מבי"ט חלק א צט

למכור שהלוקח יאמר לאחר כמה שנים תצא מידי וכמו שכתב הרב ז"ל וכן משמע ממה שכתב ואחר זמן וכו' ובא ההולך נראה שהוא במקום רחוק שאינו בא אלא לזמן אבל בנדון דידן שאפילו שלא היה בא היה קרוב הרי הוא כמו אם היה במדינה שאף על פי שעבר זמן שלא ידע יכול הוא להוצי' מיד הלוקח כשידע וכמו שכת' בהג"ה מיימוני פי"ד ואם הוא רחוק בעיר אחרת אין לעכבו עד שיבוא וכו' וזמן הידיעה לתבוע נראה שסובר הרב ז"ל שכל זמן שיבוא מסלקו וכמו שכתבו בעל הטורים ובעל אדם וחוה ממה שכתב הרב ז"ל שאם סייע בעל המצר ללוקח או ראהו בונה וסותר ולא מיחה וכמו שהשיב הרשב"א ז"ל בתשובה שהביא גם כן בס' אדם וחוה ואפילו לדעת הרמ"ה שסובר שתוך יום אח' יכול לסלקו ולא יותר נראה כי מה שנתעכב ימי חוה"מ אינו מפסיד כיון שבא מיד אחר המועד שאף על פי שדנין בחול המועד אפ"ה אין ב"ד קבוע כשאר הימים ולכך נתעכב: וכן מה שטוען שמעון שהוא אפוטרפוס ושקנה בעד היתומים נראה שאינו נאמן אם אינו כתוב בפי' בשטר שקנה ליתומים או אין עדים בדבר שהרי כתב הרב ז"ל המוכר ליתומים קטנים וכו' ובגמ' אומר ליתמי לית בהו משום דינא דבר מצרא דמשמע שהוא דבר ידוע וניכר שמכר ליתומים ממש או לאפוטרופוס בעד היתומים ובנדון זה לא הזכיר בשעת המכר שהיה קונה ליתומים ולכן יכול בעל המצר לסלקו ומה שנראה כתבתי וחתמתי נאם המבי"ט: קסט ראיתי שטר מתנה שהיא בתורת צוואה שצוה ר' משה סידה שהמעות שהיה לו ממושכן הבטאן של כ"ר יהודה אבולפייא כמו שהיה כתו' בשטר בארוכה שאחר עבור זמן המשכנתא הכתובים בשטר אם יפטר תוך הזמן או אחריו יתנו מעות המשכנתא למורינו הרב הגדול כמה"ר יעקב בירב נר"ו שיאכל הפירות הוא וישיבתו כל זמן שלא יבואו האחריותיו ואם ימותו או ישארו לשם יתנו המעות הנז' לרב הנז' לו ולישיבתו ויעשה כרצונו מתנה גמורה אגב ד' אמות קרקע וכו' מתנת בריא וכו' וקנינא מכ"ר משה כו' ונראה שטר זה בב"ד א' מיוחד שבעיר ואמרו שאין בשטר זה עיקר ולא קיום ואני שמעתי ולא אבין מאי זה טעה אמרו שאין בו ממשו' כי גם שלפי הנראה בתחילת העיון היה נראה להם שלא היה בו ממש משום דאין מטבע נקנה בחליפין ולא אגב קרקע כשאינו בעין היה ראוי שיעיינו בו כיון שנעשה ע"י מורינו הרב ז"ל הנז' ולהנאת ישיבתו מסתמא כדין עשאו ולא היה ראוי להשיב על הארי אחר מותו ולכן נתתי לבי לעיין בשטר הנז' וראיתי כי השטר הוא שריר וקיים כדין מכמה טעמים: הא' אני אומר כי גם שלא היה בו שום קנין אלא דברים בלבד היו דבריו קיימים כיון שהיתה מתנה זו לדבר מצות ת"ת ללומדים בישיבת הרב כי גם שהמטבע אינו נקנה אפילו בקנין אפ"ה בהקדש ובעניים אם אמר אדם א' מטבע שיש לי במקום פלו' אתן להקדש או לעניים חייב לקיים דברו ואפילו דבר שלא בא בעולם אם אמר שיתן אותו לצדקה חייב לקיים דברו וכמו שכתב הרב ז"ל ס"פ כ"ב מהלכות מכירה וספ"ו מהלכות ערכין וכ"ש במעות הממושכנים על קרקע א' שאמר שיתנם לצדקה שחייב לקיים דברו ואפילו שמת קודם הזמן דבריו קיימים וכמו שכתב הרב ז"ל גם כן שם ששכיב מרע שאמר כל מה שיוציא אילן זה לעניים זכו בהם העניים הרי שזוכי' העניים במה שיבוא לאחר מותו כיון שאמר שיהיה לעניים ואם כן בריא נמי לא שנא בהא מלתא שהרי בריא שוה לש"מ בדין זה שאם אמר על דשב"ל שיתנהו לצדקה שחייב לקיים דברו וכמו שכתבתי דברי הרב ז"ל ומה שאמר לו ולישיבתו נראה לי דהוי כמו לעניים ויותר דלא גרעי תלמידים הלומדים בישיבה ומקבלים הספקה הם