מבי"ט חלק ב יג

ר"ג ז"ל דמשמע דאפי' מי שמסבב וגורם לעבור עליו יענש: ודעתי היה גם עתה שלא לכתוב אלא הנוסח שכתבתי קודם שמאחר שנשא יעלימו עיניהם ממנו החכמים יצ"ו המוחים בו מפני השלום אלא על מה שנתחדש עתה בכתב זה מקבלתו עליו התקנ' הנז' וגם שהשביעו אותי משם במי שאנו עתידין ליתן דין וחשבון לפניו שאשתדל להוציא לאור משפט זה לגמרי נראה לי היותי מחויב לכתוב מה שכתבתי ועכ"ז אני מחלה פני החכמים י"צו בפרט החכם הדיי' הוא הראש שיסתלקו מן המחלוק' אחר גמר דין וירדפו אחר השלום ועמה' דעה ויראת ה' לדעת מה יעשה ישראל נאם המבי"ט: יז שאלה איש ואשתו אנוסים היו נשואים כמה שנים בארץ ארם ובאו לתוגרמה להכנס תחת מסורת ברית התורה ובבואם לתוגרמה כתבו שטר כתובה על פי התורה ובענין הירושה כתבו שאם יפטר הוא בחייה בלא בנים האשה תירש את בעלה ואם תפטר היא בחייו הבעל יורש את אשתו וליפו' כח תנאי זה סלק כל א' מהן ליורשיו מהירושה בדבר מה קצוב כדי שתנאי הירושה יהיה שריר וקי' ויהי היו' ונפטר האיש בלא זרע בחיי האשה ובאה האשה מכח התנאי ההוא שלחה ידה בכל נכסי עזבון בעלה והחזיקה בהם ובזה לא חששה להתפרעה מכתובתה ואחר זמן נפטרה האשה ולא נשבעה שבועת אלמנה ולא נתפרע' מכתובתה כנ"ל והאשה בשעת פטירת' צוותה יהיו כל נכסיה לפלו' ונשארו הנכסים ביד שליש עד בוא פלו' הנז': עתה באו יורשי הבעל ומעכבים הנכסים ההם אשר ביד השלי' וטועני' שהם יורשי הבעל והנכסים שלהם בטענה שתנאי הירוש' הכתוב בכתוב' אינו תנאי הואיל ואפקי' בלשון ירוש' ולא בל' מתנ' אף אותו התנאי לא נכתב בשעת הנישואין רק אחר כמה זמן כנ"ל הואיל והתנאי אינו תנאי חזר הדין לאשה שמתה ולא נשבעה שבועת אלמנה יורשיה לא יגבו כתובתה, וא"כ הנכסים הם ליורשי הבעל יורנו רבינו מה משפט הנכסי' האל' והדין עם מי מהכתות אלו ועל כ"ת החיי' והשלום אמן: תשובה תנן פ' יש נוחלים איש פלוני ירשנ' במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתור' וכיון דטעמא הוי משום שהתנה על מה שכתוב בתורה ה"ה אם אמר פלוני ירש במקום שיש יורש אחר מן התורה אפילו שאינו בן ולא בת וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות נחלות על במקום שיש בת או בן וכן כל כיוצא בהם וא"כ מה שכתוב' בכתוב' האשה תירש את בעלה אינו כלו' דאין תנאי מועיל בירושה בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע בין על פה בין בכתב אינו מועיל כמו שכתב שם הרב ז"ל בראש הפרק הנז' וכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל פ"ד ראובן שהיה מצווה ואמר אם אפטר אני קודם לאשתי עשיתי אותה יורשת גמורה בכל נכסי והנחתי ליורשי אחרי חמשה פרחי' לכל אשמה שנתן לאשתו