מבי"ט חלק ב קי

פוסק שידבר בזה וכשהיה בא מעשה כזה לפני הייתי חושש ומרחיק הענין להאריך השידוכין עד תשלום זמן ההבחנה והיניקה ומה שהיה נעשה שידוכין שלא בפני הייתי מתנהג בהעלמת עין אלא שהייתי מזהיר שלא יתפרסם הענין ושלא יכנס לביתה בשום אופן בעולם ועתה אירע אחד ששידך אלמנה תוך שלשה חדשים בצנעה והלך לו לדמשק מיד אלא שהניח ביד אמה חמשה פרחים ונודע לקצת ממונים וחכמים שמנו קצת הקהלות לבער עבירות ולייסר העוברים וידעו כמה דברים חמורים בעיר ועברו עליהן ובדבר קל בזה שלא עבר על דברי חכמים החמירו והכריזו על האשה שתתן החמשה פרחים בידם וגם כי אני חושש בענין זה שלא עשה כמו שכתבתי עם כל זה מעולם לא ענשתי למי שעשאה דיעבד אלא שלא יכנס לביתה ולא יתפרסם ענין השידוכין לא ליענש לאיש וכל שכן לאשה וזכרתי כי היה לי תוך גנזי ספרי פסק אחר ממורינו הרב כמהר"ר יוסף פיסו זלה"ה על ענין זמן היניקות וחפשתי עליו ומצאתיו והוא בסי' תק"פ ולא נכתב בתחלתו על איזה דבר נשאל אלא שכתב כבר ידעת שדין מינקת איתמר בגמרא בשתי מקומות ביבמות ובכתובות והאריך זמן היניקה ואם יש חילוק בין מינקת למינקת לסבה מה והאריך והביא סברת כל המפרשים בשני דברים אלו ובסוף כ' וז"ל ועל הליכתו וכניסתו לבית האשה הרמוזה לראות את בנו יחידו פעמים ושלש בשבוע עד שעת ההיתר אשר תראה בודאי לא הייתי מחמיר עליו כי אם בזאת יבוא עמה בעד כשר בן שמנה עשר שנה ומעלה באופן שיתביישו ממנו ולא יבואו לידי כיעור ואיני רואה להחמיר עליו יותר בזה כיון שלא עבר על דברי חז"ל אלא בנישואין ולא בקידושין שהרי אפי' כשקידש ידעת דעת הרמב"ם ז"ל בסוף פי"א וה"ר יוסף מאורליינש בס"ה סי' נ' שאין כופין אותו להוציא ולא אמרו אלא שלא יכנוס עד לאחר זמן היניקה ואפילו המחמיר שיוציא לא החמיר אלא כשאירס דהיינו קידושין אבל בדיבור בעלמא ואפילו בנדר אין זה קידש ודי לעת כזאת שאל יבוא שמה בכל עת כי אם בעד כשר עד כאן לשונו זלה"ה: נראה מדבריו ז"ל אלה האחרונים שמדבר על מי ששידך מינקת וכתב שהמחמיר שיוציא לא החמיר כי אם כשאירס דהיינו קידושין אבל בדיבור בעלמא ואפילו בנדר אין זה קידש ודי שאל יבוא שמה בכל עת כי אם בעד כשר הרי שהתיר אותה ליכנס לבית' לאיזו סיבה שלא הייתי אני מתיר קודם שראיתי פסק דין זה: ואם כן לא היה ראוי לאלו החכמי' או לאלו הממוני' לענוש למי ששידך תוך שלשה חדשים להבחנה כיון שהוא דבר שאינו מפורש בו שום איסור בפוסקים חדשים גם ישנים זלה"ה כי אין מענישים אלא למי שעובר איזה איסור במזיד כל שכן לזה ששידך לו כי אפי' שהיה מקדש והיה הולך לו עירוקיה מסתייה ועונשו היתה שילך לו עד סוף הזמן לא נידוי ולא עונש ממון שהכריזו נידוי על האשה עד שנתנה בידם ה' פרחים של המשדך והם דיינים חדשים היה להם להתייעץ עם הזקנים אלא שרוצי' הם להראות את כחם בכל מה שיעלה על דעתם והקהלות ישמרם צורם לא נתנו כח ורשות כי אם על הדין ועל האמת: ואני גוזר בגזרת התורה על כל מי שיש לו המעות בידו כי במלאת התשעים יום יחזירם לה כדי שתשלים לעשות תכשיטיה והרי היא נענשת במה שלא תעשה בהם דבר מתכשיטיה בתוך הזמן הנז' ואם לשם שמים עשו יפייסו את האשה בהחזרת המעות שתמחול להם נאם המבי"ט: שאלה רי בדבר ראובן שמת וחייב חובות הרבה לבני אדם בשטר ועל פה ויש לו נכסים בעיר וחוץ לעיר ביד מורישם שלו והם כמו שלוחיו או מורשים שלו ואחד מבעלי