מבי"ט חלק ב קה

שאלה קצט לאה אלמנה לקחה לה שפחה גויה בת שש שנים וגדלה עמה בביתה ובהיות השפחה כבת תשע שנים נמצאת עם בת גברתה בבית הטבילה וחלתה פני בת גבירת' להכניס' לתוך הטבילה וטבלה בפני בת גבירתה ויהודית אחרת ומאז והלאה נהגה השפחה כמנהג יהודית יורינו רבינו אם היא שפחה או גיורת לענין לטהר בה את זרעו שיהיו ולדותיה כשרים או לאו ושכרו כפול ומכופל מן השמים: תשובה טבילה זו אינה מועילה כלל לא לטבילת גירות ולא לטבילת עבדות והיא עדין גויה כשפחה שקנו אותה ולא טבלה עדין לשם שפחה וממזר שבא עליה הולד כמוה ואם נתגייר הרי הוא כשר כשאר כל הגרים אע"פ שבא עליה באיסור דדוקא בשפחה הוא שיכול ממזר לטהר אפילו לכתחילה כר' טרפון דהלכה כמותו ואם נתברר שהטבילו אחר כך את שפחה זו לשם עבדות כמו בנדון דידן והשיאוה לממזר בלי שיחרור פשיטא שבנדון דידן כשרים לבוא בקהל כשישחררם אדון השפחה ויטבלו בפני שלשה ובנדון דידן מי שנשא שפחה זו והוליד ממנה בן או בת והשיא את הבת ואמר שהיתה משוחררת בקושטאנטינה וכתב ונתן לה ולמרדכי אחיה גט שיחרור ביו' נסעו משם לדרך ויניצייא בפני עדים כשרים פלוני החכם ופלוני הלוי אלא שנפטר אחד מהם והבת אומרת שקבלה הגט והוא נשבע שבועה חמורה שכן היה הדבר נראה דבר פשוט שהוא נאמן שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פרק עשירי מהלכות עבדים וז"ל האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חוששין שמא זיכה לו על ידי אחר אמר כתבתי לו גט שיחרור ונתתי לו והוא אומ' לא כתב ולא נתן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי והרי זה עבד עד שישחררנו בפנינו עכ"ל: נראה שאם אינו מכחישו ושותק או שאמר כך שלא בפניו ולא נודע מה שהוא אומר וכ"ש כשהעבד אומר קבלתי בנדון דידן שהוא נאמן וכ"נ ג"כ מן הבבא הראשונה שאמר עשיתי עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני שחוששין שמא זיכה לו ע"י אחר אעפ"י שהוא אומר שלא עשאו נראה שכל שאיפשר ששחררו אעפ"י שהעבד אינו יודע כמו זיכה לו ע"י אחר הוא נאמן כי הוא העיקר שהוא בעל העבד ומודה ששחררו והפקיע שעבודו ממנו והודאת בעל דין כק' עדים דמי: וכתב הרא"ש זלה"ה שמא זה הוא ודאי שזיכה לו על ידי אחר כיון שהעבד איפשר לו שלא ידע והאדון טוען ודאי הרי הוא בן חורין ומותר בישראלית עכ"ל של הרא"ש ז"ל וכל שכן בנדון דידן ששניהם מודים הרב והעבד שאפילו שהיינו מפרשים שמא שהוא ספק והיה צריך גט שחרור לדעת הרמב"ם ז"ל מה שאינו נרא' כן מפשט דבריו הכא בנדון דידן ששניה' מודים הוא מותר בבת חורין מיד והרמב"ם זלה"ה בהלכות נחלות כתב וזה לשונו מי שהית' לו שפחה והוליד ממנה בן והיה נוהג בו מנהג בנים או שאמר בני הוא ומשוחררת היא אמו אם תלמיד חכם הוא או אם אדם כשר הוא שהוא בדוק בדקדוקי מצות הרי זה ירשנו ואף על פי כן אינו נושא בת ישראל עד שיביא ראיה שנשתחרר' אמו ואחר כך ילדה שהרי הוחזק' שפחה בפנינו ואם משאר הדיוטות הוא ואין צריך לומר אם היה מן המפקירין עצמן לכך הרי זה בחזקת עבד לכל דבר ואחיו מאביו מוכרין אותו ואם אין לאביו בן חוץ ממנו אשת אביו מתייבמת וזהו דין שיראה לי שהוא הולך על עיקר הקבל' ויש מי שלא חילק בין כשרי' לשאר העם אלא לענין שלא ימכרוהו אחיו בלבד ויש מי שהורה שאפי' ליורשו' יחלוק כישראל ואין ראוי לסמוך על דבר זה עד כאן לשונו של הרמב"ם ז"ל: נראה מדבריו שאינו נאמן על שפחתו ששחרר' אפי' היא מודה