מבי"ט חלק א פז

ואפילו שיכיל בו מים הרבה יותר ממ' סאה במשקל לא אזלי' בתר משקל אלא במדה כדאמר' ואיני משער איך איפשר שימנאו ש' משקל שאמי במקוה הזה החסר במדה אחד מי"ג וחצי ממדת אמה על אמה ברום ג' אם לא שיהיו המים עכורים ומלאים עפר: וחשבתי ללמד אי זה זכות למקוה הזה לומר שאיפשר שהוא שלם בשיעור אמה על אמה ברום ג' אמות ממה שכתבת שמדדתם קנה כ' גודלים וכ"ח גודלים ולקחתם החצי שהוא כ"ד וכן ראוי לעשות אבל כיון שהיה החילוק כ"כ מכ"ח לכ' איפשר שלא צמצמתם המדה אחר כך בכ"ד ואם תמדדו עוד בדיוק והיה נמצא אצבע יותר בעומק וברוחב ובאורך היה המקוה שלם כשיעור אמה על אמה ברום ג' כי החסרון הוא חלק אחד מי"ג וחצי ואם כן ממ' סאה יחסרו כמו ג' סאין שהם י"ח קבין רפ"ח רביעיות ושטח אצבע על עומק ורוחב ואורך יעלה לכמו שלשת אלפים ותק"ן אצבעות ויש בהן ליתן לרפ"ח רביעות י"א אצבעות פחות חומש שהוא שיעור אצבעים על אצבעים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש ואם היה נמצא כך שהוא קרוב לימצא היה טוב שלא לתלות טעות בזה בראשונים שתקנו אותו המקוה ואפ"ה היה צריך תיקון לעתיד ושיהיה במקוה שיעור יותר מאמה על אמה ברום ג' אמות כדי גוף הנטבל כמו שכתבת וכמו שהביא ה"ר שמעון ז"ל בתשובה קכ"ט שכתב כן רבי יהונתן בפי' הלכות שבועות לרי"ף ז"ל וכן יש תיקון למקוה שהוא אמה על אמה ברום ג' מצומצם אם שטח המקום שהמקוה בתוכה הוא משופע קצת כענין שבעלית הטובל מן המקוה ישובו המים לאיתנם אל המקוה כמו שהביא הריב"ש ז"ל בתשובת רצ"ב וגם כי כדין עשית ובירא' שמים לחוש על איסור חמור כזה כי כפי מה שמדדת היה חסר אפ"ה היה ראוי להודיע להם בלשון רכה כדי שיקבלו תוכחה ולא לומר בפירוש שכל אשה שטבלה בהן בעלה הוא בועל נדה כי אין בדור הזה מי שיוכל להוכיח את הדברים בפי' בפרט על מה שעבר אלא להזהיר' לעתיד בנועם מילים כדי שיקבלו תוכחה כי הם בני אברהם יצחק ויעקב ולא יעיזו פניהם כנגד מנהיגי הדור המוכיחים אותם ומקרבים אותם ליראת ה' כי כלנו ערבים זה לזה ואני בטוח בצדקת החכם הדיין יצ"ו שיתקן הדבר לעתיד אם לשעבר היה שלא מדעתו כי הוא מוחזק ביראת חטא בדברים קלים כ"ש באיסור חמור כזה ועל כ"ת להתקרב אליו ולהם ולהשמיע לאזנו הדברים הצריכים תיקון ולעשות כל דבר בחברתו כדי שישמעו דבריכם וכן חברנו החכם כה"ר משה יצ"ו ראוי לו להתנהג עמו בנחת ולכבדו ולהדרו ובזה לא יצא שום משפט מעוקל כי ישרים דרכי ה' ושלומכם יפרא ויסגא נאם הצעיר המבי"ט: בזה המקוה שיש בגובהו אמה וב' שלישים וארכו אמה וב' שלישים ורחבו אמה הם מ' גובה על מ' אורך וס"ד רוחב ואינו מכיל כו' אם ל"ז סאים כמו