מבי"ט חלק א פח

בעוונות באופן שלא הגיע ליד לוי מהברזל כלל ועתה תובע ראובן מלוי את החוב אשר נשאר עליו משארית דמי המכר ולוי טוען ותובע אפי' הדמי' שנתן לו באמרו כי המכר לא הגיע לידו באמור שנטבע בים והמכירה לא היתה בקנין סודר ולא משך ממנו ולא משלוחו התוגר ולא שקל ולא הגיע למקום חפצו כדי לפרוע שכירות המקום ולכן השב לי מעותי ילמדנו רבינו ענין המשפט ומה דינו: תשובה ראיתי מה שכתבו הרב ותלמידיו החכמים יצ"ו בשאלה זו וכלם הסכימו שיכול לוי לחזור בו אף לאחר האונס ואינו מקבל מי שפרע ואינו חייב לפרוע לראובן שארית המעות שנשארו בידו ואדרב' ראובן חייב לחזור ללוי המעות שנתן לו כיון שלא היה בברזל א' מדרכי הקניה וכן מה שנטל קנין לו לפרוע שארית המעות כתבו דאינו מתחייב בכך דקנין המעות הוא וכן מצד שכירות הספינה אין לחייבו והברזל בתוכה שהרי לא קנה הספינה ואפי' אמ' בפי' לוי לראיז בעל הספינה אני אשלם לך שכירות הספינ' שאין הספינ' נקראת כליו של קונה עד שיקנה אותה בא' מדרכי הקניה על דעת לקנות הברזל וכאן לא עשה שום קניה ואפי' נאמר בדרך רחוקה שעשה קנין בה ע"י אחר בסוף פ"ד אינו כלום לפי שלא נתכוון לקנו' וכת' הראב"ד ז"ל (נ"ל שיש כאן טעו') שאפי' מכר לוקח לא קנה ולא נתכוון לקנות ואעפ"י שחולקי' עליו דוקא התם הוי במכוין לקנות באותה הגבהה אבל הכא לא כיון דלא ידע שצריך לקנות והוי כמחזיק בנכסי הגר ואין דעתו לקנות דלא קנה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהלכות זכיה ומתנה: ובפסק א' מהם כתו' דלקנות קנין גמור אם היו ברשות הלה המופקדים אצלו אינו קונה עד שיגביה וכו' כמו שכת' הרמב"ם פ"ד ולגרס' עד שיקבל הלה כתב מ"מ פי' הנפקד יקבל ברצון המוכר לתתן ללוקח ובודאי דסגי בכך ע"כ וכתב דמתוך דבריו משמע ב' דברי' הא' דהרמב"ם ז"ל יודה בזה מדכתב וכיוצא בו ובודאי דעד עתה היה מקום מושאל למוכר ומעתה הוא מושאל ללוקח והוי ליה כשכירות מקום ועוד דמשמע מדברי מ"מ דאפי' שהלוקח אמר לנפקד שמכר לו והאמינו הנפק' כיון שהמוכ' בעצמו שהפקידו לא בא ואמ' לו שיתן ללוקח לא קנה הלוקח המקח הנז' דלא נפטר מהמוכר שהפקיד בידו עד שיבוא הו' בעצמו ויאמר לו שמכרו לפלוני ובנ"ד לא העמיד ראובן ללוי אצל הראיז ואפי' שנסע לוי בספינ' ואמר לראיז שהוא קנה אותה הסחורה לא מפני זה קנה. עוד כתוב בפסק האח' והאריך על ההיא דתניא פ' הספינה ברשו' הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל וכו' והעלה שלא קנה לוי מטעם היות הנפק' גוי כיון שטעם קבלת הנפקד הוי משום זכיה כמו שהוכיח מלשון הרא"ש ז"ל והטור ח"מ סימן ו' ונמוקי יוסף והגוי אינו זוכה לאחרים ולא אחרים זוכים לו: עוד כתב שאפי' היה הנפקד