מבי"ט חלק א ק

כשהעידו בכשרותם דהא דבעי' תחלתו בכשרות ואם היה פסול קודם אינו עדות היינו כשבאו עדים שהיה פסול קודם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ריש פרק י"ב וכן נראה מתשובת הרא"ש ז"ל כלל כ"ו ואכלו נבלות ונפסלו כו' משמע דיש ראיה דאכלו ונפסלו אבל בחשדא בעלמא לא: שאלה קעא ילמדינו רבינו עדים שהעידו על שפחה שהיתה משוחררת ואח"כ פרשו דבריהם ואמרו שמה שאמרו שהיתה משוחררת הוא ששמעו ולא שראו אם הם נאמנים: תשובה אע"ג דכתב הר"ן תשובת מ' דכשהדברים סתומים וסובלים ביאור א' משני ענייני' משמעות א' קרוב או רחוק וכו' שכל דבר שהעדים מצויים לטעות בו יכולים לברר דבריהם ואין בזה משום חוזר ומגי' וה"נ הוי מצו להעיד על מה ששמעו שידעו אם לא ירבו לחקור את העדים לא דמי דהתם עיקר העדו' נשאר במקומו אלא שהם מפרשים בו דבר פרטי אבל הכא שכשה' או' ששמעו לא הוי עדותם עדות כלל א"כ הרי הם מכחישים את עדותם וכדכתב הר"ן ז"ל כל היכא שאינו סותר עקר דבריו הראשונים וכו' וכמו שכתב אח"כ הילכך כל שאנו יכולים לכוין דברי העד כדי שלא תהא עדותו מוכחשת יש לנו לכוין דבריו כו' והכא אם כששמעו אינו עדו' וידעו הוא עדות הרי סותרים ומכחישי' דבריהם הראשונים ואם שמעו מהני בעדים שאמרו שמענו שנתגייר כלומר בב"ד פלוני כיש אומ' שהוא עדות כמו שהביא ביורה דעה סימן רס"ח ה"נ מהני והוה ליה כאלו אמר ידענו: ועל מה שטענו שהעדות הוא שנשתחררה לא שנתגיירה שלא הטבילה והרי היא גויה טעו בזה כי בכלל מה שהעידו שנשתחררה הוא שהטבילוה כיון שצריכה טבילה והם באו להעיד שהיתה מותרת לינשא לישראל מפני שידעו שנשתחררה כדין וכן מה שכתבו לא שנתגיירה הוא טעות שהרי היא גיורת כשנשתחררה ואינה צריכה לקבל מצות שכבר קבלה ובטבילה זו כתב הרמב"ן ז"ל דדיעבד לא בעי ג' והביא במ"מ פרק י"ג מהלכות איסורי ביאה שיש מן המפרשים ז"ל סוברי' שכל ששחררו רבו אף על פי שלא טבל אם קדש בת ישראל קידושיו קידושין דטבילה לא מעכבא דמדבריהם היא כעבד משוחרר ושראוי לחוש לדבריהם ע"כ ולדעת הרמב"ם ז"ל נמי כיון דלא בעיא עתה קבלה מצו' לא הויא טבילה אלא גמר גירות דעיקר הגירות תלוי בשיחרור ושגו הטוענים שכתבו שכיון שלא נתגיירה בב"ד ולא הטבילוה אעפ"י שנשתחרר הרי היא גוי' ושכת' הרמב"ם ז"ל פ"ט מזכיה ומתנה ש"מ שצוה ליתן לגוי מתנה אין שומעין לו שזה כמי שצוה לעבור עבירה מנכסיו דבלא שחרור נמי לא הויא גויה אלא שפחה כנענית ולא שייך גירות בעבד ושפחה אלא שחרור וכדתנן פ' נושאין על האנוסה הגיורת שנתגיירו בניה עמה וכו' וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה ובכלל השיחרור הויא טבילה שניה אבל השיחרור עיקר וא"כ איך קראוה גויה ולא צדקו במה שכתבו שאינה זוכה במתנה שהרי מי שנתן מתנה לגוי הרי היא מתנה וזכה בה אלא שעשה איסור ואשה זו שקבלה מתנה זכתה בה מכמה שנים ויכולה לתת או למכור אפי' היתה גויה משא"כ ואלו השגיח החכם ה"ר אלעזר יצ"ו על מה שכתב מה שהיו יכולים להשיג עליו לא היה כותבו ובשעת הכתיבה היה צריך שיהיו פיו ולבו שוים נאם המבי"ט: שאלה קעב שאל האיש המיוחד מהמיוחדים שבדור מה שיראה לו על דבר תנאי כתובה אשר זה לשונו: ואם ח"ו תפטר היא בחייו בלי זרע של קיימא יחזור החלק המגיע ליורשים מכתובתה בזה האופן מהמעות הנז' יחזור להחכם זקנה הנז' או ליורשיו כי הוא נתנם לה ומהמקרקעי עם שאר המטלטלים שנתנה לה אמה מכתובתה כנ"ל יחזור לאמה או ליורשיה עכ"ל