מבי"ט חלק א צו

ר' זוז לפלו' וג' מאות לפלו' ופלו' ירש נכסי יצאת עליהן כתובת אשה וב"ח גובין מזה שירשו שאר נכסיו ע"כ וכתב הר' יונה ז"ל שאם יש שם יורש גמור ומקבל מתנה ב"ח קודם לגבות מהיורש ממקבל המתנה ודוקא שפי' חלק מקבל המתנה ולא פי' חלק היורש אבל אם אמר תנו ר' זוז לפלו' בני ור' לפלו' שאינו ראוי ליורשו בנו קודם שהרי הקדימו ואם יצא עליהם ש"ח גובה אותה מאיש נכרי ע"כ כמו שהביא בח"מ סי' רנ"ג וכן הביא בנמוקי יוסף שם פ' י"נ דכשיש יורשין כולן דוחין אותו אצל היורשים וכו' והביא התוספתא הנז' למעלה וכיון דב"ח נדחה אצל היורשין הכי נמי אם נאבדו קצת הנכסים הוא על היורשים ומקבלי מתנות גובין כל מה שפי' להם וכן הביא מ"מ בשם הר"שבא ז"ל אבל נאבדו קצת נכסים לא נאבדו מהן למקבלי מתנה אלא אם כן נתן דבר מסוים כגון שאמר תנו יין מחביותי ע"כ והשתא בנ"ד כיון שצוה שיתנו סך ידוע לבתו וסך אחר לאחיו והשאר לבנו הבת והאח קודמין ליקח מה שקצב להם ומה שישאר יהיה לבן וכיון שצוה הוא לנפקד שישלח ליד האפוטרופוסי' שלו ושהם יתנו לבת ולאח והשאר לבן לא נאמר נמתין עד שיכנסו כל המעו' ויקחו כל אחד חלקו אלא מן הראשונים שיבוא יקחו הבת והאח שהן מקבלי מתנה לגבי הבן שהוא יורש דמה להם להמתין עד שיבואו כל הנכסים הרי הם זוכים תחלה ואפילו נאבדו השאר כדאמ' וכי תימא כיון שצוה לשלחם ליד האפוטרופוסי' ושהם יתנו נראה כי לא זכה לבת ולאח הסך הנז' אלא כשיושלחו ויגיעו שם ואם אחר שיגיעו יהיה שום אבדה אז תהיה על הבן היורש אבל מה שיאב' בדרך יהיה לכלם כפי חשבון כי לא זכה להם אלא אחר שתגיע ודמי הא למאי דתניא התם בתוספת' האומ' ק"ק זוז יש לי ביד פלוני וק"ק ביד פלו' וכו' ופלו' יטול מאתי' יצאת עליהם כתובת וב"ח גובה אעפ"י שלא נתכנסו כולם אבל אם אמ' ואח"כ יטול פלו' אם לא נתכנסו כולם אינו נוטל אלא לפי חשבון וכת' הרשב"א ז"ל אין נותנין לו הק"ק זוז מיד אלא לפי חשבון מה שיקבצו שהרי גלה דעתו דממה שיש לו רוצה לתת לפי חשבון ע"כ וה"נ נימא דממה שיגיע ליד האפוטרופוסים רוצה לתת לפי חשבון כיון שאמר שיושלח הכל לידם: לא היא דהתם כיון שהיה מונה והולך את שלו ומתוך כך אמר תנו לפלו' ק"ק כמו שכתב הרשב"א ז"ל הוי גילוי דעת שלא יתנו לו אלא אם יקבצו הכל אבל הכא שהנכסים היה במקום שהיה הוא עומד ומקבלי מתנות ובנו היורש היו במקו' אח' הוצרך לומ' שיושלחו כלם ליד האפוטרופוסי' ומשם יותן לכל א' חלק שנתן לו ולא הוי גילוי דעת שאם יאבדו קצת הנכסים בדרך שיהיה החילוק לפי החשבון והיה יכול כל א' מהם ליקח חלקו שם במקום שמת המצוה שם או לקחת מן המעות שבאו כבר: אלא א"כ אמר בפי' שיושלחו