מבי"ט חלק ב קז

תשובה גם כי לענין הגט לא היה צריך לכתוב שום דבר כי איש ואשתו בעוונות מתו ועם כל זה לענין הנכסים יש הפרש אם היה הגט מעכשיו או כדומה לתנאי ולכן אני אומר כי כיון שהבעל לא צוה אלא שלא תתגרש עד סוף הזמן כי לא היה שהות לכתוב גט ולתתו על תנאי אם באתי כו' אעפ"י שאחד מהם אמר לשליח שיאמר עעכשיו אינו מעלה ואינו מוריד כיון שאמר לו הבעל שלא תתגרשי אלא לאחר זמן כך וגם השליח אמר כן ואפילו שאמר הבעל עצמו שיאמר השליח מעכשיו כיון שאמר ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלש שנים אינו מעכשיו ונתפו' לשון אחרון שחזר בו ולא רצה שתתגרש אלא לאחר ג' שנים ואם היינו תופסי' לשון ראשון והיינו מפרשי' ולא תתגרשי לסוף על גמר הגירושין גם זה אינו כלל שהוא תנאי קודם כתיבת הגט והוא ספק כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אלא נראה שנאמר שנתפוס לשון אחרון: ןעתה נכנס לעיין תביעת היבם ונאמר כי זה האיש שנעל' מת או לא מת אם מת תוך הזמן הגט בטל ונשארה עתה זקוק' ליב' ואם הוא חי הוא יורש קצת כתובתה כפי המנהג הכתוב בכתובה כשאין לו זרע שאם יש לו זרע ממנה הוא היה יורש הכל ואם כן על כל פנים יש זכות ליבם בנכסי עזבונ' אם מת אחיו נשאר' זקוקה לו והוא הדין שומרת יבם שמתה שיחלוקו ואם הוא חי יעוכבו הנכסים שיגיעו לחלקו עד זמן שיראה לב"ד קודם שיתנום ליורשים ולענין אם מת שיחלוקו כתב הרמב"ם ז"ל פרק כ"ב מתה כשהיא שומרת יבם יורשיה מאביה יורשים הנכסי מלוג שלה וחצי נכסי צאן ברזל ויורשי הבעל יורשים כתובתה וחצי נכסי צאן ברזל ויורשי הבעל חייבים בקבורת' ובא"ה סי' ק"ס כתב ואם מתה כתובתה בחזקת יורשי הבעל ונכסי מלוג בחזקת יורשי האשה ובנכסי צאן ברזל איכא פלוגת' לרש"י יחלקו בהן יורשי הבעל ויורשי האשה וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולר"ת כולם בחזקו יורשי הבעל כמו הכתובה ולזה הסכים א"א ז"ל ע"כ וכתובה שהוא בחזקת יורשי הבעל היינו עיקר מנה מאתים ותוספת א"כ בנדון דידן מה שהיה יותר מנדונייתה הוא של יורשי הבעל והנדונייא שהוא נכסי צאן ברזל החצי הוא גם כן ליורשי הבעל ולרבינו תם כל הנדוניא הוא שלהם ואם היו בנכסים יותר מנדוניא ותוספת זה המותר לכולי עלמא הוא של יורשי הבעל ואפי' שהשבועה שהשביעוה תהיה כדין וכהוגן כיון שהיא נשבעת נראה שהיה לה לפחות כל כתובה ותוספת שלה בידה כי לא אמרה שחסר לה והשבוע' היתה שלא היה לה יותר מסך כתובתה עם התוספת ועל זה יש זכות ליורשי הבעל בכל מה שימצא כתוב בתוספת ובחצי נדונייתה ולרבינו תם בכולה אם הוא מת ואם הוא חי אינה זקוקה ליבם ומתה בחיי הבעל יורש הוא כפי התנאי הכתוב בכתובתה ומפני ספק זה במה שיש הפרש בין חצי הנדוניא כשמת' בהיות' זקוקה ליבם ובין תנאי כתובה אם הוא חי שהיה מגיע לו יותר מחצי הנדוניא או פחות לפי התנאי בזה ההפרש יחלוקו ונאמר כי מה שכתבו המפרשים זלה"ה חצי הנדוניא ליבם היא על הקדמה שהבעל יורש את אשתו כדין תורה אבל כשיש תנאי בכתובה שלא יירש הבעל כשתמות בלא זרע אלא חצי הנדוניא או פחות או יותר גם היבם לא יירש אלא חצי מה שהיה יורש אחיו אם היה חי שהוא רביע הנדוניא או בפחות או יותר כפי התנאי והתוספת כולו כמו שהבעל היה יורש כל התוספת כי אין תנאי אלא בנדוניא ולא בתוספת ואם כן יהיה ההפרש שאם היא שומרת יבם אינו יורש אלא כמו