מבי"ט חלק ב קח

כתב החכם הרש"ו נר"ו שהדין עם שמעון שיש להוכי' דין זה ממה שכתוב בהגהת האשרי פרק האומנים בשם ר"י וזה לשונו וההיא דספינה שטבעה לה בחצי הדרך ופריך ואם לא נתן אמאי לא יתן ופירש ר"י דפריך מכל השכירות אע"ג דבעל היין אנוס כיון שעל ידי זה הפסיד הספינה חייב לשלם כל השכירות עכ"ל וכתב שכן כתבו בעלי התוספות וכן בהגהות מיימוניות ולמדנו מדבריה' כי כל המשכיר שכיר ואירע אונס למשכי' באופן שנתבטל השכירות בתוך הזמן ובאו פסידו' לשוכר בגרמת השכירות כהאי דטביעת הספינה חייב המשכיר ליתן כל השכריות אעפ"י שהמשכיר אנוס שלא פטרו למשכיר כאשר אירע לו אונס אלא אם הפסידה שאירע לשוכר הוא ביטול מלאכה לבד שמתבטל הוא ממלאכתו מעת שאירע האונס ואילך אז אינו נותן לו רק שכרו עד שאירע האונס לבד אבל אם באו לשוכר פסידות אחרות זולת ביטול המלאכה אז חייב המשכיר לשלם כל השכירו' עכ"ל וכתב עוד החכם הנז' שיש חילוק בין ההגהה ובין מה שכתוב רא"בן שמשלם שכירות כפועל בטל מעת שאירע האונס ואילך ולא כל השכירות כמו שכתב ר"י וכן בנדון שלפנינו שטוען שבאו לו פסידות הרבה על ידי משכי' זה זולת ביטול המלאכ' משמת ואילך חייבים היורשי' לשלם דכיון שאם היה המשכיר בחיים ואירע לו אונס כזה היה חייב המשכיר לשלם למר כל השכירות ולמר כפועל בטל גם עתה היורשים חייבים לשלם והרי הוא כחוב שחייב המת שהיורשים חייבים לשלמו עכ"ל של החכם הרשו הנזכר נר"ו. ואני אומר שאין להוכיח מכאן לנדון דידן כלל ולדעתו שיש הוכחה כמו שכתב שחייב לשלם למר כל השכירות ולמר כפועל בטל היה לו לומר גם כן ולמר לא יפרע אלא עד שעת המיתה כמו שטועני' היורשים ולא כמו שטוען שמעון שהרי כתוב שם בתו' שפי' ריב"ם דאמאי לא יתן לא פריך אלא אחצי הדרך שכבר הלך אבל שכר חצי הדרך שלא הלך פשיטא שלא יתן כיון שהוא אנוס והיינו כטענת היורשים בנדון דידן אבל אני אומר שאין הנדון דומה לראיה דהתם איירי על ספינה סתם ויין זה דכיון דאמר זה אינו יכול לקיים תנאו שהתנה שהרי יין זה אינו בעולם והאונס בא לו מצד מה שהתנה ובמה שהתנה ומשכיר דאמר ספינה סתם יכול לקיים תנאו וכמו שכתבו שם בעלי התוספות והיינו משום דיש לזה טענה טובה בתנאי יותר מזה אבל בנדון דידן לא בא לו אונס המיתה מצד התנאי ואין לזה טענה טובה יותר מזה בתנאי שעשו והוי כספינה סתם ויין סתם שחולקי' שאם קבל כל השכירות יחזיר החצי ואם לא קבל יתנו לו החצי אפי' שלא בא לו האונס אלא לאחד מהם והכא נמי יקח עד זמן שמת: עוד אני אומר דלא דמי לספינה ולא הוי נדון דידן אלא כפועל ובעל הבית ששכר בעל הבית לפועל להשקות לו שדהו ואתי מיטרא הוי פסידא דפועלי' שכל אונס שאירע לבעל הבית שלא היה לו לידע יותר מן הפועלי' הוי פסידא דפועלי' כמו שכתבו בעלי התוספ' וכיון שלא אבדו הפועלי' כלום רק שנתבטלו אין נותן להם כלום ובנדון דידן נמי לא הפסיד שמעון כלום רק שנתבטל אבל בספינה שהפסיד ספינתו כפועל בטל מיהא אית ליה ואפי' לר"י שכתב שיפרע הכל אפי' מה שלא הלך היינו משום שעל ידו הפסיד הספינה מה שאין כן בנ"ד אינו) הפסד אלא ביטול מלאכה וכל שכן לריב"ם דאפי' בספינה כתב דאין לו אלא חצי הדרך שהלך כמו דין הפועלי' כיון שהוא אנוס וא"כ לכ"ע בנדון דידן אינו חייב אלא עד זמן המיתה: מ"ש החכם הרשו' נר"ו שאם באו פסידות לשוכר בגרמת השכירות כההיא דטבעה הספינ' חייב המשכיר ליתן כל השכירות אעפ"י