שכתבנו למעלה יגיע לכל סאה אצבע אחד גובה באורך מ' ורוחב כ"ד ועוד חלק אחד מי"ב שבאצבע שנחלק הג' אצבעות לכ' חלקים הם ל"ו חלקים יגיע לכל אצבע חלק א' מי"ב מאצבע אחד ומכל כ"ו סאה וכשיוסיף אצבע בגוב' בכל השטח הם מ' על כ"ד והם תתק"ס אצבעות וכשנוסיף אצבע באורך הם ג"כ תתק"ס וכשנוסיף אצבע על רוחב יהיה שטחו מהאורך והגובה מ' על מ' והם כף ות"ר הם שלשת אלפים ותק"ך יתרי' לג' סאין שהם י"ח קבין והם רפ"ח רביעיות י"ח אצבעות פחות חומש לכל רביעיות בחשבון אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי וחומש אצבע יגיע לכל מאה רביעיו' א"פ אצבעות באופן שבפחות מג' אלפים וד' אצבעות תספיק לרפ"ח רביעיות שהן ג' סאין החסרים וחשבון אחר בקירוב יותר נקל התוספת של אצבע בגובה מכיל סאה א' עם חלק אחד מי"ב מאצבע אחר וכן אאצבע שהוספנו באורך יכיל סאה אחרת ובאצבע שנוסיף על הרוחב שעולה אלף ות"ר יש לסאה האחרת ולחלקים האחרים לכל אצבע והם גובה ג' חלקים מי"ב באצבע והותר יותר משלש מאות אצבעות שהם עשירית הג' אלפים ואם כן אם יחזרו למדוד מקוה זה וימצא בו אצבע דחוק פחות עשירית יותר בגובה ואורך ורוחב יכיל במקוה זה מ' סאה ויותר ומפני שלמעלה לא כתבתי החשבון אלא בדרך כלל חזרתי לבארו היטב כדי שיהיה נראה וניכר לעין כל כי חושבנא בעלמא הוא וכתב הריב"ש תשובת רצ"ב על מקוה שבעזרה שהיו מושכין לו מעין עיטם ולא היו המים נפסקים כו' אעפ"י שפוסקים וחוזרים ומושכים ומ"מ צריך מקום אמה על אמה ברום ג' כדי שיהיה כל גופו עולה בהן ע"כ משמע בהדיא דאפילו היו במקוה כל המים הצריכים לו בעינן שיעור אמה על אמה ברום ג' אם כן בנ"ד אי ליכא שיעור זה במדה המקוה פסול וכמו שביארתי למעלה ובשלהי מתני' דשבת תנן ומודדין את המקוה ופי' אם יש בו אמה על אמה ברום ג' אמות. נאם הצעיר מבי"ט: אמה על אמה ברום ב' הם כ"ד גודלין על כ"ד גודלין ברום ע"ב גודלין שכל אמה היא בת ששה טפחים וכל טפח ד' גודלין כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות שבת ואמות אלו הם אמות שוחקות כרבה פ"ק דעירובין דאמר א' זה וא' זה באמה בת ו' אלא הללו שוחקות והללו עצבו' וזה וזה להחמיר כמו שכתב הרב ז"ל שם פי"ו והכא גבי מקוה שוחקות הוי חומרא ויתרון השוחק על העצב כתב הרשב"א ז"ל יראה לי שהוא חצי אצבע לאמה ובשיעור גודל כתב פ"ט מהלכות ס"ת שדקדק בו ומצאו רוחב ו' שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק וכן באורך ב' שעורות בריוח ובמרדכי כתב בשם ר"ב שצריך לשער במקום רוחב הגודל ולא מראשו שהוא קצר ובבית יוסף הביא בשם מהר"י ן' חביב ז"ל ששמע על טעם שיעור כמלא קשר גודל כי יש באורך