מבי"ט חלק א פה

במילי טובא משום דהוי כחוב דהכניסה לו מדידה ובסמ"ג הביא דברי התוספות בשם ר"ש שפי' בשם ר"י וכתב שכן השיב רבי' יצחק בתשובה ושכך היה נוהג מר חפץ גאון שמביאים ב' או ג' כתובות מקרובות ונותנין לה בפחות שבהם וכמו שהביא בהגהות מיימונית לשון סמ"ג ובמרדכי ס"פ הכותב הביאו ג"כ דברי בעל החפץ ובמרדכי שני הביא שכתב כה"ג דאם אבדה כתובתה אין לה דבר דשמא מחלה או מכרה קודם שנתאלמנה או צררי אתפסה ומסתברא דהך תשובה בתרייתא ליתא מקמי קמייתא וכתב שהוא לשון העיטור ובתשוב' י"ט למהרי"ק ז"ל כתב על אשה הבאה לגבות כתובתה מן היורשים ואין שטר כתובה יוצא מתחת ידה דנחלקו פוסקים גדולים וכו' אבל בס' חפץ וכן ר' יצחק בעל התוספות ורבי' שמשון משנ"ץ וכן כתב בעל העיטור בשם גדולים ורבי' הלכה למעשה וכל גדולי אשכנז וכל גדולי צרפת עשו מעשה אפילו לא נקיטה כתובה בידה וכן כתב ראבי"ה במשפטי הכתובו' ולאו דוקא מנה מאתים אלא גובה כפי המנהג שנהגו לכתוב לבתולות כמו שכתב המרדכי שמביאים ב' או ג' כתובות מקרובותיה' ונותנים לה בפחות שבהם ובתשוב' קי"ד כתב כל זה ויותר ואין לזוז מדבריה' וסמ"ק כתב שכן נוהגי' בכל יום בצרפ' ובאשכנז: עוד אני אומר שמלשון השאלה שאמר שתביא הכתובה להפרע כפי מה שיהיה כתובתה נראה שלא היה חושש האפוטרופוס שפרעו לה כתובתה אלא שהיה רוצה שתביא אותה לדעת הסך שלה ואחר שנתברר בעדים הסך שלה כמו שנתקבל העדות בב"ד הרי הוא כאלו הביאה שטר כתובתה ואם יאמר האפוטרופוס שחושב פן תחזור ותוציא הכתובה ותגבה פעם אחרת הרי הוא יכול לכתוב לה שובר כמו שפסק הרמב"ם ז"ל כמאן דאמר כותבין שובר בכ"ג מהלכות מלוה ולוה וכן השיב מהרי"ק ז"ל על טענה זו בתשובה הנז': ואם יחזור עתה ויטעון שמא פרע לה בעלה כתובתה וקרעה כיון שלא טען כן מקודם כשעמדו לדין נר' שהיה יודע שלא נתפרעה כלל ולאו כל כמיניה לטעון עתה מה שידע שלא היה יכול לטעון קודם ואיכא למימר דטענת' דכתוב' הוי טעמ' לומ' שנתפרע' דודאי אם הית' כתוב' יוצ' מתח' ידה לא היו יכולין לטעון טענ' פרעון אלא י"ל דאם אית' דהיה חושש לפרעון לא היה לו למסור הנכסי' בידה דשוב לא היה יכול להוצי' מתחת ידה דהית' נאמנ' לומ' החזרתי במגו דנאנסו כדאמר' בס"פ המוכר את הבית גבי שטר כיס היוצא על היתומי' כו' אלא נר' שהאפוטרו' היה ברי אצלו שלא נתפרעה אלא שהיה מסתפק בסכום וכפי אומדן דעתו נתן וכיון דלא חשש בפרעון שנראה לו שקר גם עכשיו אסור לטעון דבר שהוא שקר. ואומר אני כי אפי' מתחלה לא הי' יכול לטעון שמא פרע לה בעלה אם לא כשיש לו ספק והוא חושב בלבו שמא הוא כך או אינו כך אבל לטעון בזכות היתומים מה שהוא חושב בלבו שהוא שקר אינו יכול לטעון והוא ידוע כי לא היו לו נכסי' ואכל בחוליו כל מה שהיה לו והאפוטרופוס עצמו וכל בני עירו יודעין כן ואפילו שהיה איפשר שהיה לו מה שלא היה נודע לבני עירו ופרע לה לא טענינן ליתמי מלתא דלא שכיחא כי האי וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בכלל פ"ו במידי דלא שכיח לא טענינן ליתמי וכ"ש בדבר הניכר לדיינים שהוא שקר דלא טענינן להו ומצוה על הדיינים לרדוף צדק וכו' ובנדון זה נראה שכל העולם יחשבו שבעלה של זו לא פרע לה כתובת' כמו שכתבתי ועוד שהוא היתה מוחזקת קודם בנכסי בעלה ובכללם תכשיטי' ומלבושיה ולא היה יכול האפוטרופוס להוציאם מתחת ידה אפילו אין שטר כתובתה בידה והיתה נאמנת בשבועה שלא נפרעה וכו' מכל זה נראה לי דבר פשוט