מבי"ט חלק ב קטו

שנשתעבד ראובן לשמעון בשטר הכתוב בו ששעבד בו כל נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי ואפילו שנהגו שאין מגבין לבעל חוב מטלטלי שמכר הלוה מפני ת"ה שלא ירצה שום אדם (לקנות) חפץ מחברו אפילו שכתוב בשטרו ששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי ומדינ' היה טורף אותם אינו טורפ' מפני תקנ' השוק וזהו במטלטלי שיש בהם מפני ת"ה אבל בשטרות שהיו ללוה על אחרי' ומכרם או נתנם בעל חוב גובה מהם שאין בהם משום ת"ה דלא שכיח כמו שכתב הרא"ש עצמו בתשובה ואפי' במטלטלין שקנה קודם שלוה מב"ח שני ותפסם בעל חוב שני יכול בעל חוב להוציא' ממנו כמו שהביא בעל ב"י בסי' קי"ב בשם ספר התרומה וכתב הוא שאפי' לדעת הרא"ש במה שכתב בסי' ס' שאין בזה תקנת השוק ואני חלקתי עליו בתשובותי סי' ש"ע ומ"מ בשטר לא יהא בו ת"ה ושטר הטבה זו נר' לי שהוא עדיף משטר חוב שהוא מלוה וזאת ההטבה היא כמו שטר של קנין קרקע ולא פרע עדין במעות שמודה מי שקנה הבית שיש למוכר חלק בבית שקנה ממנו מה שעולה שיוו הבית יותר מן העשרים פרחים שקבל קודם ומי שסובר כי ההטבה אינה דבר שנכנסת תחת שעבוד בעל חוב שהוא כמו דבר שלא בא לעולם טעות הוא בידו שזאת ההטבה כמו קרן ביד הלו' וכמו קרקע כמו שכתב' והרשב"א כ' בתשו שהבי' בב"י סי' קי"א כי המלך נתן בחותמיו לראובן דבר ידוע בחק שיש לו במקום ידוע ולוה ראובן מנה בשטר משמעון וחייב לו כל נכסיו בכלל ואח"כ משכן בפרט אותו זכות ללוי ואין לראובן נכסים ב"ח והשיב דבר ברור הוא ששמעון בע"ח מוקדם הוא ומוציא מיד לוי וכו' ע"כ והרי זה שאינו אלא זכות בעלמא שניתן לו וספק אם יתנו לו או לאו והוא תחת שעבוד הבעל חוב כל שכן בנדון דידן במה שהוא תחת ידו בכח הטענה שכיר' ואין שום דבר שלא יכנס תחת שעבוד הב"ח אלא דבר שאינו בעולם עתה והוא עתיד לבא אח"כ שיד המוקדם והמאוחר שוים בהם כמ"ש בתשובו' שבסוף חזה התנופ' שלא שייך דין קדימה בדבר שלא ב"ל כמו שהביא בב"י סי' ס' נרא' כי דוקא מה שלא בא לעולם הוא שאין בו דין קדימה אבל כל זכות שיש לו לאדם על דבר שהוא בעולם אפילו שלא נכנס בידו עדיין יש בו דין קדימה כל שכן בנדון דידן: ומה שטען לוי כי לא עשה הקונה הטבה כי אם לראובן המוכר ולא לאחרים אין בטענתו ממש כי בית שהיתה שוה קרוב למאה פרחים לא היה מרוצה ראובן להחליט' בב' פרחי' אלא על הקדמ' שהית' חוזר' ומוכר' לו או לבאי כחו שהיו לו בן ובת ולא יפקיע' מנכסיו וגם הקונה לא היתה כונתו לישאר עם הבית השוה הרבה יותר מכפל מה שנתן עליה כי גם שאין אונא' לקרקעות היינו כשהוא מוכר מכיר' לחלוטי' אבל במכירות אלו אעפ"י שאין מתני' שיחזור למכור מפני האיסור אפילו הכי ידוע ביניהם כי המוכר סומך ובטוח על הקונה שלא יקחה לחלוטין כיון שהיא שוה הרב' ועוד כי גם שאין אונא' לקרקעות היינו בשתות או יותר אבל במנה על מאתים יש אונא' ובצרור הכסף הביא תשובת הרשב"א על מתניתין דהלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה מביא לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי ואם מת אחד מהם תוך הזמן ולא הביא הרי היא של לוקח או של יורשיו שהרי קי"ל לי ולא ליורשי משמע והוא הדין אם אין אתה מביא לי אתה ולא יורשיך משמע עכ"ל