הרביע ואם הוא חי שאינה זקוקה ליבם יירש מה שכתוב בתנאי הכתובה ובזה ההפרש יחלוקו מספק והר"ן ז"ל כתב בתשובת נ"ט שתנאי החזרה אינו אלא על הבעל ולא על הייבם זהו הנ"ל נאם המבי"ט. שאלה רב זה כמה ימי' שכתבנו פסק על צוואת רחל אלמנ' כ"ר שמואל מילכו נ"ע שצות' שנכסי' יהיו במתנה לבתה קלומירה ע"מ שאחריה יהיו לזרעה ואחרי זרעה לאחיה ישיע' ואחרי ישועה לאחי רחל ואחריהם לזרעם אפי' שאחיה וזרעו אינם ראוים לירושה ועל זה כתבנו אנחנו ב"ד שהיתה הצוואה קיימת ושהיה זוכה אחי' במתנה שמתו הבן והבת: גם החכם השלם הדיין כמה"ר יוסף צייח והחכם כה"ר משה ברוך ב"ד שבדמשק הסכימו עמנו בדבר זה וכתבו שהיתה יכול' להפסיק הירוש' בל' מתנה ואחר כך חזר הדיין הנזכר לכתוב פסק דין ארוך שכיון שבתה וזרע בתה אין כאן מתנה נמי אין כאן ויחזור הכל לדודה של הבת אחי אביה דמה שהפסיק' לאו הפסקה וקשיא מדידיה לדידיה שכתב קודם שהיתה יכולה להפסיק בלשון מתנה ואם מפני שכשכתב זה היתה הבת קיימת כתב שהית' יכולה להפסיק ועתה שמתה בלא זרע אינו כן היה לו לכתו' כך בפסק הראשון וראינו כל מה שהאריך להוכיח שיחזור הכל לדוד' אחי אביה ואין בדבריו עיקר כלל ומה שכתב שאנו מבטלי' ב"ד הנתבע אינו הוא הב"ד אלא החכם כה"ר משה הנז' שהסכי' עמנו הוא ב"ד הנתבע ואפילו היה הוא התורה אמרה אחרי רבים להטות ודבריו בטלי' ברוב ולכן אנחנו גוזרים נח"ש על מי שנכסי' אלו בידו שימסרם ביד החכם ה"ר משה ברוך הנזכר ויתנו לשלשה האחים של רחל או ליורשי' שלהם נאם המבי"ט: שאלה רג ראובן ושמעון חתנו נטלו קנין ושבועה חמור' לקיי' כל מה שיגזור לוי עליהם על כי נשא שמעון אשה על בת ראובן ולוי פשר ביניהם בכמה דברים ובכלל' צוה לשמעו' שילך למקום דירת אשתו בת ראוב' לסוף חדש פלוני ויביאה פה וטען אח"כ שמעון שהיה לו נזירות שמשון שלא יצא מפה כמה שנים ואחר כך נודע שלא היה הנזירות על ההליכה שם ועם כל זה הוא מסרב מללכת לזמן הקצוב יורינו רבינו נר ישראל וקדושו ציץ הזהב נזר הקודש על ראשו מאיר עיני ישראל בפסקיו והוראותיו מאיר עינינו בתורתך התמימ' תורת יי' תמימה אם יעבור ולא ילך מה יהיה דינו אם יהיה פסול לעדות ושבוע' או לאו ואם בהגעת הזמן יכופו אותו ב"ד ללכת ולקיים שבועתו כאשר נשבע שבועה חמורה: תשובה אפילו יהיה אמת שקיבל נזירות שמשון לא יהיה פטור מן השבועה אלא יקיים שבועתו ויהיה נזיר שמשון או יחלה פני נדיב ראובן חמיו שיאריך לו זמן ההליכה אבל כיון שנודע שלא היה הנזירות על זה פשיטא שחייב לקיים השבוע' לזמן שקצבו לו ואם: יעבור יפסל לעדות ולשבוע' דאע"ג דכתב רש"י ז"ל דבשבועת ביטוי כי האי לא יפסל דאיכא למימר בקושט' קא מישתבע הרי כתב רבינו תם שהוא פסול וכתב הריב"ש ז"ל סי' שמ"ד שדעת הרמב"ם כדעת רבי' תם ושנראי' דבריהם וכתב המגיד משנה בשבועת ביטוי שכן דעת רבי' האיי ז"ל ובחש' משפט סי' ל"ה אחד שבועת שוא ואחד שבועת שקר ואחד שבועת ביטוי פסולים ואפילו עובר על חרם שהחרימו הקהל ובסי' צ"ב כתב שכן דעת הרא"ש ז"ל ואפילו למי שסובר שאינו חשוב חשוד דאיכא למימר דמעיקרא בקושטא משתבע נהי דלא מיפסי' אבל אפילו לדידהו כופין אותו עד שיקיים שבועתו לזמן הקצוב כמו שכופין למי שאינו רוצה לקיים מצות עשה שכופין אותו לקיימה והכפייה הזאת היא בהכרז' שיכריזו אותו בכל הקהלות בפרהסיא בכל יום שני וחמישי בכל שבוע, ושבוע אחר