שיגבו לה כתובתה ובשבועה: נאם המבי"ט: שאלה קמא ראובן מכר בתים לשמעון באחריות שאם ח"ו יצאו הבתי' מיד הקונה בין כולם בין מקצתם באי זה זמן שיהיה ובאי זה אופן שיהיה בין בד"י בין בדינ' עכו"ם יהיה מחוייב המוכר להשתדל בכל עוז להחזיר ולהעמידם העמדה גמורה וחזקה בשופי ביד הקונה ואם לא יעמידם בידו יפרע לו הדמים ואם תצא הקרקע כול' מידו ואם תצא מקצתה יחזיר לו הדמים כפי מה שיקחו ממנו לפי חשבון הדמים ועתה מקרוב באו עוררים על הבתים הנ"ל באומרי' שהבתים הכ"ל הם הקדש לביה"מ ושלחו אחר הקונה להביא הכתב שיש לו על הבתים של ישמעאל כדי לראות מאין באו אלו הבתים ליד היהודים ואז הלך הקונה אצל המוכר ואמר לו מה נעשה ועוד אמר הקונה למוכר אני רוצה שתלך עמי שלא תאמר אחר כך מי אמר לך לעשות כך וגם אני לא אוכל לדבר ואתה תוכל לדבר ואז השיב המוכר לא אלך עמך ואז אמר הקונה למוכר אם כן אני מוכרח להראות הכתב של עכו"ם בעבור זה תקח אתה הכתב ותניח לקרות אותו ותשמע בטוב מה שהוא כתוב בו ותאמר אלי אז אם טוב הוא להראות זה הכתב אם לאו ואז לקח המוכר הכתב ונתן אותו לקרות והיה כתוב בזה הכתב שאלו הבתים הם שייכים לחברון וא"כ אמר המוכר לקונה אין ראוי להראות זה הכתב אלא תאמר שאלו הבתים הן לך ירושה מאבותיך ותן שוחד על זה דזהו יותר טוב וכן עשה הקונה. והפסיד מעו' ע"ז ואח"כ ימים מועטי' באו ישמעאלי' אחרי' להוליך הקונה לפני השופט ואז עשה הקונה התראה למוכר שילך עמו ולא היה המוכר רוצה לילך עמו והישמעאלים הוליכו הקונה ואז יהודים אחרים דברו כ"כ עם הישמעאלים בדרך עד שהניחו את הלוקח ואחר זמן מועט שלח השופט ישמעאלי' אחרים אחר הקונה לבא אליו והלך הקונה ואז אמ' השופט לקונה להראות הכתב כי הישמעאלים אמרו אליו שהבתים שייכים לחברון ואז השיב הקונה אין לי כתב כי ירשתי הבתים מאבותי ואז השיב השופט אם אין אתה רוצה להראות הכתב תאמר אלי ממי קנית הבתים ואני רוצה לחתוך ידו של מוכר על שמכר הבתים ולא הודיע לי ואז השיב הקונה לא קניתי אלו הבתים משום אדם כי הם ירושה מאבותי ואז צוה השופט להשליך הקונה לארץ ולהכות אותו עד שיביא הכתב או עד שיאמר ממי קנה אותם וכן עשו והקונה היה רוצה לסבול המכות ואמר לא קניתי אלו הבתים וגם אין לי כתב כי הם ירושה מאבותי ועשה הקונה כמו שצוה אליו המוכר לומר סוף דבר היהודים שהלכו עם הקונ' נדרו שוחד ואז אמר השופט שלא לעשות לקונה שום דבר ונתן השופט כתב שאלו הבתים הם ירושה לקונה מאבותיו סוף כל סוף על כל הבלבולים הנ"ל הוציא הקונה יותר מחמשה פרחים ואע"ג דלית דין צריך בשש מ"מ יורינו רבינו הדין עם מי כי עתה בעו"ה לית דין ולית דיין בירושלים תוב"ב ואין יכולים להכריח האדם לבא לדין כאשר ידוע: תשובה ננראה דבר פשוט שחייב המוכר לשלם לקונה מה שהוציא בהצלת הבתים דאף ע"ג דנראה שלא היה כתוב בשטר המכירה אלא אם יוציא הבתים מידו בין כולם בין מקצתם ולא אם יוציא הוא מעות עליהם אפ"ה היה רשות בידו לפזר ולהוציא כדי להעמיד הבתים שהרי נראה שכתוב בשטר המכר שחייב המוכר להשתדל בכל עוז להעמידה העמדה גמורה וכו' והיינו בהוצאה שחייב להוציא מכיסו להעמידה בידו ואם לא יוכל אז יפרע את דמיה וא"כ גם הקונה יוכל להוציא על זה להעמידה בידו ויפרע לו המוכר לקונה אם הוא ידוע כי בהוצאה זו נשארה בידו כל שכן שבא בשאלה שאמר המוכר לקונה שיתן שוחד וכן עשה הקונה וכן מה שבאו אחר כך ישמעאלים להוליך הקונה לשופט ונסתכן הקונה בגופו