ישראל לא קנה אפילו לדעת הגורסים כך משום שאין רצון הנפקד שהוא בעל הספינה שיזכה ללוי ספינתו אלא שישכור המקום ויתן שכירות לא בשאלה ואם נאמר שאחר שנסע הספינה עם הברזל קנה המקום אשר הברזל בתוכו הרי אין כאן מסירה שקונה הספינה על ידה וכתב שאם היתה הספינה נוסעת מכחו אלא נתכון הוא לקנות המקום הנז' בכניסתו שם והכל הולך אחר הכוונה כההיא דנכסי הגר עוד אפילו שיקנה השכירות מקום המטלטלים אשר בתוכה דכליו של אדם קונות לו בכל מקום חוץ מר"ה וכדכתב הרמב"ם פ"ו מהלכות מכירה הכא לא מיקרו כליו שאינה שלו לגמרי ושחצר השותפין לא קני חד מינייהו מה שמונח בה מאחר ולא דמי לנזקין דכתב בעל מ"מ פ"א מהלכות נזקי ממון דבהמת אחרים שנכנסה לחצר השותפין והזיקה לבהמת אחד מן השותפין דהויא כחצר הניזק וכתב דאיכ' לחלק בין חצר לכלי כמו הספינה שאם היא מושכר' בשותפות לא יקנה אחד מהם מטלטלים של אחרים המונחים בה ולא מקריא כלי של אדם לקנות הברזל שבתוכו כיון שהיה מושכרת לרבים ואני אומר כי יש לדון בדין זה מההו' דתני' פ' הספינה בברייתא דד' מדות במוכרים וכו' אבל ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנ' מרשותו ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ברשות המופקדין אצלו לא קנה עד שיקבל או עד שישכור את מקומו כן גורס שם והרי"ף והרמב"ם ז"ל גורסי' ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיגביהנה ויוציאנה וכו' וכתב הרב בעל מ"מ פ"י הנפקד יקבל ברצון המוכר לתתן ללוקח ובהכי סגי ע"כ משמע דכשקבל הנפקד מדעת המוכר לתת ללוקח אע"ג דלא אמר ליה מוכר לנפקד מידי אלא ידע שרצונו הוא בכך כיון שמכר ללוקח קנה הלוקח והכא בנדון זה הרי הוא מסתמא דידע הנפקד שזה לוי קנה מראובן ונתרצה להיות נפקד מן הלוקח או שיהיה מקום הברזל שכור ללוי כמו שהיה שכור לראובן דאף על גב דלא עשה שום דרך מדרכי הקניה לשכירות כיון שהיה הברזל מונח במקום ההוא בדיבור לחודיה בלא שום קנין נקנה המקום בשכירות וכמו שהביא בעל מ"מ דכתב בעיטור דמסתמא שאם נתן כליו ותשמישיו לתוכו הוי חזקה כההיא דגרסינן בירושלמי המוכר בית לחבירו כיון שצבר פירות לתוכו קנה וכו' כמו שהביא פ"א מהלכות מכירה והכא נמי שמעון שקנה הברזל והונח בספינה בשאלה או בשכירות אעפ"י שלא קנה מקום הספינ' בחזקה ולא בכסף ולא בשטר אם היה דין קנית הספינ' כקרקע כיון שהברזל הונח שם ברשות בעל הספינה הוי כמו חזקה בגוף הקרקע או כמסירה בספינה וכיון שמכרו לראובן וראובן ללוי אע"ג שלא הגביהו ולא הוציאו מרשות וכיון שהוא ביד נפקד או ביד משכיר וידע זה שרצונו של מוכר שיתנהו ללוקח קנה לוקח מיד שהרי קבל לתתו ללוי כשיגיעו לנמל כיון שידע שמכרו לו כמו שהיה חייב