מבי"ט חלק א פג

ולא היה הוא הנהרג היה נודע מקומו איו בכל הישוב ולא היה נשכח זכרו וכיון שנתעלה בישוב הוי סברא טפי שנהרג ממי שנטבע בים ולהכי אם אשתו נשאת לא תצא וכמו שכתב הרב ז"ל וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה והרי דבר זה כיוצא באלו שאיש אח' יהודי שהוא ידוע שיצ' ממקו' אחד ללכת לביתו למקום אחר ולא הגיע לשם ונשכח זכרו בכל אותם המקומות ובא גוי מל"ת ואמר שנהרג א' באותו הדרך באותו הזמן שרוב כל מי שנשמע עליו דבר זה הוא למיתה ואין אחד מני אלף שיאמר עליו דבר זה שישוב עוד לביתו ואם כן נשאת אשתו לא תצא דלא הוי איסורא אלא מדרבנן דמדאורייתא אזלינן בתר רובא וכדמשמע נמי דהוי דרבנן ממה שאמרו כמה גדולים דברי חכמים שאומרים מים שאין להם סוף אשתו אסורה וכו': ואחר שיצאנו מסכנת איסור' דאורייתא נוכל למצוא אי זה טעם בעדות זה להתיר אותם אפילו מדרבנן והוא מה שהועד שקודם צאת אלו מגורום ללכת לאנגור' יצאו יהודים אחרים ג"כ מגורו' באותו הדרך והגיעו למחוז חפצם וכן אחר צאת אלו יצאו אלו ג"כ מגורם באותו הדרך והגיעו למחוז חפצם ולא נתעלם שום יהודי בכל אות' הימי' משום מקום שיש בו יהודים סביבות המקום שנהרגו בכדי מהלך ד' או ה' ימי' וזה מורה בודאי כי אלו שנעלמו שלא הגיעו למקום חפצם ונשמע עליהם שנהרגו הם שנמצאו הרוגים באותו הדרך כפי מה שהעידו הגוים המסיחים ל"ת וכבר כתבנו למעלה כי מה שכתב הרב ז"ל איש שיצא עמי מכאן מת דלאו דוקא אלא אפילו לא אמר שיצא עמו וכן מה שכתב למטה אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו לאו דוקא יצא עמנו שהרי בתוספתא שנינו אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני מפשפשין באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ע"כ הרי שלא הזכירו בתוספת' אחד יצא עמי מעיר פלוני אלא שידוע שיצא מעיר פלו' סגי ואע"ג דהכא לא אמר הגוי המל"ת שאלו שנהרגו יצאו מגורום אלא שבבואו מגורום מצאם הרוגים ואיפשר היה שהיו אחרי' שהיו באי' ממקו' אחר לגורום או למקום אחר ונהרגו באותו הדרך כיון שנודע בודאי בכל אותם הימים לא נעלם ולא נתכסה שום יהודי מכל אותם הסביבות שיש בהם יהודים אלא אלו נאמר בודאי כי אלו הם שנמצאו הרוגים בדרך גורום כיון שיש בהם הסימני' שהזכי' הגוי המל"ת דאע"ג דאין אלו סימני' מובהקי' אחר שנודע בודאי כי לא נעלם שום יהודי באותו הדרך מכל הסביבו' כ"א אלו שהגוי היה נותן בהם סימנים אנחנו אומרים בודאי כי אלו שיצאו מגורום הם ונשותיהם מותרות שהרי אינו מצוי כלל שיבואו אחרים ממקום אחר בדרך זה ולא יכנסו לגורום ויהרגום בדרך גורום כי בזמנינו זה בעוונות אנו מפוזרים מעט בכל מקום ואלו היו אלו בחיים היה נודע ונשמע והוה להו קלא טפי מצורבא מרבנן בזמן חכמי הגמרא שהיו ישראל עם רב בכמה וכמה מקומות וכמו שהשיב בתשובה מהר"ר ישראל ז"ל סימן קל"ט: ונראה לי כי אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דמשמע דבעי' מיהא שידע המעיד על הרוג אחד שיצא ממקום פלו' וחפשו וידעו שלא יצא משם אלא זה ואם לא אמר שיצא משם אלא שראה הרוג באותו דרך לא סגי אף על גב דחפשו וידעו שלא יצא משם אחר אפ"ה אם הזכיר סימנים כאלו שמצאוהו באותו הדרך וחפשו באותן המקומות שהולכים על אותו הדרך ולא יצא שום אדם דרך שם בכל אותם הימים מתירין אשתו שהרי כתב ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכן היו סימניו אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שהוא פלו' ויכיר שמו ושם עירו אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלו' ומת