דמסתמ' בדין זה גם היא מודה ששחררה: ואני אומר כי זה שכתב כאן נמשך למה שכתב בהלכות עבדי' פרק תשיעי וזה לשונו מי שבא כו' על שפחתו כנענית אפילו היא שפחתו הרי זה הולד כנעני לכל דבר וכן מוכר בניו ובנותיו וכו' מלשון מי שבא על שפחתו שראה בעודה שפחה שלא ידענו ששחרר' וכתב זה על כלל ורוב העם שהם מן ההדיוטות כמו שכתב כאן שהוא בחזקת עבד לכל דבר אבל בתלמיד חכם או אדם כשר כתב מי שהיה לו שפח' שמשמע שאומר שנשאה שנאמן על הירוש' מגו שהיה יכול לתת לו מתנ' כמו שכתב במ"מ ונרא' מדבריו כי על השפח' עצמה שהוליד ממנ' נאמן ששחרר' ונשאה ואין כאן בעילת זנות שכתב המ"מ כיון שהוא אדם חכם או כשר שאם אינו נאמן גם עליה מה הועיל לו היותו תלמיד חכם או אדם כשר והרי הוא נשוי עם שפחה ותורתו מתחללת וכשרותו מתבטל אלא שנרא' שסובר הרב הרמב"ם זלה"ה שכיון שהוא תלמיד חכם או אדם כשר ובדוק ואומר משוחררת היא אמו ונשאתי' נאמן לגבי דידיה דלא עביד איסורא להיותו נשוי עם השפח' בלי שיחרור כיון שהיה יכול לשחרר' והרי גאונים שכתבו הבא על שפחתו ודאי ששחרר' והרב סובר תלמיד חכם או אדם כשר לגבי דידיה דוקא נאמן ולא וכן' ויש לתמוה על הרב הרמב"ם ז"ל שכתב ואע"פ כן אינו נושא בת ישראל עד שיביא ראיה שנשתחרר' אמו ואח"כ ילדה ולמה צריך להביא ראיה שקודם נשתחררה ואח"כ ילדה די לו שלא ישא בת ישראל עד שישחרר אותו כי אפי' שלא היתה אמו משוחררת יוכל הוא לישא בת ישראל כשישחררהו כעבד דעלמא וצריך לומר כי מפני שכתב הרי זה יירשנו שנרא' שהוא בנו לענין ירושה כתב כי אינו בנו לשאר דברים כמו לישא אשה עד שיביא ראיה כי קודם שילדה שחרר' ואז איפשר יהיה כשר לפטור את אשתו מן הייבום ולשאר דברי' אבל אין הכי נמי כי לישא אשה אפילו לא יהיה בנו אם ישחרר אותו ישא בת ישראל ואם היה כותב עד שישחרר אותו היה נראה שעדיין אמו היתה שפחה כשנשאה וכשנולד הוא וכן ממה שכתב עד שיביא ראיה שנשתחרר' אמו ואחר כך ילדה ולא כתב שנשתחר' אמו קודם שנשא' נראה שאין צריך להבי' ראיה על שנשתחררה כשנשא' היא דכיון שהוא אדם חכם או כשר ובדוק בדקדוקי מצות ודאי פשיטא דמוחזק דלא עביד איסורא לישא אות' בלי שיחרור ולגבי דידיה נאמן אפילו לירש הבן כיון שהוא תלמיד חכם או אדם כשר אבל לגבי אחריני לישא בת חורין או לפטור אשתו לשוק אינו נאמן ואפילו יביא ראיה שנשתחרר' אמו ואחר כך ילדה אם לא יביא ראיה שנשתחרר קודם שנשאה אינו בנו שאם נשאה קודם שחרור ואח"כ נתעבר' ושחררה ואח"כ ילדה הרי נשאה באיסור והוא ת"ח או אדם כשר ופנה זיוה והדרה וגט שחרור אינו מועיל לעובר להיות נחשב בנו אלא שכשחררהו הוא משוחרר ג"כ כדין המשחרר שפחתו מעוברת לא שיהיה חשוב בנו בשחרור זה כיון שהורתו היתה שלא בקדוש' בעודה שפחה והרי הוא בכלל השחרו' שעבד היה במעי אמו דדוקא כשכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד הוא שדבריו קיימי' כחכמי' דפליגי אר' יוסי הגלילי אבל אם שחררה סתם היא ועובר' משוחררי' לכולי עלמא שהוולד כמותה א"כ לגבי נישואין בנו לבת חורין אם היה משחררו עתה היה מספי' אלא שהיה נראה שהולידו באיסור כמו שכתבתי למעל' ופוסל עצמו שנשא' באיסור והוא תלמיד חכם או אדם כשר ולכן כ' שנשתחרר' אמו ואחר כך ילדה שבעדות זה אינם מעידי' ואינם יודעי' כשנשא' אם היתה משוחררת וגם לא כשנתעבר' אם היתה משוחררת אלא שיודעים שקוד' שילדה כמה חדשים לפחות שבעה נשתחרר' ואיפשר שאז נשאה כשנשתחררה ונתעבר' וילדה לשבעה