שהוא אנוס שלא פטרו מצד האונס אלא כשהפסידה היא ביטול מלאכה לבד אבל הפסידות אחרות חייב לשלם כל השכירות: אשאל ממנו פסידא זו מה היא שאין לשמעון פסידא אחרת אלא ביטול מלאכה כמו הפועל ואינו כמו בעל הספינה שהפסיד על יד השוכר ספינתו שמלבד מה שנתבטל הפסיד כלי אומנות' מה שאין כן בפועל שלא הפסיד אלא מה שנתבטל וכן שמעון זה הוא כפועל בטל ממש שלא הפסיד אלא ביטול מלאכתו שהיה שולח לו ראובן סחורות שישא ויתן ויפרע לו שכר טורחו ועתה הולך ובטל שאין מי שימציא לו הסחורות ואם מצד בטלותו הפסיד אתה דבר אחר משלו הוי גרמא בעלמא כי אפי' בזמן שהי' עוסק בסחורת בעל הבית והפסיד איזה דבר משלו או הוזק בגופו כשהי' מתעסק בסחורה אין בעל הבית חייב בזה ולא אמרו בספינה שיתן כל השכירות או כפועל בטל אלא כשהפסיד הספינה על ידו שהית' דבר עצמו שהיה הוא עושה בה מלאכה שהתנה עמו כמו שכתבתי לעיל: ולא תימא כי אונס זה של מיתה היה לו לבעל הבית לידע דמיתה שכיחא ואמר לעיל שכל אונס שלא היה לו לידע הוי פסידא דפועלים משמע שאם היה לו לידע אינו פסידא דפועלים שהרי כתבו שכל אונס שאירע לבעל הבית שלא היה לו לידע יותר מן הפועלים הוי פסידא דפועלי' ואונס דמית' שכיחא לפועלים ולבעל הבית דמצודה פרוסה על כל החיים ולא היה לו לבעל הבית לידע יותר מן הפועלים שיודעים גם כן שימותו וכמו כשהיה מת הפועל לא הי' פורע לו אלא הזמן שעשה עמו כמו כן כשמת בעל הבית לא יפרע לפועל מנכסיו מה שעשה עמו עד שעת מיתה: והרי זה כמי ששכר אומן אחד שילמדהו אומנות ידוע ונדר לתת לו סך כך לשנה אחת כמו שאם קרה אונס לאומן שמת לא יפרע ליורשיו כי אם כפי הזמן שעשה עמו כפי התנאי כן אם מת הוא לא יפרעו לו היורשי' כי אם כפי הזמן שעשה עמו ומה שהביא החכם הרשו' הנז' נר"ו ראיה לדבריו ממה שכתב שפטרו את היורשים ממה שיהיה חייב אביהם מצד קנס הא אם היה חייב מצד הדין היו פורעים היורשי' במחילה מכבודו לא דמי כלל הנדון לראיה משום דהתם קודם שמת היה כבר חייב בכל הנזק שהזיק אבל הכא הוא עצמו עדין לא היה חייב לפועל מה שלא עשה וכשמת הוא נתבטל כמו שכתבתי למעלה בארוכה והנראה לעניות דעתי כתבתי שנת השל"ג ליצירה נאם המבי"ט: שאלה רו יורינו מורינו ורבינו נר ישראל מאור הגולה הרב המובהק הדיין המצויין כמהר"ר משה איש ה אלדי"ם נר"ו על ענין ראובן שנשא בת שמעון ושהתה עמו זה שלש שנים ועדין לא בא עליה כדרך כל הארץ והיא טענה שאין לו כח אנשים וישען על ביתו ולא יעמוד ובכל יום ויום הם בקטט' איש ואשתו ועמדו אנשים להטיל שלום ביניהם והתנו עם ראובן תנאים ואלו הם התנאים שהתנו ביניהם אחר שמרדה בהיות שנפל הפרש בין החתן והכלה ונכתב איגרת מרד ונמחל שעבוד הכתובה ונתחייבה להחזיר חמשים בנדוקי על המוקדם הנה עכשיו באו שניהם בפנינו ועשו שלום ביניהם וחזר החתן וקבל עליו אחריו' הכתובה כאחריות כל כתובות בני ישראל על פי תנאים אלו שהניחו החמשים בנדקי בנאמנות גמורה ביד הנבון היקר ונעלה לשם ולתהלה כה"ר שלמה מאזוזי יצ"ו ומכאן ועד סוף תשעה ועשרים יום אם נתקיים השלום ביניהם ויכול למצוא בתוליה הרי מוטב ויחזיר הנבון ונעלה כה"ר שלמה הנזכר החמשים בנדקי ליד האשה ותהיה הכתוב' קיימת עליו כאשר בתחלה ויקרע שטר המרד ואם חס ושלום לא יוכל למצוא בתוליה בכל המשך הזמן הנזכר כ"ר שלמה הנז' יהיה חוקר ודורש ומבקר אותם יום יום ואם יראה לו כפי אומד דעתו