מבי"ט חלק ב יב

כשנותן גט דלא הוי נזיר אלא כשלא יתנהו אפ"ה דמי לשבוע' דמכלל לאו אתה שומע הן כר' יהודה דאיפסיקא הלכתא כותיה פרק קמא דנדרים דאע"ג דלא אמר הריני נזיר אם לא אתן גט מכלל מה שאמר הריני מקבל עלי נזירות שאתן דמשמע שאני מתחייב ליתן מכלל דאם לא יתן הוי נזיר דומיא דלא חולין שאוכל לך דמשמע לא חולין אלא קרבן: וכד מעיינינן בה שפיר טפי הדרינן לדוכתין קמא ואמרינן דהוי נזיר אם יתן גט ולא דמי לשבועה שאוכל דמשמע שהוא נשבע לאכול דהכי הוי לשון שבוע' ולא קרבן שאוכל לך דמשמע שהוא אוסר כל דבר אכילת חבירו כקרבן שהוא דבר הנידור והוו נדרי איסור אלא בהרי עלי קרבן או הרי זה קרבן שאוכל לך שהם נדרי הקדש שהוא חייב קרבן אם יאכל והכא נמי אם אמר הריני נזיר שאוכל לך הוי נזיר אם יאכל וכדתנן ריש נדרי' כנדרי רשעים שנדריה' נזיר וקרבן ושבועה אם אוכל ככר זו וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק ראשון דנדרים וא"כ בנדון דידן שאמר הריני מקבל עלי נזירות כו' שאתן לך גט הוי כאלו אמר אם אתן לך גט אהיה נזיר וכד מהדרינן ומעיינינן בה טפי שפי' ושפיר חזינן דבין כך ובין כך אינו נזיר דכוונתו היתה לגרשה ועל זה נדר ובכל הנדרים ושבועות אנו הולכים אחר הכוונה וכיון שמה שהוציא בפיו היה בטעות ומה שרצה להוציא בפיו שהוא הריני נזיר אם לא אתן לא הוציאו הוי כמו המתכוין להוציא בפיו שלא יאכל אצל ראובן ואומר אצל שמעון דמותר בשניהם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק שני מהלכות שבועות וכי תימא הכא בנדון דידן לא טעה שחשב לומר דיבור אחד ואמר אחר אלא שחשב כי בלשון זה היה מזרז עצמו לגרשה ואינו כן ממשמעותו כדאמרינן לא היא דאכתי חשיב נדר טעות כי הא דתנן פרק הנודר מן הירק טען והזיע והיה ריחו קשה ואמר קונם צמר ופשתים עולה עלי מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו ותניא נמי הכי בברייתא ופי' רש"י ז"ל דבענין שנצטער נדר דהיינו לטעון דלא להתכסות והרי שאמר בפי' קונם צמר עולה עלי דמשמע בכל גוונא ואפ"ה אמרינן דמותר להתכסות דאמדינן דעתיה ובענין שנצטער נדר וחשב שלא היה משמע בלשונו אלא הפשלה לחודא והכא נמי לא שנא: ולענין מה שאמר הריני מקבל נזירות וכו' שאתן גט כו' דמשמע דהוי נדר בלשון שבועה ויש מן המפרשים אומרים דלאו כלום הוא צריך לפרש ענין לשון השבועה ולשון הנדר והוא מה שאמרו ריש נדרים דאמרינן איידי דתנא נדרים דמתסר חפצה עליה תנא נמי וכו' לאפוקי שבועה דקא אסר נפשיה מן חפצא ופרש"י ז"ל דמתסר חפצא עליה דכן אמר דבר זה עלי כקרבן או כחרם אסר ליה לחפץ עליו אבל כי אמר שבועה שלא אוכל דבר זה או שאיני נהנה מדבר זה איהו לא אסר לחפצא עליה אלא נפשה אסר מההוא חפצא וכן פי' שם הר"ן ז"ל וכן הרא"ש