חובות אלה כתב ועשה שליח לאיש אחד שיגבה לו חובו שם באיזה דרך שיוכל והאיש הזה נתפשר עם אחד משלוחי או מורשי הנפטר ונתן שטר חוב אחד שהיה לו בידו על פלוני מכמה מאות פרחים והקנהו לו על שם הבעלי חובות בכתיבה ומסירה כדי שיוכל לגבות החוב ההוא לאותו בעל חוב הנז': ואני אומר כי יש כמה דברים חורפים ידי השליח על מה שהשתדל בעד הבעל חוב שיגבה חובו שלא תעלה בדין תפיסת השטר אפי' שהיה בכתיבה ומסירה הדין מכירת שטרות הא' תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרי' שאינה תפיסה לכולי עלמא ויש מי שכתב אפי' עשה אותו מורשה לכך עוד מה שמכר השליח או המורשה לא היה לו כח למכור אחר שמת המשלח או המורש': עוד בענין שטרו' ספק אם יש בהם דין גבייה או תפיסה ועם כל זה אני אומר כי כפי הנשמע כל מה שהניח בכל המקומות ביד שלחין הם סחורות ממטלטלים שאין בהם דין קדומה ורובם באו ליד השלוחין אחר רוב הבעלי החוב ובזה יד כולם שוה שהוא לוה ולוה ואחר כך קנה ואם כן הוא שתפס השטר חוב בידו אפי' בלא כתיבה ומסירה מן השליח אם ישתדל לגבות ממנו מה שיגבה הוא גבוי לסך שיגיע לו מבעלי חובות הנזכרים כי בזה הוא תופס לבעל חוב במקום שאביו חב לאחרים דתפיסתו תפיסה וכיון שב"ד היו מגבין לזה הבעל חוב בכלל כל בעלי חובו' מוקדמי' ומאוחרים לכל אחד חלוקתם דין החלוקה שביניה' לדעת הרמב"ם כשאין בהם דין קדימה כנדון דידן אם כן גם זה שתפס עד סך שהיה מגיע לחובו כשהיו מחלקים ב"ד כל הנכסי' לכל הבעלי חובות כי היו מספיקים הנכסי' לפרוע לכולם חצי החוב של כל אחד או שהם שלושי' או יותר גם זה שתפס בכדי הסך שהיה מגיע לו תפיסתו תפיסה שאינו חב לאחרים בזה וכתבו המפרשים שאם התופס היה גם כן נושה בלוה והיה יכול לתפוס בשביל חובו אפי' היה חב לאחרים הוא מועיל לו מה שתפס לחבירו דמיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני כיון שתפס לחובו ולחוב חבירו בבת אחת: ואם כן אפשר לומר וקרוב להורות שאפי' שתפס זה יותר ממה שהיה מגיע בב"ד לבעל חוב שתפס בשבילו יועיל דמיגו דזכה בסך שהיה מגיע לבעל חוב בב"ד זכה נמי למותר דכמו דהוי חובה לאחרים מה שזוכה ותופס לבעל חוב כשחייבים לו גם כן ומועיל הכא נמי אעפ"י שחב לאחרים יועיל גם כן וכתבתי מה שנר"ל בהיותי חוץ לעיר ומשולל מן רוב ספרי הפוסקי' בימי המגפה השית יצילנו משגיאה עם כל ישראל אמן: נאם המבי"ט: עוד אני אומר כי מה שכתבו הפוסקים אם מן השותפין וכן מן המתעסקין השותפות בטלה או העסקא אפי' היה תוך זמן השותפות או העסקא היינו שיכולים יורשי המת לבטלה שיאמרו כבר יצא הממון לידינו אין אנחנו חפצים בשותפות או בעסקא וכל זמן שלא אמרו להם כן עדיין השותפות קיימא כמו שותפין שקצבו זמן לשותפות ועבר הזמן ולא אמר שום אחד מהם לחבירו נחלוק על הסתם עדין הם שותפי' וכן מי שנתן לחבירו מעות בתורת עסקא לזמן הקצוב ועבר הזמן ולא תבע ממנו בעל המעו' מעות העסקא הרי הוא בתורת מתעסק על הסתם ואם כן עכשיו שמת השותף האחד או בעל מעות העסקא אפילו תוך זמן דהוי כלאחר זמן מפני שנתבטלה השותפות או העסק כל שלא בטלוה בפירוש עדיין היא קיימת וכל מה שישא ויתן אחרי כן הוא כפי התנאי שהיה ביניהם בשותפות או בעיסקא ואם כן בנדון דידן זה שמכר השטר חוב שהיה לו על פלוני לשליח הבעל חוב של המת בעל המעות מסתמא היה מתעסק אעפ"י שנקרא למעלה שליח או מורשה כין שמסר לו בעל