מבי"ט חלק א פט

שלו גוי ומדדו לתוכו קונה הכי נמי קבל עליו לתת לו מה שהוא ברשותו או בכליו קנה לו: עוד אני אומר דכשנסעה הספינה מן הנמל או מן המקום שהיה בה אחר שקנה לוי מראובן וידע הריאיז שהיה הברזל של לוי אז קנה לוי מקום ספינה שהיה מונח בה הברזל בשכירות וכיון שקנה המקום קנה הברזל אשר היה מונח בו משום דספינה נקנית במסירה ובמשיכה ומשיכה קונה בגוי כמו שאר מטלטלים ועיקר משיכת הספינה היא במים וכמו שהביא הרא"ש ז"ל בפסקיו וכן הרב רבי' יונה ז"ל כתב בפ' בתרא וא' כשהוא קונה בספינה במשיכה אינו קונה אותה אלא כדרך משיכתה כגון שהיתה מונחת במים או ברקק מי' או בסמטא ובחצר של שניהם אבל אם היתה מונחת ביבש' אין דרך למשוך ולגבה אותה אלא צריך שיגביהנה עכ"ל משמע דלכ"ע משיכה בספינה במים קונה ומשיכה זו אף על פי שלא משך הספינה שהיה גדולה אם נמשכ' ע"י המשוטין הויא משיכה ואפילו היא ספינה שאינה זזה ממקומה ע"י המשוטות כי אם ע"י הרוח כיון שהגביהו את הנס שהוא וילון הספינה שעל ידה מוליך אותה הרוח כיון שהלכה על ידי כך הוא משיכה שכן דרכה וכן היא משיכתה והליכתה ואפילו שלא עשה לוי משיכה זו ולא חברו שטענו סחורותיה' בספינה זו אפ"ה קניא להו משיכה זו מפני שהאנשים המשמשים את הספינה בכל הצריך לה כדי שתלך הם כמו שכירי' ושלוחי' לסוחרים בעלי הסחורות ובמצותם ומאמרם ועל פיה' יחנו ויסעו בזמן שירצו הסוחרים כי מה שנותנים לאלו האנשים שכירות הוא שכר טרחם ועמלם בהסעת הספינה והילוכה אעפ"י שאינם עושים חשבון ואינם מקבלין ממון אלא מבעל הספינה אפ"ה מלאכת הסוחרים הם עושים והוו כשלוחים שלהם בהסעת הספינה ולא הוו הם בעלי הספינה וניחא להו לסוחרים שיהיו הם שלוחים שלהם אף על גב דאין שליחות לגוי כדאמר כיון שמצותם ורצונם עושי' הוו שלוחיהם ואף על גב דאין אלו מכוונים למשוך הספינה לזכו' לסוחרי' רוצה הוא בעל הספינה שיזכו הם בספינה במשיכה זו כיון שהיא טעונה כבר וכיוצא בזה כתב רבי' יונה ז"ל שם ז"ל משנתמלאה המדה ללוקח ואעפ"י שעדיין לא נתן הלוקח שכירות לסרסור ולא משך המדה קונה בה דכיון דבסתמא קא מושיל לה ללוקח משנתמלאה המדה רוצה הוא שיקנה הכלי שלו ללוקח ע"כ והכא משנטענה הספינה רוצה הוא בעל הספינה שתהיה קנויה להם על יד משיכת האנשים המשמשים את הספינה ומסיעי' אותה דהתם בלא משיכה ובלא קבלת שכירות כתב שהם יקנ' לו ללוקח משום שהכלי הוי של סרסור אבל הכא שהכלי והיא הספינ' הוא של משכי' אין השוכר זכה בה אלא במשיכה להאי טעמא ומשיכה כי הא סגי כדאמר' ואפילו היו בעלי הספינה עצמם הם המושכים הספינה ומסיעים אותה להקנותה לבעלי הסחורות היה נראה לי שקונים במשיכה זו שהרי נעשו שלוחים לזה הגע עצמך שקנה אדם בית מחבירו ורצה להחזיק בה בתיקון מנעול וכיוצא בה ואמר למוכר שהיה אומן שיתקן אותו בשכירות שיתן לו כדי שיחזיק בבית ועשה כן נראה פשוט שהחזיק בבית אפילו על ידי המוכ' כיון שנעשה שלוחו לדעתו ובשכירותו ואפילו אם נתרצה להיות שלוחו בלי שכירות נמי וכן אם אמר לו שידוש את המצר שבין שדהו ובין השדה שקנה ממנו להחזיק בו קנה כיון שנעשו שניהם כשדה אחת וכן אם אמ' לו משוך פרה זו שאתה מוכר לי לרשותי או לסמטא מר"ה כדי שאחזיק בה נראה דבכל אלו קנה דנעשה שלוחו להוציא החפץ מרשותו לרשו' הקונ' דכיון דקונה על יד שליח מה לי הוא מה לי שליח דעלמא כי הני גוונא דאמרן והכא נמי אם משכו הם הספינ' לקנו' להם לבעלי הסחורות זכו אע"ג דלא