הנכסים ליד האפוטרופוסים וא"כ יתנו לבתי כך ולאחי כך ואז יקחו לפי חשבון דהשת' דמי למאי דתניא בתוספת' ואח"כ יטול פלו' וכו' וכמו שדייק הרשב"א ז"ל שכתב שהיה מונה והולך את שלו ומתוך כך אמ' תנו ר' לפלו' שידעו שכוונתו היתה שיטול המאתים כשיתקבצו כל החובות ובלאו הכי לא וכפי מה שבא בלשון השאלה כי מן המעות המופקדים יתנו לבת ולאח לא יהיו הם קודמים או נוטלים לפי חשבון כפי מה שכתבתי אלא מן המעות כי הנכסים האחרים כולם לבן היורש ואם באו הרי הם שלו כיון שהזכיר מעות למקבלי מתנה ואח"כ אמר וכל שאר עזבונו מעות ונכסי' לבנו: ואם הבת והאח יקדמו כפי מה שכתבתי נראה שהבת ג"כ תקדי' לאח כיון שהקדי' אותה דדעת האב קרוב אצל בנו וגם אצל בתו לגבי אח דהא אמרי' פ' מי שמת והלכת' המזכה לעובר לא קנה ואפ"ה פסקי' כר' יוחנן דאמ' דאם היה בנו קנה דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כמו שפסק הרמב"ם ז"ל פרק כ"ב מהלכות מכירה לא שנא בן או בת דעת' קרובה אצל' יותר מאחר כדאמרי' נמי התם אם ילדה אשתו זכר יטול מנה ואם ילדה נקבה תטול מאתים וכו' וכמו שכת' הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות זכיה ומתנה לגבי ש"מ ואם דעתו של אדם קרובה אצל בתו ואפי' במקום אחיו דהא פשי' דאם זכה לעובר שבמעי אמו של מזכה שהוא אחיו לא קנה. דדוקא קרוב אצל בנו ובתו אמרו ולא אצל אחיו והוי כמזכה לעובר דעלמא: והשתא לדעת רבי' יונה ז"ל שהביא הטור כדא' לעיל דאם אמר תנו מאתים לבני ומאתים לפלו' שאינו ראוי ליורשו ודאי בנו קודם ותטול היא קודם מן המעות שבאו אם היתה מתנת שניהם שוה דאיכא תרי טעמי חדא לדעת רבוותא דכתבו שאם היו מתנותיה' שוות כל הקודם זכה כיון שהיה יכול לערבן ואע"ג דכת' הרב בעל מ"מ שהסכימו המפרשי' ז"ל שזה אינו מחוור ובכל גוונא כיון שלא אמ' אחריו כולן שוין הרי רבי' יונה ז"ל פ' יש נוחלין הביא סברא זו בשם רבוות' והרשב"א ג"כ ובח"מ נמי בשם ר"י ז"ל והרא"ש ז"ל שם הביא' ג"כ ותירץ מאי דקשה לפלוג ונתני בדידה וכו' כדפי' רשב"ם ז"ל ובנמוקי יוסף הביאה בשם ה"מ וטעמ' תנינא משום דהויא בתו וקרוב אדם אצלה כדאמ' לעיל לדעת רבי' יונה ז"ל שהביאו בח"מ בלי חולק: ואם המתנה של בת ואח אינן שוות תזכה הבת תחלה אם הזכירה בתחלה מטעמ' דדעת האב קרוב וכו' דאי האי טעמא סגי להקנות לעובר שלו ולא לעובר אחר כ"ש לענין קדימה שאם הקדים בתו שהיא קודמת לגבות כדא' ואף על גב דאיפשר דמאי דכתב רבי' יונה ז"ל אינו מטעם שהוא בתו אלא מטעם שהקדימה כהנהו רבוות' דסברי דכשהמתנות שוות כל הקודם זכה והכא דאין המתנות שוות לא יזכה הקודם אם לא אמר ואחריו נראה לי דמשום