עניים והלואי שהיה מצוייה הספקה לתלמידים העניים ותרווייהו איתנהו בהו עניים ותלמוד תורה והרי כתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו שמעות עניים ותלמוד תורה מותר להלוותן ברבית דרבנן וכו' שמותר לשנות מעות של צדקה לצורך ת"ת ואם כן כשאמר שיותן המעות הנז' לרב ולישיבתו היה חייב לקיים דברו ומי שהמעות בידו חייב לתתם כדי שיתקיים דברו כדאמ' לעיל הטעם הב' ואפי' היו מעות חולין הוא כי מעות אלו היו המשכנת' על הבטאן בשטר וכמו שכתוב בשטר המתנה ז"ל ואמר בתורת צוואה שהמעות שהיו לו ממושכן בו הבטאן כמו שהוא כתוב בארוכה בשטר שביניהם וכו' ואחר כך כתב בשטר שאם לא יבואו הב' אחיות וכו' יתנו המעות הנז' ביד מורינו הרב הנז' לו ולישיבתו ויעשה כרצונו מתנה גמורה אגב ד' אמות קרקע וכו' וקנינא וכו' הרי שהקנה לו מעות שבשטר ע"ג ד' אמות קרקע וכיון שהזכיר השטר היה ליפות לקנין המעות שהיו בשטר והקנה לו השטר להקנות לו המעות וכתבו הפוסקים כי שטר חוב נקנה אגב קרקע בלא מסירה וכתיבה אג"ב קרקע וכמו שהביא הרבז"ל פ"ו מהלכות מכירה והרי"ף פ' הספינה וגם למטה בהקנאת גוף המעות לא נז' השטר אלא המעות הרי כתוב המעות הנז' שרצה לומר שנז' למעלה שהמעות היה ממושכן הבאטן עליה' בשטר וזהו שהקנה אגב קרקע ואף על גב דאינו בפי' בשטר שהקנה לו השטר עצמו אגב קרקע אפי' הכי כיון שהוא מובן מן השטר כדפי' הרי הוא כאלו הוא מפורש בפי' דאחר הכוונה אזלינן והרי שכתב רשב"ם ז"ל פרק הספינ' גבי מי שמוכר קרקע וכתב השטר ואין הלוקח עמו כיון שהוחזק הלוקח בקרקע נקנה השטר בכל מקום שהוא דנראה דבסתמא אמרינן דלדעת כן מכר המוכר דלכשיחזיק הלוקח בקרקע שיקנה גם השטר אגב קרקע ולדעת ר"י נראה שאומר לו אגב בפי' ולא בסתמא כמו שהביא בסמ"ג הרי שלדעת הרשב"ם ז"ל אפי' לא אמר אגב בפי' הוי כאלו אמר וכ"ש הכא דאמר אגב בפי' אף על גב דלא פי' כאן בפי' דאגב זה הוא על גוף השטר הרי הוא מבואר למעלה שנתן לו המעות שעל המשכנתא שבשטר ועלה קאי מה שכתב אחר כך המעות הנז' אגב ד' אמות קרקע שרצה לומר המעות הנז' שמשועבד עליהם הבאטן בשטר כדפי' ואפילו לדעת ר"י ז"ל הרי אמ' בכאן אגב בפי' וקאי אדלעיל כדפי' ועד כאן לא פליג ארשב"ם אלא משום דלא אמר אגב כלל בסתמא אבל הכא בנדון זה שהזכיר אגב פשיטא דקאי אשטר הנז' לעיל: הטעם השלישי מטעם מכירת שטר וכל שעבודא דאית ביה בשטר שעבוד מעות על הבטאן נמסר ביד הרב ז"ל כמו שכתוב בשטר אחר שביד יורשי הרב ז"ל שקבל קצת זה החוב של ר' משה ן' סידה ונתחייב לפרוע השאר כפי התנאים הכתובים בשטר שלמעלה אם יבואו אחיותיו או אם לא יבואו יפרעם וכתוב אחר כך וגם כן זה השטר חוב הוא ביד מורינו הרב מהקמ"ה פרחים וזה השטר חוב הוא הש"ח הא' שקבל כר' יהודה ק"ק פרחים מר' משה הנז' ומשכן הבטאן עליהם ונתן מהם נ"ה כמו שכתוב בזה השטר ונשארו קמ"ה הרי שנמסר בידו הש"ח ואף על גב דבעינן נמי כתיבה וקני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה נראה לי דלא גרע כתיבת שטר זה מקני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה שהרי כתוב בשטר זה שאמר בתורת צוואה שהמעות שהיה לו ממושכן הבטאן של רבי יהודה וכמו שכתוב בשטר שיש ביניהם שיתנום למורינו הרב ואחר כך בסוף חזר וכתב בסוף השטר שאם לא יבואו הב' אחיות וכו' שיתנו המעות הנז' ליד מורינו הרב וכו' כמו שכתבתי למעלה עסק זה הרי יש במשמעו' לשון זה ששעבו' המעות הוא שנתן כיון שכתוב