קשר גודל יות' מב' אצבעות ואינו עולה לג' אצבעות וזה ששמע ה"ר ז"ל הוא מובן מדברי הרב רבי' יונה ז"ל שכתב באגרת התשובה שצריך שירחיק החוטין משפת הטלי' מזה ומזה קשר גודל ויזהר שיהיה בתוך ג' אצבעות נר' שאורך קשר גודל הוא יותר מב' אצבעות ואינו עולה לג' כמעט וכל כן צריך להזהר והמציאות אינו מסכים לזה כי אין אורך קשר גודל עולה לב' גודלים וכ"ש אם נמדדים במקום רוחב בגודל כמו שכתב במרדכי וגם לא יסכי' לרוחב ז' שעורות או אורך ב' שכתב הרמב"ם ז"ל ומלא קשר גודל הוא מעט יותר מאצבע וחצי כשנמדוד האצבע והוא הגודל כשיעור עובי ז' שעורות או אורך שתים כמו שכתב הר"ב ז"ל ועל זה השיעור דקדקתי ומדדתי שיעור טפח השלוח לכם וממנו תקחו מדת האמה ומצאתי שיעור זה מכוון לגודל שהו' גודל אדם בינוני ומפני שאמות אלו צריכין להיו' שוחקות לחומרא כמו שכתבתי למעל' צריך להוסיף חצי אצבע לכל אמה כמו שכתב הרשב"א ז"ל כי אלו האמות שמדדנו הם בטפחים דחוקות ודבוקות זו לזו וכשיהיו מרווחו' תהיה האמה יתרה חצי אצבע כדברי הרשב"א ז"ל נאה מבי"ט: שאלה קמד ראובן קנה שלשי' קפאץ ניל והודה שיש לשמעון בכל הניל החומ' בקרן וריוח ושקבל המעות ממנו חומש הכל והתנה עמו שיוליך הכ"ג קפאץ לשלוניקי לאחריותו ומה שימכ' שם יהיה החומש לשמעון מקרן וריוח והז' קפאץ ישארו ביד שמעון וישלחם אחר חג הסוכות וישלח' לראובן לשלונוקי הששה לאחריות שמעון לבדו וישתדל ראובן במכירת' ויצרפם עם הראשונות ויהי' החומש מכל דמי הל' לשמעון בקרן וריוח והלך ראובן עם הכ"ג קאפץ ושבו אותם השוללים ולקחום עתה טוען ראובן שישל' שמעון הו' קאפאץ כמו שהתנו ויקח הוא מהריו' ד' חלקים ושמעון אחד כמו שהתנו וטען שמעון שאינו חייב לשלוח כי אם הקאפאץ הא' שהם של ראובן שבשטר לא נזכר שותפות כלל והתנאי שהיה ביניהם היה בהגע' הכ"ג לשלוניקי שימכרם שם וישלח הוא הז' וימכרם ויערב הכל יחד ויחלקו כפי התנאי אבל אחר שלא הגיעו שם לא נשאר לראובן עמו דין ודברים אלא יקח הא' והוא יעשה מן הו' מה שירצה יורינו מורינו הדין עם מי: תשובה מה שטען שמעון שאינו חייב לשלוח שלא נזכר בשטר שותפות כלל לאו בתר שמא דשותפות אזלי' אלא בתר מעשה דשותפות דכיון דכתוב בשטר שהודה ראובן שקבל משמעון כל דמי החומש ושהתנו ביניהם תנאי גמור מעכשיו שיוליך הכ"ג כפי התנאי ואחר כך ישלח שמעון הז' ויחלקו הכל קרן וריוח וישלח חלקו הרי נזכר השותפות אם לא היה שותפות לא היה חילוק וכיון שהל' היו כולם בעין וקבל ראובן משמעון דמי חומשים ונטל קנין שהיה לשמעון חלק בכולם כפי התנאים שהתנו הרי השיתוף או העסק קיים והתנאים קיימים וכיון שהיו הכ"ג ביד ראובן והז' ביד