שהוא בנו הוא דכתב רבי' יונה שהוא קודם אעפ"י שלא יהא קודם מצד שהמתנות שוות ולאו דוקא נקט מאתי' לבנו ומאתים לפלו' ואפשר דלדידיה לא שנא דמתנות שוות או לאו ובכולהו בעי' שיאמ' ואחריו ולא סבירא לי כהנהו רבוותא אע"ג שהביא הוא סברתם וכן נרא' מפי' שם שכתב הא דמפרשו רבוותא והאריך בפי' לפי דרך הגאון וכתב אח"כ ומ"מ נקטינן מההיא ברייתא וכו' ומיהו דוקא כשפי' המתנות ולא פירש חלק היורשים אבל אם אמר תנו מאתים זוז וכו' וודאי בנו קודם כו' מדקאמר נקטי' משמע דמכל מה שכתב למעלה לא העלה בידו להלכה אלא ענין זה ולא ענין המתנות שוות וכן משמע מלשונו שכתב ומיהו דוקא כשפי' המתנות ולא פי' חלק היורשים אבל אם אמר תנו מאתים לבני ור' לפלו' כו' הרי שלא תלה ענין זכות המקבל אלא כשלא פי' חלק היורשים שאז הם יפרעו החובות אבל אם פי' חלקם לא שנא שיהיה שוה למקבלי מתנה או לא הם קודמים דהא לא כתב שהשוה חלק היורשי' למקבל אלא שפי' חלקם כדאמ' והר"י פי' וכן נראה ממה שהביא בח"מ דברי רבי' יונה קודם ואח"כ הביא סברת ר"י דאם המתנות שוות כל הקודם זכה דמשמע דאינו תלוי מה שכתב רבי' יונה ז"ל בענין זה אלא מפני שהו' בנו והרי כתבנו דבנו ובתו חד הוא לענין קירוב דעת האב לגבי אחר ואע"ג דמה שכת' רבי' יונה הוי כשהו' ראוי לירשו והכא בת זו אינה ראויה לירש במקו' בן ודרך מתנה הוא שנתן לה כמו שנתן לאחיו אפ"ה לענין קדימת הבת לאח איכא שום קירוב דעת אפי' שאינה יורשה במקום בן היא קודמת דהא מזכה לעובר דרך מתנה לא קנה ולעובר שבמעי אשתו קנה משום קירוב דעת כדאמ' נאם המבי"ט: קסג ראו עתה כי אני אני הוא המדובר בו והנשאל עליו במי ומי תשעה פעמים ממי אפוא הוא עד מי אתה הר הגדול שלש של שלש שלש והושיבוני בבימה גדולה וזמותי יד לפה ולא ידעתי מה להשיב כלוי בר סיסי עד אשר נרתעתי לאחורי וידעתי שלא ידעתי ואז ידעתי להשיב שואלי דבר על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות שחיטה וז"ל וכן אם חסר גוף הריאה אעפ"י שלא נקבה הרי זו כמי שחסר מנין האונות וטרפה לפי' אם נמצא ממנו מקום יבש עד שיפרך בצפורן הרי זו כחסר וטרפה ואפי' היה כל שהו ע"כ וקשיא לשואל טובא חדא למה מנה אותה הרב ז"ל בכלל חסרה דבגמר' משמע דטרפה משום דעתידה לינקב וא"כ היה לו לרב לצרפה ז"ל בכלל נקוב' וכן הוא הכניס המראות הפסולו' בכלל נקובה משום שסופן לינקב וכן פי' התוספו' שם עכ"ל. ולי לא קשיא מידי דיבשה משום חסרה הוא דמטרפה כמו שכתב הרב ז"ל ודייק לה מלישנא דגמרא דיהיב טעמא שאינה נפרכת משום דהדרא בריא וכשרה אם כן כשהיא נפרכת בצפורן הרי היא חסרה שאינה בכלל נקובה דנקובה היינו נקב שאין בו