המעות סך סחורה רבה להוליכה למקו' רחוק למוכרה לא לחנם היה הולך אלא בתורת עסקא ולא שנא לענין זה אם היה לו חלק מה כדין מתעסק בסחורה שהיה מוליך או שהיה לו סך ידוע בשכר טורחו והיה מאמינו שיקרב תועלת הסוחר ושירחיק הנזק מכל מקום כל שלא מחו היורשים שלא יטפל עוד בסחורה עדיין בחזקתו ובנאמנותו הוא עומד ומכירת השטר חוב שמכר הוא קיים כמו שהיתה קיימת מכירתו שמכר לו סחורה על זה החוב של שטר זה שמכר וגם כי זה השליח אם היה תופס שום דבר לבעל חוב שעשאו שליח לא היתה תפיסה מפני שהיה חב לאחרים כמו שכתוב למעלה הכא לא תפס הוא אלא המתעסק הוא שמכר לו השטר חוב בכתיבה ומסירה והוה ליה כבעל המעות עצמו שהתפיס ללוה מעות או סחורה שאף על פי שחב לאחרי' שחייב להם אם אין לו במה לפרוע לכולם אפילו הכי מה שנתן מדעתו הוא נתון כמו שכתבו המפרשים יותר מזה אפילו בלא שליח שאם הלוה אמר זכה בחפץ זה לפלוני בעל חובי ודאי זכה ואפילו יש לו בעלי חובים אחרים יותר אפילו לא עשאו הבעל חוב שליח כי בנדון דידן שעשאו שליח זה הבעל חוב וזה המתעסק שמכרו הרי הוא כמו בעל המעות עצמו כמו שכתבתי ומכירתו שמכר השטר חוב לשליח הבעל חוב שהיה ידוע לו שהיה חייב לו בעל המעות קיימת וחייב מי שעליו השטר לפרוע לשליח זה או למשלחו כיון שנקנה השטר כדין מכירת שטרות בכתיבה ומסירה: ומה שכתבו ב"ד לב"ד שבמקו' המתעסקי' שיחזיקו ב"ד בכל הסחורות ויניחום ביד נאמנים השומים וה"ה כאלו בטלו ב"ד אשר שם או המתעסקים כבר נודע כי אחד מן הנאמני' לא היה מצוי שם והניחו הסחורות וכל הנכסים בחזקת המתעסקים אשר היו שם בידם ולא יתבטלו מעסקם כשמכר זה המתעסק השטר חוב הנזכר ואולי כי הנאמנים הם עצמם אחר שיקבלו חשבון מהם יעמידום על חזקתם עד שימכרו כל הסחורות שתחת ידם כי הם יהיו בקיאים למכור לתועלת הנכסים יותר מהם:. עוד אני אומר כי גם למי שיסבור כי השותפות או העסקא הוא בטל ממילא אפילו לא בטלוהו היורשים מה שאינו כן הכא איכא טעמא אחרינא לקיום מכירת שטר חוב זה שראה וידע המתעסק שהיה תועלת לנכסי בעל המעות להסתלק מאחריו' הבעלי חובות וממה שהקנהו לשליח המשלח נעשה באחריות כולו על המשלח ונפטר בעל המעות ויורשיו מפרעון החוב ההוא שאפילו בנפקד שאין לו רשות כלל לשלוח יד בפקדון אם רואה שהיו מתחסרים הפירות המופקדים אצלו יותר מכדי חסרונם הרגיל בבית המפקיד יש לו רשות למוכרן והכא נמי אם ראה מתעסק זה להבטיח נכסי בעלי המעות שהיה אפשר שיהיה הפסד בגביית' או שיאריכו לו זמן הרבה אחר הגעת הזמן שהיה כתוב בשטר הרי זיכה לבעל המעות במכרו אותו לבעל חובו לפוטרו מן הפירעון ההוא ויותר מזה אני אומר כי אפילו בלי חשש הפסד אלא שהיה רואה המתעסק שהיה תועלת למכור איזו סחורה שבידו מבעל המעות בריוח כמו אם הגיע יהיה לאותה סחורה או כיוצא בזה שהיה ממכרו קיים אף על פי שיראה אחר כך שיהיה יכול להרויח יותר כיון שלכך באו לידו מתחלה הסחורות למוכרן אינו נקרא מוכר שלא ברשות שנאמר שיהיה מכרו בטל דעדיף מופקד שלא היה לו רשות לשלוח יד כמו שכתבתי לא לבד במה שהיה בו חסרון ביד הנפקד אלא אפילו במה שהיה ריוח ונראה לו למתעסק שעתה יהיה רווח יותר כמו שכתבתי על כל אחד מן הטעמים הנזכרים: נראה לי שיש לסמוך לקיום מכירת קניה שטר זה לבעל חוב שיזכה הוא ולא בעלי חובות אחרים וגם כי אלו הטעמים אינם מפורשי' בספרי ובחידושי הפוסקי' זלה"ה מכל מקום