מחפשין כו' הנה שמה שכתב הרב ז"ל הוא פי' התוספ' שכתבתי למעל' אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלו' כו' ופי' הוא ז"ל דאין מעידין ר"ל אין מעידין על סימנים כי אם בהכרת שמו ושם. עירו הוא שמעידין וכשמעידים על הכרת השם לא בעי' סימני' אבל אם לא הזכיר שם ולא סימנין אלא שאמר אחד יצא מעיר פ' כו' לא תנשא אשתו וה"ה אם הזכיר סימנים אפילו שאינם מובהקים ואמר מצאתי הרוג בדרך פלו' וחפשו בכל המקומות ההולכים על אותו הדרך ולא נעלם ולא נתכסה בכל אותם הימים שום אדם משם תנשא אשתו ג"כ וכמו שכתב בתרומת הדשן סימן רל"ט דסימנים שאינם מובהקי' מהני בפישפש באותה העיר שלא יצא אח' כלשון התוספתא היינו שאמר שמת ולא הזכיר המקום שמת או שהזכיר שמת במקום אחר שלא בדרך שהולכי' מאותו מקום אבל אם אמר מת או נהרג בדרך פלו' כל שחפשו בכל המקומות שהולכים על אותו הדרך ולא יצא אדם משם שלא הגיע למחוז חפצו אלא זה משיאין אשתו דמשום דאמר יצא ממקום פלוני מחפשין באותו מקום לבד אבל אם לא אמר שיצא ממקום פלוני ונמצא בדרך מחפשין על כל אותם המקומות שהולכי' מהם על אותו הדרך אם לא יצא אחר או יצא והגיע תנשא אשתו אפילו שלא הזכיר סימנים כ"ש בנדון זה שנתנו סימנים בכל אחד מאלו ההרוגי' דמהימני ולא נחוש שנועדו ג' אחרים אחד בזקן אדום וא' בשחור ונער אחד ובאו מסוף העולם ולא נכנסו בשום מקום ממקומות שהולכי' מהם על אותו הדרך ונהרגו אלא נאמר כאן בזה הדרך נמצאו ומכאן היו שלא נודע בכל הסביבות שיצאו אחרים כמו שכתבתי עוד יש לצרף מה שהיו המסיחי' ל"ת הרבה הגוי שהעיד וכל אנשי הכפר שאמרו כי עתה מקרוב הרגו ג' יהודים והעונ' אחריהם והרי הם מושלכי' במקום פלוני כולם מל"ת ואותו המקום היה המקו' שהעיד עליו הגוי הא' ומסקי' פרק האש' שלום דבפסולי עדות אזלינן בתר רוב דעות בשנים אומרי' מת וג' אומרים לא מת או איפכא כ"ש כשאינן חולקי' אלו על אלו דעדיפי שנים מג' וג' מד' והכא הוו טובא המעידי' ל"ת וכן מה שאמרו במקו' פלוני מהימני טפי משאם היו אומרים סתמא כמו שכתב מהר"ם ז"ל בתשובת המיימוני דשייכא להלכות גירושין המתחלת חזרנו על כל צדדין וכו' ובענין עד מל"ת מפי אחר כבר כתוב ג"כ בתשוב' הנז' דמהני ואף על גב דלא ידעי' אם הא' הסיח ל"ת או לא כמו שהביא בתרומת הדשן תשוב' רל"ט הכלל דאיכא טעמא וסברא למשרי אנתתייהו לכתחלה ושלום וחיי' לכל ישראל נאם המבי"ט שאלה קלו לוי היה חייב לראובן והיה דוחקו שיפרע לו ונכנ' שמעון אחי לוי ערב לפרוע לו במקו' אחר בסחורה ידועה אחר יום או ימים חזר ראובן לתבוע את לוי ובא לב"ד ולא נתרצה בערבות שמעון ונתבטל הערבות בפני ב"ד אחר זמן כשראה ראובן שלוי הרחיק נדוד חזר ותבע את שמעון מכח שנכנס לו ערב ושמעון הראה פסק דין שנתבטל הערבות וגזם עליו ראובן בערכאות ואנשים אחרים חזקו בידו גם כן עד שהוכרח שמעון לכתוב עליו ש"ח שיפרע החצי החוב ההוא שהיה חייב לוי לראובן וקודם שנתחייב בשטר עשה מודעה בפני עדים שידעו באנסו וכתב שאפילו שיכריחוהו לבטל מודעות שמסר ושיפסול כל עידי מודעא שהכל יהיה בטל ומודעא זו תהיה קיימת כי לא היה מתחייב אלא באונס שהיו מפחידים אותו והיו מעכבים נכסיו ביד מי שהיו בידם ואחר זה כתב עליו ש"ח בקנין ובשבועה לפרוע לו החצי כמו שנז' ובביטול כל מיני מודעות ופיסול עידיה' ונכתב השטר חוב על שם אחר שנתחייב זה שמעון לפרוע ליהודה הסך הנז' כדי שלא יזכר ראובן בחוב הנז' ולא יחשב כי על אותה התביעה נתחייב באותו חוב ובהגיע הזמן בא יהוד' לתבוע משמעון והראה שמעון המודעא ויהודה אומר כי אין תביעתו זאת מצד שמעון כי