מבי"ט חלק א צז

דבר אחר אף חסרה על ידי דבר אחר לאפוקי חסרה גוף הריאה מתחלת בריאתה שיש בה פיצול או סדק והעו' קיים ולהכי מוקי לה כר' שמעון בנקב דאית ביה חסרון דלא בעי' שתנק' לבית הסמפונו' אבל לרבנן מצי לאוקומי בחסר גוף הריאה מתחלת בריאת' לדעת הרב ז"ל ולא שני לן בין חסר' ממילא לחסרה מתחלת בריאתה כדאמר ולמאן דסבירא ליה דחסרון מבפנים הוי חסרון הוי נמי חסרה דמתני' דומיא דניקבה על ידי דבר אחר שחסרון מבפנים הוי נמי על ידי דבר אחר כמחט שנמצאת בריאה שהברזל אוכל הבשר כששוהא שם ומחסרו ובריאה שנשפכה כקיתון שנימוח על ידי חולי או דבר אחר ולאו מתחלת בריאתה והוי דומיא דניקבה אבל לרבנן דר' שמעון לא מדמי חסרה לניקבה להא מלתא ואפילו חסרון כה"ג בגוף הריא' פסלי' וכ"ש חסרון דאית ביה נקב כדאמ' ולהכי לא קבל ר' יצחק נפחא קושיתו של רבי ירמיה דמצי לתרוצי לפי' הרב ז"ל בחסרה באונו' או בגוף הריא' כדאמ' אע"ג דלא דמי ממש לניקבה כדאמר' אחר זה הראה לי ה"ר יהודה חביב בודק אומן קהלותינו לשון של הרב רבי מאיר מרוטנבורוק וז"ל אם יתרת פיצול על גב הריאה וגומא תחתיה וכשנופחין הריאה נופל' לתוך הגומא ושוה לשאר הבשר הריאה ואינה בולטת למעל' כלל כשרה עכ"ל והרי המציאות שהמצאתי כוונתי לדעת גדול בדורו ונראה לי כי זה שכתב הרב ז"ל הוא כשזה הפיצול הוא פחות מטרפא דאסא שאינו נחשב וורדא דאם הוא כטרפא דאסא יהיה טרפה כדעת הרמב"ם ז"ל שכתבתי ותנוח דעתך שהנחת את דעתי בהשיבי לך מה שהשבתי בשאלתך כי שאלת חכם חצי תשובה ואתה שלום כנפשך שבעך ונפש הצעיר משיב נתיבי שלם לכל אדם ויות' מהמה לשואל מפני כבוד כמוך כי ידעתי כי אתה חפץ ביקרי נאם המבי"ט: שאלה קסד ראובן קנה סחורה בהקפה בשטר ושלח' למ"ה ומת ובאו בעלי אחיותיו היורשות ומכרו הסחורה במקום עדים ללוי ושהוא יפרע לב"ח במעמד שלשתן והם יתנו לו ו' פרחים ואח"כ כששמעו האחיות המכר הנז' לא נתרצו כלל אחר ימים באה שמועה שנטבעה הסחורה ההיא ואמרו האחיות שהיו מרוצות במה שמכרו בעליהן והב"ח תובע את לוי שנתרצה לפרוע לו ולוי אמר שהיו דברים בעלמא ושהאחיות לא נתרצו כששמעו ושלא נתנו לו הו' פרחים כמו שהתנו יורינו רבינו אי זה דרך ישכון אור התורה: תשובה אפילו למה שכת' בתרומ' הדשן שהבעל דן בנ"מ של אשתו בלא הרשאה היינו בסתם אבל הכא שהנשים היורשות את אחיהן גלו דעתן שלא היו חפצות במכירה הנז' לא הויא מכירה כלל ואינו חייב לוי לפרוע לשמעון כלל ואפי' נתחייב לפרוע לו בקנין כיון שהמכירה לא היתה מכיר' שלא רצו הנשי' מעמד שלשתן נמי ליכא דהא ליכא ממח' קמן כי הנשי' הן היורשו' והן היו חייבות לפרוע לשמעון מן שאר הנכסי' שירשו כיון שיש בידו שטר עליו וכיון שהם לא המחו את שמעון על לוי שלא היו במעמד אפילו היה המכר שמכרו בעליהן מכר בקנין כיון שאין מועיל מצד שאין להם הרשאה ואדרבה גלו דעתן בפי' שאינן רוצות כמו שכתוב בשאלה לא הוי מעמד שלשתן כיון שאין כאן מכר אין כאן מעמד שלשתן ופטור לוי מלפרוע לא לנשים ולא לשמעון וכיון שמיאנו כששמעו נתבטל המכר אפילו למה שכתב בתרומת הדשן ולאו כל כמינייהו להתרצו' אחר כך לחייב את לוי כששמעו שטבעו הספינות. עוד אני אומר כי אפילו שנתרצו הנשים מתחלה כששמעו שבעליהן מכרו אין לוי חייב כלל כיון שלא היה קנין במכ' דמעמ' שלשתן לא הוי אלא כשראובן חייב לשמעון ואומר ללוי החייב לו במעמד שמעון מה שאתה חייב לי תפרע לשמעון והכא בעליהן לא היו חייבין שום דבר לשמעון אלא הנשי' מנכסי אחיהן חייבות לפרוע לו וכיון