חסרון אבל מה שהוא נפרך בצפורן הוי חסרון גמור כיון דלא הדרא בריא והבי' הר"ן ז"ל דברי בעל הלכו' ז"ל שכתב הכבד שיבש כולו ונפרך בצפורן טרפה וכתב הוא דמסתברא כוותיה דכיון שיבש הוה ליה כניטל לגמרי ולא נשתייר המנו כלום דטרפה אם כן משמע דנפרך בצפורן הוי כחסר וניטל: עוד כתב ועוד שנראה סותר דבריו שכתב למעלה בסמוך וז"ל נתוספו מנין האונו' וכו' ואם היתה על גבה שהוא לעומת הצלעות הרי זו טרפה שהיתר כחסר והוא שתהיה כעלה של הדס ע"כ אלמא דלא חשיב דין חסר בפחות מעלה של הדס והכא מן הדין חשיב ע"כ חסר בכל שהו עכ"ל. ואין כאן שום סתירה מה שכתב הרב ז"ל שהיתר כחסר לא נחסר ממש קא' בכל דהוא שהרי פי' מיד והוא שתהי' כעל' של הדס ופי' יות' הרב ז"ל אבל פחות מזה אינה אוזן אם כן מה שמדמה יתר כחסר בתוספ' האונות היינו כשהיתר הוא כעלה אבל חסר אפילו כל שהוא הוי טרפה ולאו דיוקא הוי מה שכתב אלמא דלא חשיב דין חסר בפחות מעלה של הדס דדוקא ביתר הוא דקא' דאינו יתר באונא אלא כטרפא דאסא ולא בחסר כדא' וכן משמע מלשון הרב ז"ל שכתב בסמוך ריאה שנמצאת נפוחה וכו' ושמא התוספו' בגוף כחסרון כמו שאמרנו במנין הרי שאין היתר באונה כחסר ממש כשהוא יתר כעלה של הדס והכא בנפוחה מסתפקא משום דעל מימרא דרפרם אמרה איכא דאמרי הכי ואיכא דאמרי וכו' עוד נ"ל לפרש דברי הרב ז"ל דהאי יתירה בגבה כעלה של הדס היינו שיש פיצול וגומא בגב הריאה שנכנס לתוכו אונה זו היתר' ואם היא כעלה של הדס הויא אונה והוי יתר באונות וטרפה ואם היא פחות מזה אינה אונה ואין כאן יתר שהרי נכנסת בפיצול וגומ' הריאה והיא שוה מלמעל' בלי חסרון בפיצול ובלי יתרון באונה כיון שהיא פחות מעלה ונכנסת בפיצול כדאמ' עוד כתב דהיאך יתכן חסרון בריאה בלי נקב והתם בגמ' קמתמה על מתני' דקתני נקבה הריאה או שחסרה ובעי חסרה היינו נקבה ומוקי לה דלא נצרכה אלא לרבי שמעון וכו' והאריך השואל בתמיה' זו וצדד צדדין לישבה ולא יכול להשיבה אליו ואני אשיב כי הרב ז"ל סובר כי חסר גוף הריאה הוי בכלל מתניתין דקתני או שחסרה כמו חסר מנין האונו' דהוי בכלל או שחסר' דמתני' כמו שפי' בפי' המשנ' וכן כתב גם כן הר' ז"ל בפי' המשנה מהא דקשיא ליה דהוה ליה לשנויי מתני' דאומ' שחסר' דלכ"ע ולאו דוק' לר' שמעון וכמו שכתבו התוס' בשם ריב"א ז"ל אפ"ה הרב ז"ל סובר דבכלל חסרה הוי חסרון האונות ואפ"ה מוקי לה כר' שמעון משום דפשטא דמתניתין משמע חסרה בכל מקומות הריאה שתחסר דומיא דניקבה לא במקום האונות דוקא ואכתי קשיא דהוי מצי לשנויי חסרה דמתני' בחסרון גוף הריאה אעפ"י שלא ניקבה שהוא בכל מקומות הריאה אלא די"ל עוד דחסרה דומיא דניקב' מה ניקב' על ידי