מבי"ט חלק א צח

לו הכתובה ומזונות וראובן טוען כי הוא בא בפני ב"ד ונכנס בביתו והיתה שם אשתו ושהחביאה ושחמיו הוליך אותו לערכאות והעליל עליו ועמד בבית האסורים ואחר כך הוציאוהו ע"מ שיבטל התנאי וכן עשה בפני ב"ד ואבי האשה טוען שהוא לא העליל עליו מצדו אלא ראשי הקהל הם שרצ' להענישו על אשר לא טוב עשה לא על ענין הגט וביטול התנאי כי ברצון נפשו בטלו: תשובה לפי מה שפי' רש"י ז"ל פרק מי שאחזו וכן הרמב"ם בפי' המשנה מתני' דהרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך נראה דפניך לאו דוקא אלא כל שנשתהא שלשים יום רצופים שלא בא לעיר הוי גט אבל אם היה הולך ובא אעפ"י שלא ראה פניה לא הוי גט דהכי משמע הולך ובא מדלא קתני והיה עובר לפניה ואם כן הכא נמי שאמר ואתראה בפניך לאו דוקא אלא שיבו' למקום שהיא עומדת שם וכב' בא ונתבטל הגט ואף על גב דשאר המפרשים לא פי' כן ראוי לחוש לפי' והר"ן נמי הביא פירושו ונ"ל דשלא אבוא ואתראה בפניך ר"ל שיבוא להתראו' במקום שעומדת היא ובמקום שעומדים ב"ד וכיון שבא שם כדי שיתקיים כל מה שהתנה אעפ"י שלא מצאה שם וכמו שכתבתי בפסק אחר: עוד נראה לי דאפילו נאמר דבפניך דוקא קאמר כל שהוא רוצה לקיים התנאי והיא אינה רוצה שיקיים התנאי שאין העכבה מצדו הוי מקיים תנאו לדעת ר"ת ז"ל ור"י שפסקו כרשב"ג בכללו דתנן התם כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט ולהכי כשאמר ע"מ שתשמשי את אבא או שתניקי את בני ב' שנים אי אמ' אי איפשי שתשמשי הוי גט לרשב"ג שלא נשאר בעבורה שאין העכבה מצדה וכמו שהביא בעל אדם וחוה נתיב נ"ד והכא נמי בנדון זה אין העכבה מצדו להתראות לפני' ולא נשאר בעבורו ומה יכול לעשות והוי כאלו התראה בפניה בטל הגט כי התם דאף על גב דלא שמשה את אביה הוי כשמשה והוי גט כיון שאין העכבה מצדה כדאמ' ואני אומ' כי אפילו לדעת כל שאר המפרשים הפוסקים דלא כרשב"ג וכיון שלא נתקיים התנאי שלא רצה האב שתשמשנו אינו גט כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח יש לחלק דדוקא התם שלא שמשתו לא נתקיים התנאי אפילו לא היתה העכבה מצדה אבל בנדון זה כבר עשה הוא מה שנתחייב לעשות שבא להתראות בפניהם ואם היתה היא שם לא היה צריך הוא לעשות שום דבר יותר אלא מה שעשה שבא שם למקום שהיא עומדת ואינו כמו השימוש שלא רצה האב שתשמשנו שאם היה רוצה שתשמשנו היתה צריכה לעשות פועל השימוש מה שאין כן בנ"ד והוי כמי ששמשה את אביה שבשלה לו תבשיל והציעה לו את המטה ולא רצה הוא לאכול מתבשילה ולא לישן על מה שהציעה היא דנראה ודאי שקיימ' התנאי אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל הפוסק כרבנן ודלא כרשב"ג שהרי שמשה ומה לעשות יותר וה"נ בנ"ד הרי נתראה במקום שהיא עומדת בו ומה לו לעשות יותר והרי קיים תנאו כל מה שיש בידו לעשות ואם היא היתה נמצאת שם ג"כ לא היה צריך לעשות יותר ממה שעשה כמו שכתבתי: ולענין ביטול התנאי כתב הרשב"א ז"ל שאין ביטול תנאי מועיל אלא בדבר שבממון כגון ע"מ שתקני לי מאתים זוז שיכול לומר התקבלתי אבל בשאר תנאי לא ואף לדעת הרמב"ם ז"ל ושאר המפרשים שיכול לבעל כל התנאים כתב הר"ן ז"ל פ' מי שאחזו דבע"מ שתתני לי מאתי' זוז צריך שתסכים היא בביטול וכתב אחר כך שבכל גט הניתן במעכשיו שאין ביד שניהם לבטל התנאי אלא דוקא כשהתנה אם לא באתי וכו' משמע דבתנאי זה נמי בעי' שניהם וכן משמע מתשובת הרי"ף ז"ל שהביא רבי' ירוחם ואחרים ובנ"ד לא הסכימה האשה בכך אף על