שיגיע הזמן הקצוב ביניהם אם לא ילך ויעבור על השבועה שנשבע עד שיבוא ויתרצה ללכת וישב בנידוי על שהוא עבריין ופסול לעדות ולשבוע' כמו שכתבנו למעלה: שאלה רד ילמדנו רבינו ראובן שנתחייב לתת לבנו סך מעות וזה החיוב היה בשעת אירוסין ובעת הנישואי' חזר ראובן לקיים החיוב הראשון ויהיו המעות בידו עד עשר שנים ויהי כמשלש חדשים אחר הנישואי' מחל לו בנו של ראובן הנזכר החיוב שנתחיי' לו ראובן אביו מחילה גמורה ומפורסמת וחלוטה בקנין ועדים ויש עד אחד שמעיד שמתחלה קודם החיוב הראשון אמר לו ראובן שמה שהיה מתחייב היה לפנים מפני הכבוד ויש עדים אחרים מעידים על זה אלא שהם קרובים יורינו מורינו ורבי' אור ישראל תמים דעים בוצינ' דנהור' רכב ישראל ופרשיו אשר מאור תורתו יאירו עינים עורות ויהי להם למשיב נפש להסיר הפוקה והמכשול ולידע איזה הדרך ישכון אור עתה עתה ידרש לדורשיו אם הויא מחילה כי החיוב היה לבנו והוא מחל לו מחילה גמורה כנזכר ומה גם שיש גילוי דעת לבטל החיו' הנזכר מתחיל' כנזכר. ועוד שראובן הוא עדין מוחזק בנכסים והכל בידו ועדין לא הוציא מתחת ידו כלום ורוב הפוסקים הסכימו שאפילו במקום שחב לאחרים מחילתו הויא מחילה והוה ראובן הנז' יכול לומר קים לי כרוב. הפוסקי' ומה גם שהשטר של המחילה יש לה שתי שנים שנעשה או לא הויא מחילה על הכל יורינו מורינו ורבינו נר ישראל דרך סלולה מה. הוא דינו ושכרו כפול ומכופל מן השמים מאת אדון השלום. תשובה כיון שיש פוסקים שסוברים כי אפילו חייב המלוה לאחרי' יכול למחול השטר חוב שיש לו על אחרי' כמו שכתב הרשב"א שרבותיו סוברים כן וכמו שכתוב במשרים נתיב י"ד וכתב שכן נראה עיקר וגם יש עד אחד שמעיד שמה שהיה מתחייב היה לפנים מפני הכבוד ויש גילוי מילתא מאחרים גם כן על זה אפילו אותם הפוסקים שסוברים שאינו יכול למחול כשחייב לאחרים בנדון כזה מודו שסומכים על המחילה כל שכן שנעשה המחילה מיד אחר הנישואין בהיותם בשלוה איש ואשתו שלא היה מקום לומר שהיתה להבריח השיעבוד ואין יכולת ביד האשה. להוציא מחמיה לכתובת' שום דבר. ואחר המחילה כמה זמן ראה אביו כי היה בנו דחוק ומצטער על שמחל לאביו ורצה אביו לפרוע לו והודה בנו שקבל רוב האלף פרחים בכמה פעמים מאביו והפוסקים שסוברים כי יכול למחול סוברים גם כן שאם אמר פרע לי שהוא נאמן ואפילו לדעת הפוסקים שאינו נאמן לומר נפרעתי משטר זה בנדון זה יודו שהוא נאמן כיון שאומר נתן לי מאתים פרחים ונתתים ביד מתעסק אחד פלוני ועדין הם בידו ונתן ק' ביין וק' בשמן וסך כך מעות וסחורה והוא יודע כי כשכתב לו אביו האלף פרחים לא היה לו מעות ונכסים אחרים אלא הנכסי' שנתן לו חמיו ואנחנו רואים שיש לו מה שנתן למתעסק) והיין והשמן שנכנס בידו נראה כי כל זה הוא ממה שפרע לו אביו וגם: כי עתה לא ימצא בידו כל מה שאו' שקבל הוא יתן חשבון מה שהוציא או מה שהפסיד שיבוא מכוון למה שקבל ומה שלא פרע עדין יכול לסמוך עליו על המחילה אם ירצ' וכמו שכתבתי למעלה נאם המבי"ט. שאלה רה על דבר ראובן ששכר לשמעון שילך למצרים וישב בחנות שם ויעשה סחורה בסחורו' שיש לו שם ובמה. שישלח לו מכאן לשם וקצב לו בשכירותיו ובתוך הזמן מת ראובן ובא שמעון ותבע מן היורשים הסך שקצב לו ראובן כל שכירותו משלם בטענה שבאו לו כמה פסידות בסבת שכירות זה והיורשים טוענים שלא יתנו לו רק שכ' טורחו עד זמן המיתה של ראובן אביהם הנזכר לעיל