ז"ל פי' לאפוקי שבועה דאסר נפשיה מן חפצא דכתיב ונפש כי תשבע שנשבע שלא יעשה דבר זה עכ"ל: וא"כ משמע דכל מאי דאמרינן נדר בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר היינו כנדר שהוא נדרי איסור שהוא אוסר עצמ' בדבר המותר לו שאומר כקרבן קרבן שאוכל לך אסור כדתנן פ"ק דנדרים שר"ל כל שאוכל לך הוא קרבן הרי שיש נדר שאומר בלשון שבועה שאוכל או שלא אוכל והוי אסור דלא איקרי לשון שבועה דסוף סוף אוסר חפצא שאומר כי מה שיאכל הוא אסור כמו קרבן והוי כמי שאמר בפי' אכילת ככר זה או דבר זה אסור עלי כקרבן ואם לא אקרי נדר בלשון שבועה אלא האומר הרי עלי שלא אוכל בשר או שלא אשתה יין כמו שהביא הר"ן ז"ל התם וכמו שהביא מר"מ ריקנטי תשוב' תע"ז כדתניא בפרקין אי זהו איסר האמור בתורה הרי עלי שלא אוכל בשר דהוי בלשון שבועה דכשהוא נשבע אומר שבועה שלא אוכל ושבועה בלשון נדר הוי כאומר אכילת זה עלי שבועה כדמייתי נמי התם מדאמרינן פרק שבועות שתים בתרא באומר אכיל' משתיהם עלי שבועה ובנדרי הקדש אם אמר הרי עלי קרבן שאוכל או אם אוכל או הריני נזיר שאוכל או אם אוכל חייב קרבן או הוי נזיר אם אכל כדמשמע ממתני' קמייתא דנדרים גבי כנדרי רשעים וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפרקא קמא דהלכות נדרים והרי דומיא ללשון שבוע' שאוכל ואינו לשון שבוע' שהרי נדרי של הקדש הוא שהרי הוא מתחייב בקרבן או בנזירות אלא שמטיל בו תנאי אם יאכל וכשאומר שאוכל ר"ל אם אוכל אבל גבי קרבן שאוכל ר"ל קרבן הוא מה שאוכל דהוי נדרי איסור ושבוע' שאוכל הוא כפשוטו שמזרז עצמו לאכול אלא אם היו מסרבין בו לאכול דהוי משמעותי' שלא יאכל לאוקמתא דאביי כדאמרי' לעיל וא"כ כשאומר הריני נזיר או הרי עלי קרבן שאוכל לא אקרי נדר בלשון שבוע' והוי נזיר וחייב קרבן אם יאכל דמהאי טעמא נמי נרא' דחייל נמי אדבר שאין בו ממש דאם אמר הרי עלי קרבן שאדב' או שלא אדבר ועבר חייב קרבן והיינו משום דכבר חייב עצמו כקרבן שאמר עלי אלא שתלה אותו בדיבור אבל אם אמר קרבן שאיני מדבר או שאיני עושה כו' אין הנדר חל דהוו דברים שאין בהם ממש וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל סוף פרק שלישי דהלכו' נדרי'. ומה שאמר בתוך קבלת הנזירות שבתוך זמן פלוני שיבוא פלו' לדמשק שאתן לך גט המובן ממנו היא אם אותו פלו' הוא קרוב לה שלא רצה לגרש' עד שלא יבא אותו פלו' ואם לא יבוא תוך אותו זמן יגרשנה אח"כ אעפ"י שלא עד שיבא אותו פלו' והנזירות שיגרשנ' כשיבא פלו' תוך הזמן ולא יעבו' ואם לא יבא פלו' תוך הזמן או לא יבוא כלל יגרשנה אח"כ לא מצד קבלתו הנזירות, ואחר שבין כך ובין כך לא חייל נזירות כמו שכתבנו למעלה לא נפקא לן מידי כשיבא פלו' בתוך הזמן או לא יבא ומפני שכתבתי תשובה בענין נדר