ויש חלוק מזה שכתב הרשב"א ז"ל לאלו ההטבו' כי מה שכתב הרשב"א ז"ל התנאי הוא מן המלוה על השדה ועל זה כל התנאי הוא לטובתו שלא יקבל המעות אלא ממנו ולא מיורשיו וגם שיהא הוא המקבל שאם ימות הוא יזכו יורשיו בשדה ובנדון דידן הבטחון שבוטח המוכר על הלוקח הוא מצד המוכר כי הוא המדבר שהוא מאמין לקונה שלא ישאר עם הבית אלא שיחזירנה וכוונתו בין לו בין לבאי כחו וכן מן הקונה או מיורשיו כל שכן שסבר הוא בעצמו מכח ההטבה חזר ולקח הבית ומכרה הוא והקונה ללוי ומשעה שחזר ולקחה מכח ההטבה חל השעבוד הא' משמעון וחבריו ולוי קונה שעבוד שמעון וזכותו ויכולים הם לטורפה ממנו: שאלה ריט מורינו ורבינו ועטרת ראשנו החכם השלם הדיין המצויין מוציא לאור כל תעלומה נר"ו: יורינו מורינו מענין לאה שמתה שהיתה אשת ראובן ובאו קרוביה ולקחו מנכסי תכשיט' ושמו בתכריכיה שלא מדעת בעלה הרבה יותר מדי וגם שברו כמה כלי זכוכית שהיו לה בבית ובעודה בחיים מת אביה והיה לו בת אחרת ותובעת בת זו את בעל לאה כי לא הניח לה אביה כל כך כמו שנתן ללאה אחותה שיתן בעל לאה ממה שירש חלק שתהיה שוה עם אחותה בכתובתה כשתנשא ובעל לאה תובע כל מה ששמו ללאה בתכריכין יותר מן הראוי או מן המנהג לפי כבוד וגם מה ששברו לו כלי זכוכית וגם חלק מה שהניח אבי לאה כי שתיהן יורשות העזבון שלו בשוה כי מה שנתן ללאה כשהשיאה כבר היה מתנה לה לבדה מקודם ואחר כך הן יורשות בשוה יורנו רבינו אי זה דרך ישכון אור: תשובה מה שתובעת הבת לבעל אחות' שיתן לה כדי שתהיה שוה לבעלה בכתובתה תביעת הבאי כי כל מה שנתן לה אביה בחייו בנדונייתא מתנה היא ובעלה יורשה כיון שיש לו זרע ממנה אפי' שלא ישאר לאביה בעת מותו שום דבר כל שכן שנשאר לאביה ובזה שנשאר היה לה ללאה אחותה החצי דשתיהן ירשו את אביהן ומה שנתנה לה אביה קודם אינו לכלל הירושה אלא מתנה מקודם היתה כמו שכתבתי וקי"ל כמ"ד שנית ויתר' על מה שניתן לאחות' מקוד' ולכן בדין תורה תחלוק בת זו עם בעל אחותה בזה שנשאר מאביה כי אין ראוי אלא מוחזק כיון שמת אביה בחיי לאה כבר ירשה בחייה חצי נכסי אביה והוו נכסי מלוג ובעלה יורשתן וכן מה ששמו ללאה בתכריכין יותר מן הראוי ומן המנהג לנשים כמותה חייב מי ששם אותם עליה בידי' שלא מדעת בעלה לפרוע לה וגם כל כלי הזכוכית מי ששברם חייב לפרוע לו אחר כך טענת הבת שכשמת אביה עדיין לא נשאת אחותה ואם כן שתיהן ירשו בשוה כל מה שהכניסה לאה לבעלה ומה שנשאר לה ובעל לאה טוען כי קודם שמת אביה כל מה שהכניסה לו ולכן אם יתברר כי מה שהכניסה לאה לבעלה הכל נתן ויחד לה אביה לנדוניתה בחייו אין לאחותה שום זכות במה שהכניסה אדרב' היה מקום ללאה ולבעלה לתבוע מאחותה חצי העזבון של אביהן ואין בעלה תובע אלא מה ששמו לה תכריכין כפליים או יותר ממה שהיה ראוי להשים על הנשים שכמותה יש לו דין בתביעה זאת על מי ששם אותם וגם על מי ששבר הכלים כמו שאמרנו: שאלה רכ שתי אחיות לאה הנשואה לראובן ואחת מן האחיות נשואה גם כן לשמעון והאחרת היא בבית ראובן עם אמה ולאהבת האיש עם אשתו היה זן אותה כי לא נשאר לה מאביה שום דבר ואחר כך נפלה לה ולאחותה הנשואה לשמעון ירושה מבית אביהן ואחר כך מתה זאת הבת אשר הוא עם אמה ואחר כך מתה גם אחותה הנשואה לשמעון והולך שמעון