בל' ירושה לאו כלום הוא אמנם קיים הצוואה מצד שכתב אח"כ ל' מתנה ובנ"ד נמי אפי' שסלק את יורשיו בדבר מה אינו מועיל אם לא שכתוב בכתובה קודם או אח"כ איזה לשון מתנה או לשון שמשמעותו לשון מתנה: ולא תימא דבנ"ד כיון שהיה התנאי בשעת הנישואין כשנשאת על פי התורה מועיל כמי שהתנה על אשתו שלא ירשנה דקודם שתנשא תנאו קיים ואחר שנשאת תנאו בטל כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב ופ' כ"ג וה"נ יוכל להתנות בשעת נישואין שתירשנו אשתו דלא דמי דדוקא התם הוי טעמא משום דנחלה הבאה לו לאדם שלא ממשפחתו מתנה עליה שלא ירשנה קודם שתהא ראויה לא אבל בנ"ד שהתנה שתירש היא אותו ולא יורשיו הוי מתנה על שכתוב בתורה ואינו כלום והוי כמי שהתנ' עמה לאחר שנשאת שלא יירש אותה דתנאו בטל כיון שהירושה ראויה לו עתה אם תמו' וכ"ש בנ"ד שהירושה ראויה לעולם ליורשיו ואינו יכול להתנו' שירשנו אשתו כמו שאינו יכול להתנות שיירש אותו אחר שאינו יורשו: וא"כ אין תנאי הכתוב בכתובה זו כלום כיון שאין בה אי זה לשון מתנה כד"א ואין לה אלא כתובה ואין צוואתה שיהיו נכסים לפלו' מועיל אלא בכדי כתובתה וכיון שכתוב בשאלה שנפטרה ולא נשבעה על כתובתה אין יורשיה יורשים כתו' ולא פלו' שצוותה שיהיו נכסיה לו זוכה בהם אלא מה שיש בעין שהוא ידוע שהם נכסי נדונייתה שהכניסה לבעלה ומה שיתברר שהוא בעין ממה שכתב לה הוא בשעת נישואין דלדברים אלו לא היתה צריכה שבועה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ו וכן אפי' לא היו לה מנכסי נדונייתה בעין וכן אם היתה מוחזקת בנכסי בעל' ומתה אמרי' דאדם מוריש שבועה לבניו כמו שהביא המרדכי ס"פ כל הנשבעים והרא"ש ז"ל בתשובה כלל פ"ו והם בחזק' יורשיה עד כדי כתובתה והשאר יהיה ליורשי הבעל וכשנתנה מתנה קוד' שנשבעה כמו בנ"ד איכא פלוגתא דרבוותא אי מתנתה מתנה אי לא אז יחלוקו כדמייתי במרדכי פ' הכותב וכיון שהנכסים ביד שליש נ"ל שיחלקו ב"ד בין יורש הבעל ומקבל מתנה ממה שמוחזק בידה מסך כתובתה והשאר הוא ליורשי הבעל לבדם. נאם המבי"ט. יח שאלה ילמדנו רבינו רחל קנתה חצר ובתים ופחדה שמא אחרי מותה יקחו נכסיה למלכות בטענה שאין לה יורש לכך כתבה שטרי הקנייה בשם ראובן בן אחותה בין בדיני ישראל ובין בערכאות ומסרה השטרות ביד ראובן בן אחותה הנז' אח"כ נפטר ראובן הנז' לבי' עולמו בחיי דודתו רחל הנז' והניח שני בנים את שמעון ולוי וקמה רחל הנז' ונתנה החצר והבתים אשר קנתה במתנה גמורה מתנת בריא כדין וכהלכה לשמעון הנז' וכשמוע לוי אחיו זה קם וערער על המתנה בטענה שנתנ' מה שאינו שלה כי החצר והבתים הם של ראובן אביהם והנה השטרות יוכיחו שמעידים על זה שנכתבו על שם אביה' והם תחת ידם יורנו רבינו