נתכוונו לכך כיון דבמצותם הם נוסעים להגיעם למחוז חפצם כפי מה שהתנו ביניהם ומשעת הנסיעה נקנית להם הספינה לשכירות וא"כ בנדון זה קנה לוי הברזל משעה שנסעה הספינה שהיתה שכורה לו מאז והיה הברזל מונח בתוכה והוי כי האי בבא דתניא התם אם היו הפירות ברשות לוקח כיון שקבל עליו המוכר למכור קנה לוקח ואעפ"י שלא מדד. עוד נראה לי לחייב את לוי מצד אחר והוא כי גם שלא היה עושה שום קנין בברזל ולא בספינה באופן שלא היה קנוי לו אלא שהיה נשאר באחריות ראובן היינו אם היה נאבד או נטבע במקום ההוא שהי' בו כשקנאו וחזר בו אבל אם לא חזר בו עד שהוליך אותו לקצות הארץ ונטבע בלב ים על יד הולכתו יכול זה לומר כיון שהולכת אותו למקום שנטבע שם על ידך נעשה ברשותך דהוי כרועה שהוליך את הצאן למקום גדודי חיות ולסטי' דחייב ואע"ג שכבר היה טעון הברזל בספינה כדי להוליכו למקו' שהיתה הולכת הספינה כיון שמכרו גלה דעתו שלא היה רוצה להסתכן להוליכו דרך ים ואפילו שלא היה מוצא מי שיקנהו ממנו אולי היה מורידו מעל הספינה אפילו שהיה פורע קצת השכירות ולא היה שולחו ואם כן זה שבא והודיע לריאיז שהו' קנאו ושרצונו היה להוליכו ושהו' יפרע השכירות האחריות הוא עליו מדין משנה מדעת הבעלי' שאם הפסיד הפסיד לעצמו ואם הרויח הוא לבעל הבית השתא נמי אע"פ שאם היה מגיע הברזל למה שאליו והיה בו ריוח היה הריוח לראובן אם לא היה בו שום קנין שכל אחד מהם היה יכול לחזור בו עתה שנטבע או היה בו הפסד הוא על לוי כיון שהוא שנה מדעת הבעל הבית שלקחו להוליכו למקום שנטבע בו כיון שלא קנאו לדעתו עוד יש דרך. אחר שקנה לוי הברזל אם כתב בעל הספינה ללוי או לחבריו שהשכיר להם הספינ' עד מקום פלוני ויהיה אף דינ' דמלכות' שאחר שיכתוב הגוי בעל הספינה שטר בפני השופט שלא יוכל לחזור בו משכירות הספינה מאז נשכרה להם הספינ' משום דד"ד וכן אם הוא חק ודינא דמלכותא כי מעת שתנוע הספינה מן הנמל לא יוכל בעל הספינה לחזור בו מן השכירות בדרך היא שכורה הספינה לכולם בנסיעה וללוי בכללם וקנה הברזל מכח שהוא נותן במקום המיוחד לו בספינה בלא קנין אחר שכל מה שהוא דינא דמלכות' קונין בו וכמו שהביא הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות זכיה על נכסי הגוי שהן כמדבר שאם דין המלך ומשפטו שלא יזכה בקרקע אלא מי שכותב בשטר או נותן דמים וכיוצ' בו עושין כפי משפט המלך שכל דיני המלך בממון על פיהן דנים והכא נמי לא שנא: נאם מבי"ט: שאלה קמו ילמדנו הרב נר"ו מי שנפל' לו יבמה והוא מושבע שלא ישא אחרת על אשתו אם יוכל ליבמה מבלי שיצטרך לפייס את אשתו או לגרשה והרמב"ם ז"ל כתב בתשובה על מי' שהתנ' עם אשתו שלא ישא אחרת עליה ואם ישא שיתחייב לתת לה מאתי' דינרים וכתב שאם נפלה לו יבמה שהוא פטור מב' טעמי' הא' שלא התנה אלא שלא ישא וזו אשה הקנו לו מן השמים וטעם אחר דכל כי הא לא אסיק אדעתי' ע"כ ויש מי שרוצה לחלק בין תנאי לשבועה לכן יבאר הרב נר"ו הכל בארוכה וראיתי להרשב"א ז"ל בתשובה סי' תתי"ב וז"ל ראובן שנשבע לישא אשה וכלל בשבועתו שלא לישא אשה עליה בחייה וקודם זמן הנישואין נפלה לו יבמה: תשובה לדעתי לא נשבע אלא שלא ישא אשה אחרת עליה כלומ' לאחר שישאנה אפי' אם יגרשנה לא ישא אחרת בחייה אבל שלא ישא אחרת קודם שישא זאת בזה אין חשש שהרי אין היא אגודה אצלו עדיין ואם ישא אחרת ולא תישר בעיניה לינשא לו לא תנשא ע"כ נראה דלא חייש לטעמא דהרמב"ם ז"ל ואי חייש וקא מחלק בין