המעו שעל הבטאן ולא השטר לצור ע"פ צלוחיתו כדאמרי' בגמ' ואם לא כתב ליה הכי לא קני אלא לצור על פי צלוחיתו וכתוב בנמוקי יוסף שם פ' הספינה דכיון שלא הזכיר אלא קני לך האי שטרא נתכוון לצור משמע עד דיכתוב ליה וכל שעבודא דאית ביה ע"כ משמע דדוקא כשלא הזכיר אלא השטר הוא דאמרי' דלצור נתכוון אבל אם הזכיר המעות הרי לא הקנה השטר לצור ומה שאמר שנתן המעות שבשטר עדיפי משעבוד ואי בשעבוד לחוד אמרינן דקני משום שהמעות הם המשועבדים בו כ"ש אם הזכיר המעות עצמם שהם כתובים בשטר ועוד שהרי כתבו המפרשים ז"ל דהא דבעי כתיבא הוי משום דאותיות מילי נינהו לגבי הלוקח משום שלא נכתב הש"ח על שמו ולא נתחייב לו הלוה בשטר זה אבל כשיכתוב לו השטר קני הוא וכל שעבודא דאית ביה לא מיקרי מילי שהרי אמרה תורה שמוכרין ומשתעבדין בשטרות ע"כ וא"כ בנדון זה שנכתב המעות שהם במשכנתא על הבטאן בשטר הא לא הוי מילי והרי הוא כאלו נכתב השטר על שמו כיון שהזכיר המעות וכו' כדאמר' והרי לדעת הרב ז"ל פ"ט מהלכות נחלות ובהלכות מכירה נאמן אדם לומר על שטר הכתוב בשם חבירו שנתנו לו במסירה וכתיבה כדין ונאבד ממנו לענין אם רצה הלוה לפרוע לו כמו שכתב המ"מ נראה דלא מחמרי' כולי האי בהאי לישנא דקני לך איהו וכל שעבודא וא"כ אפי' שלא כתבו בפי' אלא שכתב לשון אחר דמשמע הכי שפיר דמי כ"ש דעדיף מיניה כדפי' ועוד נכתב בשטר האחר שנתחייב כ"ר יהודה עצמו לפרוע הקמ"ה לר' משה או ליורשיו עם התנאים הכתובים בשטר זה וכבר פרע מקצתן לפי דעתו וצריך לברר שפרע את כולם מכל חד מהני תלת טעמי וכ"ש מכולהו נראה לי שהשט' הנז' הוא בריא וקיים ולא יאמר עוד שהיתה כשגגה שיצאה מלפני השליט ולא מלפני המבי"ט: שאלה קע ילמדינו רבינו על אנוסי הזמן שהעידו בכשרותן על מה שראו בפסלותן אי הוו בכלל אותם שהעידו בכשרות מה שראו בפסלות שאין עדותם בפסלותן עדות כמו שכתבו המפרשים ז"ל: תשובה כל מי שעובר באונס אפי' על עבירות חמורות לא נפסל לעדות דלא מיקרי רשע ומש"ה אין עונשין אותו וכמו שהביא הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות סנהדרין וג"כ אינו נפסל לעדות דאנוס הוא ובעדות אינו מעיד עדות שקר שלא באונס וכדמשמע נמי מההיא דאנוסין היינו דאי מחמת נפשות כשרי' להעיד וכמו שהביא הריב"ש ז"ל תשובה ד' דמתוך האונס לא נפסל לעדות כיון שאין ב"ד עונשין אותו וכתב כי אלו האנוסים שלא יצאו להמלט על נפשם יצאו מחמת כשרות וצריכין חקירת חכם אם הם מתנהגים בכשרות וכו' ואם עוברים ברצון אפילו בינם לבינם אם בע"ז וחילול שבת בפרהסיא הרי הם כגוים גמורים ואם העבירה היא משאר איסורים הרי הוא מומר לאותו דבר ולא לדבר אחר ע"כ ענין דבריו ואלו האנוסים הוא ידוע כי רובן אינם בחזקת שהם עובדי' בינם לבין עצמם בפרט בע"ז וחילול שבת דבינו לבינו ליכא פרהסיא בחילול שבת וא"כ אינם פסולים במה שעושים בפרהסיא ע"ז וחילול שבת שהם אנוסים ובינם לבין עצמם לא חשידי אע"ז אפי' הרשעי' שבהם וחילול שבת פרהסיא נמי ליכא בינם לבין עצמם אפי' שהיו מחללים שבת ואם כן הם כשרים לעדות אפי' עודם שם וכ"ש כשבאו לעבוד ה' בפרהסיא ואם העבירות שהוא עובר בינו לבין עצמו משאר עבירות כתב דהוי מומר לדבר א' ולא לדבר אחר ואעדות שקר לא חשידי ונראה לי דכיון שבאו כבר ליהידו' איגלאי מלתא למפרע דלא הוו עובדי ע"ז בינם לבינם ולא הוו תחילתם בפסלות נמי על שאר עבירות אם עברו ולא הוי אלא משום חשדא ודי להם שנפסלי' בזמן פסלותם ולא