ונפלה לפני היבם אם התנאי הנז' קיים או לא: תשובה נראה דאין היבם זוכה ביבמה בכל מה שהיה זוכה אחיו המת דאין לו על יבמתו אלא זוקה בעלמא דבין לב"ש בין לב"ה יורשי האב יש להם זכות גם כן בנכסיה כשתמות ואם היתה מתה בחיי אחיו היה יורש הכל דבעל יורש את אשתו מן התורה ואחר שיש תנאי בכתובה זו שאם תפטר היא בחיי בעלה יחזור אי זו חלק ליורשי' שהבעל אינו יורש הכל מצד התנאי אם כן אין היבם זוכה בכל מה שהיה זוכה אחיו המת. אם לא היה תנאי בכתובה אלא כפי הדין שהבעל יורש את אשתו והיה יורש הכל בין נ"מ בין נכסי צ"ב והיבם לא היה זוכה בכל לכ"ע ולא במקצת לב"ש כדאית ליה ולב"ה כדאית ליה והיינו לעולא משום דזיקת נשואה עושה ספק נשואה ולאביי דסבר לב"ה נשואה ידו כידה ולא יותר היבם דאין לו אלא זיקה גריעה ידו מידה כדאמר' בגמרא עלה דמתניתין ולהכי כיון שהבעל לא היה זוכה אלא במקצת נדונייתה כפי התנאי גם היבם אינו זוכה אלא בחצי אותו מקצת לדעת הרמב"ם ורש"י והרמב"ן והרשב"א ז"ל ושאר מפרשים שגורסין במתניתין וכתובה בואו ולדעת קצת הגאונים ז"ל שגורסים הכתובה ומפרשים כולם בחזקת יורשי הבעל היינו דוקא כשהבעל היה יורש הכל בדין תורה אבל כשהתנה שלא יירש אלא מקצת אין ליבם אלא אותו מקצת שהתנו עם אחיו והלכה למעשה אנו דנים כדברי הרמב"ם ז"ל ולכן אם תפטר היבמה אין ליבם זכות בנכסי צ"ב שלה כי אם שחצי שהיה מגיע לאחיו אם היתה היא נפטרת בחייו וחיים לרבנן ולכל ישראל שבק. אכי"ר והר"ן ז"ל בתשובותיו כתב שהתנאי אינו אלא לבעל ולא ליבם. נאם המבי"ט: קעג על דבר זקוקה ליבם שמתה כתבתי זו כמה שנים שאם היה לה תנאי עם בעלה בירושה עכשיו שמתה בחיי יבם שאין ליבם בנצ"ב שלה כי אם החצי ממה שהיה מגיע לבעל כמו אם היה בעלה יורשה כדין תורה שלא היה יבם יורש כי אם החצי כדתנן בפ' החולץ לב"ה דנכסים בחזקתן ופי' רוב המפרשים דהיינו נכסי צאן ברזל ובחזקתן אמרינן בפ' מי שמת דיחלוקו יורשי האב ויורשי הבעל והכי נמי אם הבעל לא היה יורש כ"א החצי כפי התנאי או המנהג היבם לא יירש כי אם חצי החצי כיון דלא אתי אלא מכח אחיו זאת כתבתי להתלמד להלכה ולא למעשה ועכשיו נזקקתי למעשה והוצרכתי לחזור ולעיין בענין ולהביא הכל בראיות: ונראה לי דכיון דמכח אחיו קאתי ואפ"ה אינו יורש לדעת הרמב"ם ז"ל ושאר הפוסקי' ז"ל כי אם חצי מה שהיה זוכה אחיו מדין תורה דבעל יורש אשתו כמו כן כשאין אחיו יורש הכל מצד התנאי לא ירש הוא כי אם החצי ממה שהיה יורש אחיו דמכחו קאתי דאין לו אלא חצי כחו מצד הדין או מצד תנאי ולר"ת דיבם יורש כל נכסי צאן ברזל כמו אחיו אם היה תנאי בירושה עם הבעל כמו כן היבם לא יירש כי אם כפי התנאי דאין סברא שהבעל יירש חצי כפי התנאי והיבם יירש הכל כפי הדין דהא לא אתי אלא מכח אחיו ואיך תגרע ידו מכח אחיו ומינה להרמב"ם ז"ל דאין היבם יורש אלא חצי מה שאחיו יורש בדין ה"נ כשיש תנאי לא יירש כי אם חצי מה שהי' יורש אחיו בתנאי ואם היה תנאי שהבעל יקח שליש הנדוניא כשתמות היא היתכן שנא' שיקח היבם חצי לדעת הרמב"ם והכל לדעת ר"ת הא לא אתי אלא מכח אחיו כדא' ויציבא בארעא כו' ולתקנת ר"ת דהבעל אינו יורש כלל כשמתה תוך שנה אם מת הוא ואח"כ מתה היא תוך שנה בחיי יבם מי נימ' דייר' היבם מה שלא היה יורש אחיו דאתי הוא מחמתיה דאיכא נמי ביבם טעמא דקרא דכתי' ותם לריק כחכם וכו' ובמרדכי פר' החולץ הביא הג"ה ר"פ בדפוס ג' מהרי"ף ז"ל על דבר האשה הזקוקה ליבם כו' תוך שנה לנישואין