לדור שם ולא היתה כוונת' לערער עליו וכמו שכתב הרשב"א ז"ל דדוקא כשהודה המערער