תנאי לשבוע' יבאר הרב נר"ו החילוק באר היטב ואי ליכא הפרש יכתוב על מי נסמוך על תשובת הרמב"ם ז"ל שהוא המורה באלו הארצות או על תשובת הרשב"א ז"ל ושכר אדונינו כפול ומכופל מן השמים: תשובה יקבל החכם את תשובתו נראה דבר פשוט שאינו יכול ליבמה דאפי' נשבע בפי' שלא ליבם חלה השבוע' ולא אמרי' דהוי כנשבע לבטל את המצוה כההיא דר"ל פ' כיצד כל מקום שיש עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שתיהן מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה והכא איפשר לקיים שתיהן השבועה שנשבע שלא ייבם ויפטרנה בחליצה כדאמר סתם במקום איסור מצוה או איסור קדושה דאיפשר בחליצה ואם כן כ"ש כשנשבע שלא ישא אחרת עליה דחייל שבועתי' בכולל מגו דחייל אשאר נשים שהן רשות וכן כתב הריב"ש ז"ל תשובה קנ"ט שאם נשבע שלא ליבם לחודיה או שלא לחלוץ דחייל ואסור ליבם כשנשבע שלא לייבם ולחלוץ כשנשבע שלא לחלוץ וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה שהביא ה"ר דוראן ז"ל סימן ק' שהנשבע שלא לייבם שבועה חלה עליו ואע"פ שכתב הוא ז"ל שאין דבריו מוכרעים ושצ"ע היינו כשנשבע בפי' אבל בכולל כנ"ד מודה דחייל וכמו שכתב הרשב"א ז"ל גם כן בתשובה זו שהבאתי שלא נשבע אלא שלא ישא אחר' עליה וכו' שנראה שהוא פשוט שכשנשאה חל שבועתו גם על היבמה: ומה שכתב הרמב"ם ז"ל בתשובה נראה שאינו חולק על זה כי גם שהיה התנאי במה ששאלו להרמב"ם שלא ישא אחרת בשבועה כיון שהתנו שאם ישא שיתחייב לתת לה מאתים דינרים נראה שהתנאי והשבועה היו שאם ירצה לישא שיתן וכשיתן אין כאן שבועה שלא היה נכתב בתנאי ואם יעבור וישא אלא ואם ישא שר"ל אם ירצה לישא יהי' היתר לו בנתינת המעות ומטעם מהשמים הקנו אותה לו כת' שהוא פטור מן התשלומין שלא נתחייב בהם אלא כשהוא ישא בהשתדלותו וזו מן השמים הקנו אותה לו ואם היה נשבע בסתם שלא ישא אחרת ולא היה לו מקום להפטר בנתינת המעות לא היה נפטר מן השבועה מטעם דמן השמים הקנוה לו דהרי הוא מושבע שלא ישא ולכן לא ישאנה ולא יבוא עליה כי הוא מושבע ויפטרנה בחליצה שלא הקנוה לו מן השמים לעבור על שבועת שמים ולפטור אותו מממון סגי האי טעמא דהקנוה לו מן השמים כדפירש' וכן הטעם שכת' הרמב"ם ז"ל דכל כי הא לא אסי' אדעתי' לא סגי אלא לפוטרו מן הממון שלא נתחייב בממון אלא על הדבר המצוי וההוה אם ירצה לישא אשה אבל זאת שבאה לו בהסח הדעת לא עלה בדעתו להתחייב ולהכי פטור אבל לענין שבועה אם היה נשבע בסתם שלא לישא אחרת עליה לא היה יכול לישא היבמה משום טעמא דכל כי הא לא אסיק אדעתיה שהרי נשבע סתם שלא לישא והרי הוא נושא ולא סגי האי טעמא לענין שבועה אלא לפתח וחרטה אם היה איפשר להתיר שלא מדעת אשתו דבהני גווני פותחין לו בחרטה אלו היית יודע ומתירין לו וכיון דצריך התר' משמע שנתפש בשבועה אפילו במלתא דלא שכיחא כי הא דלא אסיק אדעתיה ואפילו היה נכלל בשבועה שאם ירצה לישא שיתן המעות היה פטור מלתת משום טעמ' דכל כי הא לא אסיק אעדתיה לישבע דבענין ממון אינו מתחייב האדם אלא בדבר מצוי ותדיר וכמו שכת' הריב"ש ז"ל תשובה צ"ח על מי שקבל חרם ונידוי שלא יקח אשה בחיי אשתו כי אה ברצונה שכל שפייס אותה בענייני' שאשה כמות' הייתה מתרצית ולא נתפייסה שהוא פטור שלא קבל לפייסה אלא בנוהג העולם והכא נמי לא קבל עליו בשבועה לתת לה המעות אלא אם ישא בנוהג העולם לא ביבמה ולא אסיק אדעתיה שימות אחיו בלא בנים ותפול לפניו ואפילו הכי אם היה