ובהכאות ואת דבר המכירה לא הגיד אלא שאמר שהיא ירושה מאבותיו במצות המוכר כי הוא דבר פשוט שעשה לפנים משורת הדין ולא היה ראוי למוכר להטריח את הקונה לבא לב"ד על כך ובבואו לב"ד תחת גערתם בו שיפרע ההוצאות הנז' נאם המבי"ט: שאלה קמב ראובן שהיה מאנוסי הזמן ובא למקום בטוח לעבוד את ה' ויעבדהו ולו שלשה בנים האחד מתנהג כדת משה וישראל בארצות אשר יניחום לעבוד בהם את ה' והשנים בגיות בארץ מולדתם אשר אנוסים שמה והגיע זמן ראובן ליפטר ויצו את ביתו והניח סך ידוע לאשר הוא יהודי וסך אחר לא' מן האנוסים והתנה ואמר אם פלוני בני יבא באלו המקומות אשר יעבדו בם את ה' וישא אשה הגונה וישתקע כאן או בשאר מקומות העובדים בהם את ה' תנו לו מנכסי סך פלוני ואם לא יקיים תנאים אלו ינתן הסך ההוא ליורשי והניח גם (את) (לאח) השני סך ידוע בתנאי שיבא במקומות אלו ושאשר הוא יהודי עתה יאכל פירות הסך ההוא עד בוא אחיו השני והיו נכסי עזבונו ביד שליש ואחר כך בא הראשון והוא והאח היהודי סבבו שיצאו הנכסים מיד השליש ויונחו ביד אמם אשת ראובן וכשבא הראשון למקומות אלו ולא מל ולא התנהג כדת ישראל ועודנו בגיות ואדרבה הרבה לפשוע והפר ברית וחזר לארצו לארצות הגוי' ותתן לו אמו קצת דמי הסך המגיע לו או כולו ועכשיו תובע אחיו היהודי את אמו שפשעה באשר נתנה לו כי הוא לא קיים התנאים הנזכרים וטוען היהודי כי הוא הראוי לירש חלק אחיו אחר שלא קיים התנאים יורינו המורה אם חייבת אמו לתת בידו מנכסיה כל הסך ההוא או ביד ב"ד וגם אם בכלל דברי המצוה באמרו שאם לא יקיים הא' התנאים ינתן ליורשיו יכנס גם השלישי הנשאר בגיות עודנו בגיותו תשובה דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו וכל מה שהוא מתנה אם יתקיים התנאי יתקיים המתנה ואם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המתנה ואם כן בנ"ד אם בא כבר הא' ולא התנהג כדת ישראל כמו שבא בשאלה הרי בטל תנאי המתנה שיבוא וישא אשה הגונה וישתקע במקום אשר יעבוד ה' כו' והוא לא כן עשה אלא שבא וחזר לסורו וא"צ לומר הכא דהזכיר לשון מתנה דלא נתן אלא ע"מ כן ולא נתקיים התנאי אלא אפילו היו בלשון ירושה שהיה אומר אם יבא יירש ואם לא יבא ולא יקיים תנאים אלו לא יירש היה התנאי צריך להתקיים ואם לא נתקיים לא יירש ולא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה משום דאיפסיקא הלכתא פ' י"ג בריב"ב דלבן בין הבנים דבריו קיימים אפילו בלשון ירושה כשריבה לזה ומיעט לזה והא דתנן לא יירש פלוני בני עם אחיו לא אמר כלום היינו דלא סיים ששאר אחיו יירשו או יזכו בכל או בשאר אבל אם אמר לא ירש פלוני בני אלא אחיו ירשו הכל דבריו קיימים כמו שכתב הרב מ"מ ריש פ"ו מהלכות נחלות בשם הרשב"א ז"ל ונמוקי יוסף עלה דמתניתין וכל שכן היכא דהוי בלשון מתנה כי הכא בנ"ד וכתוב בשאלה ואם לא יקיים תנאים אלו ינתן הסך ההוא ליורשי ונראה דהיינו הבן שהוא מתנהג עתה כדת משה וישראל שהבן האחר שהוא עדיין בגיות אפילו מה שהניח לו סך ידוע לא הניחו אלא ע"מ שיבוא פה וכל שלא בא לא זכה במה שהניח לו וכ"ש שלא זכה מעתה בחלק שלא זכה אחיו שבטל התנאי שמה שצוה הוא שינתן ליורשיו הוא כשלא יתקיים התנאי ובשעת ביטול התנאי זוכה היורש שלו וכיון שלא נמצא זה האח' פה בשעת ביטול תנאי אחיו לא נכלל בכלל יורשיו שהרי לא רצה אביו שירש מנכסיו אלא כשיהיה פה ואחר שהוא לא בא ואחיו בטל התנאי לא זכה הוא בירושה זו כמו שלא זכה בסך שהניח