שבדין אין שמעון יכול לתבוע שום דבר מבעלי הנשים א"כ אינם יכולים הם לומר ללוי מה שאתה חייב לנו תתן לשמעון שאנחנו חייבים לו כי הם אינם חייבים שום דבר לשמעון וגם לוי אינו חייב להם שום דבר ואפילו קנה בקנין אלא מכח הנשים ואפי' היה להם הרשאה למכור ללוי כיון שלא היו חייבים הם שום דבר לשמעון ולא לוי להם לא הוי מעמד שלשתם שאם ראובן אומר ללוי תן לשמעון במעמד שמעון יכול לחזור בו כל שלא נתן כיון שאינו חייב שום דבר לשמעון וגם לוי יכול לחזור בו כיון שאינו חייב לראובן שום דבר והכא נמי אינו חייב שום דבר אלא לנשים אם לא נתנו הרשאה אלא למכור לבד ומכרו בקנין ואח"כ אמרו לו תן דמי מה שמכרנו לך לפלו' אבל הוא היה חייב לפרוע לנשים וכיון שלא היה קנין אין המכר מכר ואינו חייב אפי' לנשים וא"כ לוי פטור מתרי טעמי א' שלא היה הרשאה למוכרים אדרבה שמיאנו אח"כ וריצוי דלבסוף לא מהני שנית אפי' היה להם הרשאה לא היה המכר כלל כיון שלא היה שם קנין ומעמד שלשתן לא הוי אלא למי שהוא חייב אבל מי שאינו חייב לא כדאמר': עוד ג' נראה מן השאלה שתלה לוי הקנין והפרעון לשמעון בששה פרחים אם יתנום לידו וכיון שלא נתנום אפי' היה קנין בדבר ההרשאה מן הנשים היה בטל כיון שלא נתקיים התנאי והנ"ל כתבתי וחתמתי בנחל גריר שבגליל העליון נאם הצעיר מבי"ט: שנת שד"י: קסה ראובן מת ונשארו לו ב' בנים א' בן ד' שנים או יותר וא' יונק שדי אמו ואלמנתו רוצה ללכת לארץ אחרת ולהוליך ב' בניה עמה ואבי ראובן מעכב בידה שלא תצא מן המדינה כי הילדים רכים וח"ו חושש פן יקראם אסון בדרך אשר הולכים בה ועוד טוען שהיום או למחר תנשא היא שם ויהיו היתומים נתונים לעם אחר ועיניו לא רואות אם ירצה לסייעם ועוד טוען שהוא חייב מן התורה לחנכם וללמדם ספר תורה וכו' כדכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך והרי הא' מהם הוא קרוב לבן ה' שנים למקרא וכבר הוא יודע קצת הפרשה בכל שבוע מי יחנך אותו או מי ילמדנו כשיוליכוהו מכאן והמצו' היא מוטל' עליו וכן האחר אם יוליכוהו למרחקי' כשיהי' ראוי להתחנך לתור' ולמצו' אם אבי אביו לא יחנך אותו מי יחנכהו: תשובה כתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"א מהלכות אישות שלמו חדשיו וגמלתו אם רצת המגורשת שיהיה בנה אצלה אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן שש וכו' ואחר שש שנים יש לאב לומר אם הוא אצלי אתן לו מזונות ואם הוא אצל אמו לא אתן לו מזונות וכו' נראה כי תוך ששה שנים אין האב יכול להפרישו מאמו וכ"ש אבי האב ומסוף לשון הרב ז"ל היה נראה כי אפילו אחר שש אם היא אינה רוצה להפרישו ממנה ואינה רוצה מזונות אינו יכול להפריש ממנה שכן כתב ואם הוא אצל אמו לא אתן לו מזונות משמע שאין בידו להפרישו ממנה ואני אומר כי לא כתב הרב ז"ל לשון זה אלא לענין המזונות שאינו חייב בהם אחר שש אם אין בנו רוצה להיות אצלו והוא אינו מקפיד שיהיו אצלו או אצלה אלא שיש לו טעם שלא לזון אותו כשהוא אצלה אבל אם הוא רוצה להפרישו ממנה ולגדלו אצלו הרשות בידו וכמו שכתב קודם אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן שש ולדעת הראב"ד ז"ל ואחרים אפילו בן ד' יפרישנו ממנה כי איך יחנכנו והוא גדל עם הנשים ואפילו לדעת הרב ז"ל נראה שתוך ו' שנים אינה יכולה להוליכם למקום אחר כי כשהם כאן אפי' שהם גדלים עמה יכול לחנכם לפעמים וכמו שכתב הרב בעל מ"מ לדעת הרב ז"ל ואם היא תוליך אותם לא יוכל לחנכם כלל ובנדון זה אבי אביו הוא במקום אביו שהרי