מורה צדק אם תהיה רחל נאמנת לטעון ולומר לסיבת כך וכך נכתבו השטרו' בשם אביכם כאמו' מגו שתוכל לטעון חזרתי ולקחתי אותם מאביכם כי זה לה זמן רב משתמשת בחצר ובבתים הנז' בחיי ראובן אביה' כמו שמשתמש האדם בנכסיו דרה בהם ושוכרת לאחרים וסותר' ובונה ומעולם לא מיחה בה ראובן נוסף על זה כי יש לה עד א' מעיד כדבריה כי לסבה האמורה הכתיבה השטרות בשם ראובן וג"כ יש שני עדים אחרים מעידים כי אשתקד בא הנה כ"ר ראובן הנ"ז ואמרו לו אם לא תשגיח על זאת האומללה דודתך לתת לה שום דבר למזונותיה תוכרח למכור אחת מהבתים לצורכיה ומאחר שסוף אתה הוא היורש אותה יותר טוב שישארו לך הבתים ותתן לה כדי שתזון וענה הוא ואמר הבתים הם שלה תעשה מה שתרצה מהם מכל הפני' הללו ילמדנו רבינו אם הבתים והחצר הם בחזקת רחל ותהיה מתנתה קיימת או אם הדין עם לוי לקחת חציים בתורת ירושתו מאביו ראובן הנז' לסבת היות השטרות ביד ראובן ונכתבו על שמו כטענתו ושכרך כפול מן השמי': תשובה אם מזמן הקני' הכתו' בשט' הקני' החזיק' רחל בבתי' בדיר' ושמו' או בשכירו' שהית' משכרת לאחרים ומקבלת המעו' משך שלש שנים רצופים הוא נאמנת בטענתה שנכתב השטר על שם ראובן בן אחותה מגו שהיתה יכולה לומר ממך לקחתי אחר שקני' אתה וכתבת לי שטר מכר ונאבד ממני דלא מזדהר איני' בשטרא טפי מתלתא שנין כדאמרי' התם בפרק חזקת הבתים ואפי' ששטר קנין יוצא מתח' יד שמעון ולוי בני ראובן לא עדיף שטר זה מחזקת שלש שנים שאפי' היה מחזיק אביהם בבתים שלש שנים ואח"כ החזיקה רחל בהם שלש שנים בחיי אביהם ראובן נאמנ' לומר שקנתם ממנו ונאבד השטר דלא מזדהר איניש בשטרא טפי כדאמרן והוא הדין נמי כשיש לו שטר למוכר שקנה הוא הבי' וחברו יש לו חזקת שלש שנים דעדיפא חזקתו משטר שביד זה אעפ"י שאין לזה שטר קניה ממנו דמצי למימר ליה למוכר אתה מכרת לי ולא נתת לי שטר קני' שאמרת שנאבד ממך והשטר מכר שעשית לי נאבד ממני ומגו שהית' רחל נאמנת לומר טענה זו נאמנת לומר אני קניתים אלא שעשיתי השטר בשמך מן הסבה הנז' בשאלה דהוי כשטר אמנה דנאמן לומר שטר אמנה הוא זה כשיש לו מגו שהיה יכול לטעון עליו מזוייף הוא כשאין המלוה יכול לקיימו כמו שכתבו המפרשים ז"ל והרמב"ם ז"ל פרק י"ד מהלכות מלוה ולא תימא השטר שבידו עתה שהחצ' שלו עדי' משלש שני חזקה שהחזיק קודם שהחזיק זה שבידו עתה דאדרבה חזקה שבגוף הקרקע שהחזיק בו שלש שנים עדיף משטר שהיתה שלו ואפי' הכי אם השני החזיק בו שלש שנים יכול לטעון ממך קניתיה ונאבד ממני השטר וכ"ש אם לא החזיק קודם שלש שנים אלא שיש לו שטר שהיתה שלו וזה השני בא מכח חזק' דנאמן כי נדון דידן שהחזיק' היא שלש שנים ולוי בן ראובן בא מכח שטר שקנא' אביו שהיא נאמנ' לומר שטר אמנ' היה