בלשון שבועה ולא בארתי בה כל הצורך הארכתי עתה לבאר נאם המבי"ט: יו על דבר האיש האשכנזי אשר הפציר לקחת אשה על אשתו נגד תקנ' ר"ג מ"ה עם היותו רואה מחלוקת רב בין החכמים יצ"ו אשר עד שם במצרים ונתפשט עד א"י ראיתי שהפליג החכ' השל' הדיין כמה"רר יצחק דמולינ' יצ"ו יותר מדאי להחמיר על הנוש' אחר שכבר נשא אפי' היה בלא הוראת חכם אם נשאת לא תצא דלא חמירא תקנת ר"ג מ"ה מאיסורי דרבנן דאיכא כמה גווני דלא תנשא ואם נשאת לא תצא וכ"ש בהוראת רב מפורס' בדור כמה"ר יוסף קארו נר"ו שהורה לו להקל מטע' שכתב בפסקיו ונעשה סניגור לדבריו כמה"רר ישראל נר"ו וחכמי' אחרים שחתמו בפסק ההוא ולכן לא היה ראוי לחכם הנז' להפריז על מדותיו ולצעוק מרה על האיש הנז' כי אם כוונתו שיוציאנה אינו כדין כמו שכתבתי ואם לענוש בנידויים וחרמות ג"כ אינו מן הראוי אחר שנשא בהוראת חכמים וגם הוא נוגע ופוגם בכבוד הרב המורה והרב המסייעו והחכמי' אחרי' אשר בהוראת' נשא כי ראינו רב גדול בדורו מהר"ר יהוד' מינצי זלה"ה אשר הפליג ורדף אח' גרשון בון פוצא על שנש' אשה על אשתו שעב' על תקנ' ר"ג מ"ה והוא השיב כי הרב מהר"ר א"מ ז"ל התי' לו במקום מצות פרי' ורבי' והרב הנז' רצה לתרץ דברי מהר"ר א"מ ז"ל בדוחק וגם חשד את גרשון הנז' שזייף בהם ועכ"ז לא גזר שיגרש כיון שנש' אלא שקראו מוחר' על שעב' על תקנת ר"ג לדעתו וגם שזלזל בכבודו שאמר זה ר' יודא מינצי כו' כמו שכתו' בכתבו ואם הי' מתברר לו שמהר"ר א"מ ז"ל הור' לו לישא לא היה מפליג נגד גרשון הנז' לכבו' הרב ז"ל שהו' לו כ"ש בנדון זה שאין ראוי לו לרדוף אחר האי' שנשא ברשו' ולא למקר' עבריינא ויש לו לחוש לכבוד הרבנים והחכמים יצ"ו אשר חתמו בפסק הנז' כי גם שהוא גם רב זקן ויושב בישיבה ורבים אשר עמו כבר הודיע דעתו ויצא ידי חובתו ולא היה רשאי לומר קבלו דעתי כ"ש אחר מעשה כי גם אני מחברת המחמירים בתקנת ר"ג מ"ה בפרט בנדון זה שאין בו מצוה כפי הנשמ' ואחר שנשא כבר אני אומר כבר הורה זקן וכן ראוי לחכם הנז' לעבור על מדותיו ולא לדבר תועה וזלזול נגד המורה נר"ו כי לא יחשב לו לזכות וגם כי היה לו אי זה עלבון בנישואין אלו עליו יאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו והשקט ושלוה וחיים לרבנן ולכל ישראל אמן ואינו חייב החכם הנזכר ולא החייבים בכבודו להבדל מן האיש הנושא בהורא' הנז' כ"ש הרגילים להתפלל בקהל שהוא מתפלל ובפרט אם יש להם הסכמה להתפלל שאז היה נחשב כעוברים עליה ושלום נאם הצעיר מתפלל בשלומה של תורה המבי"ט נוסח מה שכתוב למעלה כתבתי בזה השבוע עם הרץ שבא משם על ענין זה ועתה בא רץ אחר משם עם הכתבי' ופסקים מהחכמים אשר היו מוחין בו מלישא כתקנת ר"ג מ"ה ובפרט מהחכם השלם הדיין הוא הראש כמהר"ר יצחק די מולינ"א יצ"ו ובהם נתחדש