גב דמלשון הרמב"ם והרא"ש ז"ל בתשובה לא משמע הכי ולענין טענת האונס אם היה מתברר שהקהל הוא שתפסו אותו על עונו או על חוב אחר ואחר כך אמרו לו אם תגרש אשתך או תבטל התנאי נניח אותך לא היה אונס לר"ת ז"ל כמו שהביאו המפרשים משמו אבל אם אבי האשה הוא שתפ' הוא ידוע כי כשהניחו והוציאו מן המאס' על מנת שיבטל התנאי כי מיד בצאתו בטלו והניחוהו הרי הוא אנו' על כך ואפילו לא היה אנוס אין ביטול התנאי מועיל אחר שנתבטל הגט כשבא הוא כמו שכתבתי למעלה והרי לך גט לכאורה הוא כשר לבקי בטיב גיטין ועם העיון היש' יפסל והעצה היעוצה על פני כל הבקיאים העוסקים בטיב גיטין וקידושין לכתוב בפנקס הסופר אופן נתינת הגט והתנאי ודברי הבעל כמו שאמרו ובכל יום שירצה יוכל לראות אם שגג באי זה דבר כי לפעמים בטרד' המהירות נתינת הגט בפרט כשהוא גט ע"ת למי שהולך או הולך לו לעולמו לא יוכל החכם לדקדק היטב בדברים ולפעמים מתעל' ממנו או שוכח או אינו נותן לב לכל הדברים בשעת מעשה ולא ידע אח"כ אם שגג אם לא יהיה כתוב הענין כסדר' וכשהוא כתוב חוזר ומדקדק במה שעשה וידוע כי מעשיו היו כהוגן וכן אנחנו נוהגים כדי שלא נכשל בדבר הלכה בפרט בדבר ערוה החמורה וה' יצילנו משגיאות נאם מבי"ט: שאלה קסז יורינו רבינו ראובן אמר לשמעון יש לי טענה עליך מצד אביך והיא זאת שכשהיה אביך בחיים חייתו עמי במדינ' קושטאדינ' שאל ממני שאהפך בזכותו להוציא לו כתבים הנקראים חוכים מלפני המלך יר"ה כדי לפקח על ענינו ולהוציא דינו לאורה ויתן לי נ' סולטאני' וכן אם אוציא לו מאמר מהמלך יר"ה נגד השר עיסה פאשה לגבות ממנו סכום מעות שלקח ממנו ויגבה אז יתן לי מכל ק' כ' סולטאני' והנה הכתבי' הועילו וג"כ לקח מן הבאשה מעות תפרע לי מנכסי עזבון אביך השיב שמעון ואמר איני יודע שום דבר ולא שמעתי זה הענין אלא ממך עתה ולא ראיתי שום כתב מאבי על זה ולא צוה אבי זה הדבר בשום זמן בעולם אלא כמה צוויים צוה וזאת לא אמרה מעולם חזר ראובן ואמר לשמעון נעמוד לפני פלוני זה החכם שנמצא לשם במקרה חזר שמעון ואמר לראובן איני רוצה לעמוד בדין לפני זה החכם כי אם לפני דיין הקהל שלי כי כן המנהג במקומינו ועוד שיש קרבה לזה החכם עם התובע וכל מה שיגזור עלי הב"ד של הקהל שלי אקבל ובזה הלכו לדרכם אחר כך הרגיש שמעון הנז' שכוונת החכם שנמצא שם במקרה לכתוב עליו דברים והתר' בו בפני עדים שלא יכתוב עליו שום דבר מאחר שלא נועדו לפניו לדין ויהי ממחרת והנה יצא מכתב כתוב וחתום מהחכ' שנמצא לשם במקרה ושלא עמדו לפניו בדין אלא היה סיפו' בעלמ' ושני עדים עמו וכתוב בו איך שמעון אמר לפניהם שכל מה שיברר ראובן בראיה גמורה ברורה שחייב לו אביו שיפרע לו תיכף ומיד ושמעון הולך וצועק ומתרעם ומתלונן שלא היו ד"מ ואומר שלא נכתב הכתב הנז' כי אם בעבור שאמר שאיני רוצה לעמוד לדין עם ראובן לפני החכם שנמצא במקרה וראובן לקח הכתב כתוב וחתום מהג' והלך לו לדרכו על זה יורינו רבינו אם אותו הכתב שיצא על שמעון אם הוא כמודה בפני ב"ד או לא מאחר שלא היה כי אם דרך ספור בעלמא ולא נטל קנין לחייב עצמו בזה כי המכתב שיצא לא נזכר בו שום קנין גם יורינו רבינו אם יש לכתוב שום מכתב והעדאת עדים על אי זה אדם שיהיה מספר עם חבירו ולא יאמ' הנתבע כתבו וחתמו עלי ולא יהיה מדעתו יורינו רבינו דברים ברורים ושכרו כפול מן השמים: תשובה אם ההודאה מחייב' אותו כמו מי שהוד' שחייב מנה לפלוני לא היה צריך הודא' בב"ד אלא אפילו הודה דרך הודאה בפני שנים אפילו לא