לגבות ירושה שנפלה לאשתו וגם חלק מה שירשה אחותה כי אשתו זאת ירשה אותה שמתה קודם לאשתו וראובן רוצה לגבות מזונות הבת שמתה מיום שנפלה הירושה וגם כל מה שהוציא עליה יורינו רבינו הדין עם מי: תשובה גם כי ראובן היה זן את בת אשתו שלא על מנת לקבל פרס מפני שידע שלא היה לה שום דבר וגם עתה שנפל' לה ירושה מבית אביה אולי שלא היה גובה ממנה מזונות והיה משאיר הירושה לסיוע נשואיה עם כל זה כיון שמתה הבת אחר כך יוכל לקחת מחלק ירושתה למה שזן אותה ומה שהוציא עליה בחייה ובמות' אחר שנפל' לה הירוש' כי אם היה מותר בחיי' אפילו שנפלה לה הירוש' מפני אהבת אשתו ושישאר לה כבר לנשואיה לכוונה זו לבד הוא ששתק (לא) (לו) לכשתמות שיאכלו אחרים חילה ולא יפרעו לו מה שזן ופרנס אותה כל שכן שמתה ג"כ אחותה קודם שתבא לידה או ליד בעלה כל הירוש' דפשיטא שיגבה הוא ממה שבידו חלק ירושה בת אשתו או מבעל אחותה אם גבה כבר הכל יגבה הוא המזונות לפי ברכת הבית וההוצא' מיום שנפלה מירושה להם נאם המבי"ט: שאלה רכא ראובן הי' חייב במ"ה מנה לשמעון בשטר ולוי חמיו הי' הולך שם לגבות חובות שהיו לו שם ואמר לו ראובן חתנו שיפרע שם בעדו לשמעון החוב שהיה חייב לו שהוא יפרע לו ועשה כן לוי שפרע לשמעון ונטל השטר חוב וקרעו וחזר פה ועברו כמה שנים שלא תבע את חתנו שיפרע לו ואחר כך מתה בתו ועתה אומר לוי כי עד עתה לא היה רוצה לדחוק את חתנו כדי שלא ידחוק את בתו שתמכור אי זה דבר מתכשיטי' והיה ממתין עד שיהא לו לחתנו אי זה ריוח לתבוע ממנו ועתה שמתה בתו נשאר לו אי זה דבר ממנה וגם עתיד ליקח אחרת ויתנו לו נדוניא ויהיה לו מקום לפרוע וראובן חתנו טוען כי כבר מחל לו אחר שעברו כמה שנים ולא תבע ממנו שום דבר יורינו רבינו עוד טוען לוי שהשכיר בית (לשמעון) (לראובן) בכלל הבתים שמשכיר לאחרים והיה פורע לו שכירות וכשהלך לוי למ"ה נתעכב זמן מה וחמותו אשת לוי לא גבתה (ממתנת) (מחתנה) ראובן שום שכירות שלא לדחוק את בתה וכשבא לוי ממ"ה היה לו קטטה עם אשתו על שלא גבתה השכירות כמו שהיה רגיל קודם לפרוע וכן נמשך כמה זמן שלא תבעו ממנו השכירות שלא לדחוק את חתנו ואת בתו והוא טוען גם על זה כי מחלו לו השכירות אחר שלא תבעו ממנו זה כמה שנים יורינו רבינו הדין עם מי: תשובה אע"ג דפורע חוב של חברו אין הלו' חייב לפרוע לו כמו שכתבו הפוסקי' ז"ל דהוי כמבריח ארי וכו' היינו שפרעו שלא מדעת הלוה אבל אם פרעו מדעת הלוה כי הכא בנדון דידן שאמר לו שיפרע בעדו לשמעון פשיטא שהוא חייב וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ט' הפורע שטר חברו שלא מדעתו כו' אין הלו' חייב כלום וכל שכן בנדון דידן שאמר שיפרע לו ומה שטוען עתה כי כבר מחל לו אחר שעברו כמה שנים שלא תבע לו אינה טענ' כי לפי שהאריך מלתובעו לא בשביל זה מחל וכמה חובות ישני' מל' שנה או יותר שכתב הרא"ש ז"ל שהם קיימים אלא שצריך חקיר' רבה לדעת אם הוא חוב או שטר רעוע ולא הורע כח החוב בשתיק' באריכות הזמן משום מחיל' וכן קיימא לן דבעל חוב שמכר הלו' שעבודו לפניו ושתק לא הפסיד דדוקא גבי כתובת אש' הוא דאמרי' דמחל' משו' דקולי כתוב' שנו כאן כמו שפירש רשב"ם וכמו שהביא הרא"ש כלל מ' ומזה הטע' ג"כ על מה שטוען ראובן כי מחלו לו השכירות אחר כמה שנים