שמעון ונטלו קנין שיוליך זה הכ"ג ואחר כך ישלח זה הו' הרי השותפות קיימת. כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד כיון שקנו מידם שיביא זה חביתו של יין וזה כדו של דבש נעשו שותפין וכו' ובנ"ד נמי הוו שותפין בכל הל': אכן מה שטען שמעון שאינו חייב לשלוח נראה שיש לו דין בזה כי כפי מה שנזכר בשטר נעשה שטר עסק זה בכ"ג לאייר שנת השיב"ה וכתוב בו שישארו הו' ביד שמעון עד חג הסוכות ומאז והלאה ישלחם לראובן ביד מי שיראה לו נאמן כנראה שלא רצה לשלחם עם ראובן מפני סכנת הדרך ובחג הסוכות מסתמא יהיה ידוע כבר שהגיעו הכ"ג לשלום ומאז והלאה שלח הו' כי אפי' שהוא ילכו לאחריותו ויקרה מקר' הרי יש לו לשם חלקו בריוח הכ"ג אבל אם יהיה נודע שלא הגיעו הכ"ג כמו שהיה למה לו לשלוח אם יקראם אסון נפסד הקרן והריוח וכן נראה מלשון השטר שכתוב ובהגעת הז' לשלוניקי ישתדל ראובן במכירתם ויצרפם עם הכ"ג ויהיה החומש מכל דמי הל' לשמעון בקרן ובריוח שנר' שלא נתחייב לשולחם אלא שיצטרפו לכ"ג ויתנו לו חומש הכל: ואפ"ה נראה לי שיש לראובן חלק בריוח הששה שקנאום בל"ב פרחים כל א' ומה שיהיה ריוח בכולן במכירתם כאן יקח ראובן ד' חלקים ושמעון חלק אח' שהרי שניהם שותפים בכלם כמו שכתבתי למעלה והיה לראובן חלק בריוח כל קפץ וקפץ ד' חלקים בין מאותם שהיו ביד שמעון כיון שהיו שותפי' בכלם וגם כי לא הגיעו להצטרף עם הל' טעם זה אינו מספיק אלא למה שכתבתי שאינו חייב עתה לשלחם ולא לשלא יקח ראובן חלקו בריוח מהם דהגע עצמך שהיו מגיעים הכ"ג והיה שולח שמעון הז' כפי התנאי ולא היה ריוח בכ"ג שנמכרו הז' קודם והיה ריוח באלו הששה שנמכרו אחר כך פשיטא שהיה לוקח ראובן חלקו בריוח הששה והכא נמי לא שנא והרי הכ"ג לגבי שמעון כאלו נמכרו בלא ריוח ונשאר ריוח הו' שבידו לשניהם נאם מבי"ט: שאלה קמה ראובן קנה מאה מאתי' ככרים ברזל שהם אלף או אלפים חתיכו' ברזל משמעון ואמר שמעון לראובן שהברזל הנז' הוא תוך ספינה ראיז פלוני ושהוא עשה שליח לראיז הנז' שיקנ' הברזל הנז' כדי להבריחו מן המכס מפנ' שהתוגרמים פורעים פחות מהיהודים ונתרצה ראובן לקחת הברזל תוך הספינ' בלא קנין ובלא משיכה ובלא משקל ואח"כ בא לוי וקנה מראובן הברזל הנ"ל ולא משך ולא קנה קנין סודר ולא שקל ולא העמי' ראובן ללוי בפני הראיז כדי שיתן לו הברזל הנ"ל אלא שאמר ראובן ללוי הנה הברזל הנ"ל הוא תוך הספינה אם תרצה לקנותו קנה ונתפשרו ביניהם וקנה לו מראובן הברזל ונתן לו קצת דמים ושאר זקפם המלוה ונטל לו קנין לשולחם אליו מלובשם בעניני סחורה ונסע לוי עם הספינ' מהנמל ובאמצע הדרך בלבב ימים נלכד' הספינ' או נטבע' ולא הגיע אל מקום חפצה