חדשים והבן כשר לכל הדברי' או נשאה קודם שחרור ונתעברה ואח"כ נשתחרר' וילדה אחר כך ליותר משבעה חדשים ומפני ספק זה אינו מועיל עדות זה לבן אלא לישא אשה בת חורין לא שיהיה חשוב כבן לכל הדברי' כי שמא נתעברה קודם שחרור אבל הוא נאמן לעצמו לומר שנשאה אחר שחרור שאין העדים מכחישי' אותו ואינו נאמן לומר שנתעברה אח"כ אלא לגבי דידיה לענין ירושה כי אם לדברי הגאוני' ז"ל מסברא הבא על שפחתו ודאי שחררה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אינו רחוק לומר לדעת הרמב"ם ז"ל שהוא חולק עליה' שיסבור שאם הוא תלמיד חכם או אדם כשר שיהי' נאמן לגבי דידיה ששחרר' וגם לגבי הבן שירשנו שהוא דבר הנוגע לו ואיני רואה תירוץ ליישב דברי הרב אם לא על דרך זה אע"פ שהוא דוחק ובכיוצא בזה בגמרא שבקיה לקרא דאיהו דחיק ואוקי אנפשיה ובנדון דידן גם כן הוא תלמיד חכם הקודם לכהן גדול עם הארץ ונאמן לעצמו שהטביל שפחתו לשם שפחות ונשאה כ"ש שאומר בפני חכמי אנדרינופולה וכו' וגם על שחרור הבן יהיה נאמן כיון שהיה בידו לשחררה ואומר בפני פלוני חכם ופלוני חכם וכשר אע"פ שמת אחד מהם יגיד עליו ריעו ובלא עדים נמי הוא משוחרר ג"כ כר' זירא א"ר עבד שנשא בת חורין בפני רבו יצא לחירות ואוקימנא שהשיאו רבו דאי לאו דשחררה לא הוה מעביד ליה איסור' על ידיה ולכן צריך גט שחרור כמו שכתבו המפרשים ז"ל וכיון שהוא ודאי משוחרר אם אמר ג"כ שכתב לו גט שחרור שהוא משוחרר נאמן כמו שנאמן על השחרור בלא עדים דאנן סהדי דשחררים דלא הוה מעביד איסורא על ידיה ומשום האי סברא אם אמר אחר כך שלא כתב לו גט שחרור שנראה שהיה חוזר בו ממה ששחררו כופים אותו שיכתוב לו גט שחרור כמו שכתב הרב רבי יצחק אלפסי ז"ל והרא"ש והרמב"ם זלה"ה פרק שביעי מהלכות עבדים ואין צריך לומר בנדון דידן שהשיאה הוא את בתו ואמר שכתב לה גט שחרור בפני חכם וכשר והאחד בחיים והתוספות כתבו כי מי שהוא משוחרר והוא מעוכב גט שחרור אסור בשפחה וזה יהיה טעם מה שכופין את רבו לשחררו כי אינו יכול לישא לא שפחה ולא בת חורין ולבטל מפריה ורביה כתיב לא תוהו בראה וכו' כנלע"ד ולענין דינא דמלכותא דינא שכתב החכם השלם כמה"ר יוסף ן' לב נר"ו שיש בעבדים שלנו במלכות תוגרמה דינא דמלכותא שאינם מניחים ליהודים להיות אצלם עבדים ושפחות אלא בכל כך מיני אופני שכירות לקצת שנים וכמה חוגיטיש ואף גם זאת לא שוה להם וכולי האי ואולי וכל הדברי' אינם חוק המלך ירום הודו שחדשם מעצמו אלא חקי המלכים אבותיו שבזה האופן כל אפין שוין ולא מיבעיא לדעת הרמב"ן והר"ן שכתבו בהדיא דדינא דמלכותא דינא היינו הדינים הקבועים בכל מלכותא וכו' אלא לדעת בעל התרומה שכתב דלא שייך דינא דמלכותא דינא אלא בדברים שהם עסקי המלך ולא בדברים שהם עסקי ישר' עם ישראל: וכן למי שסובר דלא אמרי' דינא דמלכות' דינא אלא בקרקע וכו' איפשר דאליבא דכולהו אמרי' דינא דמלכותא דינא בעבדים ושפחות כו' ומי שיעיין בטורים בדברי הרמ"ה במה שכתב גוי דשבוי לישראל וכו' יראה בפירוש שבענין העבדים והשפחות אין לנו אלא דינא דמלכותא דינא ובודאי אם תנשא בדיעבד הוולדות הם מותרים לבוא בקהל כדין הנושא גויה שבניו גויים אבל לכתחלה לא אסכים להתיר שיקח שפחה עכ"ל של החכם הנ"ל ואיברא דיש בעבדים דינא דמלכותא דינא ה"מ כשהמלך ירום הודו לוחם עם מלכות אחד כל אותם השבויים בין אותם ששבאום לשם המלך רשות לעבדיו ושריו שמה שישבו הם יהיה שלהם בכולם הם משתעבדים בגופם ובמעשה ידיהם וכמו