אמר אתם עדי הויא הודאה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות טוען וכמו שהביא בח"מ סימן פ"א דכשאמ' בלשון הודאה אין צריך לומר אתם עדי ותו לא מצי למימר משטה הייתי בך אבל מה שהודה בב"ד ואמר בפני ב"ד שכל מה שיברר ראובן בראיה ברורה שחייב לו שיפרע לו תיכף ומיד אינו נקרא זה הודאה אפילו היתה בב"ד שנתועדו מתחלה לכך כי בלא אמירתו ובלא הודאתו אם יברר ראובן בראיה ברורה בדין שחייב לו אבי שמעון ויש לו לשמעון נכסים שירש מאביו חייב בדין לפרוע לראובן ואם לא יביא הראיה ברורה שיתקיים בדין תורה לא יתחייב מצד דיבורו שאמר שיפרע תיכף ומיד אפילו היה לו נכסים מאביו ואם לא ירש שום דבר מאביו לא נתחייב לפרוע אפילו יהיה ראיה ברורה בדין אם לא שנטל קנין ונתחייב לפרוע לו משלו אם יביא ראיה ברור' כמו שנז' ובין כך ובין כך אפילו שיביא ראיה ברורה שהיה חייב לו אביו אם יש לו טענה של פרעון או איזו טענה שיכול היורש לטעון בדין אינו חייב לפרוע שלא נתחייב אלא אם יברר ראובן בראיה ברורה שחייב לו אביו ואם יש לו איזו טענה שהיא עולה בדין אינו ראיה ברור' שחייב לו עתה אביו ואפילו היה אומר בפי' שאם יביא ראיה ברורה שיהי' חייב לו אביו שיפרע לו תיכף ומיד ולא יטעון עליו טענת פרעון או טענה אחרת כיון שנתברר שהיה חייב אביו אפ"ה יכול לחזו' בו בלא קנין כיון שבדין אינו חייב אם יש לו טענה והוי כמי שקבל עליו קרוב או פסול דאם לא קנו מידו יכול לחזור בו קודם גמר דין וכל שלא הוציא ממון על ידו יכול לחזור בו אפילו אחר גמר דין לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב הלכות טוען וכמו שהביא בח"מ סי' כ"ב והכא נמי הוי כמי שקבל עליו קרוב ופסול שהרי הוא בעל דין והוא מאמין אותו עליו שאם יברר שהיה חייב לו אביו שהוא יאמין אותו על הפרעון או טענות אחרות שהיה יכול לחזור בו כל שלא נטל קנין כי הני גווני דמייתי נמי התם בח"מ דבעו קנין אפילו במה שהיה בב"ד וכ"ש שלא. נתחייב כאן אלא אם יהיה אביו חייב כדאמ': ולענין אם יכולים העדים או ב"ד לכתוב מה שהודו לפניהם בענין הלואה קי"ל דעדים שראו שהלוה ראובן לשמעון אין כותבין ונותנים לו משום דמלוה בשטר גובה ממשועבדי' ואין רוצה זה לכתוב ש"ח עליו אלא אם כן אמר לו כתבו ותנו לו ואפי' נטל קנין דסתם קנין לכתיב' עומד אם מוחה בעדים שלא יכתבו אין כותבין לו כמו שכתוב בהגהות הרמב"ם ז"ל פי"א ובח"מ סימן ט"ל ובענין זה כיון שיכול לחזור בו ממה שאמר בפני הב"ד אין חשש במה שנכת' אפילו היו הב"ד מזומנים לכך דאין לו חיוב יותר במה שהוא כתוב ממה שאם לא היה כתוב ואינו אלא לזכיר' בעלמא נאם הצעיר מבי"ט: קסח ראובן מכר קרקע לשמעון ובעל המצר היה בכפר בורח מחמת המגפה ואחר כמה חדשים שבא ידע שראובן מכר הקרקע והביא לב"ד מעות המכר ואמ' שהיה רוצה אותה כי לא ידע כי אם עתה בחול המועד של פסח ומיד אחר המועד הביא המעו' והלוקח טוען שכיון שלא היה בעיר שאין בו דין מצרנות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ג דשכני' היה בן המצר במדינה אחרת או חולה או קטן ואחר זמן הבריא החולה והגדיל הקטן ובא ההולך אינו יכול לסלקו וכו' ובזה הורו הגאונים ז"ל ובן המצר טוען שהו' היה קרוב לכאן והיו יכולים להודיעו וכשבא הביא המעות כמו שמכר: תשובה נראה כי יש לו לבעל המצר זכות לקחת הקרקע כי מה שכתב הרב נראה שאינו אלא כשהלך למדינה אחרת מפני שהוא רחוק ואם אחר כך היה יכול לוקח ליקח לא היה המוכר יכול