חייב הוא מן התורה לחנכו כמו שנז' בשאלה ומורינו הרב הגדול רי"ב ז"ל כתב בפי' להלכות ת"ת שבן בנו הוא כמו בנו שחייב להשכיר לו מלמד בדמי' וא"כ בנ"ד יכול לעכבם שלא תוליכם עוד אני אומר כי מדין אחר אינה יכולה להוציאם ח"ל כדתנן פרק בתרא דכתובות הכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין ופרש"י ז"ל הכל מעלין את כל בני ביתו אדם כופה לעלו' ובגמ' הכל לאיתויי עבדים וכו' משמע שהאדם יכול לכוף את בניו הסמוכים על שלחנו להעלותם לא"י ואין הכל מוציאים שאין יכול לכופם לצאת וכיון שאין אדם יכול לכוף את בניו לצאת ח"ל כ"ש היא שאינה יכולה להוציאם ח"ל ואביהם ואבי אביהם יכולים לכופה על כך וכ"ש ב"ד שהם אביהם של יתומים. והרשב"א ז"ל כתב בתשובת ל"ח וז"ל אבל הבן יותר ראוי להיות אצל האנשים הקרובים שהם ירגילוהו וילמדוהו דרך הלימוד ודרך אנשים יותר מן האם שבני האלמנה דרכם דרך זר וכו' אלמא דוקא קטן ואצל מי שראוי לירש הא כל שאין קטן שאין בו חשש רציחה וא"נ קטן אצל קרוב שאינו ראוי לירשו מניחים אותו אצל הקרובים ולא אצל האם ולעולם צריך לדקדק בכלל לדברים אלו אחר מה שיראה בעיני ב"ד בכל מקום ומקום שיש בו יותר תיקון ליתומים שב"ד אביהן של יתומים לחזר אחר תיקונן ע"כ ונראה דהאי דכתב הרב ז"ל ולעולם צריך לדקדק וכו' קאי אפי' הקטן אצל קרוב הראוי לירשו דאם יראה בעיני ב"ד שיהיה אצלם לא נחוש לרציחה ובתשובה אחרת להרשב"א ז"ל סימן כ"ו נראה שאם מוחל הירושה מסתלק הימנה שיועיל להיות הקטן אצל הקרוב ליורשו והרא"ש ז"ל כתב בתשובה כלל פ"ב על מי שהוא בקטטה עם אשתו וכו' ויש לו בן קטן פחות משש ורוצה שישב אצלו שהדין עמו כיון שהאב חייב ללמדו תורה ולחנכו במצות צריך שיהיה אצל אביו וכתב בתשובה שאחר זו על בת אם תשב אצל אבי אמה שהוא אפוטרפוס או אצל אביה שנראה שהבת יש לה קורת רוח אצל אביה וכו' ואם יראה לדיינים שהממון שמור יפה בידו כו' טוב הוא שינתן הכל לידו ויפרנסנה וישאנה באותו ממון נראה דהכל לפי ראות ב"ד מה שהוא תקנתן של יתומי' ובנדון זה אם יראה לב"ד שהיא תקנה ליתומים אלו שיעמדו אצל אבי אביהן יכופו אותה שתעמוד בעיר עד הגמל הנער והבן שהוא כבן ה' שנים נראה דבר פשוט שאם תרצה היא לצאת מן העיר שלא תוכל להוליכו עמה כמו שכתבתי וכ"ש להוציאו מא"י לח"ל ויש סכנת דרכים לילדי' יותר מן האנשים וכ"ש כשרואין ב"ד שיש תקנה ליתומים לעמוד במקום אבי אביהן שהרי הרשב"א והרא"ש ז"ל כתבו כי הכל לפי ראות ב"ד ומורינו הרב הגדול ריב"ר ז"ל כתב בתשובה שמעשים בכל יום שאין חוששין לרציח' שחששה רחוקה היא והאריך בראיות על שאין חוששין לזה מרוב הפוסקים וה"ר דוראן ז"ל כתב בתשובה מ' כי הבן אחר שגמלתו אמו יכול האב לומר אני אגדלנו ושהראב"ד ז"ל דחה דברי הרמב"ם ז"ל שכתב עד שש ובס' אדם וחוה נתיב כ"ג ח"ג כתב וכתבו הגאונים דוקא בת אבל בן אצל האב אפילו פחות משש ויכול לכוף שיעמוד בנו עמו שכמו שהבת תלמד לה האם מעש' בנות כך האב ילמד לבן מה שראוי לו עכ"ל וראובן הנז' בשאלה הוא נתן בני נ"ע והב' בנים הם בניו משה וברזיל יצ"ו הבנים בני והצער צערי ואני חייב בטיפול גידולם לתורה ולמצות והאל יתן בלבם אהבתו ויראתו ויטיב אחריתנו מראשיתנו אמן נאם המבי"ט: שנת האי"ש שאלה קסו ילמדנו רבינו ראובן גירש אשתו ואמר לה הרי זה גיטיך ותתגרשי בו ע"מ שלא אבוא ואתראה בפניך ובפני ב"ד מהיום ועד ט"ו חדשים רצופים וטוען אב האשה שאחר ימים בא ראובן לעיר ובטל התנאי ברצון נפשו שיהיה גט לחלוטין מפני שמחלה