שהאמנתיו שהוא קנא' ושיכתבו על שמו מפני שלא היו לה יורשים מגו שהיתה יכולה לטעון מאביך קניתים או ממך אם החזיקה שלש שני' אחר מיתת ראובן ואע"ג שיש בידו שטר שקנאה אביו כי היכי דנאמן מי שהחזיק בשדה חברו שלש שנים לומר שקנאה ממנו אעפ"י שחבירו החזיק בה כמה שנים ומצאתי ראיה למי שערער על זה מההי' עובד' דפרק חזקת הבתים דההוא דאמר לחבריה מאי בעית בהאי ארעא וכו' א"ל מפלנייא זבנתא ואכלתיה שני חזקה א"ל והא נקיטי שטרא דזבינא לי מארבעה שנין וכו' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ט"ו וכתב הרב המגיד משנה ודע שקצת המפרשים סוברים שאינו צריך להביא ראיה על אכילת כל השבע אלא על השלשה האחרונות ובכך נאמן לומר אכלתיה שבע מגו דאיבעי אמר מינך זבינתא ואכלתיה שני חזקה הרי שיש ביד זה המערער שטר שקנאה מארבעה שנים ואפי' הכ' היה יכול המחזיק לטעון ממך לקחתי' והחזקתי בה שלש שנים ולא נזהרתי בשטרי ומגו טענ' זו נאמן בטענ' אחרת והכ' נמי באשה זו נאמנת בטענת שנכתב על שם ראובן מן הסבה הנז' מגו שהיתה יכולה לומר מאביך או ממך ואחיך קניתים אם החזיקה שלש שנים אחר מיתת ראובן ומה שכתב וי"א שאין כאן מגו וכו' היינו משום שלא יודע המחזיק וכו' כמו שכתב שם וכמו שהביא ג"כ בפי' בשם הרשב"א ז"ל לא משום שיש בידו שטר קנין דכמו דחזקת שלש שנים ויותר לא מהני למערער על מי שהחזיק שלש שנים ואומר ממך לקחתיה כן טענת שטר שבידו לא מהני ליה כיון שיש לה חזקת שלש שנים וכ"ש בנידון דידן שיש עד אחד המסייע בטענת' ושני' עדים אחרי' על הודאתו נאום המבי"ט כ באה לפנינו צעקת קרובי האשה אשר בסבת לידתה יצאה מדעתה עתים ועתים היא חלומה ובעלה מאז זה כמה שנים הרחיק נדוד ממנה ולקח כל אשר לה נדוני' ומטלטלי ביתה והלך לו והוצרכו אביה ואחיה לזונה ולפרנסה ולהוצי' לרפואת' וכתבו לבעלה שיבוא לפקח על אשתו ולא שמע לקולם כי אמר כי הם כתבו לו בהיותו בצפת עמה שיוליכנ' לדמשק מקום דירת קרוביה והם יזונו אותה ויפרנסוה והם אמרו כי אמת שכתבו לו כן אלא שהוא לא שת לבו אל זה אלא שמיהר לקחת כל מה שהיה לה נדוני' וכלי ביתה והלך מכאן בהחבא והוכרח אביה הזקן לבא פה להוליכ' אליו לדמשק לזון אותה ולרפאתה ומשם כתבו לו כמה כתבים שיבוא ויפקח על רפואתה והוא השיב להם שהלך למצוא טרף לביתו וכי כל נכסי' אשר הוליך עמו הנם בידו מחוט ועד שרוך נעל לא חסר דבר ופרנסתה ומזונותי' על אביה ואחיה כמו שכתבו לו ועתה אחיה מתרעם עליו על מה ועל מה חלק נכסי' והלך בהחבא זה ד' שנים או יותר והם הוציאו עליה סך ממון רב על מזונותיה ופרנסת' ורפואתה ואומ' כי יש כמו ב' שנים שהיא בריא' וחלומה ברוב הימים ושכתב לו שיבוא ויביא נכסיה ויחשוב עמהם ואם ירצה