אם שהוא נתחייב לפרוע לו הסך הנז' לזמן הנז' יודיענו רבינו הדין עם מי: תשובה אף על גב דמשמע בערכין מהא דרב ששת דכי בטל לה למודע' בשטר המכר לא איבטילא ואפילו בגט כמו שכתבו התוספות שם אפ"ה אי אמר לעידי המודעא כל קנין שאני לוקח לבטל המודע' הכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס המכר בטל וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ספ"י מה' מכירה וכתב עליו ה' המגיד זו סברא נכונה וכן הסכימו המפרשים ז"ל ונראה דאפי' לדעת הרמב"ם אם כתב בשטר המכר ביטול מודעות ושכל דבר שמסר שגורם כשיתקיים אותו דבר לבטל ש"ח זה שיהיה בטל הרי המודעא בטלה וכמו שכתב הרב ז"ל בה' גירושין פ"ו ולא יהיה ממון חמור מאיסור והרשב"א ז"ל כתב דשמא מסר מודעא גם כן אף לדברי' אלו וכתב דמסתברא דתיקון הביטול שיפסול עידי המודע' ויאמר הריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה שהרי שם אותם לגבי נפשיה כעדים פסולים וכמו שאמרו בנאמנו' ע"כ כמו שהביא הר' המגיד שם ובעל צרור הכסף דרך ד' שער אחד ואם כן בנ"ד אם פסל עידי מודעא בש"ח או אפילו לא פסל אלא שכתב כל דבר שמסר שגורם כשיתקיי' אותו דבר לבטל ש"ח זה שיהיה בטל המודעא בטלה אפילו לפי דעת הרמב"ם ז"ל: ואומר אני כי אף לדעת הרשב"א ז"ל שתקנת הביטול הוא בפיסול עדי המודעא אם במסירת המודעא אמר כי אף שיפסול עדי מודעא שיהיה הפיסול בטל כמו שכתב במודעא זו שיודה הרשב"א ז"ל שהמודעא קיימא כיון שהקדים במודעא אפי' שיפסול לא שם אותם פסולים אחר כך לגבי נפשיה כמו שכתב הרשב"א ז"ל ומה שכתב הריב"ש ז"ל תשובה תפ"ב שהולכין אחר לשון האחרון היינו לסברת הרמב"ם ז"ל בלשון כולל אבל בפיסול עדים אם עשה מודע' גם על זה לא וכן מצאתי בנמוקי יוסף פ' חזק' בשם הרנב"ר ז"ל דף קפ"א וכל זה אפי' היינו מחשיבים ש"ח זה כמכר אבל לפי האמת אין שטר זה כשטר מכר דאמרי' ביה אגב זוזי גמר ומקני ושצריך שידעו העדים באנסו אלא הוי כמתנה או מחילה דאפילו לא ידעו באנסו המתנה בטלה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם דטעמא דבמכר בעינן ידיעת האונס ומסיר' המודעא היינו משום שמקבל מעות והוה אמינא אגב אונס' דזוזי גמר ומקנה וכן נ"ל לדעת הרב ז"ל שדמה פשרה למכר דהיינו שהיה תובע ראובן משמעון סך מעות ונתפשרו בקצ' מצד אונס ומסר מודעא דאיכא נמי הכא זוזי דיהיב ליה בפשרה זו ולהכי הוי כמכר אבל בנדון דידן הוי איפכא דאנס אותו להתחייב במה שאינו חייב ועושים פשרה על זה שיתן לו קצת דמי התביעה דאין האונס נותן לו דבר אדרבה הוא אונסו ליקח את שלו והוי כאונס אותו שיתן לו מתנה או שימחול לו מה שחייב לו דהויא כדין מתנה כמו שכתב הרב ז"ל ואם כן ש"ח זה הוא בטל כיון שהוא דוע שלא היה חייב כלל בדין במסירת מודע' לחוד הוה סגי ולא הוה בעי ידיעת האונס אלא שביטול המודעא מהני נמי במתנה אבל לא ידעינן באונסיה במתנה אפילו בטל המודע' לא מהני הביטול כיון דאנסו לתת וכמו שכתב בטור ח"מ סימן רמ"ב וכמו שנר' גם כן מתשובת הריב"ש ז"ל הנז' וכיון שש"ח זה הוי כמתנה באונס ומסר מודעא וידעו האונס לא מהני ביטול המודעות שבטל בש"ח ומה שנכתב הש"ח על שם יהודה ואמר שאינו מצד ראובן שהיה תובע את שמעון אם יש עדים שיודעים כי אותו החוב היה על תביעת ראובן לשמעון ונתפשרו שיכתו' אותו ע"ש יהודה הרי הוא כאלו נכתב על שם ראובן והרי מסר המודעא על מה שיתחייב אחר כך בש"ח ושיבטל מודעו' ומה לו שנתחייב לראובן או ליהודה כיון שהוא ידוע שעל זה שהיתה שלא כדין ובאונס הוא דנתחייב: וגם השבועה שנשבע לפרוע אינו חייב לקיימה כיון שהיתה