כמוכר אם לא היה מוכרו והוי כי האי דתניא בהאי ברייתא עד שיקבל והרי קבל כדאמר ולא תימא דבעי לקבל בפני המוכר דסתמא תניא עד שיקבל ולא תניא בפניו וכמו שכתב מ"מ ברצון המוכר משמע דלא בעי דלהוי בפניו אלא שידע שרצונו בכך וכן כתב בסמ"ג כיון שקבל עליו נפקד לזכות בהן ללוקח אחר פסוק דמים קנה הלוקח ולא משתמיט חד מינייהו לומר דבעי' דלימא מוכר גופיה לנפקד שיתן ללוקח ונראה לי כי לדעת כ"ע אפי' להני רברבי דלא גרסי גירסא זו קני לוקח כי האי גוונא אפי' שלא במעמד שלשתן דבעלמא בלאו מכירה אי שלח ליה מפקיד לנפקד בין בכתב בין ע"י שליח ואמר תן פקדוני לפלו' אם נתן הוא פטור כמו שכתב הר"מ בספ"א מהלכות שלוחין ואי סמך נמי הוא אשליח שאמר לו בשם המפקיד שיתן לידו הפקדון ונתנו לו ולא הכחיש אח"כ המפקיד והודה שהיה אמת ששלח לו שיתן הפקדון פשו' שאין יכול לתובעו ממנו אח"כ וכן אם שלח לו שיזכה בה לפלו' יכול לזכות לו וא"כ מה לי ששלח לו שיתנו לפלו' בדרך שאלה או שיוליכה לו ומה לי שמכרה או נתנה לו ושלח לו אפילו על ידו שיתנה לו ונתנה או שיזכה בה בשבילו הלוקח וזכה בה ובנדון דידן הכי הוי שאמר הלוקח לבעל הספינה שלקח מראובן הברזל ושאמר שיתנהו לו והוא סמך על דבריו וזכה לו ליתנו לידו כשיגיעו לנמל והוי כדינא דברייתא עד שיקבל עליו ברצון המוכר כדאמ' לעיל: ומה שלא כתב הרמב"ם ז"ל ענין גירסא זו כי לא מצא ברוב הספרים או בספריו אלא הגרסא האחרת אבל דין הגירסא האחרת הוא אמת וכדפי' וזהו שכתב הרב בעל מ"מ ובודאי דסגי בכך דמשמע דלכ"ע סגי בכך וכן משמע נמי ממה שכתב רבי' יונה ז"ל בפי' ברייתא זו במס' בתרא: וכל זה הוא אם היה בעל הספינה ישראל שהוא זוכה וזוכין לו שולח ונעשה שליח אבל גוי דליתא בהני כדאמר באיזהו נשך דאין לגוי שליחות ולא זכיה ועל שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות זכיה ופ"ח מהלכות שליחות משמע דלא קנה לוי הברזל ולא זכה לו הגוי אפילו קבל ברצון המוכר לתתו לו כל זמן שלא זכה בו לוי בא' מדרכי הקניה: ואפי' הכי יש לדון בדין זה ולחייב את לוי בחוב זה כי הברזל נטבע ברשותו שאעפ"י שכתוב בשאלה ששמעון עשה שליח לראיז שיקנה הברזל כדי להבריחו מן המכס דאין שליחות לגוי אפ"ה נשאר הברזל קנוי לשמעון דהא דאמרינן דאין שליחות לגוי היינו שאינו יכול לזכות לחבירו על יד גוי ולא לזכות הוא מחבירו על יד שליחות גוי ויכול לחזור וליקח מיד הגוי מה שנתן לו שיזכה בשביל חבירו אבל אם השליח הגוי עשה שליחותו ונתן לחבירו מה שנתן לו כבר זכה כיון שהגיע לידו ושליחות עכו"ם הוי כמעשה קוף בעלמא וכן הא דאמרי' אין שליחות לגוי היינו בינו לבין ישראל אחר אבל ישראל שמנה שליח לגוי שיקנה לו או ימכור לו וקנה