עדות כמה חכמים אשר האיש הנזכ' אחר שהוכיחו אותו החכמי' יצ"ו באמרי פיהם נתרצה וקבל עליו כל תקנת ר"ג מ"ה וא"כ הרי הוא כמי שאסר' עליו בפי' כי אפי' א' משאר הקהלות שאינ' נכללות בכלל תקנת ר"ג ואם אמר א' אני מקבל עלי לנהוג בתקנת ר' גרשון נרא' שחלה עליו התקנות ואינו יכול לישא על אשתו והרי הוא כמי שאסר כל הנשים עליו בחיי אשתו אעפ"י שלא הזכיר נישואי אשה בקבלה כיון שעל התקנה הידועה קבל עליו ולא גרע ממי שאמר על נזיר שהיה עובר לפניו אהא כזה דהוי נזיר והכא נמי לא שנא אפי' מי שלא היה נכלל כ"ש למי שהיה נכלל בתקנ' כי גם שהיו מורים לו להקל בה אם קבלה עליו הרי הוא נתפס בה וחייב להזהר מצד שנכלל בה ושקבל עליו כל החומרות והחרמות שתקן ר"ג ברצונו כמו שכתוב בכתב ההוא ואפ"ה לא יהא מקב' חמו' מן הנכלל בה שאם נשא לא יוצי' אלא דאריה רביע עלויה קבלתו חומר התקנה ושרי למקרייא עבריינ' בעודו נשוי ולהחמיר עליו כחומ' המוחר' דאם לא היתה קבלתו אעפ"י שלדע' רוב החכמי' שנמנו על דבר זה הוא עובר א"ה כיון דהיו לו רבנים מורים להיתר הם מצילים אותו מפי האריות המוחים בו אבל השתא בקבלתו בפה ונסתלקה ידי המורי' לו דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה בקבלתו כדאמ' וגבר' יד המוחים בו להוכיחו כתאות נפשם בנידוי וחרם כמו שפרסם מהר"י מינצ"י ז"ל על ההוא גברא אע"ג דהוה מדרבנן וכן יהיו יכולים עמו כדעת המחמירים שיש מי שכתב שאם נשאת נגד תקנת ר"ג מ"ה תצא כמו שכתב ר"ח בן א"ז וגם רמ"ם ז"ל שהיה רב מובהק באשכנז והבי' בעל תרומ' הדשן ומה"ר יהודה מינצי ז"ל וכתב מי שעבר על חרם ר"ג ונשא ב' נשים יגרש השניה ע"כ כפי מה שמצאתי כתוב בפסק א' של מהר"ר יחיאל זכ"ש מקשטלן ז"ל אשר הארי' להחמי' ולהחזיק תקנת רבינו גרשון ז"ל מכמה רברבי קדמאי ובתראי: וכל. זה קבלתי תקנת ר"ג כמו שכתוב למעלה שקבלתו היא קבלת נדר איסר על עצמו ובפני רבים החכמים שנתועדו על כך ועל דעתם באופן שאי איפשר לו להשאיל על נדרו אבל אם לא תתברר קבלתו בפי' כמו שנכתבה אינו חייב אלא מכח התקנה והיה לו הוראת חכם וחכמים ולא יוכלו החכמים המוחים בידו אעפ"י שהם רבים להענישו בחרמות ולא לכופ' להוציא כיון שעשה ברשות קצת החכמים וגה היה זלזול להם אם יענישו אותו כמו שכתבתי בתחלת דברי ששלחתי שם: אכן אפי' בכה"ג נ"ל שהחכמים המוחים בו והמחזיקים בתקנת ר"ג יכולים לנהוג בו נידוי לעצמם כל מי שסובר שעבר על התקנ' כי רבים הם וסברתם נכונה כמו שכתבתי וקיימתי פסקם ואפ"ה איני מתיר למקרי עבריינא בפרסום משום כבוד המורים לו להיתר כמו שכתבתי בתחלת דברי בנ"ד וראוי להחמיר להבא בתקנת ר"ג שיש מי שכתב כי הוא כמו דין תורה ובתוס' סוף נדרי' כתבו ויש אומ' דמשמתי' ליה על שגרם שיאסר על אשתו ועובר חרם תקנת