שהעכבה מן האיש נתחייב מעכשיו החתן הנזכר לפטור אותה בגט כשר לאלתר מיד ויטול החמשי' בנדקי כמה"ר שלמה הנז' תכף לנתינת הגט ואם יראה לרבי שלמה הנז' לפי אומד דעתו שהעכו' מן הכלה יחזיר החמשים בנדוקי לחתן ושטר המרד ולא יוכרח לכתוב הגט כי זה התנו ביניהם בפנינו תנאי גמור מעכשיו וקבלו שניהם את אומד דעת היקר ונעלה כה"ר שלמה הנזכר כעדות שנים עדים כשרים וקנינו מיד שניהם על כל הכתוב לעיל במנא דכשר למיקניא ביה מדעתם ורצונם בלי שום אונס וכפייה שבעולם כלל: גם קבלו עליהם בשבועה חמורה בשי"ת בתקיעת כף לקיים כל הכתוב לעיל בלי שום עירעור וערמה ותחבולה כלל גם קבל עליו החתן הנז' בכלל השבועה הנזכרת שלא יעשה לכלה הנז' שום כישו' בעולם לא על ידו ולא על יד אחרים ויתנהג עמה בכל הדברים בנגלה וגם בנסתר כמו בנגלה באהבה ואחוה וחיבה ורחמנות ביראת השי"ת ויתעלה כמנהג כל בני ישראל הכשרים עם נשותיהם וקבל עליו חומר השבועה לדעת הרב הראב"ד ז"ל וכל המחמירים בשבועות ושלא תיתר השבועה אפילו בדיעבד ואפילו לדבר מצוה אלא לעולם תהיה חוזרת חלילה וקיימת עליו תמיד כל זה היה ביום ששי עשרים יום לחדש כסליו שנת השל"ב ליצירה פה מצרים והכל שריר ובריר וקיים מנחם ברכה אברהם הכהן (עד) חיים כהן עד כאן טופס שטר התנאים: וזה נסח אומד דעת ר' שלמה מאזוזי יצ"ו מהכח המסור לי למעלה חקרתי ודרשתי כמר פלוני החתן הנז' על עניינו ואמר לי שכשהוא בחוץ מרגיש בעצמו שהוא ברי וכאשר יקרב אליה ימצא עצמו שאין בו כח וגם ראיתי אותו פעם אחר פעם שהוא היה מחזר אחר כתיבות ואחר עשיית תרופות לחזק עצמו ומפני שראיתי זה יראה לי שהעכוב מצדו ולראיה חתמתי שמי פה שלמה מאזוזי זה נוסח דבריו בכתיבת ידו וזה נוסח קיום ב"ד במותב תלתא כחדא הוינא כד נפק שטרא דא קדמנא ואיתקיים חתימת כה"ר שלמה מאזוזי יצ"ו הכא ומדאתברר לנא דאיהי גופא חתימת ידוהי אשרנוהי וקיימנוהי כדחזי וחתימנא תרי מגו תלתא ואתקיים המר ונאנח ישמעאל הכהן: מנחם ברכה. אברהם הכהן. ע"כ יורינו אם אחר עבור כל אלה הדברים אם הוא דין שתשב העלובה הזאת יתומה גלמודה לשבת עגונה ואם כופין אותו בשוטים לפוטרה בגט כשר ושכרך כפול ומכופל מן השמי' מאת אדון השלו' למרבה המשרה ולשלו' אין קץ וידיע ליהוי למעלת כבוד תורתך שהחתן הנזכר עדין הוא מחזיק בדבריו ואומר שאין העכבה ממנו רק ממנה והכלה אומרת שחלילה וחס כי אין הדבר ממנה אלא ממנ' לפי שאין לו כח כאנשים כלל ועיקר על כן צדקה תחשב לאדונינו צבי עטרת תפארתנו תפארת ישראל שיורינו עם מי הדין אם הוא עם הכלה מאחר שיש לה לכלה העדות של העד הנבון יקר ומאוד נעלה כה"ר שלמה מאזווי יצ"ו הנז' כנזכר כמו שני עדים כשרים כיון שקבלוהו עליהם כבי תרי: ובכלל התחנה נוסיף עוד לחלות פני מעלת כבוד תורתך שיכתוב בתשובה פרטי כל הענינים היטב הן לחיוב הן לזכות ועל מעלת כ"ת הדרת צבי תפארת ארי שבחבורה מטה עוז מקל תפארה תבוא ברכת טובו תהי' משכורתו שלימה מאת האדון יי' אלהי ישראל: תשובה לענין אם נאמנת היא האשה לומר ישען על ביתו ולא יעמוד או לאו יש מחלוקת בין הפוסקים ז"ל והנה בנדון זה שלפנינו כיון שנתפשרו לקיים כל מה שיפשר ביניהם הנבון יקר ומעולה לשם ולתהלה כה"ר שלמה מאזוזי יצ"ו הנזכר לעיל בטופס השטר הנה באמת ראוי שיהיו חייבים לקיים אלא שצריך לתת טוב טעם ודעת לגט הזה שלא יהיה גט מעושה מצד שיאמר כי מכח השבועה הוא שמגרש