והיבם קטן דאע"ג דקי"ל דנפילה לפני היבם קטן אין לה מזונות היינו מנכסים שזכה הבעל אבל בנדוניא זאת שלא זכה בה הבעל שמת תוך שנה לנישואין וכו' לא זכה המת תוך השנה וכו' דמשמע דתנאי או מנהג דתוך שנה מועיל גם כן ליבם אלא שמצאתי להר"ן ז"ל בתשובת נ"ט שכתב לגבי שיור דאם התנה עם אחיו שתנאי ושיור אינו אלא אם תמות אשתו בחייו אבל בחיי יבם אין לנו ע"כ ואעפ"י שאפשר לחלק בנ"ד למעשה פשרתי בין ב' הכתות פשרה קרובה למ"ש שכתב הר"ן ז"ל נאם הצעיר מבי"ט: קעד הקרה ה' לפני נזיר א' שעלה לא"י לנהוג נזירותו ולא יכול להתאפ' בנזירותו והיה מתנונה והולך בסיגוף וצער גופו מאשר חטא על נפשו ובקש ממני לישאל על נזירותו ושאתיר לו ונמצא במעמד חכם א' יושב לימיני ואמ' כי היה נרא' לו שלא היה לו התרה כי אפילו נזיר ל' יום בזמן הזה הוא נזיר כל ימי חייו עד שיבנה בית המקדש ויקריב קרבנותיו והוא כנזיר עולם דליתיה בשאלה כמו שנראה מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ג דנזירות שכתב שמי שנדר בנזירות שמשון אינו יכול להשאל על נדרו שנזירו' שמשון לעולם היתה דמשמע דנזירות עולם נמי ליתיה בשאלה ואני שמעתי ולא אבין לשון הרב ז"ל והשבתי מתוך הלכה פסוקה במי שנדר בנזיר ונחם על נדרו הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו כמו שהביא הרב ז"ל ריש פ"ב וטעמ' משום דאיתקוש נזירות לנדר כדכתיב נדר נזיר וכו' ומה נדר הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אף נזיר כן ולא שני לן בין נזיר סתם לנזיר עולם דכולהו נזירין הוו ואית בהו שאלה ולא אשכחן נזיר דליתיה בשאלה אלא נזיר שמשון כדאמר בסוף מכות בנזיר שמשון דליתיה בשאלה ובפ"ב דנזיר נמי אמרי' גבי נזירות שמשון דלא אפשר לאיתשולי ולא אישתמיט גמרא בשום דוכתא למימר דנזיר עולם ליתיה בשאלה דליכא ביה טעמא דכיון דאתי מכח נדר מה לי לזמן קצוב מה לי לעולם דהא בנדרים דהוו אבוהון דכולה שאלה דכתיב בהו לא יחל דברו ודרשי' הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו הוו אף על פי דאוסר על נפשיה מידי לעולם כגון ככר זה ושבועות נמי כשהוא נשבע שלא לעשות דבר זה לעולם משמע במי שאוסר על עצמו דבר דהוו לעולם ובכולהו איכא התרה דדוקא בנזיר הוא דאמרינן דכשנודר נזירות בכתב לא הוי אלא ל' יום כדאמרי' אקרא דקדוש יהיה אבל כל סתם נדר ושבועה הוו לעולם ואיתנהו בהתרה הכי נמי נזירות והתם פ' ב' דנזיר גבי נזירות שמשון לא איפשר לאיתשולי קאמר גמרא בהדיא גבי נזיר עולם דאפש' לאיתשולי וכמו שפי' רש"י ז"ל שם והתוספות וא"כ צריך ליישב לשון הרב ז"ל שכתב על נזיר שמשון שאינו בשאלה שנזיר לעולם היה וראיתי בפי' רש"י ז"ל על הא דאמרי' גבי נזירות שמשון דלא אפש' לאיתשולי עליה משום דשמשון לא הוה נדור ור"ל שלא בא נזירותו ע"י נדר אלא על ידי המלאך כי הוא לא נדר שלא נולד עדיין וכיון שלא בא ע"י נדר לית ביה שאלה ולא הוי כולל אחרים מוחלין לו אלא כשהוא אינו מוחל דברו שנדר אבל היכא דלא נדר דליכא לא יחל דברו ליכא נמי אבל אחרים מוחלין לו ואינו בכלל שאלה וזהו שכ' הרב ז"ל שנזירות שמשון לעולם היתה כלו שלא היתה ע"י נדר שהרי לא נדר הוא שאם היה הוא נודר לא היתה נזירותו לעולם דקודם שנדר לא היה נזיר והשתא שבא נזירותו ע"י מלאך שלא בדרך נדר תמצא שלעולם היתה נזירותו ואע"ג דנזירו' שמואל דהוי נזיר עולם היתה ג"כ לעולם משנולד שאני הכא שבא על יד נדר דכתיב ותדור נדר ותאמר כו' אבל