או מכר בין מגוי או לגוי בין מישראל או לישראל כיון שקנה או מכר כדין הראוי עם הגוי או עם ישראל הרי הוא קנוי לישראל המשלחו או לישראל הקונה: ואם כן ברזל זה שקנה הריאיז לשמעון זכה בו שמעון והרי הוא ברשותו אם נגנב או נאבד ואפי' בדינינו כיון שקנאו לו במעותיו וברשותו ומקומו מושכר או מושאל לו כי כמו שנתן לו רשות לקנות נתן לו רשות שישכור או ישאל מקום להניחו וכשהניחו בספינה על פי שמעון השאיל לו בספינה מקום הברזל או השכירו לו וגם בהנחת הברזל במקום ההוא נקנה לו לשמעון המקום ההוא בשכירות או בשאלה כמו שכתבתי למעלה ממה שכתב בעל העיטור ז"ל ואע"ג דגוי אינו קונה בחזקה אלא בשטר כדאמר רב פ' חזקת הרי כתב מ"מ פ"א דמכירה דטעמא הוא דמתוך אלמותו היה מחזיק דמשמע דישראל קונה ממנו בחזקה וכמו שכתב פ"א דהלכות זכיה גבי ישראל שלקח שדה מן הגוי וכו' דאם החזיק הראשון ואחריו החזיק הב' מעמידין אותה ביד ראשון והיינו בקרקע אבל בספינה שנקנית במסירה דהוי במקום משיכה בגוי נמי ליכא הכא שום קנין אלא כמו שנקנה המקום לשמעון בשכירות על יד הגוי שקנהו לו והניחו בספינתו להוליכה לו בשכירות כך נקנה לראובן וללוי שהרי נתרצו שיהיה ברשות הגוי וכיון שקבל הגוי כשידע שמכר שמעון לתתו ללוי קנה לוי ביד הגוי אע"ג דאין לו זכייה והוי דומיא דקטן דאין לו שליחות ואפ"ה אם אמר שלח לי ע"י קטן ונאנס פטור וה"נ נתרצה לוי שיהיה הברזל ביד הגוי כמו שהיה קודם ברשותו בשם שמעון והוי ככל תנאי שבממון שהוא קיים והרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות שלוחין ששנים שהתנו ביניהם וכו' הרי זה משלח ביד מי שיראה לו שהוא ראוי להוליך דבר זה ונראה שאפי' ששלחו ע"י גוי פטור דבהכי נתרצה וה"נ נתרצה לוי שיהיה הברזל ביד הגוי ושיזכו בו בשבילו ברצון מוכר וכן קבל הגוי כשידע שרצונו של מוכר היה שיתנהו ללוי כיון שמכרו לו ובס' צרור הכסף ד"כ שי"ג הביא תשובת הרשב"א ז"ל שיכול ישראל להיות שליח הגוי לתבוע מישראל מה שחייב לגוי שהוא כמו שעשאו אפוטרופא אפילו שלא מדעת הישראל הלוה וא"כ כ"ש כששניהם רוצים שיזכה הגוי מלוי מה שהוא בידו של שמעון שהרי שמעון בטל זכותו שביד הגוי ואינו יכול לחזור בו אח"כ ולומר כיון שאין זכיה לגוי לא זכה לך כיון שנתרצה בכך והגוי קבל לתת ללוי זכה לוי ונעשה ברשותו לגניבה ואבידה ואינו יכול לחזור בו ולומר אין לגוי זכיה בשביל ישראל כיון שנתרצה בכך וכדאמר דכל תנאי שבממון קיים: ועוד נ"ל דאף על גב דאין גוי זוכה לישראל כליו של גוי זוכין לישראל דגופיה דגוי הוא דאימעיטא מזכיה משום דאתם בני ברי' דכתיב אתם אבל חצרו וכליו לא אימעיטיו וכיון שקבל עליו לתת ללוי הברזל רשותו וכליו קונין לו כמי ששאל כל